moco כתב:ליאור,
התשובה פשוטה. קודם כל, יש לזה ערך הצהרתי. לא חסרות הצהרות שאתה חותם עליהן ויכול לחזור בך מתי שתרצה (או משפחתך במקומך).
עצם קיום הכרטיס והדיבור עליו מעלה את המודעות.
בנוסף, יש לזה גם ערך פרקטי. משפחה שתדע שקרובה חתם על אדי בהחלט תיקח זאת בחשבון בהחלטתה.
...
אני מבין את הנקודה שלך אבל טיפול רפואי צריך להיות שווה לכולם ( זאת מהות החוק ) ללא הבדל דת, מין גזע או אידיאולוגיה.
בנוסף, אני ממש מתנגד להבחנה "אלה שמוכנים לתרום \ אלה שלא מוכנים לתרום" מכיוון שלא ניתן לדעת מראש אם תהיה הלימה בין הרמה ההצהרתית למעשית.
במקרה של מתן עדיפות לחתומים על כרטיס אדי, אתה נותן "מתנה" לאנשים שנכונותם עדיין לא נבחנה במבחן התוצאה ולחילופין, אתה מעניש קבוצה אחרת עוד לפני שמעשיהם נבחנו במבחן התוצאה. שוב, מאוד יתכן שפרטים בתוך הקבוצות ינהגו בשונה ממה שהצהירו ( אנשים מתחרטים ומשנים את דעתם אתה יודע .. )
כל זה עוד לפני שנכנסנו לויכוח אם ראוי בכלל להפלות בין חולים על רקע עמדה אידיאולוגית ( אתה יכול להבין בעצמך לאן זה הולך .. חיילים לפני אזרחים, צעירים לפני זקנים, מרכז לפני פריפריה והיד עוד נטויה .. )
כולי תקווה שחוק ההעדפה לא יעבור בבג"ץ. אין מקום לחוק כזה במדינה דמוקרטית גם אם הכוונה היא להגביר מודעות לתרומת איברים.
בכל מקרה, אם החוק יעבור, בטוחני שגם אלה שמתנגדים לתרומה יחתמו על הכרטיס כדיי לצאת ידי חובה.
בקיצור, לא נראה לי שחתימה על כרטיס אדי מקדמת אותנו לאיזה שהוא מקום.
אז מה אני מציע ? לשחק על הרגש.
שלושה ארבעה תוכניות של אילנה דיין על מושתלים ומפגש שלהם עם משפחות התורמים יעשו את העבודה טוב יותר. בסופו של דבר רגש זה מה שסוחף את האנשים.
ליאור
