השאלה הוגנת. הדיון המלא ארוך מנשוא. דיברנו עליו כאן הרבה פעמים (אם כי בחלקים בהמשכים, כמו כאן לדוגמה). בגדול התשובה היא תשומת לב לתכנון וביצוע של חלקי המכלול השונים של הפטפון; מע' ההינע ובקרת המהירות, מע' השיכוך או הבידוד, בסיס + פלטות, וזרוע, חיווט ואלקט'. המונח 'מחרשת פלסטיק' הוא סתם כינוי אבל הוא מוצלח במיוחד משום שהוא מצליח 'לתפוס' שתי נקודות תורפה עיקריות של פטפונים זולים משנות ה-80'. הזרוע שלהם איומה בדרך כלל, והם עשויים פלסטיק.
דוגמת בית-ספר לזרוע של 'מחרשה' (PL-300 של Pioneer)
[imgbig]https://lh3.googleusercontent.com/-ChOA ... G_0011.JPG[/imgbig]
זה לא שפלסטיק לא יכול לתת מענה הולם בחלקים מסוימים של הפטפון, אלא שבאותם פטפונים, שזוכים לכינוי הלא מחמיא הזה, זהו חומר הגלם של הבסיס, התושבות, הזרוע וחלקים נוספים שבהם בחירת החומר נעשתה משיקולי עלות ולא משיקולים הנדסיים מבניים. פלסטיק הוא חומר גלם מופלא. השאלה היא מה עושים איתו. קיימים מכלולים הנדסיים מכניים שפשוט לא ניתן לייצר אותם מפלסטיק ועדיין לצפות שהם יבצעו את עבודתם. כך לדוגמה, חלקי הקישור במכניזם האוט' בפטפונים של BSR יוצרו מ... ניילון ברובם. זה פשוט לא מחזיק, נשחק ומקרקש.
מחרשת פלסטיק של Sherwood
הכינוי 'מחרשת פלסטיק' - יכול להתייחס גם לדגמים שבהם יש פתרון מעולה באספקט אחד של הפטפון אך הזנחה של אספקטים אחרים. בשנות ה-80' לדוגמה, פטפונים יפנים זולים, כמו אלה של 'סוני', כללו מערכת הינע ישיר ובקרת מהירות מעולה. בשנים האלה סוג ההינע הזה נהייה נפוץ וזול ובמקרים רבים לא רע בכלל. למעשה מנועים של 'סוני' יכולים לעבוד ללא כל בעיה עד עצם היום הזה בטיפול תחזוקתי ותשומת לב טכנית מינימלית. זה היה ה'גימיק' העיקרי. כל מה שנקרא 'DD' וכלל נעילת קוורץ ו-PLL, נמכר בשנות ה-80' כ'הי-אנד' איכותי. אלא שזה כבר לא היה 'שוס' גדול אז, וגם כמעט כל השאר היה באיכות נמוכה מאוד.
מחרשת פלסטיק הינע ישיר של Sony
הפטפונים הזולים לא כללו מערכת שיכוך למשל. מערכות הבידוד שלהם הסתכמו בדרך כלל בכך שהם ישבו על רגלי פלסטיק. היצרנים ה'משקיעים' כמו פיוניר בדגמי ה-PL הנמוכים שלהם עם הנעת DD, דאגו למלא את הפלסטיק הזה בקפיצים וגומי בשילוב 'מקרקש' במיוחד. הזרועות שלהם היו מאיכות נמוכה מאוד והן הושחלו לתוך תושבות פלסטיק שהיו חלק מהבסיס, שגם הוא היה עשוי פלסטיק דקיק במיוחד.
למעשה, חוץ ממערכת ההינע, לא היה בפטפונים האלה שום מכלול אחר שבוצע באופן סביר. התוצאה היא סאונד עלוב ו'רזה' גם בהנחה שהפטפון יוצב על משטח ייעודי מבודד. בגדול, הפטפונים האלה קלילים במשקלם, הם מרגישים זולים וגם נראים כך, וכשמרימים ומשנעים אותם הם פשוט 'מקרקשים' במגוון של רשרושים מבניים וחריקות פלסטיק. לא קשה לזהות זאת.
חלקן של ה'מחרשות' הן רק 'מחרשות חלקיות'. הפטפונים האלה עשויים להכיל מגוון של מכלולים שחלקם, כמו מע' הינע, או זרוע (נדיר יותר) נמצאים באיכות סבירה בעוד שמכלולים אחרים כמו איכות הבנייה הכללית של הבסיס ומע' השיכוך, הם תחת כל ביקורת. ישנם הרבה שילובים. בדגמים הגרועים במיוחד - כל המכלולים בלתי משביעים רצון. גם את זה לא קשה לזהות מיד.
Pioneer PL-300
[imgbig]https://lh6.googleusercontent.com/-XM2D ... G_0013.JPG[/imgbig]
הפטפון של Pioneer, מהתמונה הזו מעל, עבר דרכי וזכה לשרשור משל עצמו תחת הכותרת - 'איזה ***'. לא קשה לזהות את ה'איכות' הגלומה בפטפון כזה על פי המראה שלו. כך זה נראה מבפנים:
חתך אופייני של חלקי פלסטיק מתוך קרביים של Pioneer PL-300
[imgbig]https://lh6.googleusercontent.com/-5a5u ... G_0010.JPG[/imgbig]
בשנות ה-70', זה עדיין היה קשה יותר לזיהוי. הנה דוגמה מטעה במיוחד של פטפון מבית טוב (סוני), מונע גלגל (איידלר), בעל זרוע איומה במיוחד שחסרה אפשרויות כיוון אלמנטריות. על פניו הפטפון נראה מסיבי ואיכותי:
Sony 1100
בפועל מדובר בפטפון גרוע במיוחד שעושה שימוש בשיטת הינע קשה במיוחד ליישום ונעזר בחלקים מאיכות ירודה וזרוע מאיכות ירודה במיוחד. ואכן, הפטפונים המוקדמים יותר של יצרנים כ-BSR ואחרים, דוגמת חלק מהדגמים של CEC משנות ה-70', נראים לכאורה כפטפונים סבירים. חייבים, אגב, להפריד בין שני היצרנים. חלק מהדגמים ש-CEC בנו עבור לקוחות היו דגמים סבירים מאוד ואף למעלה מכך. אצל BSR לרוב, אין זה כך כלל.
בשנות ה-70', לפני שהפלסטיק התקבע כחומר גלם סטנדרטי אצל יצרני ה'מחרשות', ולפני שהתחרות היפנית חיסלה את היצרנים האירופאים הוותיקים, החיסכון נעשה במקומות אחרים. הבסיס אמנם היה בסיס עץ, או דמוי עץ, או משהו על בסיס עץ מעובד שכלל פרופורציות נדיבות, והפטפון נראה מסיבי דיו. בפועל דובר במראית עין בלבד.
מחרשה טיפוסית של BSR
הפטפונים הזולים של שנות ה-70' לא כללו מערכות שיכוך אמתיות, המנוע של מונעי הרצועה האלה היה מנוע סינכרוני (שנשען על תדר רשת החשמל הביתית לשמירה על מהירות קבועה) פשוט מאוד בעל ארבעה קטבים בלבד, שהניע פלטות דקיקות יחסית. האינרציה החסרה של הפלטות והאיכות הנמוכה של המנוע היוו בעיה בפני עצמה.
זאת משום שבהנדסת הינעים, השילוב הזה מוכר במיוחד כבעייתי בייצוב מהירות. הגורם לכך הוא שאין לפלטה הקלילה מספיק מומנטום אינרטי כדי להתגבר על פולסי המשיכה המגנטית של ארבעת קטבי המנוע, והתוצאה היא אי-סדירות במהירות הסיבוב. לא קיימת רגולציה של המהירות הזו מעבר לתדר הרשת והתוצאה היא אחוזי wow & flutter אסטרונומיים.
המנועים הזולים הם גם בד"כ רועשים ויוצרים ויברציות וכאשר הפטפון אינו כולל מע' שיכוך ונסמך בלעדית על רצועה ותושבות גומי בכדי לבודד את המנוע משאר חלקי הפטפון, התוצאה מורגשת בפלט. מנועים מווברצים, מזמזמים ומהמהמים, שיוצרים רעשי רקע גבוהים הם סממן של פטפונים כאלה, מאיכות ירודה בשנים הרלוונטיות. המנועים האלה מייצגים בדיוק את נקודת התורפה שעליה 'רכבו', די ביעילות יש לציין, היצרנים היפנים עם הניעי ה-DD הזולים שלהם בשנות ה-80'. זו לא היתה הבעיה היחידה של ה'מחרשות' של שנות ה-70'.
הזרועות של BSR ודומיהם ידועות ברובן לשמצה. חלקן עשויות להראות לגיטימיות אך, ללא קשר למרכיב הפלסטיק, הן פשוט חסרות את האיכות, הדיוק, והנתונים המבניים שאמורים לסייע לזרוע הולמת לבצע את תפקידה. חלק מהזרועות אפילו לא כללו מכניזם לכיוונים מינימליים. הן היו כבדות, מגושמות, בעלות ערכי עפיצות (טולרנסים) גבוהים כגון צירים שאינם חרוטים בדיוק רב, שלות ומשקולות רופפות וסממנים נוספים לחיסכון בעלויות הייצור.
זרוע של BSR Monarch
הנה למשל דוגמה ל'מחרשה' שדווקא לא חסכו בה מאום בייצור. סתם... פשוט יצא גרוע בלי כוונה. הביצוע מורכב ומטופש במיוחד. זרוע מתחכמת ואיומה, מכניזם אוטומטי פנימי מורכב להפליא, שטיחון קוטם מחטים, ופיצ'רים אימבציליים מיותרים לחלוטין (דוגמת auto-repeat) שלא קל לבצעם בעזרת אלקטרוניקה, אך מבוצעים כאן, למרבית הפליאה, בצורה מכנית. פטפון אמריקאי הזוי לחלוטין שלא היה זול במיוחד בזמנו.
זרוע ופטפון 980 של BIC
[imgbig]https://lh4.googleusercontent.com/-vksW ... BIC980.JPG[/imgbig]
אומרים שהאלוהים שוכן בפרטים הקטנים. בפטפוני ההי-אנד של שנות ה-70' זה כנראה נכון. יש פטפונים גרמניים שבהם חריטת הצירים היא עבודת אמנות שנעלמה מהעולם (למעט אולי אצל יצרני מנועי רכבי הספורט האיטלקיים). ישנם פטפונים שהפלטות שלהן כוללות מסה של יציקת אלומיניום שבמהלכה, כבר בתחילת שנות ה-70', תהליך היציקה כלל שליטה ובקרה על אחוז החמצן המעורב בתוצר הסופי. היו פטפונים (טכניקס למשל) שמבחינה טכנולוגית הקדימו את זמנם ורמת הביצוע שלהם מהווה הישג טכנולוגי ותעודת הוקרה להנדסה האנושית.
מצד שני, לא רק האלוהים שוכן בפרטים הקטנים - זהו גם מקום מושבו של השטן. זוהי פשוט ברירת המחדל. האיזון בין ה'טוב' ל'רע' בפטפונים הוא מאוד שביר. צריך להתאמץ קשה מאוד כדי לייצר פטפון שכל מכלול איבריו הם איכותיים. בשנייה שמזניחים מכלול אחד - ה'שטן' הוירטואלי שלנו חודר לשם.
בשנות ה-80' לא היתה כוונה כללית של מרבית היצרנים ההמוניים (CEC בראשם) להתעמק בפרטים הקטנים. הם רצו למכור. היה להם גימיק של הינע DD אמין וזול והם פשוט השתמשו בכך למנף את הסחורה שלהם. זה לא משהו שהומצא בשנות ה-80'. גם בשנות ה-70' היו המון 'העתקים' זולים לפטפונים האירופאים האיכותיים. למעשה, תמיד היו מוצרים שהם פשוט מוצרי צריכה פופולריים וזולים. לא כולם היו גרועים וקיימים מוצרים זולים ופופולריים איכותיים למדי. הבעיה היא בעיקר עם המוצרים הזולים והגרועים. אלה נקראים כאן 'מחרשות' והדגמים החדישים יותר זוכים לכינוי 'מחרשות פלסטיק'.
