השנה היא 2024, ומערכות ההפעלה של טלויזיות חכמות הופכות למתוחכמות יותר ויותר. לכן אנחנו יוצאים עם סדרת כתבות של מערכות הפעלה פופולריות ראש בראש. נתחיל עם WebOS של LG מול מערכת ההפעלה של גוגל AndroidTV, שנקראת גם GoogleTV ואשר היא בשימוש של יצרנים שונים.
- WebOS – במקור נוצרה כמערכת ההפעלה של הסמראטפון Palm Pre. לאחר כמה שנים, נרכשה והועברה לחברת HP ולפני יותר מעשור היא נרכשה על ידי LG והושמשה מחדש לטובת שימוש נרחב במסכים החכמים של החברה.
- AndroidTV / GoogleTV – במקור חברת אנדרואיד נרכשה על ידי גוגל והפכה לאחת מערכות ההפעלה הסלולריות הפופולריות ביותר, גוגל מספקת אותה למספר חברות טלויזיה: למשל חברות כמו סוני, פיליפס, טושיבה, TCL ומרבית היצרניות הסיניות.
ממשק משתמש
בנוגע לממשק המשתמש, מדובר על טעם ועל ריח: יש כאלה שיאהבו את הגמישות של אנדרואיד ויש כאלה שדווקא מעדיפים את הממשק הפשוט והענייני של WebOS.
הממשק של GoogleTV התחיל כהתאמה "מבולגנת" של ממשק הטלפוני של אנדרואיד ושודרג עם השנים. למי שזוכר, בתחילת ימי הטלוויזיות החכמות, היו יצרנים, בעיקר יצרנים סינים ("מדבקה"), שהשמשו במערכת הפעלה open source של אנדרואיד שיועד למכשירים מבוססי מסך מגע (טאבלטים בעיקר) ופשוט התקינו אותו תחילה בממירים, סטרימרים ובהמשך גם בטלויזיות חכמות. הממשק היה בעייתי, ומרבית האפליקציות היו גרסאות של טאבלט או מכשירים ניידים ולא הותאמו לשלט ומסך גדול. תחילה גם היו בעיות בתמיכה בשירותי תוכן חוקיים, שכן המערכת עדיין לא תמכה ב-DRM (אותה הצפנה שדרושה לתכנים חוקיים מוגני זכויות יוצרים על מנת לרוץ על סטרימרים). כיום מערכת ההפעלה נפרד מזו של טאבלטים וסמרטפונים וכוללת חנות אפליקציות מותאמות כך שמי שמפרסם את האפליקציה בחנות יכול לקבוע אם היא תופיע בחנות ה-Play store לפי גאוגרפיה, סוג מכשיר (סלולרי, טאבלט, מסך). אפליקציות מסויימות, כגון נטפליקס דורשים לא רק מערכת הפעלה תואמת אלא קפדנית יותר ודורשת מכשירים מותאים ממש.
LG השיקה את הממשק של WebOS בשנת 2014, כמערכת הפעלה שתחליף את מערכת ה-NetCast המיושנת. הממשק הושק על מסכי ה-OLED הראשונים, דגמי הפרימיום והביניים של החברה ועם כל גרסא היא התאימה וחידדה את הצבעים והממשקים השונים. ההבדל הכי משמעותי בעולמות הממשק הוא ש-LG דובקת מהרגע הראשון בקונספט של ה-Smart Remote, שלט שהוא גם מצביע דמוי עכבר. זה פותח עבור מסכי ה-WebOS יכולות משחק, גלילה ועוד. לעומת זאת, אם בתחילת הדרך ראינו ב-AndroidTV שלטים שכללו מקלדות וטא'ץ פדים, כיום ב-GoogleTV זה כמעט נעלם לחלוטין.
לשתי החברות מספר קטן של ספקיות תוכן שמציפות תוכן לעמוד הבית, לרוב מדובר בספקיות כגון אפל, אמזון ויוטיוב. בשני המקרים הייתי מעדיף שיותר ספקיות תוכן היו פועלות כך בשתי מערכות ההפעלה.
נושא התקנה של אפליקציות ב-googleTV הוא חסרון משמעותי. גם נדרש חיבור לחשבון גוגל פעיל. בבית יש מספר משתמשים, לכל אחד חשבון גוגל, איזה אחד יהיה "החשבון המרכזי"? הילדים מורידים אפליקציות ומשנים הגדרות, קונים משחקים כמובן שזה הכל על חשבון ההורה ששם את הפרטים שלו בטלויזיה (מומלץ להוסיף הגנת הורים בשל כך). נוסף על כך, לא מספיק התקנת אפליקציה מהחנות, עליכם גם להוסיף אותה לעמוד הבית.
ב-WebOS אין מגבלה מסוג זה, החשבון הוא יעודי לטובת הטלויזיה, הוא משמש רק לטובת החנות של הטלויזיה וההגדרות של ThinQ, אפליקציית השליטה על המסך. הילדים לא יכולים להתקין דברים או לרכוש מהחנות ללא אישור ההורים.
בעוד ש-WebOS נתמך רק על ידי יצרנית אחת, LG, בגוגל TV, ממשק המשתמש של חברות שונות נגזר מההחלטות של גוגל ולכן לכולן יש ממשק דומה למדי. בעבר הוא היה מסובך משמעותית מזה של WebOS, כיום הוא מעט מסובך יותר אבל לא באופן דרמטי. תוספת חדשה החל משנה שעברה ושודרגה ב-WebOS 2024 זה החלוקה של הממשק לקטגוריות – מוזיקה, משרד ביתי רכזת ביתית, ספורט וכו'.
נושא של הבית החכם הופך למהותי יותר ויותר וכיום LG תומכת בזה על ידי תמיכה במוצרי Matter. נראה שגוגל כיום לא בתחום הזה ולא ראינו מסכים חכמים רבים שמנסים להפוך את המסך לרכזת בית חכם.
אינטגרציה וביצועים
WebOS מורכבת משני חלקים – מערכת ההפעלה עצמה והממשק. מערכת ההפעלה משתנה בהתחשב ביכולות המעבדים והפיצ'רים שיש בכל דור מסכים. LG כיום מתחייבת לעדכן את החלק של הממשק, שהוא עיקר השינויים, למשך מספר שנים ואכן ראינו שגם מסכים בני שלוש ואפילו 4 ממשיכים לקבל עדכונים, כולל עדכוני ממשק ויכולות חדשות. האינטגרציה בין מערכת ההפעלה והמסך מושלם מכיוון שהמערכת רצה רק על מעבדים ספציפיים שמיועדים לכך וההתאמה בין מערכת ההפעלה לחומרה נעשה על ידי LG עצמם.
GoogleTV מגיעה כבר די סגורה כיום, לפחות למי שמקבל את הגרסא הרשמית (קיימת גרסא קוד פתוח של אנדרואיד, אך היא איננה מותאמת למסכים וחסרה בה שירותי גוגל רבים ולכן קיימת בעיקר במסכים שמיועדים לשוק הסיני). גוגל כיום איננה מעדכנת את מערכת ההפעלה באופן תדיר, מכיוון שהיא איננה מרוויחה עליה הרבה, וגם כאשר היא מעדכנת אותה, ממשק המשתמש נותר די דומה ולא עובר שדרוגים משמעותיים. גם כשיש שדרוג כזה, אין אינטרס ליצרניות המסכים לעדכן גרסאות, שכן מדובר בעיקר על מאמץ אינטרגציה עם מעט מאוד יתרונות, אם בכלל.
מבחינת ביצועים, נראה שבעוד ש-LG משתמשת במעבד יעודי שבשנים האחרונות מאפשר לחברה לחדש בנושא עיבוד תמונה ו-AI. לעומת זאת, GoogleTV דורש לרוב מעבדים סטנדרטים (של Qualcomm למשל), מה שאומר שפעולות כמו AI ועיבוד תמונה דורשות מעבד נפרד וכתיבת קוד מסובך ויעודי מצד יצרנית המסך. העובדה ש-GoogleTV יכול לרוץ על מספר לא קטן של מעבדים גם אומר שהאינטרגציה של מערכת ההפעלה והמעבד פחות הדוקות, מה שאומר שנוצרים לעיתים דיליים ("תקיעות") כשמערכת ההפעלה עושה משהו והמעבד מועמס.
אפליקציות ושותפים
היתרון העיקרי של GoogleTV הוא שהוא מבוסס על Android. משמעות הדבר היא שכמעט כל אפליקציה קיימת בחנות האפליקציות. חלק מהאפליקציות מיועד לטלפונים וההתאמה שלהם למסך הגדול לא תמיד אופטימלי או נראה טוב. מצד שני, אדפטציה של אפליקציה ל-GoogleTV מאפליקציה קיימת של אנדרואיד היא פשוטה למדי, מה שאומר שיש כמויות גדולות מאוד של אפליקציות. כאמור, החסרון הוא שאין "שומר סף" שמבטיח שאיכות האפליקציות מספק, מה שאומר שלעיתים נקבל אפליקציות שלא עובדות, לא מעודכנות או עם ממשק סלולרי או טאבלטי שלא הותאם לרזולוציה או ליכולות של המסך שעליו רוצים להתקין אותו.
יתרון נוסף הוא אפשרות להריץ אפליקציות כמו Kodi / Stremium שאינן זמינות בפלטפורמות אחרות בגלל החוקיות המפוקפקת שלהם.
LG היא כאמור "שומרת הסף" של האפליקציות של WebOS ובמדינות רבות, כולל בישראל, יש מאמץ רב להכניס את כל ספקי התוכן המשמעותיים תחת המטריה. סביבת הפיתוח מורכבת יותר, לרוב מבוססת על טכנולוגיות Web (כלומר HTML5) עם הגנות. זה אומר שמי שיש לו אפליקציה על מסך חכם אחר או לדפדפן, יכול לעשות התאמה יחסית בקלות. מערכת ההפעלה יציבה ותומכת אחורה, מה שאומר שנדיר מאוד שאפליקציות יורדות מהחנות בגלל אי תאימות, אך אם אפליקציה לא פועלת כשורה LG דואגת להסיר אותה מעל המסך – כך שהרמה של האפליקציות בחנות הוא גבוה.
כיום יש בחנות של WebOS את כל ספקיות התוכן שזמינות בישראל, כולל כאלה שפועלות מחו"ל: אפל, אמזון, נטפליקס, דיסני, יס, הוט, סלקום, פרטנר, פרי. כמובן שגם יצרניות תוכן מקומיות כמו ערוצי הברודקסט המקומיים, תחנות הרדיו וכל ספקי האודיו בסטרימינג.
חלק מהאפליקציות, כמו יס, נטפליקס ו-AppleTV+ ידועות בדרישות המחמירות שלהן מבחינת ביצועים של ממשק המשתמש. לטעמי יס רץ טוב יותר על WebOS. באנדרואיד זה מאוד תלוי במעבד שהיצרנית בחרה. יצרניות כמו סוני לרוב משתמשות במעבדים חזקים יחסית, בעוד שיצרניות סיניות מתקשות יותר והממשק המורכב עלול לגמגם או להתקע.
יש פיצ'רים של אנדרואיד ש-GoogleTV פותחת, כגון אפליקציות שהן מקלדות או תוספת למערכת ההפעלה כגון תמיכה ב-VPN, מה שחסום ל-WebOS ששומרת על גן סגור. עם זאת, הבעיה של יכולות כאלה שהן עלולות לפגוע בחוויה, לא לפעול כראוי או לתקוע את המערכת.
נושא רגיש הוא נושא ה-security של ציוד כמו IoT. גוגל משתדלת לסנן, אך נראה שהפוטנציאל לנזק רחב בהרבה באנדרואיד שכן, כאמור אפליקציות יכולות לרוץ ברקע, לשמש כמקלדת או לנטר את הרשת ולכן פוטנציאל הנזק גדול יותר. דוגמא אחת לנוזקה שכזו היא בוט בשם "Bigpanzi" שככל הנראה מיועדת ספציפית למסכי אנדרואיד ולאנשים שמורידים אפליקציות למסכים שלהם.
זיהוי קולי, עוזרות חכמות וקאסטינג
בחו"ל קיימת תמיכה מלאה של אמזון אלקסה והסייעת של גוגל בשתי הפלטפורמות. כאן בישראל, יש יתרון לאנדרואיד שיש לו google assistant מובנה ברוב המסכים. לשתי הפלטפורמות אין בארץ תמיכה באלקסה (שהיא פופולריות יותר כיום בעולם העוזרות החכמות). ב-GoogleTV הסייעת היא Google assistant והיא מיועדת לשימוש באנגלית.
ל-LG יש זיהוי קולי, כולל בעברית. לא מדובר בעוזרת חכמה "על מלא", אבל לפעולות פשוטות של לעבור לכניסה, להדליק ולכבות את המסך הוא בהחלט יעשה את העבודה.
בתחום ה-casting יש יחסית מעט פרוטוקולים ונראה ש-WebOS תומך בכולם. ב-GoogleTV המצב מורכב טיפה יותר ודורש הסכם פרטני של כל יצרנית מסכים עם אפל (עבור Airplay 2 למשל). חלק מהיצרנים כוללים את היכולת וחלק לא, תצטרכו לוודא לפי המודל.
סטרימינג בתוך הבית
אתם אולי חושבים שמערכת ההפעלה אחראית על הנושא של סטרימינג מהמחשב או מה-NAS שלכם, או אפילו מדיסק USB שחיברתם למסך. זה לא המצב, שכן יש כמה אלמנטים:
- האפליקציה – נדרשת אפליקציה שתומכת בפורמט ויודעת להזרים את התוכן
- מערכת ההפעלה אחראית על החיבור בין האפליקציה לבין החומרה
- המעבד והיכולות שלו לפענח וידאו מפורמטים שונים של אודיו ווידאו
ב-WebOS זה סיפור פשוט יחסית, יש את האפליקציה המובנית שתומכת בעברית ובסטרימינג. זהו. ב-Android זה סיפור מורכב יותר. מצד אחד, האפליקציות חכמות יותר – VLC או Kodi יודעות להזרים מיותר סוגים של רשתות ופרוטוקולים. מצד שני, הם מורכבים יותר לתפעול ותלויים ביכולות של המעבד ומערכת ההפעלה, מה שאומר שנדרש התאמה של ההגדרות לפי יכולות המעבד של המסך. לעיתים זה יעבוד ולעיתים יגמגם. גם כאן, יש הבדל משמעותי בין יצרנים שונים שאפליקציות שונות יעבדו ברמות אחרות בהתאם למעבד שיש במסך ויכולותיו.
סיוע בעזרת AI
ככל שהמסכים נהיים מורכבים ומסובכים יותר, כך נדרש ממשק ופיצ'רים להקל על המשתמש בכדי להנגיש לו את הפיצ'רים השונים. בעוד שב-GoogleTV הגישה היא שזו מערכת מורכבת ונדרש הסתגלות של המשתמש לממשק, ב-WebOS הוסיפו ב-2024 צ'טבוט שתפקידו להנגיש כל פיצ'ר, גם איזוטרי ומורכבים כך שאפשר לצ'טט עם הטלויזיה בכדי להגיע גם לפיצ'רים המורכבים ביותר.
עוד בעולמות ה-AI גם נושא התאמת התמונה להעדפות האישיות. דבר כזה קשה ובלתי אפשרי לביצוע ב-GoogleTV שכן זה דורש התאמה ספציפית לפאנל וכן ליכולות החומרה של המסך. לכן, יתכן שזה יבוצע חלקית על ידי יצרנים תחת אפליקציה או פיצ'ר ספציפי אך זה לא משהו שגוגל עצמם יכולים להוסיף קולקטיבית לכל המסכים והסטרימרים שמשתמשים ב-GoogleTV.
סיכום
מדובר בשתי מערכות הפעלה בשלות למדי, בשתיהן יש את ספקי התוכן הרלוונטים לכם. אנדרואיד/googleTV פתוחה יותר ולכן מורכבת יותר, דורשת יותר תפעול והגדרות ומסוכנת יותר מבחינת תקלות, באגים ו-malware. מצד שני, זה גם מה שמאפשר לה להתקין אפליקציות ומשחקים שלא זמינים בארץ או מיועדים למסך הגדול.
לעומתה WebOS פשוטה יותר מבחינת ממשק, עם ביצועים טובים יותר. נדרש פחות התעסקות והגדרות, היא איננה כוללת תמיכה בעוזרת אישית אך הרבה יותר אמינה מבחינת חסינות לבאגים ואפליקציות זדוניות / malware.
