עברית שפה יפה - עשר עיצות שימושיות

שליחה 02/05/2014 22:44

נכתב בהקשר לכתיבה בפייסבוק אבל הרב שימושי גם לכתיבה בפורומים:

עשר הערות בסיסיות על כתיבה בפייסבוק (כתיבה אפקטיבית 0.01)

1. "ש" זה לא "כש". אלה קיצורים של מילים שהיו בארץ, אשר וכאשר. כשאתם כותבים "שהייתי בן חמש", אתם בעצם אומרים "אשר הייתי בן חמש". יש לכתוב כשהייתי בן חמש.

2. כמו שכתבו פה לפני: סימן פיסוק יש להצמיד למילה שלפניו. אחרי סימן פיסוק תמיד יבוא רווח. היוצאים מן הכלל הם רק מקפים. מקף מחבר מחובר משני צידיו לטקסט (רבע ל-12) ומקף מפריד מופרד משני צידיו מהטקסט (אשר יגורתי – לא בא לי).

3. הדרך הקלה, הפשוטה והקומוניקטיבית ביותר לכתוב משפט, במיוחד למי שאינו כותב טוב במיוחד, היא להתחיל מהנושא והנשוא: אבא הלך (לעבודה), שרה שרה (שיר שמח), דגן גידל (זנב קטן).

4. אין ספק שמיותר לכתוב אין ספק. גם כי יש ספק, וגם כי הקורא הנבון מאבד את החשק לקרוא כשהוא רואה קלישאה מיותרת ושחוקה כל כך.

5. בבחירה בין שם פעולה לשם פועל, תמיד כדאי להעדיף את שם הפועל. כלומר: לגדול ולא גדילה, לספר ולא סיפור, לקפוץ ולא קפיצה. למה? כי שימוש בשם פעולה מגביל את היכולת שלכם לשלוט במשפט שאתם כותבים, וגורר לא פעם כתיבה בסביל.

6. כל פעם שאתם כותבים בסביל, אתם מאבדים קוראים. סביל הוא הפועל שמקבל את הפעולה או שהפעולה נעשית עליו, והוא כולל את הבניינים נפעל, פועל (בשורוק. בקובוץ, למעשה, אבל אנחנו ב-2014) והפעל (עם קובוץ בה'). אלוהים יסלח לי על המשפטים האחרונים. אני יודע שאתם סובלים. בעברית: אל תכתבו שהסיפור סופר, אלא שמישהו סיפר אותו.

7. ואל תכתבו בז'רגון מקצועי. לא כלכלי, לא משפטי, לא פסיכולוגי ולא שום דבר אחר. אני יודע, אתם מרגישים אינטליגנטים להחריד, אבל אף אחד לא רוצה לקרוא אתכם.

8. כשאתם כותבים הינו, הינה והינם במקום הוא, היא והם, אתם לא נשמעים מתוחכמים, אלא עילגים.

9. "אין לך מושג" ו"אתה מדבר שטויות" הם לא טיעונים לגיטימיים בשום דיון.

10. כשאתם מסיימים משפט בסימן קריאה אתם לא בהכרח צודקים. אתם סתם צועקים. כשאתם מסיימים אותו עם כמה סימני קריאה, אתם מאבדים את רוב הקוראים שעברו את גיל 11.

ngold7 · שליחה 02/05/2014 23:59

בתור דיסלקט, שהיה צריך ללמד איך לכתוב ולהביע את עצמו בכתב מחדש, תודה, זה תמיד טוב ללמוד עוד.
שבת שלום

שליחה 03/05/2014 1:30

Amir64 · שליחה 04/05/2014 11:22

לדעתי יותר חשוב מכל הנ"ל:
שאנשים ילמדו שאומרים אני ארצה, אני אעשה, אני אכבד, אני אבדוק, אני אשמע....
ולא - אני ירצה, אני יעשה, אני יכבד, אני יבדוק, אני ישמע.

לא מזמן הייתי בכנס של משהו שנקרא קרן המתקנים לספורט בטוטו.
הדובר על הבמה לא הפסיק להתבטא כך, לדוגמא:
"אני ידבר על זה עוד מעט"
"אני יסביר את הסעיפים..."
"אני יענה על שאלות..."

צורם באוזן, אבל, היו עוד אנשים בקהל שלא אהבו את זה, אז עדיין יש סיכוי לשמור על העברית.