שירשור הבדיחות הגדול!

[HaGingi]

איפה הבדיחה יותר טובה, בישראל או בארה"ב ?

[dudib]

לרב אחד היה בן בגיל העשרה, והרב חשב שהגיע הזמן שבנו יתחיל לחשוב באיזה מקצוע עליו לבחור. כמו צעירים רבים, הבן לא החליט עדיין מה בדעתו לעשות והוא גם לא נראה מוטרד מכך.

יום אחד, כשהבן היה בבית הספר, החליט אביו לבצע ניסוי. הוא נכנס לחדרו של הבן והניח ארבעה חפצים על שולחן הכתיבה שלו: תנ"ך ,מטבע של דולר מוכסף ,בקבוק ויסקי ,חוברת של "פלייבוי" "אסתתר מאחורי הדלת" חשב הרב לעצמו, "וכשהוא יחזור מבית הספר אחר הצהרים אראה באיזה חפץ הוא יבחר. אם זה יהיה התנ"ך - הוא יהיה רב כמוני ואיזו ברכה גדולה זו תהיה! אם הוא יבחר בדולר - הוא יהיה איש עסקים וגם זה יהיה בסדר מבחינתי. אבל אם הוא יקח את הבקבוק - הוא יהיה שתיין חסר תועלת, ואלוהים, איזו בושה זו תהיה! ואם הגרוע מכל יקרה והוא יבחר בפלייבוי - הוא יהיה איזה כלומניק רודף שמלות".

הרב חיכה בחשש מעבר לדלת עד ששמע את בנו נכנס הביתה ופוסע לכיוון חדרו. הנער השליך את ספריו על המיטה ועמד לעזוב את החדר, כשלפתע הבחין בארבעת החפצים על שולחנו. הוא בחן אותם בסקרנות. לבסוף שם את התנ"ך מתחת לבית השחי, נטל את הדולר והניח אותו בכיסו, ולקינוח ביתק את הבקבוק ותוך שלגם לגימה הגונה ממנו, התענג על התצלום המרכזי של נערת החודש בפלייבוי. "ירחם השם", לחש הרב בגועל נפש, "הילד הזה הולך להיות חבר כנסת!"

[HaGingi]

מגילת העצמאות של הגבר (בנות קיראו והשלימו)
1. תלמדו לתפעל אסלה. אתן ילדות גדולות , תורידו אותה.
אנחנו צריכים אותה למעלה ,אתן צריכות אותה למטה, ככה זה.
אתן לא שומעות אותנו מתלוננים על זה שהיא תמיד למטה.
2. בשבת יש כדורגל. מדובר בשעתיים ברוטו. יש בשבוע 168 שעות. אם רבת עם אמא שלך, אתן תהיו מסוכסכות גם בעוד שעתיים.
3. בכי הוא סחיטה.
4. "אני הולכת לאמא שלי" זה לא סחיטה (זה כן אבל היא לא עובדת).
5. אם את רוצה משהו, תבקשי. בואי נבהיר זאת : רמזים דקים לא עובדים! רמזים ברורים לא עובדים!
רמזים בעובי של עומרי שרון לא עובדים! פשוט תגידי מה את רוצה.
6. זה שהחברות שלך אומרות שאת צודקת, עדיין לא אומר שאת צודקת.
7. "כן ולא" הן תשובות מספקות לרוב השאלות.
8. תבואי אלינו עם בעיה רק אם את רוצה שנפתור אותה. זה מה שאנחנו יודעים לעשות. בשביל תמיכה רגשית יש לך את החברות שלך.
9. לא בבוקר! לא משנה מה רק לא בבוקר.
10. אם כאב ראש נמשך יותר משבוע, לכי לראות רופא.
11. אין דבר כזה כאב ראש שמופיע רק בלילה.
12. "חולה מין" הוא אדם שרוצה סקס פחות מפעמיים בשבוע.
13. אם את רוצה "שנהיה יותר רומנטיים", תתחילי בזה שתלבשי ביריות, חוטיני ממשי, נעלי עקב וחזיית תחרה שקופה.
14. קחי בחשבון שהביטוי "אנחנו צריכים לעשות יותר דברים יחד", כולל ביליארד, פוקר סטריפ וכדורגל.
15. אנחנו מעדיפים לשחק שש בש עם החברים שלנו. לספור מהלכים באצבעות זה לא חינני.
16. כל דבר שאמרנו לפני שישה חודשים ומעלה, אינו תקף בזמן ויכוח.
למעשה, כל הערה שהערנו בטלה מתוקף לאחר שבעה ימי עבודה מלאים.
17. אם נדמה לך שאת שמנה, את שמנה. אל תשאלי אותנו.
18. השמלה שנראית יותר טוב היא זו שאת לובשת כרגע, אנחנו רוצים לצאת כבר.
19.במסיבות בגן של הילד את רוקדת איתו, אנחנו מצלמים.
20. אם הכרחת אותנו לבוא איתך, אל תשאלי כל הזמן "אתה נהנה?" תחיי עם התוצאות של מעשייך.
21. גברים לא מסתכלים על נעליים. זה למטה מדיי.
22. אם אפשר להבין משהו שאמרנו בשתי דרכים, ואחת מהן גורמת לך להרגיש עצובה או כועסת, התכוונו לדרך השנייה.
23. את יכולה לבקש מאיתנו לעשות משהו, או להגיד לנו איך לעשות את זה. לא שניהם.
אם את יודעת יותר טוב מאיתנו איך לעשות את זה, תעשי את זה בעצמך.
24. אם זה מתאפשר, תגידי מה שיש לך להגיד בזמן הפירסומות.
25. התחתנו, לא התעוורנו.
26. בסרטי אקשן, לא איכפת לנו איך הגיבורים משחקים.
27. אנחנו אוהבים פורנו. תחיי עם זה.
28. אם את מועילה לראות איתנו פורנו, קחי בחשבון שנריץ את העלילה כדי להגיע לחלקים שמעניינים אותנו.
במקרה כזה, לספור מהלכים באצבעות זה דווקא חינני.
29. אנחנו מעדיפים לטעות בדרך מאשר לבקש הסברים. לכריסטופר קולומבוס זה הצליח.
30. כל הגברים מסוגלים לראות רק 16 צבעים, בדיוק כמו תוכנת " חלונות". אפרסק, למשל, הוא לא צבע, זה פרי.
כנ"ל לגבי דלעת. אין לנו מושג מה ההבדל בין אדום, ארגמן ובורדו.
31. אם מגרד לנו, אנחנו מגרדים. לא משנה איפה זה.
32. אם אנחנו שואלים אותך מה קרה ואת אומרת "כלום", אנחנו נתנהג כאילו כלום לא קרה.
אנחנו יודעים שאת משקרת, אבל אין לנו כח לזה.
33. אם את שואלת שאלה שאין לך מושג מה התשובה עליה, צפי לתשובה שלא תמצא חן בענייך.
34. "היא יותר יפה ממני?" אינה שאלה רטורית.
35. אל תשאלי אותנו "על מה אתה חושב", אלא אם כן את מוכנה לנהל שיחה על היחסים בין קלינגר ואבי נימני.
אנחנו עלולים לחשוב על זה גם בעת נסיעה לילית בטוסקנה, עם בקבוק יין במושב האחורי.
36. יש לך מספיק בגדים.
37. יש לך יותר מדיי נעליים.
38. אם את גוררת אותנו לקניות, קחי בחשבון שנסתכל על המחירים.
39. לא מעניין אותנו אם המכנסיים יושבים לנו טוב על התחת. מראה זה מקדימה.
40. תודה שקראת. כן, אני יודע שאני אצטרך לישון הלילה על הספה.
האם ידעת שלרוב הגברים ממש לא אכפת לישון שם לפעמים? זה כמו טיול לסיני.

[Shtirlitz]

מחזק

[guyezra]

5. אם את רוצה משהו, תבקשי. בואי נבהיר זאת : רמזים דקים לא עובדים! רמזים ברורים לא עובדים!
רמזים בעובי של עומרי שרון לא עובדים! פשוט תגידי מה את רוצה.

...

[ziv_r]

עד שנפתח שרשור "מוזר יותר מכל דמיון", הנה התוספת שלי להיום: I Have a Bad Case of Diarrhea

[dudib]

עד שנפתח שרשור "מוזר יותר מכל דמיון", הנה התוספת שלי להיום: I Have a Bad Case of Diarrhea

...

[tiptip]

An old lady was standing at the railing of the cruise ship holding her hat tight
so that it would not blow away in the wind.


A gentleman approached her and said,
"Pardon me, madam. I do not intend to be forward but did you know that your dress is blowing up in this high wind?"

"Yes, I know," said the lady.
"I need both my hands to hold onto this hat."

"But madam, you must know that you are not wearing any panties
and your privates are exposed!"
said the gentleman in earnest.

The woman looked down,
then back up at the man
and replied: "Sir, anything you see down there is 85 years old.
I just bought this hat yesterday!"

[HaGingi]

משפחה מטיילת בגן חיות.
כשהם באים לצפות בפיל, הילד שואל את אימו: "אמא, מה זה הצינור הארוך הזה של הפיל?"
"זה החדק שלו", עונה האם.
הילד ממשיך: "ומה זה הצינור הזה בצד השני?"
האם נבוכה ואומרת: "אהה... זה שום דבר".
הילד לא מסתפק בתשובה ושואל את אביו: "מה זה הצינור בצד השני של הפיל?"
"זה הז*ן שלו בני" אומר האב ישירות.
"אז למה אמא אמרה שזה שום דבר?"
עונה האב בגאווה: "היא פשוט רגילה לשלי".

[dudib]

ספינת תענוגות טובעת באוקינוס
ורק שני גברים ואישה שורדים.
אחרי מספר ימים הטבע עושה את שלו.
האישה ושני הגברים מתחילים לעשות
סקס מדי יום. יום אחד מרגישה האישה
רגשות אשם מכיוון שהיא בוגדת בבעלה.
היא שמה קץ לחייה והגברים נשארים לבד.
אחרי מספר ימים הטבע עושה את שלו...
שני הגברים מתחילים להרגיש רע
בקשר למה שהם עושים...
אז הם קוברים את האישה...

[navi]

זקנה מגיעה לבית אבות חדש,
מתיישבת לה בכיסא ולפתע רואות המשגיחות במקום שהיא מתחילה לנטות עם הגוף לצד שמאל,
ישר באות ומחברות לה כרית עם מעקה בצד שמאל,
לאחר מכן היא מתחילה לנטות לצד ימין ואז המשגיחות רצות אליה מהר ושוב מחברות לה כרית שהיא לא תיפול,
לאחר חצי שעה מתקשר אליה הבן שלה ושואל אותה נו איך זה בבית האבות החדש ?
אומרת לו, האמת יפה כאן מאוד, אבל לא נותנים לי להפליץ

[HaGingi]

ספינת תענוגות טובעת באוקינוס

...

דודי
מכיר את הבדיחה עם הדב (נמצאת פה איפה שהוא)
נראה לי שהתמכרת לכאפות

[dudib]

זה קצת ממכר

[tiptip]

שמעתם על הצוללת ?לא זאת של יס

[dudib]

איש אחד אכל תפוח ושכח לברך עליו .
כשנזכר בזה היו לו נקיפות מצפון ולכן הלך לרב לשאול אותו איך לכפר על כך.
הרב ענה לו שלמחרת בבוקר ייתן 50 ש"ח צדקה לאדם הראשון שיראה ברחוב.
למחרת האיש קם ויצא מן הבית והאדם הראשון שראה ברחוב הייתה, לא עלינו, פרוצה.
מחוסר ברירה הוא הגיש לה את 50 השקלים.
אמרה לו העלמה, אני מצטערת אבל התעריף הוא 200 ש"ח.
ענה לה האיש: אבל הרב אמר לי 50 ש"ח.
ענתה הבחורה: כן, אבל הרב הוא קבוע אז יש לו הנחה .

[tiptip]

לאחר היכרות קצרה, זוג החליט לעבור ולגור ביחד.
בלילה הראשון, הבחור שגל את חברתו עד אור הבוקר ללא הפסקה.
בלילה השני, הבחור נשכב לידה, אונן, סובב לה את הגב ונרדם.
בלילה השלישי הוא נעמד מולה, שיחרר נוד רועש במיוחד והלך לישון.
בבוקר שואלת אותו הבחורה: אתה מוכן להסביר לי מה פשר ההתנהגות שלך בשלושת הלילות האחרונים?
כן, עונה לה הבחור. בלילה הראשון הוכחתי לך שאני גבר.
בלילה השני הוכחתי לך שאני גם עצמאי.
ובלילה השלישי רמזתי לך מי הולך לתת את הטון בבית הזה

[HaGingi]

אשת עקרונות פולניה בת 61, בעלת חוש הומור ויכולת להראות עד כמה המדינה הזו מגוחכת ומערכת המשפט מנופחת מחשיבות עצמית...

מתארת בסגנון "קישוני" את לכתה לכלא ליומיים במקום לשלם 100 שקלים.

שווה קריאה!

חבל שהיא לא כותבת ספרים.
הסיפור המלא – נוסח משולב
-------------------------------------------------------------------------
לבודדים שלא מצויים בפרטי האינטריגה להלן תקציר האירועים ואחר כך ההמשך:

בדצמבר לפני שנתיים וחודשיים בשעה 16.50 ביקשתי להחנות את מכוניתי ליד המדרכה ברח' דונדיקוב ברחובות.
היה חושך ולא היה ברור אם החניה מותרת אבל לא חיפשתי יותר מדי סימנים משום שעמדה שם פקחית של העירייה.
ניגשתי אליה ושאלתי אם החניה מותרת והיא אמרה שעם כרטיס חניה מותר. שמתי איזי פארק והלכתי.
חזרתי כעבור שעה ומצאתי רפורט. מתברר שמשעה 17.00המקום משמש חניה רק לדיירי הבית.
סברתי שהפקחית הטעתה אותי והייתה צריכה למסור לי את המידע המלא ולמחרת שלחתי מכתב לעירייה עם בקשה להתעמת אתה.
כעבור חצי שנה העירייה דחתה את בקשתי והציעה לי לשלם את הדו"ח או להישפט.
בחרתי להישפט כדי לקבל פסיקה: אם המידע שנמסר הוא נכון לאותו הרגע אך מאבד תוקפו כעבור זמן קצר, על מי חלה האחריות?
אם השופט היה אומר שהפקחית ענתה על מה שנשאלה וזה סוף הסיפור, הייתי משלמת את הדו"ח בלי להתווכח.
מאידך קיוויתי שהוא יקבל את הטעון שהאדם הסביר יכול היה להניח שהמידע תקף לפחות לשעה הבאה
(כי היא הזכירה כרטיס חניה) ולכן הטעות שלי הייתה בתום לב ויזכה אותי.

המשפט נערך כעבור שנה והשופט קבע שעליו לשמוע את גרסת הפקחית. אמרתי שהיא בוודאי לא תזכור והוא אמר שלא אדאג.
לפני שלושה שבועות, כלומר שנתיים אחרי המקרה, נערך המשפט בנוכחות הפקחית. השופט לא נתן לי לדבר רק שאל את הפקחית לגרסתה.
היא ענתה כצפוי שהיא לא זוכרת ואז הוא שאל אותה אם בכלל יש מצב שהייתה יכולה לומר לי דבר כזה (איזה דבר? היא הרי לא זוכרת).
היא ענתה שלא (וכי מה היא תגיד?) כבודו הכתיב לפרוטוקול שהפקחית מכחישה את הסיפור שלי, שהגרסה שלה עדיפה בעיניו על שלי,
וגזר עלי את סכום הדו"ח או יומיים מאסר. אמרתי שאני בוחרת מאסר.

פרקליטת העירייה אמרה לי מייד שאם אני רוצה אני יכולה לערער במחוזי (ושכחה להזכיר שזה מחייב לקחת עורך דין, לשלם הרבה כסף ולהתקשקש עם זה לאורך שנים), או פשוט לא לשלם את הקנס ואז יעצרו אותי
(ושכחה להזכיר שבדרך מתווספים קנסות, ריבית פיגורים והוצאה לפועל). הודעתי שאני הולכת למאסר.
נתבקשתי להגיע ביום שלישי זה בוקר לבית משפט השלום ברחובות ומשם יעבירו אותי למעצר תחת ליווי.

הגעתי בשעה תשע וניגשנו לפקיד. הוא הציע שאלך הביתה ואחזור למחרת, כי הפקידה איננה.
לא הסכמתי אז הוא אתר אותה בטלפון והתפתחה מריבה גדולה, כי לדעתו כל המעצר היה צריך להתבצע אחרת, ואיך הוא יעשה כעת את המעצר.
אחרי ויכוח ארוך מאוד (ותור ממתינים הולך ומתארך)
שני מאבטחים נתבקשו לעזוב את משמרתם בבדיקת הנכנסים לבית המשפט ולבוא לשמור עלי עד שתגיע הניידת.
הם הודיעו לי חגיגית שאני עצורה, נעמדו מולי, וכך עמדו, נעבעך, במשך שעתיים, בזמן שאני ישבתי על הספסל ופתרתי סודוקו.

בצהריים הגיעה ניידת עם שלושה שוטרים שלקחו אותי למשטרה, אני מצד הדלת שלא נפתחת מבפנים.
בתחנה שמו לי אזיקים על הרגליים (מי שלא מאמין – אורך שרשרת בין הרגליים היא חצי מטר, מדדתי על הבלטות) והושיבו עם שוטר שהודיע בטלפון שהוא לא יכול לצאת למשימה כי הוא "מבצע זקיפות עצירה" ואני בינתיים קראתי מוספי סוף שבוע.
אגב, אותה משימה שהוזכרה הייתה החוויה הקשה ביותר שלי בכל הסיפור הזה, כי קראו לו לרח' וייצמן בגלל מעשה מגונה בילדה בת שמונה.
במשך שעות הפעילו עלי לחץ כבד להתקפל ולשלם את הדו"ח. לא הבינו איך אפשר להעדיף מאסר במקום לשלם 100 שקל.
שוטרים דתיים התארגנו והציעו לאסוף ביניהם את הכסף ולקיים מצוות פדיון שבויים. רובם די הבינו את האבסורד אבל לא כולם.
אחד הקודקודים בתפקיד החוקר הרע צעק שאכבה מייד את הסלולארי. כיביתי מייד אבל הוא המשיך לצעוק בשוונג עד ששאלתי אותו למה הוא צועק, הרי הטלפון מזמן סגור. אז הוא צרח: "ככה! כי את עצורה!" אחרי זמן מה התברר שאני לא עצורה אלא אסירה והוא איבד עניין.
ארוחת צהריים הייתה לא רעה. אחרי שלוש שעות התחילו לטפל בהעברה לנווה תרצה והוחלט שאפשר בלי אזיקים על הרגליים.
אלא מה? לנווה תרצה אפשר להתקבל רק עם בדיקות רפואיות. מייד גויסה ניידת, שוטר ושוטרת חמושים, ויצאה שיירה לבית חולים קפלן.
שם הם החנו את הניידת בחנייה של נכים והלכנו לקבלה. הפקידה הכינה טופס וביקשה להחתים אותי,
למרבה המזל שמתי לב שזו התחייבות לשלם 566 ₪ על הבדיקות. סירבתי לחתום, אז היא ביקשה מהשוטר לחתום.
גם הוא סירב ושוב הייתה מריבה. רצו טלפונים למשטרה ולכל מיני מקומות, התור אחרינו בינתיים התארך, בסוף הושגה פשרה והלכנו לחכות ליד חדר הרופא. אני יושבת, השומרים הנאמנים עומדים מולי.
ברגע מסוים רציתי קמתי כדי להתמתח. השוטרת זינקה עלי. "אני רוצה אותך יושבת כאן, בקשר עין! את לא תשחקי אתי את המשחקים האלה!" אני נשבעת.
ואז התברר שצריך לעשות אק"ג. מי שמכיר אותי יודע שאכן רק תחת משמר חמוש אפשר היה להביא אותי לעשות את האק"ג הראשון שלי בחיים.
ואז הגיעה בדיקה רפואית. השוטרת והשוטר נכנסו אתי לחדר הרופא. הרופא הבין ממבט אחד את העניין ופנה אלי בנימוס רב.
הפניתי אותו לאפוטרופוסים. הוא שמע שאני אסירה שצריכה לקבל תעודת כשירות ואמר שהוא צריך לבדוק אותי ומבקש מהם לצאת.
השוטר יצא, השוטרת אמרה שהיא לא יוצאת. הרופא אמר שהוא מאוד מצטער אבל כך לא יוכל לבדוק אותי בגלל חוק זכויות החולה שמחייב לשמור על פרטיות.
היא ראתה שלא תנצח, אז רק בדקה אם יש פתחי מילוט בקירות ומעבר לווילון ויצאה מאוד לא מרוצה.
הסברתי לרופא ביוזמתי את העניין, סירבתי להצעתו לבדוק סוכר (מזל שהחמושה הייתה בחוץ) והוא אמר שזו כמובן זכותי,
אבל עליו להפעיל רפואה הגנתית ולכן ירשום את הסירוב שלי בטופס. לא הייתה לי התנגדות וזה גם לא הפריע לי בהמשך.
חזרנו למשטרה, קיבלתי ארוחת ערב ושני שוטרים אחרים לקחו אותי בצ'קלקה לנווה תרצה.
כאן דווקא הכול היה בסדר ומכובד. אמנם עברתי את כל שלבי החיול כמו שצריך (כולל מילוי טפסים שבהם אני צריכה לדווח אם עשיתי הפלות, אם יש לי נטיות אובדניות ואם אני לוקחת תחליפי סם, וכולל "חיפוש" שפירושו התערטלות מוחלטת. יצוין שלמחפשת היה יותר לא נעים מאשר לי).
כולם הבינו שאין מה לעשות עניינים ולכן אפילו לא לקחו אותי להצטלם רק צילמו תמונה מתוך תעודת הזהות. מה שכן, שמי הלך לפניי, וכשהובילו אותי לתא שלי בסוף המסדרון, משני הצדדים דרך הסורגים הופיעו פרצופים ולחשים: "הנה זאתי שנכנסה לכלא בגלל מאה שקל".
זה גם היה השם שלי במשך יום המחרת.
קיבלתי תא לבד. המיטה הייתה נוחה, השמיכות נקיות (הרצפה לא), היו גם מים חמים וישנתי מצוין.
אוכל לא משהו. בבוקר נתנו לי גם לטייל לבד בחצר שגודלה 37 צעדים על 18 צעדים ואלכסון 41 צעדים. כשסגרו אותי בחצר אמרתי: "שלא אברח?"
"שלא יפגעו בך," ענה לי הסוהר. אני חושבת שבגלל זה הייתי די שאננה כשהלכתי לשם, כי הבנתי שהדאגה לשלומי היא גם האינטרס של המקום.
לפני השחרור הוזמנתי לחדר ישיבות מפואר והמנהלות הגבוהות ביותר של הכלא, נחמדות מאוד שאלו אותי איך היה לי אצלם. אמרתי שהוגן מאוד.
בדחילו ורחימו הן ביקשו לדעת מה כל הסיפור (הן בכלל חשבו שהשופט גזר עלי מאסר של יומיים). סיפרתי להן והן אמרו שזה סקופ לעיתון.
ביציאה קיבלתי שובר לנסיעה בתחבורה ציבורית הביתה, וכעת אני עומדת להגיש בקשה לנשיא המדינה (לכל השלושה) למחוק לי רישום פלילי בגין מאסר.
מכל מקום את חובי לחברה שילמתי וכעת אני פותחת דף חדש.

[guyezra]

איזה טימטום של המערכת

[AviBiton]

אם זה אמיתי, אני מוריד את הכובע בפני הגברת.
הבעיה היא שהמקרה הזה לא יזיז כלום במערכת הבירוקרטית.

[truejoker]

אתה בטוח שזה לא בדיחה ? או מתיחה של הראשון באפריל ?