מטאליקה. אלבום חדש

אלבומים מומלצים, ביקורות, הוצאות חדשות וכו'.
MetalliJoe
סמל אישי של משתמש
חבר מביא חבר
חבר מביא חבר
תגובות: 3756
הצטרף: אוקטובר 2006
נתן תודות: 8 פעמים
קיבל תודות: 4 פעמים

שליחה #81 

את ה- so cold unforgiven III שמעתי, לא מדגדג את השניים הראשונים, למעשה חיקוי זול של הראשון, במבנה, בסגנון, במילים, בהכל.

חייב לומר - עם כל זה שהכל תלוי בטעם האישי, אני עוד איכשהוא יכול (בקושי!!! :) ) לקלוט שיש כאלה שאוהבים את הראשונים יותר מהשחור, אבל להעדיף את Kill'em או את Ride על פני Justice או Master? מעבר לבינתי... :)
Silence speaks louder than words

Multimediaman
חבר פעיל במיוחד
חבר פעיל במיוחד
תגובות: 679
הצטרף: יוני 2008
נתן תודות: 64 פעמים
קיבל תודות: 52 פעמים

שליחה #82 

Kill Em All הוא האלבום המהפכני האמיתי. כל המטאל של כל הלהקות נשמע אחרת אחריו. הוא מה שפוליטיקאים קוראים "מאורע מכונן". מה גם שהנוכחות של מאסטיין חסרה ללהקה בכל מה שבא אחרי. אישית אני לא מבין איך אפשר בכלל להאזין ל Load והלאה, אבל אני מניח שזה מה שיפה במוסיקה. לכל אחד יש טעם שונה. אם ראית את הסרט שעשו לפני אנגר "מפלצת ושמה מטאליקה" אז ראית בדיוק את ההבדל. הם נביו חבורת בנות זקנות שמקשקשות כל היום על הרגשות שלהם. אנרגיות, פיכולוגים שיחות נפש, חיזוקים חיוביים, גמילה מה זה החרטה הזה? במקופת Kill Em All הם היו סוגרים את העניינים במכות בין מאסטיין והאטפילד. בקיצור מטאל.
אישית יש לי גם מקום שמור בלב לאלבום. הוא היה אחד הראשונים שקניתי, ועדיין יש לי אותו בויניל, בהוצאה מקורית (לפחות הראשונה שהייתה בארץ). אז הייתי ממש זאטוט ומטאליקה (ביחד עם ג'ודאס פריסט, ואיירון מיידן) היו ה-דבר בשבילי.
"מי שנדפק פעם אחת כבר לא יכול להיגמל מזה"

Eyal_W
סמל אישי של משתמש
עוסק בתחום
עוסק בתחום
תגובות: 7639
הצטרף: יולי 2005
נתן תודות: 16 פעמים
קיבל תודות: 17 פעמים

שליחה #83 

המטרה הינה להנות ממוסיקה המערכת הינה רק האמצעי.

: Amarra Dealer

http://www.sonicstudio.com/amarra
פרטים

oferlaor
סמל אישי של משתמש
מנהל
מנהל
תגובות: 78932
הצטרף: נובמבר 2004
שם מלא: עפר לאור
מיקום: מודיעין, ישראל
נתן תודות: 792 פעמים
קיבל תודות: 5400 פעמים

שליחה #84 

טוב, שמעתי את הדיסק מספיק פעמים עכשיו בשביל להתייחס.

אפשר לומר שהוא לא רע והוא מחזיר בהחלט את הלהקה כמה שנים אחורה (במובן טוב!)

זה לא MASTERPIECE כמו ארבעת הראשונים, שגם הלחן בהם ייחודי וגם המילים מהפכניות. מאסטר עצמו הוא ממש WORK OF ART שמורכב מכמה לחנים שמשתלבים באופן מושלם זו בזו (טכניקה שרואים מעט מאוד בימים אלה, לצערי) וכמובן ליריקה מדהימה שהיתה להם בכל הדיסקים עד וכולל JUSTICE.

מאז, לצערי הם לא רק הבשילו יתר על המידה והפכו פחות כועסים ובעיקר מפונקים, ובעיקר הפיקו הרבה תקליטים ושירים גרנדיוזים ומיותרים.

הדיסק הזה הוא צעד ראשון ל-RECOVERY. הליריקה חלשה כאן, לא שמעתי שיר שבאמת הפיל אותי מבחינת המילים שלו או גרם לי להתחבט או להתלהב (לעומת דיסקים ישנים יותר של מטאליקה - כולל ONE למשל שהוידאו שלו יכול לגרום לי לרעוד...). חסר לי זוית הראיה המקורית שהיתה תמיד ללהקה (ע"ע אירועי פסח מזוית הראיה של מלאך המוות - פשוט גאוני).

מבחינת הסאונד, הדיסק הזה נשמע כאילו הפיקו אותו בגראז' של הטפילד עם המכוניות פועלות מאחורה. אין שום ספק שזה מכוון ומיועד להחזיר ללהקה את הבעלות על הרעש ולהפסיק להפיק מוזיקה נקיה שנשמעה כאילו מחשב ניגן והפיק אותה. לא יודע לגבי אפקטי הקול של הטפילד, אין ספק שהוא שר טוב יותר בדיסקים קודמים אך דווקא אי הדיוקים והעובדה שהוא לא ממש מנוצל כאן יותר מדי (קרי: זה לא דיסק שהוא היה צריך להתאמץ יותר מדי לשיר בו) משחקת לטובתם.

התיפוף מעולה, וגם עבודת הגיטרות והבאסים עובדים כראוי ומחזירים ללהקה צליל מקורי לשם שינוי. יש הרבה ריפים שנשמעים דומים לדברים אחרים (התחלה של שיר שנשמע כמו פרומו לשירי שנות התשעים של פרל ג'ם) וגם יש קטעים שהם נכנסו יותר מדי לקטע ומתחילים לנדנד עם סולואים מיותרים שלא הולכים לשום מקום.

עם כל חסרונותיו של הדיסק הזה, הוא בהחלט מחזיר אותם לימים הרבה יותר טובים, ואם הם רק ישתדלו יותר לשפר את הליריקה יש להם סיכוי לחזור ולהיות גדולים כפי שהיו לפני עשור.

ולקינוח, WHAT DOESNT KILL YOU MAKES YOU MORE STRONG (אהבתי את האנגלית הקלולקלת, הם היו יכולים בקלות להפוך את זה למשפט הגיוני ובחרו בכיוון העקום שתפס לי את האוזן מיד).

מבחינת מקוריות, אין כאן הרבה מקוריות, בוודאי לא כמו של להקות כמו SOAD שכיום מובילות את הסצינה (בעיני) על ידי גם מוזיקה וגם ליריקה משעשעת ומעניינת. כאמור, זה הניצוץ שחסר לי כאן.

חבל רק שאי אפשר לעשות UNDO לכמה אלבומים ושהאלבום הזה יבוא במקומם...

MetalliJoe
סמל אישי של משתמש
חבר מביא חבר
חבר מביא חבר
תגובות: 3756
הצטרף: אוקטובר 2006
נתן תודות: 8 פעמים
קיבל תודות: 4 פעמים

שליחה #85 

עפר,
אחלה סקירה למרות שאני לא מסכים עם אף מילה שכתבת על האלבומים הקודמים עד הנוכחי :lol:

איל,
תודה! (Y)

מולטי,
בטח שראיתי את הסרט (קוראים לו some kinda' monster), ובחלקים נרחבים הובכתי עד עמקי נשמתי (למעשה, מישהי שביקרה אצלי דיברה על הסרט הזה וכמה שהיא רוצה לראות אותו, ניצלתי את ההזדמנות ודחפתי לה את הדיסק ליד, ואמרתי לה שתיקח אותו כי אני לא רוצה שזה יכנס יותר לבית שלי). אבל מצד שני גם לראות אותם מאחורי הקלעים בימים הראשונים שלהם לא בדיוק מילא את ליבי בגאווה מתפרצת. אז הם היו חבורה של מופרעים שעושים פוזות, והיום הם חבורה של גברות שעושות מניקור. אני לא מתייחס אליהם מחוץ לבמה ולאולפן, ולכן כל זה לא מעניין אותי. מה אכפת לי אם הכעס שלהם הוא אמיתי או מזויף, אם בשירים (אפילו המאוחרים, כמו the unnamed feeling) הוא יוצא מושלם?
Silence speaks louder than words

oferlaor
סמל אישי של משתמש
מנהל
מנהל
תגובות: 78932
הצטרף: נובמבר 2004
שם מלא: עפר לאור
מיקום: מודיעין, ישראל
נתן תודות: 792 פעמים
קיבל תודות: 5400 פעמים

שליחה #86 

MetalliJoe,

מבחינתי האלבום השחור היתה ההתחלה של הירידה. מצד אחד היו שם שירים מיותרים וילדותיים (SANDMAN, ROAM, TREAD). מצד שני הם גם ניסו להיות פופוליסטים יותר (WOLF, NOTHING ELSE MATTERS, UNFORGIVEN). זה כבר לא היה אותה להקה כמו GARAGE או JUSTICE המבריקים.

ב-LOAD כבר בכלל לא הכרתי אותם, הדעיכה היתה מוחלטת ולא היה שם אפילו ניצוץ של ההברקה המקורית. אפילו שיר אחד שם לא מצא חן בעיני... יציאות הגראז'ים היו טובות וכיפיות גם RELOAD וגם ST ANGER היו מיותרים בעיני ולא קידמו את הלהקה.

זה הניצוץ הראשון כבר כמה שנים שיש להם את זה עדיין, אני מקווה שיטפחו את זה ושהם יחשפו לנו עוד חומר מעניין בהמשך.

MetalliJoe
סמל אישי של משתמש
חבר מביא חבר
חבר מביא חבר
תגובות: 3756
הצטרף: אוקטובר 2006
נתן תודות: 8 פעמים
קיבל תודות: 4 פעמים

שליחה #87 

אני יודע שכולם חושבים כך, וזה משגע אותי. בעיני, השחור הוא פסגת היצירה שלהם. שירים כמו sandman ו-roam הם אמנם לא שירים מבריקים אבל בעיני זאת הפגנת כח של להקה שמראה שגם כשהיא עושה דברים יחסית שטותיים, היא עושה אותם מושלם וטוב יותר מכולם. nothing אמנם דביק, אבל עדיין יפהפה, ואם להקה אחרת היתה עושה אותו כולם היו מתפעלים. את דעתי על ה-unforgiven אתם כבר מכירים, ואין לי מספיק קומפלימנטים בשבילו. ויש שם עוד כמה שירים ענקיים כמו god that failed ו-misery.

load היה חלש, אבל דעיכה מוחלטת? דברים כמו until it sleeps, bleeding, outlow בעיני מצוינים, אמנם לא בקליבר של שאר הדיסקים אבל גם לא נפילה כמו שמתארים אותם. ב-reload אני לא מוצא אפילו שיר אחד שאני לא אוהב! וכמובן הגאראז'ים וה-s&m היו, כמו שאמרת, יציאות כיפיות שהראו הרבה הרבה יכולות וכישרון.
Silence speaks louder than words

AviBiton
סמל אישי של משתמש
גורו HTmobile
גורו HTmobile
תגובות: 17346
הצטרף: אפריל 2005
מיקום: קרית שמונה
נתן תודות: 503 פעמים
קיבל תודות: 358 פעמים

שליחה #88 

הדירוג שלי:

1 - Master of Puppets.
And Judstice For All... - 2
Kill'em All - 3
Ride The Lightning - 4
Metallica - 5 - זה האלבום שמסמן את תחילתה של מטאליקה הממוסחרת והמתייפיפת.
כל האלבומים שאחריו כבר לא נכנסים לשום דירוג.

שווה התייחסות - המופע המדהים ביחד עם הפילהרמונית, שילוב יוצא דופן של קלאסי ומטאל.

UriDrori
סמל אישי של משתמש
חבר פעיל במיוחד
חבר פעיל במיוחד
תגובות: 598
הצטרף: מרץ 2007
נתן תודות: 7 פעמים
קיבל תודות: 3 פעמים

שליחה #89 

ג'ו - אני לא מבין איך אלבום שהפך את המוזיקה לפשוטה אלפי מונים בכל היבט פרט אולי לליריקה (אולי) יכול להיחשב לפסגת היצירה. אתה יכול להגיד שהוא האהוב עליך, אבל ממתי להקה נמדדת ביצירותיה הפחות רציניות?

נהיה מעניין, אז בואו נוסיף תבלין חדש: מהם השירים האהובים עליכם ביותר (לפי סדר)?

MetalliJoe
סמל אישי של משתמש
חבר מביא חבר
חבר מביא חבר
תגובות: 3756
הצטרף: אוקטובר 2006
נתן תודות: 8 פעמים
קיבל תודות: 4 פעמים

שליחה #90 

פשוטה? 8O

לגבי הליריקה הסכמת איתי (אולי...), לגבי הצליל - איפה הוא ואיפה כל השאר? justice עמוס בטרבל (אתה יודע למה, נכון? הנמיכו את ג'ייסון בכוונה :lol: ), לעומתו master עמוס בבאסים (בזכות/בגלל קליף), הצליל של השניים הראשונים בכלל נשמע כאילו הוקלט באיזה גראז' עם כרטיס קול on-board. גם הלחנים של השחור נשמעים לי הרבה יותר "מבניים" ומתוחכמים.

עזוב, אני רואה שלא נסכים על כלום :D
Silence speaks louder than words

Multimediaman
חבר פעיל במיוחד
חבר פעיל במיוחד
תגובות: 679
הצטרף: יוני 2008
נתן תודות: 64 פעמים
קיבל תודות: 52 פעמים

שליחה #91 

MetalliJoe כתב:אתה יודע למה, נכון? הנמיכו את ג'ייסון בכוונה :lol:
...
לא יפה ..... :mrgreen:

MetalliJoe
סמל אישי של משתמש
חבר מביא חבר
חבר מביא חבר
תגובות: 3756
הצטרף: אוקטובר 2006
נתן תודות: 8 פעמים
קיבל תודות: 4 פעמים

שליחה #92 

כאילו שלא ידעת שזה נכון! הוא עבר התעללות במלוא מובן המילה בימים של אחרי master! :D
Silence speaks louder than words

UriDrori
סמל אישי של משתמש
חבר פעיל במיוחד
חבר פעיל במיוחד
תגובות: 598
הצטרף: מרץ 2007
נתן תודות: 7 פעמים
קיבל תודות: 3 פעמים

שליחה #93 

על סאונד אני לא מדבר, בJustice הוא יועד בעיקר כדי לחפות על העדר היכולת הטכנית של הטפילד, ובצדק. ובכלל, סאונד לא מדד לאלבום מוצלח.

מה יותר מבני בלחנים של השחור? הם אטיים פי מאה, הרבה פחות ריפים בכל שיר, ריפים מורכבים פחות, אין עוררין שהרמה הטכנית נמוכה בהרבה (זו עובדה)... מה בדיוק יותר מבני\מתוחכם?

MetalliJoe
סמל אישי של משתמש
חבר מביא חבר
חבר מביא חבר
תגובות: 3756
הצטרף: אוקטובר 2006
נתן תודות: 8 פעמים
קיבל תודות: 4 פעמים

שליחה #94 

נכון שהשחור יותר איטי מהקודמים (למרות שיש בו שירים מהירים), אבל זאת מגמה שמטאליקה הלכה בה מאז האלבום השלישי: master יותר איטי משני הראשונים, ו-justice יותר איטי ממנו. אז מה מפתיע פה? מטאליקה הלכה והתרחקה מהספיד מטאל ומהטראש שאיפיין אותה בשניים הראשונים, וזה לא אופייני דווקא לשחור.

אבל מה הבעיה בזה? התוצאה בעיני הרבה יותר יפה. כשאמרתי "מבניים" איך הבנת שהתכוונתי מהירים או מורכבים? בעיני השירים האלה יותר מבניים ומתוחכמים באופן הבנייה שלהם, בריפים (אז מה אם יש פחות?), ביציאה לפזמונים ובחזרה מהם, בשילוב הגיטרות, בהכל.

אני מסכים שאיכות הסאונד אינה מדד לאיכות אלבום, סתם רציתי לציין את זה אבל אתה צודק שזה לא מדד.

ודבר אחרון:
הוא יועד בעיקר כדי לחפות על העדר היכולת הטכנית של הטפילד, ובצדק
...
מה? 8O
Silence speaks louder than words

UriDrori
סמל אישי של משתמש
חבר פעיל במיוחד
חבר פעיל במיוחד
תגובות: 598
הצטרף: מרץ 2007
נתן תודות: 7 פעמים
קיבל תודות: 3 פעמים

שליחה #95 

אני לא מבקר את מגמת ההאטה (אני בעצם כן, אבל לא בהיבט הזה דווקא). היא אמנם הובאה לשיא חדש באלבום הזה, אבל היא אכן קיימת באלבומים קודמים. למרות שזה מאד מכליל: Battery או Dyers Eve לא פחות מהירים מאף שיר אחר של מטאליקה, ולהגיד שהם "התרחקו מהת'ראש" באלבומים האלה (שנחשבים לקלאסיקות שעצבו את אותו סגנון) כמו בשחור זו הגזמה מטורפת.

כשאמרת מתוחכמים אני הבנתי מורכבים, זה לטעמי אותו הדבר. אני לא מבין מה יותר מורכב בשחור: כל היצירות בו פשוטות יותר מבחינת לחן (המהירות הייתה רק פרמטר אחד).

לגבי הטפילד: אתה לא מתכחש למגבלות הקול שלו באותה תקופה אני מקווה... היה לו קול מאד מוגבל. למרות זאת אני כמובן מעדיף אותו פי 200000 על פני היבבנות של Load ו-ReLoad: הוא פשוט ישב מצויין על הסגנון האגרסיבי והיה סולן (ואני מדגיש: סולן - לא זמר) מטאל מצויין .

MetalliJoe
סמל אישי של משתמש
חבר מביא חבר
חבר מביא חבר
תגובות: 3756
הצטרף: אוקטובר 2006
נתן תודות: 8 פעמים
קיבל תודות: 4 פעמים

שליחה #96 

אה, אני חשבתי שדיברת על הקול שלו ב-justice לעומת האלבומים הקודמים. כן, היו לו מגבלות רציניות אז, ובשחור (עוד פעם השחור... :) ) הוא לקח שיעורי קול והשתפר מאד. אני חושב שבגאראז' וב-S&M הקול שלו היה מאד מרשים. על איזה יבבנות דיברת ב-load-ים?

battery ו-dyers מאד מהירים, אבל גם holier ו-through the never מהירים, אבל ב-master וב-justice יש יותר איטיים יחסית לשניים הראשונים. אמרתי "התרחקו מהטראש", לא "רחוקים מהטראש", כלומר הם התחילו בטראש ולאט לאט הם התרחקו ממנו לכיוונים קצת יותר איטיים. הסכמת שההאטה אכן קיימת גם בקודמים. בוא נדבר תכלס, גם בשחור וגם היום הם לא בדיוק איטיים, ואנחנו שופטים אותם בסטנדרטים של מטאליקה. לכל להקה אחרת הם עדיין מהירים ומצוינים.

לגבי התחכום של השחור, אני באמת לא יודע איך להסביר את זה. פשוט, הכל נשמע (לי) מאד מקצועני ומדויק. לא שב-master ו-justice זה חסר, פשוט בשחור זה הגיע לשיא.
Silence speaks louder than words

UriDrori
סמל אישי של משתמש
חבר פעיל במיוחד
חבר פעיל במיוחד
תגובות: 598
הצטרף: מרץ 2007
נתן תודות: 7 פעמים
קיבל תודות: 3 פעמים

שליחה #97 

על איזה יבבנות דיברת ב-load-ים?
...
פשוט לא נשמע לי שהוא מנסה להיות זמר מטאל. כאילו הוא מנסה להיות זמר טוב בסטנדרטים של דולי פרטון...
battery ו-dyers מאד מהירים, אבל גם holier ו-through the never מהירים, אבל ב-master וב-justice יש יותר איטיים יחסית לשניים הראשונים. אמרתי "התרחקו מהטראש", לא "רחוקים מהטראש", כלומר הם התחילו בטראש ולאט לאט הם התרחקו ממנו לכיוונים קצת יותר איטיים. הסכמת שההאטה אכן קיימת גם בקודמים. בוא נדבר תכלס, גם בשחור וגם היום הם לא בדיוק איטיים, ואנחנו שופטים אותם בסטנדרטים של מטאליקה. לכל להקה אחרת הם עדיין מהירים ומצוינים.
...
בשחור יש שירים מהירים בודדים, והקפיצה בו בנושא המהירות היא עצומה. הבעיה שלי היא השימוש שלך במושג "לאט לאט", זה הכל חוץ מזה. באלבומים הקודמים אמנם היחיד שהיה מורכב משירים מהירים בלבד היה הראשון, אבל האחרים מורכבים ברובם מכאלה ומה שיוצא דופן הוא השירים האיטיים - בשחור זה ההיפך לחלוטין, וגם היצירות המהירות בו אינן ת'ראש. השחור אלבום איטי לא רק ביחס למטאליקה, אלא לת'ראש בכלל. מהירות הושמטה בצורה משמעותית (למעט הבלחות כמו Fuel, שגם הוא הרבה יותר אטי מיצירות קודמות), זאת כמובן כחלק מהנסיון לפנות לכיוון פחות כבד באופן כללי. Load אלבום מהיר רק לעומת להקות כמו Black Sabbath או Alice In Chains.

MetalliJoe
סמל אישי של משתמש
חבר מביא חבר
חבר מביא חבר
תגובות: 3756
הצטרף: אוקטובר 2006
נתן תודות: 8 פעמים
קיבל תודות: 4 פעמים

שליחה #98 

אני חושב שהירידה במהירות היא הדרגתית, אבל לא משנה. שאלה יותר חשובה: בשביל רוק כבד חייבים מהירות מטורפת?
Silence speaks louder than words

Multimediaman
חבר פעיל במיוחד
חבר פעיל במיוחד
תגובות: 679
הצטרף: יוני 2008
נתן תודות: 64 פעמים
קיבל תודות: 52 פעמים

שליחה #99 

המהירות היא לא מטרה. הטכניקה גם היא לא מטרה. הבעיה בשחור והלאה זה דווקא בנשמה. בקוחונס. בכנות. במה שהפך את מטאליקה ללהקה כל כך מיוחדת בשנות ה 80. בואו נחשוב על הבלדות. קחו שיר כמו fade to black. קשה לומר שהוא מהיר במיוחד, או משופע בריפים ווירטואוזיים. השיר די פשוט סה"כ. הוא בטח לא יותר מורכב מוסיקלית מ unfirguven III מהאלבום האחרון. לא יותר מהיר ולא יותר ווירטואוזי. אממה? הוא יפה ממנו פי אלף. אמיתי וכנה. לעומת unfirgiven III שהוא יבבני ומלאכותי. בקיצור זה לא המהירות זה הנשמה.
"מי שנדפק פעם אחת כבר לא יכול להיגמל מזה"

MetalliJoe
סמל אישי של משתמש
חבר מביא חבר
חבר מביא חבר
תגובות: 3756
הצטרף: אוקטובר 2006
נתן תודות: 8 פעמים
קיבל תודות: 4 פעמים

שליחה #100 

מסכים עם רוב מה שכתבת, fade הוא יפהפה למרות שהוא איטי, ולכן אני לא רואה במהירות שום מטרה או יתרון. לכן בעיני השחור מדהים למרות שהוא איטי יותר. אני יכול להבין למה אתה חושב שאין נשמה בדיסקים המאוחרים, למרות שאני לא מסכים ב-100 אחוז, אלא רק ב-90.
Silence speaks louder than words

שלח תגובה

חזור אל “מוסיקה”