אופירס,
על כפרה עליו עוד אכתוב... הוא שייך לשורה של במאים אמריקאים מקצועיים בצורה מושלמת...
בטח במייל הבא אכתוב עליו.
אמיל,
הסנדק שייך לממד בסיסי בתרבות האמריקאית. ההפקה. התרבות האמריקאית העלתה את ה"הפקתיות" לרמה של האמנות עצמה. יותר חשובה שלמות ההפקה מאשר התוכן או המסר. כבר מוולט דיסני ועוד קודם עם גריפית ה"הפקתיות" הייתה מרכז התרבות. כך גם בסנדק. הסנדק הוא ללא ספק הפקה מצוינת. כדי שסרט יהיה קלסי הוא צריך עוד דברים מעבר. הבימוי למשל בנוני מינוס. תשווה את הבימוי, רק בימוי, לסרט מז'אנר דומה, היו זמנים באמריקה, ותראה איזה עבודת בימוי יצר לאונה. וזה עדיין לא קלסיקה...
הדמויות די שבלוניות וגם המישחק לא ממש טוב. די סטנדרטי. על כל החסרונות מכסה הפקה יוצאת מן הכלל, ותסריט לא רע.
התסריט אבל לא מושלם. למשל, נקודת המפתח של הסידרה, מה שמניע את הסיפור זה שמייקל הורג את השוטר ואת התורכי. אבל דווקה הנקודה הזו מופרכת. אם הם ידעו איפה הפגישה הם היו יכולים למצוא אלף אפשרויות אחרות להרוג את האלו בלי לסבך את מייקל...
לא יודע, לי זה מפריע...
שבע עשרים ושלוש,
שבעת הסמוראים הוא אחד הסרטים הקלסים שנעשו. בניגוד לסנדק או לשבעת המופלאים שבהם הדמויות שטוחות, קוראסווה בונה חלל דמויות עמוקות שמתקשרות בניהם לא רק במילים אלא גם ברגשות. לרוב הדמויות יש נפח, יש עבר שמניע אותם וכל זה מוצג לאט וניבנה מתוך הסרט ולא בצורה שבלונית כפי שהתרבות האמריקאית הנחילה לנו.
מעבר לזה יש עומק בסיפור הקבוצות השונות מקימות יחסים אחת מול השניה ובתוך עצמם. האיכרים נגד השודדים נגד הסמוראים, וכל זה בהמון שכבות.
גם הדברים שמניעים אותם מורכבים. הפחד של האיכרים נגד חוסר הפחד של הסמוראים שלא בהכרח אומץ,
הסרט מעלה ומתמודד עם שאלות הרבה יותר עמוקות מסך כול התוכן של העלילה. מה שלמשל הסנדק לא עושה.
זה בקיצור...
אין סיבה או הכרח לאהוב יצירה מסוימת. ואם לא אהבת אז לא אהבת... זה בסדר.
אם אתה רוצה אבל להבין, אתה צריך להתאמץ, ובסוף גם תואהב, אין ספק.
.
באמזון אמריקה הוא ב- NTSC וכנראה ללא תרגום עברית.
