המתנת יום הולדת הכי שווה שקיבלתי

ran_carney · שליחה 17/06/2013 11:48

אני מדבר על הטנדברג הספציפי שהיה אצלך, שקנית מהבחור בראשל"צ. לדעתי מעט מאוד אנשים שמעו את הדגם הזה ספציפית. הוא, אגב, היה שדרוג ראוי ביותר מהרוטל 875 ששימש אותי בזמנו.

Rozshay · שליחה 17/06/2013 12:09

אכן, שלי היה השחור מהבחור מראשון,
רסיבר משוכלל ביותר שניצח כל מיפלצת וינטאג שיצא לי להעמיד מולו,
איךשהו הצלחתי בוב "חוכמתי" לחבל בו, והוא עבר בפעם הראשונה שלו טיפול\חידוש אצל מומחה.
מעט מהקסם שלו נעלם, עדיין נשאר רסיבר מדהים, אבל מעט פחות טוב, ובגלל המעט הזה הוא עלה לי על העצבים עד שלבסוף
העברתי אותו הלאה במחיר סמלי למדי למשהו אחר שיהנה ממנו, ואני בטוח שהוא נהנה
הנקודה היא שגם ב90% יכולת הוא עומד בכבוד ומנצח בקלילות הרבה מאוד מתמודדים נחשבים שמתומחרים גבוה יותר.

RAMIRAMI68 · שליחה 17/06/2013 12:10

אכן הטנדברג 2080 בעל סאונד נעים ואיכותי יותר מ 9090DB ולמען האמת הסאונד שלו ערב לאוזניי יותר מכל דבר אחר שהאזנתי עד היום,אבל לא יפה ובעל עוצמות כפי ה 9090DB .

ran_carney · שליחה 17/06/2013 12:28

לא היה חסר לטנדברג כוח. נבדק עם כמה זוגות רמקולים בסשן שעשיתי בזמנו. כולל רוג'רס LS3/5A שהיו לי בזמנו - הוציא מהם מרגליות אגב.

Rozshay - איזה באסה לשמוע

moranshw · שליחה 17/06/2013 12:29

ran_carney כתב:כשרציתי לרכוש בזמנו 9090, יכולתי להשיג אותו ב-800 שקל. אז בסדר, 800 זה קצת נמוך, אבל לעזאזל - 7070 ב-1500? מי מת? 6060 נמכר בערך ב-400 שקל. איך הגענו משם ועד 1500? במקרה הקיצוני ביותר הייתי משלם 1500 על 9090, וגם אז הייתי מרגיש שקצת דפקו אותי.

על המגברים ברמות ה-3000-5000 כחדשים אני לגמרי לא מדבר. פשוט לא מספיק טובים, ובהחלט עדיף להשקיע את הכסף ביד 2 - לפעמים ספציפית על וינטאג', לפעמים לא - תלוי בהיצע באותו הזמן.
...

אני גם מרגיש צורך להתערב

אז קודם כל ברור שי כאן עניין של היצע וביקוש שהרי מדובר במוצרים יד 2.
עומרי שיתף אותנו לפני כמה ימים בכתבה שנעשתה בכלכליסט לפני 5 שנים
http://www.calcalist.co.il/consumer/art ... 36,00.html
מאז כנראה שיותר ויותר אנשים (כמוני) הצטרפו לכאן והביקוש רק המשיך לעלות. ההיצע? כנראה שלא באותו קצב.
כשאני התחלתי להתעניין היה ברור לי שאקנה סנסוי או מרנץ. למה? כי זה מה שהמליצו לי. כן הלכתי לכמה חברים לשמוע ולנסות להבחין בהבדלים אבל זה תהליך ארוך ומסובך. עם הזמן הבנתי שההיצע של המרנצים גדול יותר מה שאוטומטית העלה אצלי את הרצון לסנסוי (ועוד לא ויתרתי על מרנץ מתישהו).
אז חיכיתי וחיכיתי ועקבתי ולא היה שום דבר. כשחזרתי מטיול בחול גיליתי שפספסתי 9090DB ב-1600ש"ח.
אחרי חודש מצאתי 8080DB שרצו עליו 2200. יש הגיון? לא. בסוף לקחתי אותו ב-1700 למרות שידעתי שאפשר בפחות.
אחרי חודש התפרסם כאן 9090DB ב-1600. למה? כי הבחור בדק בגוגל וגילה שלאחרונה נמכר אחד כזה ב-1600.
אני עד היום מצטער שלא לקחתי גם אותו.
אני לא מתיימר להיות מבין גדול ואני גם לא יודע להשוות בין מגברים.
כן ברור לי שיש מוצרים שיש להם ערך אספני וזה מעלה את המחיר שלהם. עם ובלי קשר לאיכות שלהם.
מספיק להתסכל על אנשים כאן בפורום שכל אחד מחזיק כמה וכמה 9090DB כדי להבין למה אין היצע ולמה המחיר עולה

בקיצור - כל אחד יכול לדרוש כמה שהוא רוצה ומי שיכול ומוכן...

אגב, הכוכב אמר לי שהמכשירים לא שלו ושהוא רק מאפשר למכור אותם דרכו

Rozshay · שליחה 17/06/2013 12:29

זה השחור
[imgbig]http://audiofilek.pl/images/com_sobi2/g ... mage_1.jpg[/imgbig]

ה2075 שאמור להיות זהה ל2080 בעל תאורה כחולה
[img2=550x412]http://www.audiofilek.pl/images/fbfiles ... _MKII_.jpg[/img2]

ran_carney · שליחה 17/06/2013 12:44

אוח, אני מצטער שלא קניתי אותו כשהייתה הזדמנות. הוא, למשל, שווה 1700 ש"ח בכיף.

rooster · שליחה 17/06/2013 12:57

רן – לגבי הרוטלים, הסדרה ה"שחורה" של רוטל
(830, 850 וכו')
לא נשמעת דומה ל9090 או לרוב הוינטאג'ים משנות ה-70 בגלל הבניה. בסדרה הזו של רוטל יש פחות חום, יותר פירוט.
אין ספק שהמחירים שבהם נמכרים רוטלים מהסדרה הזו הם נמוכים ומגוכחים.

אני בעליו הגאים של פיוניר וינטאג', ולמרות זאת מכל הוינטאג'ים ששמעתי דווקא ה-
330C
של הארמן קארדון ורוב המכשירים של סנסוי (AU, G, סדרת המספרים) וגם קנווד (נדמה לי 4100KA) מסוף שנות השישים, שנבנה ע"י Trio, הכי הרשימו אותי.

סדרת המספרים של סנסוי מאז ומתמיד נמכרה במחירים של קרוב לאלפיים ש"ח ולעתים יותר, ולדעתי יש לזה סיבה.

tnsilver · שליחה 17/06/2013 19:15

ran_carney כתב:הבעיה שאני נתקלתי בה עם המגברים האלו היא בד"כ הגוון הוינטאג'י החמים עם הבאסים הגדולים והנעימים שפשוט מיסכו על הפירוט שהיה חסר.
...

הדיון הזה הוא עקר בעיקרו. סופרלטיבים כמו 'טורף', 'אוכל', 'לוקח' וכדומה הם בדיוק כאלה - סופרלטיבים. אלה הן חוות דעת סובייקטיביות שמשקפות דעה וטעם אישי של המשתמש בהן. לא שזה רע. הרבה פעמים יכול אדם זה או אחר להסכים ולהזדהות עם תחושות כאלה - אבל הנקודה האמתית היא שאלה הם פרמטרים ממש לא מדעיים להגדרת ציוד אודיו. למען האמת, גם ניסיונות יותר מדעיים שנערכו בתחום הזה (ראו את רשמיהם ומבחניהם השונים של 'מבקרים' מפורסמים במגזיני אודיו נחשבים במהלך השנים...) לא ממש צלחו. קשה מאוד להתווכח ולהגדיר מה הופך פלט אודיו ל'ערב' לאוזנו של אדם אחד וצורם לאדם אחר וכבר הוסכם בעבר שזה מאוד משתנה בין פרטים שונים.

הדגשתי את המילה 'בעיה' בציטוט של רן משום שזוהי דוגמה מעולה! למעשה מה שרן מגדיר כ'בעיה' הוא נושא מעניין מאוד ובפועל משקף הבדל מהותי בין שתי אסכולות - שההתנגשות ביניהן ארעה בזמנים מאוד מוקדמים של ההיסטוריה של התפתחות ציוד האודיו ומאז צצה שוב ועולה אל פני השטח בכל הזדמנות.

בבסיס מדובר באסכולה אודיופילית אחת ותיקה שטוענת שציוד רפרודוקציה אמור לשחזר את המקור בדיוק האפשרי הגבוה ביותר ללא הוספת 'גוון', או, במילים יותר מקצועיות 'עיוות'. הציוד הבריטי הקלאסי, Linn ו-Rotel למשל, ומפתחיו, נמנים על האסכולה הזו. מי שמתאר ציוד כ'קר', 'אנליטי', 'מדויק', בדרך כלל מתכוון לציוד שמפתחיו סבורים שציוד הגברה (וגם רמקולים) לא אמור לבצע מניפולציות בגל הסינוס שמייצג את הסיגנל שבא מהמקור ושיש להגבירו כפי שהוא מבלי לשנותו. זו - אגב, בעיה טכנית לא פשוטה. קל מאוד להגביר אות, אך קשה מאוד לעשות זאת ללא עיוות.

מבחינה טכנולוגית הבעיה הזו נפתרה כבר מזמן. לפני עשורים רבים. ישנם רבים שסבורים שהמצאת הטרנזיסטור והיישום שלה בציוד אודיו תרמו רבות לפתרון בעיית ההגברה נטולת העיוות. ישנם רבים אחרים, אגב, שטוענים שדווקא הגברה מנורתית הצליחה לעשות זאת בצורה טובה יותר. וישנם אף רבים אחרים שטוענים שהדעה המצדדת בציוד הגברה מנורתי נובעת דווקא מהאסכולה השנייה שקשורה בדיון הזה.

בצד השני נמצאת אסכולה אחרת. ראשוני המצדדים בה היו, למרבית הפליאה, אותם מהנדסים שבשנות החמישים והשישים עמלו וטרחו רבות וקשות כדי לרצות את האסכולה הראשונה. למעשה הניתוח שלהם, על-פי הגדרתם, הצליח מבחינה טכנולוגית - אך 'החולה' או המאזין - מת.

האחרונים שמו לב, והופתעו לגלות, שמרבית המאזינים למיטב ציוד ההגברה המדויקת ונטולת העיוות (אין באמת דבר כזה נטול עיוות לחלוטין - ואנו מדברים על 'יחסית') - לא ממש אהבו את מה שהם שומעים. המונחים 'קר', ו-'אנליטי' צצו כבר בשנות השישים. המכניזם שאחראי לכך נעוץ, ככל הנראה, בחוש השמיעה האנושי שנוטה לעשות עבודה טובה יותר בתדרים הנמוכים והגבוהים. לפיכך, את מרבית המאזינים, לא ממש עניין ה'מקור' ומה בדיוק מהותו של המסר שאותו חפץ טכנאי ההקלטות המוכשר להעביר להם ולדורותיהם בעבודתו המקודשת. זה פשוט לא נשמע להם טוב. לכך יש להוסיף ולאמר, שאמנות ההקלטות, ציוד אולפני, טכניקות וכיוצא בזה, התפתחו גם הן במהלך השנים ובראשית הדרך, ניתן לפחות להניח (אם לא לאמר בוודאות) לא כולן היו מוצלחות ברמה כזו שהצדיקה את שמיעת ה'מקור' המדוייק.

מאז חלפו שנים רבות. בסוף שנות השישים ובמהלך מרבית שנות ה-70, ובעיקר מצד יצרנים יפנים, חלה נטייה אל עבר האסכולה השנייה. ברוב ציוד הוינטאז' הקלאסי קיימת מניפולציה של ההגברה על הסיגנל. באופן מצחיק, כדי להשיג את האפקט ה'מבוקש' צריך לעבוד פחות קשה מאשר דרוש כדי להשיג סיגנל נקי. מבחינה טכנולוגית - זה לא ממש קשה. כל אחד מכם יכול לשחזר את ההשג הזה באמצעות הפעלת כפתור ה-Loudness שמדגיש בדיוק את אותם תדרים שמנגנים בכזו הצלחה על עור התוף של האוזן האנושית. אפשר לחשוב על הצליל הוינטאז'י הקלאסי כעל הגברה עם Loudness מובנה.

מרנץ, לקחו את זה אל הקצה. הצליל של מרנץ הוא ייחודי והוא משקף את האסכולה הזו במיטבה עם באסים חזקים ומודגשים - אולי אפילו מוגזמים. סנסוי, שבתחילת דרכם דווקא נמנו על האסכולה הראשונה (שהעוסקים בה נחשבו כעדיפים טכנולוגית) גילו מהר מאוד שגם קל יותר לייצר הגברה 'לא מדויקת' וזה גם נמכר טוב יותר. Trio ו-Lux 'נגררו' אל תוך האסכולה הזו למורת רוחם (זה לא ממש באופי שלהם שהוא 'בריטי' בעיקרו) וקנווד מצאו לעצמם (באיחור רב יש לציין) באיזושהי דרך ביניים.

היצרנים האמריקאים הדומינטיים כמו General Electric על חברות הבת הרבות שלה, ו-Sylvania כמו גם החברים המכובדים מ-Acoustic Research של קמברידג' השמרנית וכמובן Macintosh נתפסו בתקופה הזו עם המכנסיים למטה. הם לא ממש הצליחו להתחרות בפופולריות ובמחירים של הציוד היפני הזול והנחשק. חלקם ישבו על הגדר, חלקם נשארו שמרנים וחלקם, כמו JBL, קפצו על העגלה כמוצאים שלל רב והפכו למובילי הטרנד של סאונד, שעכשיו קראו לו West Coast, שאמור לייצג את הפתיחות הדינמית הקליפורנית הצעירה החדשה - בניגוד לשמרנות של האנשים הקרים מבוסטון. אלה, אגב, טוענים, עד היום, שרוב האנשים מקשיבים למוזיקה ולא לציוד.

האימפריה הבריטית השמרנית והכבדה לא הגיבה טוב (בכוונה או שלא בכוונה) לשינויים האלה בדפוסי ההגברה של היצרנים היפנים והעדפות ההאזנה של הציבור הרחב ובעיקר של ה'ילידים' האמריקאים. מבחינתם של היצרנים הבריטים - הם יודעים יותר טוב מה הציבור צריך לשמוע והם לא יזוזו מהאסכולה השמרנית ויהי מה. Linn היא דוגמה קלאסית לכך - עד היום. Rotel עשו קצת פשרות - בעיקר בעשרים שנים האחרונות - אך גם הם מייצגים את האסכולה הבריטית בדיוק די רב.

לכן, רן, המונח 'בעייה' הוא בעייתי בפני עצמו. מה שאצלך מוגדר כ'בעייה' משום שהוא ממסך על פירוט ודיוק - אצלי, למשל, נחשב ליתרון. ה'בעייה' הזו מאפשרת לי, למשל, 'לסבול' תקליטים של Deep Purple שהוקלטו, ככל הנראה, תחת השפעת חומרים מבוקרים. היא מאפשרת לי, למשל, להנות מתקליטים מקוריים של The Who כמו למשל Quadrophenia שאיכות ההקלטה המקורית שלהם היא פשוט תחת כל ביקורת. יש גם חסרונות. ה'בעייה' הזו לא ממש מאפשרת לי, למשל, לשים לב לניואנסים דקים שקיימים בהוצאות שונות של אותם תקליטים של מיילס דייויס או צ'ארלי מינגוס. הקלטות של 'דוייטשה' של מעוף הולקירים של ואגנר - אני כנראה אעדיף לשמוע מעל גבי סטאפים אחרים - אבל במרבית הימים ה-9090 (כל אחד מהחמישה שלי - DB או לא DB) נותן לי פשוט את ההזדמנות לשכוח מכל השטויות, הדקויות, הנואנסים, הפרטים הכל-כך לא חשובים האלה, ולהנות מהדבר היחידי שמעניין אותי - מוזיקה. היחידות האלה יכולות להתחבר לכל רמקול (8 אוהם) ולא ממש מעניין אותן כמה קשה להניע אותו או לא.

את הביקורת הכי קשה על המכשיר המסוים הזה ביטא בפני פעם גיסי בוויכוח דומה. הוא אמר לי, בלי ממש לשים לב למה שמסתתר מאחורי דבריו: "זה פשוט לא יתכן שכל מה שאתה משמיע על ה-9090 נשמע כל-כך טוב!" - אני סגרתי את הויכוח בכך שהסכמתי עימו.

BennyO · שליחה 17/06/2013 20:08

tnsilver כתב: אלה הן חוות דעת סובייקטיביות שמשקפות דעה וטעם אישי של המשתמש בהן. פרמטרים ממש לא מדעיים להגדרת ציוד אודיו. קשה מאוד להתווכח ולהגדיר מה הופך פלט אודיו ל'ערב' לאוזנו של אדם אחד וצורם לאדם אחר וכבר הוסכם בעבר שזה מאוד משתנה בין פרטים שונים.
...

לגמריי!!! דוגמה מעולה מהחיים האמיתיים היא ה-9100 שלי שיובא ע"י חובב מוזיקה/סאונד, שופץ ושודרג והבחור מאוד התאכזב ולא אהב את התוצאה הסופית.
אני לעומת זאת, מאושר נהנה ממנו יום יום ומתקשה ללכת לעבודה כי זה אומר לכבות אותו ולהיפרד ממנו.

ran_carney כתב: יצא לי לשמוע את ה-9100. אחלה מגבר. מה שכן, להגיד שהוא מתחרה בהיי-אנד אמיתי - אני לא יכול להגיד.
...

מממ...אולי. לא יודע...
רן, גם אני כמו סילבר לא כל כך מתחבר ל: 'טורף', 'אוכל', 'לוקח', "לועס". לא בטוח שמה שנעים לאוזן שלך יהיה נעים לשלי (למרות שאת הרוג'רס שלך ששמעתי אצל ערן אהבתי. מאוד!!!).
אבל אני בחור ספורטיבי ואם יש לך מגבר שאתה מגדיר כ"היי-אנד אמיתי" יהיה מעניין להשוות ביניהם על אותו סט-אפ. יש מצב שאני אופתע אבל גם יש מצב שאתה תופתע

gechts · שליחה 17/06/2013 20:12

ואני רק רציתי להתלהב מהמתנה שקיבלתי.. ומהכיף של לשפץ כזה מכשיר...

BennyO · שליחה 17/06/2013 20:19

gechts כתב:ואני רק רציתי להתלהב מהמתנה שקיבלתי.. ומהכיף של לשפץ כזה מכשיר...

...

שלומי - קיבלת אחלה מתנה ואני בטוח שתהנה ממנה ומהשיפוץ

gechts · שליחה 17/06/2013 21:35

ברור! ותודה
זה היה רק כדי להחזיר את השרשור חזרה לכביש הראשי

ran_carney · שליחה 17/06/2013 22:25

אז רגע, אם השרשור כבר בכביש הראשי, אני עדיין יכול להגיב?

בני, כעיקרון אין לי בעיה לעשות את ההשוואה הזו, השאלה היא גם מה יהיה המקור. ככל השהמקור יהיה איכותי (וכפועל יוצא מזה גם חושפני יותר), הניואנסים - של מי מהמגברים שבהשוואה, יהיו קלים יותר לאבחון וזיהוי. מעבר לזה, אל תשכח את אלמנט הסינרגיה. לפני שקניתי את הדאק הנוכחי שלי בדקתי דאק אחר שמאוד-מאוד אהבתי עם הרוג'רס, אבל עם ההרבת' הדגשת הנמוכים שלו פשוט לא עבדה טוב. המגבר שלי מוגדר לתפיסתי, נסיוני והבנתי כהיי-אנד. בלדליוס ת'ור MKII. אני מוכן להביא אותו למבחן (למרות שזה משקל-משקל לסחוב

)

אגב, שמעתי את הקנווד שלך לפני השדרוג, ועליו דיברתי. אחלה-בחלה של מגבר, באמת - אבל לטעמי רחוק מאוד מהבלדליוס שלי (לזכותו של הקנווד יאמר, הבלדליוס עולה כ-4000 דולר).

טומי, אני בהחלט מקבל את התיקון שלך - זו לא "בעיה" - זו "בעיה מבחינתי". הצליל הוינטאג'י הוא לא צליל לפלצנים - הוא צליל לאוהבי מוזיקה. סתם אנקדוטה, בזמנו כמעט רכשתי את הטנדברג שדיברנו עליו בשלב מוקדם יותר בפוסט, יחד עם הרוג'רס שהיו לי ועוד דאק שבזמנו חיפשתי, ויכולתי לסגור את הבסטה שם. עם זאת, נחשפתי בשנה האחרונה לציוד ברמה מאוד-מאוד-מאוד גבוהה שפתח לי התיאבון. בין השאר זה גם גרם לי להבין איפה ההבדלים נמצאים, ושלא חייבים להתפשר על הפירוט כדי לקבל צליל נעים ואיכותי. ההרבת' שלי הם האמ-אמא של האסכולה הבריטית ששמה את הדגש על המיד, עם התיבות המרובעות וה-לא-דקורטיביות-בעליל (למרות שאני מודה - אני מאוד אוהב את העיצוב הפשוט והלא פלצני שלהם) - אבל - זה לא בא על חשבון הגבוהים; הנמוכים לא גדולים מדי כמו במקרים שחוזרים על עצמם בעולם הוינטאג'. מה לעשות - זה זה הוא הסאונד הוינטאג'י - הנעים, הכיפי, הבאסים הגדולים, ה-עזוב-אותי-באמש'ך-ותן-לשמוע-מוזיקה. הייתי שם, נהניתי מאוד שם - אבל חציתי את הרוביקון - גיליתי ש*לי*, המחסור הזה בפירוט הוא "בעיה".

Kosh · שליחה 18/06/2013 0:52

בפורומים כמו HIFIMUSIC או DTOWN,אנשים ינסו לשכנע אתכם שוינטאג' זה דראק וכל מגבר וינטאג' נשמע "לא אמיתי"
או "צובע את הסאונד".העיקר שהכבלים שיוצרו על ידי נזיר במערה חשוכה "משנים להם את כל המערכת".כמו שהיום יש מגברים עם "צבע" ויש מגברים בעלי צליל נייטרלי,כך היו גם פעם,זאת לא המצאה חדשה,של מגברי סטריאו מודרניים שעולים הרבה $$$$,היו מספיק וינטאג'ים שלא היו ממשפחת "המוזיקלי,אך לא מפורט ובעל בס גדול".דוגמאות? קנווד,רוטל,סאנסוי מסידרת G,טנדברג שהוזכרה כאן ולא חסרים אחרים.דוגמאות הפוכות? מרנץ(הקיצונית בצליל "וינטאג"),במידה פחותה יותר הסאנסויים X0X0 והדגמים שקדמו להם.לגבי הבריטים? חלקם נשמעים נהדר,חלקם לוקים
בתסמונת הסאונד האנגלי הסגור,המשעמם "והקטן".

ran_carney · שליחה 18/06/2013 5:18

קוש, אתה חוטא באותו החטא שאתה מאשים את אנשי הייפיי ודיטאון עם כבלי המערות שלהם. אותה הערצה עיוורת שאתה רומז לה היא זו שהתפתחה בפורום הזה בשנה וחצי האחרונות (ולא הייתה לפני שנתיים-שלוש. אני יודע, הייתי כאן גם אז). וינטאג' הוא תחום נהדר, כיפי, מעניין, משתלם וכו' וכו', אבל הטכנולוגיה כן השתנתה; כן יש הבדל בין מגברים של פעם למגברים של היום, וכן - חלקנו גם מוכנים לשלם את ההבדל בעלויות כדי לקבל את האיכות הזו.

עם זאת, הנסיון שלי נוגד את הטענה שלך. עובדה, הייתי עם וינטאג' ברמה גבוהה, שמעתי וינטאג'ים אחרים ברמה גבוהה - ועדיין נסיוני הוביל אותי לרכישת מגבר מודרני ולא זול מדי - כי הוא טוב יותר מהדגמים הותיקים.

מי שאוהב וינטאג'ים, שיבושם לו. מי שהולך אחריהם בהערצה עיוורת (בדגש על אלו שלא באמת שמעו ציוד היי-אנד של היום - ולא רוטל יקרים, כן? זה לא היי אנד - ועדיין חושבים שוינטאג' הוא ה-ד-בר)..קצת חבל לי עליו. בורות, בניגוד לדעתם של אנשים מסוימים, היא אף פעם לא ברכה בעיני.

tnsilver · שליחה 18/06/2013 7:47

מה העניינים רן? לקחת את זה קשה הא? עזוב... לא צריך להתרגש. קוש לא חוטא ודווקא בנושא הכבילה יש הרבה אמת במה שהוא אומר (למרות שזה כבר סיפור אחר). אף אחד כאן לא באמת מעריץ עיוור של שום דבר. לוינטאז' יש פשוט תחייה מחדש בשנים האחרונות בכל העולם וגם בפורום הזה. לא צריך להתפלא על מה שקורה כאן.

גם אתה לא טועה. הטכנולוגיה התפתחה המון מאז שנות ה-70'. האם יש מתאם ישיר בין ההתפתחות הזו ליישום בציוד אודיו? לא בטוח. אין הרבה ציוד וינטאז' שמתחרה בכבוד עם ציוד הי-אנד מודרני - זה נכון. מצד שני אין גם הרבה ציוד היי-אנד מודרני זמין להתמודד בתחרות הזו מלכתחילה.

מקריאה של פוסטים שלך אני מבין שהוצאת בסביבות 22 אלף ש"ח על רמקולים (הרבאת'?) ועוד כ-16 אלף על הבלדליוס, ועוד X אלפים על DAC ואלוהים יודע כמה עוד אלפים על ציוד נוסף שפספסתי. נכון? אתה לא בדיוק צרכן אודיו ממוצע. זה כסף גדול. גדול מאוד. מספיק גדול כדי ללקט סטאפ וינטאז' ייחודי שעלול להפתיע רבים - גם לעומת הבלדליוס.

אי-אפשר לבוא לפורום כזה עם 'בלדליוס' ולעשות 'אבו-עלי' על 9090 בן 40 שהוא בכלל רסיבר, או על KA-9100 שקרוב יותר לקטגוריה המתאימה להשוואה ברת-תוקף. זה לא אותו קנה מידה. אם אתה באמת מעוניין בהשוואות איכות סאונד כאלה מול יריב הולם - חפש משהו מנורתי ברמה של Macintosh או Michaelson & Austin TVA-1, או שני בלוקים מדגם Stromberg Carlson AP-55 ואולי יפני כמו Luxman MB-3045 וגם Conrad Johnson... אלו כמובן יחידות שהיו נדירות ויקרות ערך אז - בערך כמו הבלדליוס היום. אני חושש שלמרות שיהיה קשה לתת לך פייט הולם, גם ממרחק של 30 ו-40 שנים צפויים לך יריבים מפתיעים.

ran_carney · שליחה 18/06/2013 8:56

טומי, חס וחלילה, לא עשיתי אבו עלי. אם תשים לב, את הבלדליוס ציינתי אך ורק בתגובה להצעה של בני להשוות למגבר היי-אנד. לא טענתי לרגע שסנסוי בן 40 אמור להתחרות במגבר היי-אנד של היום. אמרתי שאני הגעתי לרמות היותר גבוהות של הוינטאג'ים, וגיליתי שאני רוצה עוד - בהתאמה גם השקעתי את הכסף כדי להגיע לשם. אגב, מלכתחילה לא השווינו בין רסיבר ק"ב לבין מגבר סטריאו. אין תחרות בכלל. אגב, יש לי רסיבר שהיה מסדרת העל ב-2008, אונקיו 875, שנחשב לאחד הטובים בסטריאו יחסית לק"ב והוא פשוט פח ***. נוראי. זוועה. בלתי שמיע בעליל.

לא ההרבת' ולא הבלדליוס נרכשו חדשים; רק הדאק של בל קנטו. הוצאתי הרבה פחות מהמחירים שהצגת - אבל, בהחלט - השקעתי שם סכומים לא מבוטלים. רוצה לשמוע קטע מצחיק? אני נוהג על טויוטה קורולה שנת 95. רוצה לשמוע עוד קטע? אני, כולי, עוד לא בן 26. עבדתי קשה והשקעתי את הכסף איפה שעושה לי טוב - זה הכל. להגדרה שלך אותי כ"לא צרכן אודיו ממוצע", ובכן - תלוי מה אתה מגדיר כצרכן אודיו ממוצע. זה שרוכש מערכת של איווה? זה שרוכש מגבר אודיולאב מחנות סמי-מתמחה? לאוהבי וינטאג'? לאוהבי צליל? לאוהבי ציוד? לאלו שהולכים לרמות הכבדות של האודיופיליה? (כי גם שם יש באלק לא קטן של אנשים..).

לא הזכרתי פטיפון כי הוא לא הקאפ-אוף-טי שלי. כן, שמעתי פטיפונים ונהניתי (כולל אחד מושקע ברמות מפגרות, של נוטינגהאם, עם שתי זרועות וריטייל של בערך 100 אלף ש"ח. אח"כ שמעתי דאק של DCS בחצי המחיר, ולטעמי הוא היה הרבה יותר טוב. מבחינתי, באותו רגע נסגר סופית הקרב. אני מקבל את קדמת הטכנולוגיה באהבה.

tnsilver · שליחה 18/06/2013 9:21

מצטער... ערכתי את ההודעה הקודמת והשמטתי את הקטע על הפטפון. היה ארוך מידי. לא תיארתי לעצמי שיהיה מישהו בפורום כל-כך מוקדם. התכוונתי שאתה לא צרכן אודיו ממוצע ביחס לאוכלוסיה הכללית. הרגת אותי! פטפון ב-100 אלף שקל?

לגיסי (המבוגר מבין השניים) יש פטפון של VPI מדגם Scout. הוא עלה בזמנו בסביבות ה-$2500 והוא מאוד אוהב אותו. אין לי מילה רעה. מאוד מוצאת חן בעיני פילוסופיית ה-All American Labor של VPI ולדעתי הם מייצרים פטפונים די חתיכים עם נוכחות מדהימה ובידוד אקוסטי נדיר. לא שאני חושב שיש משהו במוצר הזה שמצדיק מחיר של $2500 אבל עם התוצאות - אי אפשר להתווכח.

הכיף הכי גדול שלי זה להראות לו פלטות טורנס מאלומיניום עמום ושחור שרכשתי ב-eBay בגרושים, חלקי בסיס מ-MDF שצבעתי עם סמרטוט מגופייה ישנה, זרועות מפורקות לגורמים, ולהגיד לו שבעוד שבוע אני מעמיד ליד ה-VPI שלו פטיפון שעלה פחות מ-$200 ונשמע לא פחות טוב. לא שהוא מסכים איתי בעניין הזה, אך מכיוון שאני מכיר אותו כל-כך טוב אני קורא על הפרצוף הנבוך שלו שהגעתי מאוד מאוד קרוב.

יש אפשרות לדעתך שאני מחליף שני טורנסים ב-50 אלף שקל כל אחד תמורת נוטינגהאם ב-100 אלף? תגיד, ברמות האלה של מחירים - למה בעצם צריך רה-פרודוקציה? במחירים האלה אפשר פשוט להזמין את הלהקה לסלון ולעשות פרודוקציה אמתית. מה יותר טוב מ'המקור' של המקור?

ran_carney · שליחה 18/06/2013 9:44

אני ער מחמש ורבע בבוקר, זה בסדר

זו המערכת האנלוגית ששמעתי:
פטיפון - NOTTINGHAM ANALOGUE - dais
שתי זרועות - Ace Space 9 inch tonearm
שני מעמדים לזרוע נפרדים מהגוף - diy podarm
ראש 1 - ORTOFON cadenza red
ראש 2 - grado gold
תוספות - oyaide MJ-12 + Oyaide STB-MS Vinyl Stabilizers

בכ"א, אין לי שמץ של ספק שלשמוע את הפטיפון המשופץ שלך נותן חוויה (סובייקטיבית, ואולי לעיתים גם אובייקטיבית) הרבה יותר גדולה מאשר לשפוך 100 אלף ש"ח על הפטיפון.
בכ"א, צריך רפרודוקציה כי התוצאה הייתה באמת מדהימה. עד ה-DCS, זה היה ביי-פאר המקור הכי מרשים וריאליסטי שיצא לי להאזין לו.
עזוב אותך משני הטורנסים - תמכור רק אחד ותקנה DCS, תאמין לי - תהיה מאושר

עריכה: לגבי המחיר של המערכת האנלוגית - יכול להיות שלא הייתי מובן מספיק - הכוונה היא שכל הציוד עולה 100 אלף. מעבר לזה, המחירים נאמרו לי על ידי הבעלים, אין לי שמץ של מושג לגבי רמת הדיוק שם - לא חסיד פטיפונים, כפי שכבר אמרתי.