אריה,
קראתי את הפוסט המעניין שלך על בקהאם ומסי, והפלא ופלא, אני מסכים (כמעט) לכל דבר, ומסיר את הכובע על הניתוח ההשוואתי בין מסי לכוכבים האחרים.
בעיניין בקהאם, ברור שהערך שלו כיום הוא ערך תקשורתי ולא ממש בכדורגל, וזה למרות התכונות הטובות שלו כאדם רציני ומשקיע. הגיל עושה את שלו, וגם כשהיה צעיר הוא לא היה באותה קטגוריה של האחרים המוזכרים כאן.
ה"כמעט" זה כי אתה חייב להכניס משפט תלוש מהמציאות כמו "מרגיש כאילו האנגלים מצאו כבר את הסיבה לכישלון". אומנם הצהובונים יחגגו סביב פציעתו של המותג הבריטי מספר אחד, (הם חוגגים בכל אירופה, בארה"ב , בישראל ואני בטוח שגם ביפן) אבל אם תקרא את הטור שממנו הבאתי את הציטוט (וגם מה שכותבים אנגלים רבים אחרים שמתעסקים בכדורגל ולא glamour), אז הוא גם מסכים עם שנינו.
הוא אומר, "חברה, מספיק עם החגיגה התקשורתית, הבחור ממילא היה בספק למונדיאל ואם היה הולך, היה מקבל דקות מעטות". הוא מוסיף שיש בהתעסקות האובססיבית בבקהאם עוול לשחקני הנבחרת שאמורים באמת לעשות את העבודה, ושם מתקשר הציטוט הקולע של סטיבי ג'י (למרות שזה לא היה בהקשר בקהאם, אלא רוני).
לא יודע, אריה, מה יש לך מאינגלזים. שמע, כנראה הרביץ לך איזה אנגלי כשהיית ילד, כי אין לי הסבר אחר
בעיניין מסי לא אני, ואני בטוח שגם לא אבי, חולקים על מה שכתבת.
עדיין, בקשר לדיון שלך עם אבי, מסי זה חלק מברסה. מדבריך אז, השתמע כאילו אתה מפחית מערך ברסה, כאילו מסי לא נחשב בגלל שהוא כזה חריג.
ובעיניין הקשר לציטוט של סטיבי ג'. בברסה יש עוד כמה שחקנים מעולים מצמרת הכדורגל העולמי. עם כל הכבוד למסי, הוא עדיין לא באמת היה יכול לעשות את זה לבד. במילים אחרות: אם תשים את מסי בפומפיי, זה לבד לא יהפוך אותה לקבוצת צמרת.