2012
רונלד אמריך עשה את היום השלישי אי שם ב- 1996ומאז כל פעם שצריך סרט אסונות עם המון אפקטים ממוחשבים מרשימים קוראים לאיש הזה אל הדגל.
היום השלישי היה סרט מעולה, (במסגרת הז'אנר כמובן, אני לא משווה אותו לשמונה וחצי של פליני), הוא היה מתובל בהומור, יש אחלה אקשן, שחקנים טובים ובסך הכל הוא העביר חוויה מגניבה בזמן הצפייה. וזאת הסיבה שאני אוהב סרטי אסונות, זה נורא מגניב לראות איך העולם יראה ברגע של קריסה מוחלטת.
אז מגיע 2012 וכולי ציפייה לראות אותו. נתחיל עם זה שאני יודע למה לצפות, מדובר בסרט אסונות עתיר אפקטים, ברור לי שהוא יהיה מדע בדיוני מבחינת עובדות פיזיקאליות (אף מטוס לא יכול לשרוד ענן אפר געשי רותח) ועוד יותר מופרך מבחינת יחסי אנוש (הבן שלי מת עליך! אומר אב גרוש לגבר שחיי עם אשתו לשעבר וילדיו). אז עם ההכנה הזאת אפשר להיכנס לסרט כאשר הציפיות מתואמות והווליום גבוה.
אז אכן הסרט נראה ונשמע מצוין, האפקטים מרשימים ובסך הכל השעתיים וחצי שלו עוברות בסבבה.
קצת חבל שלא ניצלו את יכולותיו של שחקן כמו ג'ון קוזאק, שיכול לתת קצת יותר הומור ציני ויבש, חבל בכלל שאין קצת הומור בסרט, כאילו אני יודע שסוף העולם אבל בואו לא נשכח שאנחנו רואים סרט ויודעים שבחוץ עדיין הכל סבבה.
הסרט סביר ומהנה מאוד, במסגרת הז'אנר כמובן (סרטי אסונות אמריקאים). אין כאן מסר, אין משמעות, אין נשמה ואין כלום חוץ מסתם צפייה בכמה אפקטים מגניבים מאוד וזה נחמד.
החתולה שלי ממש שמחה שהיא קיבלה שעתיים וחצי רצופות של ישיבה על הרגליים שלי בלי שזזתי יותר מידי, אז במדד החתולה הסרט מנצח
אקשן מגניב למי שאוהב, מי שמחפש עלילה ומשמעות שיתרחק
