(2009)
נראה כמו עוד סרט מוזיקלי מיני רבים.
ז'אנר שלדעתי ואולי גם לדעת אחרים נחשב לפלצני משהו.
אבל אישית נהניתי. לא היה איזה סיפור אהבה מפוצץ,
לא הייתה התרסקות ותחייה מחדש של אחת הדמויות.
אפשר לחשוב בטעות שהוא משקף את המציאות, ומי יודע, אולי הוא באמת...
הסרט נע די מהר, הוא מתמקד בשנה הראשונה בבית הספר לאמנות,
מקדיש זמן קצר לשנתיים הבאות,
וסוגר את השעתיים של הצפיה בשנה הרביעית והאחרונה של מסלול הלימודים.
יש סיפור אהבה קטן (לא מהסוג המלוקק לדעתי),
בת שפוחדת מתגובת אביה למסלול שבחרה,
צעיר ששומר בבטן ופוחד לחשוף,
קצת אכזבות, הונאות, ואחלה ביצועים לאחלה שירים
אחת התחושות שקיבלתי בסרט היא שהמורים באשר הם,
משמשים כמורים כי לא הצליחו לממש את החלום בעצמם
ציון: הרים את המורל, וכשקמתי צעקתי
Remember my name!!
------------------------------------------------------------------
המחליפים - ברוס וויליס
תקצירון:
לבני האדם יש דמויות רובוטיות שעושות בשבילם הכל.
אנשים עם עודף משקל, אנשים דכאוניים, לכולם יש אפשרות לקנות רובוט ולבחור את המראה שלו.
סדרת רציחות מערערת את השלווה בעולם שבו אנשים כבר לא נפגשים בעצמם עם אחרים.
ברוס ווילס, או הרובוט שמייצג אותו, מנסה לפתור את התיק וכך מתחיל סרט פעולה שלא ממש נותן אקשן כמו שמצופה מברוס.
אכזבה.
הטריילר היה טוב, אבל הסרט עצמו הרבה פחות.
ברוס וויליס עם פאה שממש לא משכנעת שהיא אכן השיער האמיתי שלו.
משחק לא משהו, סיפור די חלול, וסוף שמשאיר תחושה של "מה, זהו? זה כל מה שהיה צריך?"
אולי צריך להתמקד בפילוסופיות... לנסות להבין את המסר שהסרט אמור אולי להעביר.
אבל אני לא פילוסוף, וסרט אמור להיות מהנה, לא נושא דיון.
--------------------------------------------------------------------------
חטיפת הרכבת התחתית 123 - דנזל וטרבולטה.
תקצירון:
ריידר(טרבולטה) וחבריו חוטפים רכבת.
וולטר(דנזל) הוא הסדרן בתחנה שנופל עליו התיק של ניהול המו"מ,
לאחר שריידר "נקשר" לסדרן האומלל. ריידר מציב תנאים ובקשות כיאה לחוטף,
אך גם מושך את העניינים למקומות שהופכים את וולטר למעורב בהם אישית,
מקומות שוולטר לא שמח להיכנס אליהם.
רוב הסרט מתבסס על דיאלוגים ופחות תנועה.
לא אחד מהסרטים שהביא אותם למעמד שהם נמצאים בו היום, אבל נחמד.
טרבלוטה נראה מאוד משכנע בדמות, גם בהתנהגות וגם במראה החיצוני. עשו עליו עבודה טובה.
בכלל, התוצאה לא רעה בכלל לנוכח העובדה שרוב הסרט מצולם בשתי זירות בלבד.
אם יש זמן פנוי ואין סרט מיוחד שממתין לכם, לכו על זה.
