שרשור תגובות: חברת Synology רוצה לתת לכם NAS במתנה

[eranits1]

בשנת 1985 כש NAS היה קיצור ל NASA למדתי קורס תכנות קובול בסיוון מחשבים. אלו היו הימים הראשונים של מחשבי pc בישראל.
דיסק קשיח היה מדע בדיוני. באותה העת, דיסקטים של 360k היו המדיה איתה עבדנו. 2 כוננים לדיסקטים היו בכל מחשב.
באחד שמרנו את הקוד והתוכנה שכתבנו ובשני את הדטה. כדי לגבות על הקוד הרב שכתבנו פשוט העתקנו את הקבצים לדיסקטים של גיבוי.
אני עם הבטחון העצמי שלי אף פעם לא ביצעתי גיבוי למרות האמינות הנמוכה של הדיסקטים בזמנו.
למזלי רק פעם אחת במהלך כל שנת הלימודים נדפק לי רק דיסקט שכאמור לא היה לו גיבוי, אין ברירה כותבים הכל מחדש.
לעומת זאת...
חברה ללימודים שממש חששה (דטהלוסטפוביהלוגי), היתה מבצעת גיבויים כל שעה עגולה.
ולמרות הגיבויים התכופים, היא סבלה פעמים רבות מדיסקטים דפוקים שלא פעם דפקו גם את הגיבויים שלא התנהלו על בסיס יומי...
אוי לו רק היה לה אז סיינלוגי...
בהווה, אני כמובן (עם הבטחון העצמי שלי...) עדיין ללא מערך גיבויים.
כן נכון מסתמך על נס ולא על נאס
מי יודע אולי יהיה שינוי...

[shaharza]

האמת שהסיפור שלי, שהתרחש לפני עשור פלוס, לקוח מהשאול...
עבדתי בבנק כלשהו (לא משנה איזה) והייתי צריך לשדרג את מערכת ההפעלה של השרת שמחזיק את כל ההקלטות של שיחות עם לקוחות.
"קח את הסקריפט הזה ואחרי שתעדכן את מערכת ההפעלה תריץ אותו. זה מבצע הקשחה של השרת" כך נאמר לי ע"י חבר בכיר בצוות ה-IT. מה שהוא שכח להגיד שהסקריפט גם מפרמט את כל הכוננים כולל אלה שיש עלים את ההקלטות.
בקיצור כדי לחסוך לכם קריאה (ולי את הצמרמורות שעוברות בי עד היום) מזל שוודיאתי שיש גיבוי לפני ולאחר מספר ימים של שחזור והתקנה מחדש אובדן המידע היה ממש מזערי.
מסקנה: תמיד לוודא שיש גיבוי. אין דבר כזה יותר מידי גיבויים. NAS יכול להוות גיבוי טוב לחומר ביתי

[avob]

לפני כשנה וחצי, גילינו שכל מהתמונות שאבא שלי העביר למחשב מהטלפון שלו במרוצת השנים נמחקו כלא היו.

אבי ואני לא סומכים כ"כ על שירותים כמו גוגל תמונות ומצאנו את עצמנו מסנכרנים מדיי שבוע תמונות מהפלאפונים למחשב.
יום אחד שמתי לב למשהו מוזר.. משהו היה חזר לי בעין, איזו תיקיה שאני רגיל לראות כל הזמן.
שומו שמיים! 'נעלמה' לה כליל תיקיה שלמה שהכילה את התמונות מהפלאפון של אבא שלי שנאגרו במשך שנים במחשב.
ככה הלכו להם 270 ג'יגה והמירוץ נגד הזמן החל.
מורידים Recuva. לא עוזר. מורידים תוכנות חינמיות אחרות. לא עוזר.

אחרי כמה ימים מורטי עצבים בהם הייתה תחלופת רגשות מאוד עזה (מכעס עצמי, לעצב, לכעס ושוב לעצב..), נתקלתי בתוכנה שהראתה ניצוצות של תקווה.
בגרסאת ניסיון הצלחתי לשחזר גרסה מוקטנת (ממגבלות הגרסה) של חלק נכבד מהתמונות והסרטונים.
לאחר כמה דק' של התלבטות החלטנו לשלם את ה$100 על הרישיון לתוכנה המלאה והתחלתי לשחזר קבצים.
מיותר לציין שלא הכל שוחזר כמו שצריך..
עד היום יש לי תיקיה בשם Restore/Cant מהאירוע 'הקטנטן' הזה שמהווה סוג של צלקת ואות קלון בכל פעם שאני נתקל בה.

במבט לאחור ובדיקה מעמיקה יותר, הסתבר שהטלפון החדש שלו החליט לשחק איתנו תופסת והצליח באורח פלא להעלים את התיקיה היחידה שהיה אמור לסנכרן לתוכה.. קלאסי
הטעות הגדולה הייתה שלא היה לנו גיבוי, וגם אם כן היה צריך פה גיבוי של כמה גרסאות אחורה כדי לקלוט את הטעות בזמן. מקווה שילמדו מהטעות שלנו

[HTmag]

מאז שההכרזה על התחרות יצאה לדרך, חברת Synology ראתה את ההשתתפות החיובית מבין חברי הקהילה והיא משדרגת את הפרס!

הפרס שודרג ל- 5 התקני NAS מדגם חדש שיוכרז רק בחודש מאי הקרוב, ה- NAS יהיה עם יותר מפרצים, עם מעבד חזק יותר, יותר RAM והמנצחים יהיו בין הראשונים בעולם להחזיק אותו. התנאים לפרס כמובן לא השתנו, הזוכים ישתפו את הרשמים שלהם לאחר חודש ימים של שימוש.

[ag43]

קצר ולעניין - הותקן NAS במשרד שלא החזיק IT קבוע. בגלל הידיעה שמדובר בפרצה הקוראת לגנב הגיבוי הותקן מצד הNAS.
כלומר - הNAS משך את המידע אליו, היו לו הרשאות קריאה למידע החשוב במחשבים של המשרד ולעומת זאת למחשבי המשרד לא היתה הרשאת כתיבה לNAS כלל.

כאשר הפקידה פתחה קובץ מצורף והדביקה את כל הרשת המשרדים בכופרה, המידע המגובה בNAS ניצל כי לא היה לכופרה הרשאות לשכתב את המידע שעל הNAS.

זהו יתרון גדול של NAS עצמאי על פני פתרונות אחסון חיצוניים שהם - העובדה שהוא יכול לבצע אקטיבית פעולות וכך ניתן לנהל הרשאות ולמנוע השחתה ממחשבי משתמשים.

[tygger]

"בן של ז*** גידמת מוכת סקביאס !"

פלטתי קללה לאויר תוך כדי שאני בוהה במסך הקטנטן בן ה17" והצרוב שעמד לו בדד בחדר המחשבים. הוא מצידו, בהתרסה מלאה אחרי שנים של התעלמות, חיים ארוכים בחדר השרתים החשוך ונטול כל תקשורת עם העולם החיצוני, ישב לו שם מולי, והבהב עם ההודעה בה בהיתי בחוסר אמון:

"The followin Array have missing or rebuilding or Failed members..."

העפתי עוד קללה לאוויר תוך כדי שאני מאתחל את התפלצת, הידועה בכינויי החיבה, "פח האשפה הזה שעוד עובד". מתוך הרצון לראות האם בפעם התשיעית אולי פח האשפה יתחשב בתנוחה הבלתי אפשרית שהייתי מקופל בה בעשרים הדקות האחרונות, בין עשרות הכבלים הרצים, האל פסק, שאמנם כבר לא עבד באותה התקופה (גילנו אחר כך כמובן) אך העובדה הזאת לא מנעה ממנו להעיף כמויות חום אדירות לעברי. מה שלא ממש עודד את מצב הרוח שלי או את ההרגשה הנוראית של אגלי הזיעה היורדים במורד הגב כמו נמלים מטיילות על העור. ישבתי לי על הרצפה מול השרת, בחדר השרתים המאולתר אי שם בטבריה, באמצע הקיץ וניסיתי להבין מה בדיוק קרה כאן.



החום החל להיות בלתי נסבל. העפתי מבט למזגן. איש האחזקה החליט לחסוך כסף, ושם את המזגן על טיימר אשר כיבה אותו כל מחצית השעה למשך רבע שעה. אותה רבע שעה הרגישה כמו נצח כאשר המתנתי מול המסך הצרוב שהניף מולי אצבע משולשת והציג את אותה הודעה שראיתי כבר כל כך הרבה פעמים.

משהו במוח עדיין סירב להאמין.



אני רץ לדיסקים החיצוניים שאמורים לגבות את השרת ומחבר אותם אחד אחרי השני, רק בשביל לגלות כי הגיבוי המוצלח האחרון, נמצא בעצם רק על דיסק 3, כאשר דיסקים 2 ו5 אינם נוכחים בכלל. גם אותו הגיבוי נוצר לפני יותר מחצי שנה.

אני לא שם לב אפילו שהמזגן החל לעבוד כי אני מזיע יותר ויותר בכל רגע.



הגיבויים לא קיימים ואני מתעלם שוב ושוב מהטלפון שלי שרוטט לו כאחוז תזזית על המכסה של המארז. נותן לי אפקטים של סרט אימה כאשר הפנס נדלק וכבה בזמן ששמו של הבוס שלי מופיע לי על הצד שוב ושוב, ומתחלפים בX שיחות שלא נענו.

לפני שהמספר הופך להיות דו ספרתי, אני מנסה לייצב את הקול, מנגב את הפנים בחולצה, נעמד מול המזגן ועונה לטלפון...

את הצעקות שמעו מטבריה לכל רמת הגולן.



יצאתי החוצה. מנסה בייאוש לתחקר את המזכירה היכן הדיסקים החסרים, רק בשביל לגלות כי המזכירה היא בעצם מחליפה. הקבועה יצאה לחופש בתחילת השבוע, וכפי שמסוכם בנוהל, לאחר הגיבוי, היא החליפה את הדיסק ולקחה אותו איתה, רק שהוא מעולם לא הופקד במשרד הראשי מכיוון שהיא לא הגיעה למשרד הראשי למחרת.

טלפון זריז את המזכירה מאשר כי הדיסק אצלה, על השולחן בחדר המחשב.

צמיגי היונדאי הסיניים התלוננו על החום בחוץ, או על חוסר האויר בבטנם בזמן שהרכב עשה כמיטב יכולתו הצנועה לעלות את העליות בטבריה לעבר דירתה של אותה המזכירה. הבן שלה חיכה לי כבר למטה ומסר לי את הדיסק. משם אותה הדרך חזרה במהירות כפולה במורד הגבעה כאשר אני ספק שם את מבטחי בבלמים הרעועים של היונדאי הקשישה, ספק מייחל כי היום הזה יסתיים כבר, ולא משנה אם זה יהיה בחלקו האחורי של רכב אחר, או פח אשפה כלשהו.



נכנס חזרה, ומניף את הדיסק עם חיוך ניצחון!

מחבר את הדיסק אל השרת ומעלה את תוכנת הגיבוי. לאט לאט קור מתגנב לי את העצמות כאשר אני בוהה במסך ומחפש את הגיבוי שהתוכנה אינה מוצאת.

הודתי בתבוסה חמש דקות בלבד לאחר מכן, כאשר אני עומד מול השרת ומערכת הקבצים מראה לי קובץ סרטונים וכמה משחקים שהבן של המזכירה שם על הדיסק החיצוני כאשר הוא טעה וחשב שזה דיסק שאמא הביאה הביתה בשבילו, והעביר כך משחקים אל החברים שלו...



גיבוי מקומי הוא מצויין, אם הוא מתבצע ונבדק באופן תדיר. אך גיבוי ברשת יכול להציל אותך, או לפחות היה יכול להציל את חייו של מסך ה17 שסיים את חייו בתום השיחה מול הבוס שלי שהסתיימה בבעיטה ישירה במסך, שעף על הרצפה בחוסר חן ושכב שם, שבור, בוהה בי בהתרסה עם אותה ההודעה על השגיאה.

"בן של ז***"...

[jtk]

.

[nadav]

כמעט שנה של עבודה והשקעה הלכו לטמיון!

השקעה בחברות, בשיחות, בשטח אחסון ריבונו של עולם!


זהו!

הבטחתי לעצמי, יותר אני לא מאחסן על SSD מתכונים

ובטח שלא למופלטה של הסבתא של החבר המרוקאי...

כדי שיזכור איך להכין במימונה שלא התקיימה!

הלך הדיסק

[Chura]

לפני כשנה וחצי פרצו לנו הביתה כאשר היינו בחו"ל. שחזרנו הביתה הייתי בטוח שאוכל להראות למשטרה "היי תראו, הנה הפורצים במצלמה"
אבל הגעתי הביתה, וגיליתי שפשוט יש תקלה בדיסק בשרת הקלטות, ואין כלום.
יותר גרוע, נגנבו מחשבים, עם תמונות שהיו רק עליהם, נגנב שרת בית חכם עם כלללל הקונפיגורציה עליו, כרגיל לא מגובה.

מאז למדתי לקח, קצת עקום אבל היום אני סמוך ובטוח שיש גיבוי.

1. מגבה קונפיגורציות לענן של גוגל, לא סומך עליהם ב100% אבל עדיף מכלום
2. כל הסרטים תמונות אני מעתיק לדיסקים קשיחים ע"י חיבור חיצוני, ב2 עותקים ומפזר בבית.
3. כל הסרטים והתמונות הפרטיים אני מעלה מunraid ל Amazon S3 Deep Glacier, שירות אחסון קר שעולה כלום כסף, אבל אני מרגיש בטוח שאם ייגנב, ייהרס העותק המקומי אני אהיה רגוע.
4. כל המדיה הביתית מאוחסנת על שרת ענתיקה אבל רץ מעולה עם unraid (סוג של NAS לינוקסי)

לכל השימושים האלו אשמח מאוד לבדוק NAS רציני לראשונה

[Nonson]

הסיפור שלי מתחיל עוד מהיום הראשון שקיבלתי את הפלאפון הראשון שלי. היה מדובר בדגם חמוד של ה sk עם תכונת העברת תכנים באינפרא. חודשים הייתי יושב עם חברים לכיתה ומעביר רינגטונים בפורמט mid ותמונות של 2 צבעים.
השנים עברו, והפלאפונים התחדשו. ועם כל מכשיר חדש היה לי את הטקס הקבוע של להעביר את כל התכנים במלואם מהפלאפון הישן אל החדש.
אחרי כעשור התחלתי גם להתגאות בתכנים העתיקים שהיו לי במכשיר. בכל פעם שהייתי מעלה תמונה או שומע רינגטון ישן הייתי חוזר שנים אחורה ונזכר בעשרות זכרונות טובים ורעים מכל תקופה. זו הייתה הגאווה שלי.
עם השנים כמות המידע כבר הייתה בלתי נתפסת. לא מצאתי מכשיר שיכל להתמודד עם הכמות וקיבלתי את ההחלטה לשמור את הכל על כונן קשיח נייד שקניתי במיוחד. הכונן לא יצא מהארון משום סיבה אלא רק בזמן שהייתי מחליף מכשיר פלאפון. היה מדובר בכונן קשיח שהכיל את כל חיי הדיגיטלים במובן מסויים.
לפני כארבע שנים רכשתי מכשיר one plus חדש וכהרגלי רציתי להעביר את כל התכנים של המכשיר הישן שממנו אני נפטר אל הכונן הקשיח.
אני מחבר את הכונן אל המחשב הביתי רק כדי שיברך אותי בצלילים איומים של חריקה. לא חשבתי לרגע ופשוט ניתקתי אותו. הכונן לעולם לא נבדק שוב ולעולם לא חיברתי אותו לשום מכשיר. רק מתוך המחשבה שכנראה כל המידע… כל החיים שלי… אבדו.
עד היום אני לא מוכן לקבל על עצמי את האומץ לחבר את הכונן.
אבל אם אזכה, ורק בגלל שיצא לי לחלוק את הסיפור ההזוי שלי, אני מבטיח לנסות לחבר אותו עם המון תקווה לטוב.

עם המון תקווה,
נועם.

[Balastranave]

אהלן , אז ככה קודם כל תודה על ההזדמנות והצלחה לכולם
הסיפור שלי הוא על הפעם הראשונה שנפגשתי עם NAS,
הייתי טכנאי רשתות ואיש IT בבסיס מאוד סודי של הצבא .. בסיס עם חוקים והחמרות שלא תראו בכל בסיס אחר , המון שרתים יכלתם למצוא בבסיס הזה..
כמובן שיש פיקוח 24/7 על כל אחד מהשרתים / NAS , ברגע שבטעות כבה אחד , הבסיס על הרגליים..
מחד גיסא , הייתי חייל ממושמע שלא שמחפש לצבור ידע וללכת הביתה.. מאידך גיסא , ילד בן 20 , באמצע אחת חוות השרתים ואיחסוני הNAS הכי גדולים בעולם .. אז שבבי הילדותיות שנשארו לי בגיל הזה נכנסו לפעולה .. מתחיל לחקור את כל השרתים , כל אחד לגופו , כל נקודות הNAS למינהן ,
השעה הייתה 3 בלילה ביום שישי , וברגע ששלפתי HD מה-NAS (מפגש ראשון , לא באמת ידעתי מה זה ) , אעזקות , סירנות , כל הבסיס על הרגליים !
חשבו שהגיע פורץ לבסיס כולם רצים לחדרים הסודיים של השרתים ובסוף , אני שם , משחק עם חלקי שרתים ומשחק עם hd ישנים..
כמובן שנענשתי בחומרה ..
אז זה היה המפגש הראשון שלי עם NAS . מקווה לסגור מעגל על הצד היפה ביותר

[bonder]

אני קמצן.
לקנות כונן קשיח עבור אחסון נראה לי בזבזני, כי המקום תמיד יגמר בסופו של דבר.
לאחסן בענן? תקראו לי מיושן, אבל אני מרגיש בטוח יותר כשרק לי יש גישה לקבצים שלי.

אז איך אני מסתדר עד היום אתם שואלים?
בעבודה מידי פעם משדרגים מחשבים, אז יוצא לי לקחת את הכוננים הישנים שלא צריך.
מידי פעם אני בתערוכות, אז אני שומר את כל ה DISK ON KEY שנותנים במתנה, גם את אלו בנפח הקטן.
עם הזמן, צברתי די הרבה כוננים כאלו שאותם אני מטעין עם התמונות והסרטונים.
במקביל, אני מנהל אקסל עם מספר לכל התקן אחסון והתוכן שלו.

הבעיה?
מכיוון שזוהי עבודה ידנית, העבודה עם האקסל נשכחת והוא הרבה פעמים לא מעודכן.
יותר מידי פעמים הכוננים הפסיקו לעבוד והלכו לפח, עם כל הצער שבדבר.

אחוזי השרידות בצורת העבודה הנוכחית מאוד נמוכים לצערי ולא יעילים. אני מבין שאני צריך להתקדם טכנולוגית ואני כבר מוכן לזה. אם אני אזכה, אין שמח ממני (כבר אמרתי שאני קמצן?), אם לא, לא נורא, בכל מקרה כבר בלעתי את הגלולה המרה ואני מתכונן להוצאה.

בהצלחה לכולם!

[nadav]

רשימת הזוכים נשמרה עלדיסק און קי,
שנקנה ב-EBAY והיה מזוייף...(ראו תמונה)
[img2=384x493]https://qph.fs.quoracdn.net/main-qimg-0 ... cef63.webp[/img2]

אז....................
להלן הזוכי....

[ag43]

..

[אסף_ב]

איך הצבא הלבין לי 400 אלף דולר

נתחיל מזה שאני לא כתב רציני אבל הסיפור אולי כן מעניין, זה סיפור על Data loss בתמורה לData recovery, תגידו לי אתם מה לדעתכם יותר כואב

השנה היא 2012, איזור מאי-יוני. אני בשנה הראשונה והאחרונה שלי בתור איש קבע ביחידה טכנולוגית בצה"ל, גיק שמוקף בגיקים, אחראי על מערך האחסון העצום של היחידה.
במהלך יום שגרתי לחלוטין, בו אני מרפרש בשעמום את העמוד החדש של גקלסי 3 בxda כדי לראות אם כבר הצליחו לפרוץ אותו (ובכך גם להביא לי אור ירוק לקנות את המכשיר החדש), חבר מהצוות ניגש אלי בהתלהבות ואמר שהוא מצא דרך לעשות אחלה כסף, וזאת פעם ראשונה ששמעתי את המילה Bitcoin.
אז מה זה Bitcoin? זה מטבע דיגיטלי שהיה שווה מעל 30 דולר בשנה שעברה וצנח לפחות מ5 דולר, ומאז הוא עולה שוב. נחמד.
לפי הטענה שלו אם נקנה 20 ביטקוינס (שעלו 5-6 דולר לאחד), עד שתצא פריצה לגלקסי 3 אוכל לשלם על בערך חצי מהמכשיר רק מהמטבע הדיגיטלי, קל לשכנע אותי - קניתי 30.

את המטבע שמרתי בדיסק און קי שהיה מחובר לי למחזיק מפתחות.

קצת פחות מחודש לאחר מכן, בשעה 2 בלילה, אני מקבל צלצול לטלפון שהעיר אותי - "אתה חייב להגיע ליחידה, יש אסון באולם שרתים".
התלבשתי מהר, לקחתי את המפתחות של האוטו ויצאתי.
אני מגיע ליחידה ומתחיל לרדת במדרגות לאולם שרתים, כמעט מחליק במדרגות - הרצפה רטובה.
מגיע לאולם ומיד מבין מה קרה - המתחם הפך לבריכה אולימפית. התפוצץ צינור בקומה מעל והפך את "הרצפה הצפה" להיות באמת רצפה צפה.

איפה האנשי אחזקה? אני שואל את הכונן.
"מגיעים עוד שעה, זה קרה בבת אחת"
"מה המצב שלנו? הDR עבד?"
הכונן עונה - "עבד חלקית, האפליקציות עברו לRecovery Site אבל המכונת אחסון מסרבת להשלים את הניתוק"

המכונה חייבת לנתק את התקשורת.
אם המכונה תתכבה בברוטליות מהפסקת חשמל סביר מאוד להניח שלא נוכל להקים את הRecovery Site בגלל בעיות של רציפות מידע, ונאבד חלק עיקרי ממידע שלא אוכל לתאר במילים את חשיבותו.

המים ממשיכים לעלות, האורות כבו ואנחנו על תאורת חירום.
אני נכנס לקונסול של המכונה, ורואה שהפתרון מאוד פשוט - הדרייבר שאחראי על הסנכון לא היה מעודכן.

שלפתי את הדיסק און קי שלי, הורדתי מהמחשב האינטרנטי את הדרייבר החדש, הכנסתי אותו לעמדת הלבנה - "לא ניתן להלבין, קיימים קבצים אסורים, האם ניתן למחוק?"

כן

אז הצלתי את הדומיין שלנו מקריסה ואיבוד עצום של מידע, ואפילו קיבלתי אות הצטיינות ממפקד החייל.


באותו זמן הייתי קצת עצוב שלא יכולתי לקנות את הגלקסי 3 שרציתי.

[nadav]

אבטיפוס נ ד י ר ו מיוחד ואיך כמעט אבד...

כמה שבועות לפני השקת השרות "מצא את הטלפון שלי" של סמסונג, הייתי חלק מבודקי הבטא של השרות מטעם סמסונג העולמית.

כאחד ממפתחי גרסאות הגלקסי קיבלתי את המכשירים תמיד לפני ההשקות ואיתם הסתובבתי ועבדתי.

כל מכשיר כזה, אני מעמיס במיוחד, שכן הוא צריך עובד בדיקות עומס והתעללויות לא רגילות.

הכנסתי את הכרטיס זיכרון שלי, מכיל ג'יגות של תמונות ומידע אישי ולצערי בבלעדיות על הכרטיס באותה תקופה

הייתי צריך לטוס לאילת לנסיעת עסקים, והפעם גם אישתי וביתי הצטרפו.

השרות "מצא את הטלפון שלי" היה פעיל כמובן, דבר שהיה לא מקובל בטלפונים בזמנו כלל.

נחתנו בשדה התעופה באילת (לפני שהיה את שדה רמון הרחוק מהעיר) ונסענו למלון שלנו, במקרה זה היה מלון אגמים.

הגענו למלון, אני עם המכשיר השני שלי, בלקברי אהובי הנצחי, ולא חושש מדבר, עולים לחדר, מתמקמים...

פתאום....

אוי שיט!

איפה המכשיר בטא שלי?

מכשיר שאף איש לא יכול לראות בכלל?!

מתקשר למכשיר, אין קול ואין עונה.

פותח מחשב נייד, מפעיל את האתר של סמסונג למציאת המכשיר...

אוי לא!!!!!!

מתקשר למכשיר, אין קול ואין עונה.

זה בטא! האתר לא עובד מחיבור קווי מאותו סוג שהיה במלון אגמים.

מה עושים מה עושים מה עושים ?!?!

מתקשר למכשיר, אין קול ואין עונה.

הפעלתי נקודת גישה מהפלאפון של אישתי, שלמזלי הגיעה לנסיעה, והופ! אני רואה את הטלפון נוסע ברחבי אילת.

עף כמו טיל ללובי להזמין מונית, על הקו אישתי ששולחת לי כל הזמן נקודות של המכשיר יקר הערך שלי, עם כל התמונות שלנו, חתונה, לידה, ילדה בריתה@!

מגיעה נהגת מונית, שכל הדרך מקללת את נהגי המוניות הזכרים, כמה הם גנבים בעיר הזו, ולא נותנים לה להשתלב...

מכוון את נהגת המונית התותחית שלי (שיש לציין נרתמה כמו חייל בקרב להשיג את המכשיר שלי בחזרה, ולא האמינה שאפשר לעקוב אחריו בכלל!)

מתקשר למכשיר, אין קול ואין עונה ואז הסיוט הכי גדול......"המנוי אינו זמין"!

זה בקניון, זה שם, זה פה, בסוף הנקודה האחרונה שבה הטלפון נראה הוא תור המוניות ביציאה משדה התעופה:

[img2=1280x720]https://i.ytimg.com/vi/yBq4xzGs_zY/maxresdefault.jpg[/img2]

והנה, עומד לו בטור המוניות, רכב הסקודה עם הפגוש השחור שאסף אותי מכאן לפני שעה....

יורד רגלית, מגיע למונית והנה הוא, נהג המונית יושב לו ומוציא את הסוללה והסים שלי.

חטפתי לו מהיד את המכשיר, מכסה הסוללה והסים והסתלקתי !

הפרצוף שלו היה כאילו ראה רוח רפאים, כי הרי מה זה "מצא את הטלפון שלי" בכלל?!?!

אז כל הנתונים שלי חזרו אלי, מזל גדול, תושיה ותכונת בטא שהפעם הייתה מוצלחת מאוד!

מקווה לשמור את הנתונים שלי על ה-NAS בפעם הבאה.

שלכם,
נדב

[AvivMustaky]

הלו... אביב.....

כן אני עונה

זה פרופסור נשר מהמכון, יש לי בעיה עם העבודה ששלחת, לא הצלחתי לפתוח אותה,כשהפעלתי את קבצי המיקרוסקופ קפצו לי כל מיני הודעות לא ברורות ואחרי שאשרתי הכול קצפה לי הודעה מוזרה על המסך:

MAKTUB LOCKER - we are not lying

יש לך מושג איך אני משחרר את זה ?
פאק , אני חושב לעצמי תוך כדי שהדופק עולה , אין מצב שהם עבדו עלי, אין מצב בעולם. הרי התכתבתי איתם שבוע, היו נשמעים רציניים.

אני לוקח אתכם חודש אחורה, זה היה החודש המטורף של חיי, לא עמדתי בזה, לא עמדתי בלחץ, הייתי חייב להגיש את המאמר, באותה תקופה הייתי בטוח שהוא אחראי הישיר על העתיד שלי.

אני ממש זוכר את היום ושעה, אני יושב במעבדה במכון ויצמן, מנסה שוב שוב לחבר את הארדואינו והפוטנציומטר למיקרוסקופ, אני חייב להוכיח שיש קשר ישיר בין נוירון מסויים למצב של סטרס. ההתפלגויות לא מסתדרות, אני מרגיש שהנוירון הזה משתלט עלי, והמאמר כמעט מוכן אבל התוצאות לא.

מתוך יאוש, לחץ ובהחלטה שגויה של רגע, אני מחליט לפנות ל- EDU-darknet-team - קבוצה ששמה רץ במעבדות, מדובר בקבוצה איכותית ומקצועית לעבודות דוקטורט ונתונים סטטיסטיים, אבל משהו איכותי, של האלפיון העליון, יש לא מעט פרופסורים ודוקטורים שחייבים להם את התואר.

בחיים לא עשיתי את זה, לא ידעתי אפילו לאן פונים, מצלצל לאחד החברים מהמעבדה ומבקש ממנו להפגש. ישבנו, הוא הסביר לי בדיוק איך פונים, מה אומרים, מה מבקשים והם מסדרים , ככל שהמחיר גבוה יותר רמת אמינות הנתונים גבוהה יותר.
מכאן כבר היה קשה לעצור את כדור השלג שהתרוצץ לי בראש , אני ממהר להתקין TOR, פותח VM יעודי, עושה כל מה שהסביר לי.
הבקשה שלי לא הייתה רגילה, ידעתי את זה מראש, אבל אחרי שהם ענו לי חשכו עיני, 25K של דולרים ? מאיפה אני אביא את זה??

אני מבין שהרבה אין לי מה לעשות, 4 שנים של עבודה הולכות לרדת לטמיון. בייאוש אופייני למצב אני יושב ומפשפש בדבר הזה שנקרא darknet ומגיע לקבוצה נוספת שמוכרת נתונים, כותב הודעה ותוך זמן קצר חוזר אלי בחור/דמות/רובוט או אלוהים יודע מה זה היה שמתאר לי את שיכול לספק. האמת נראה מבטיח, אחרי דין ודברים של כמה שעות שבהן הוא מציין כמה וכמה פעמים שהמחירים הם משמעותית זולים יותר מהקבוצה הגדולה והמוכרת, אני אוזר את האומץ ושואל את גובהו. 3K דולר. הלב פעם , אבל לא כמו בפעם הקודמת, הפעם הוא פעם כי הרגשתי שיש פה משהו מסריח.
הולך לישון על זה, חוזר למחרת למעבדה ושוב מבין שאני במצב, איך לומר?, לא הכי זוהר.
פותח את המחשב וקונה, קונה את את נתוני הסטטיסטיקה וההתפלגויות שלעולם יזכרו אצלי לרעה.

יש תהליך מסויים במעבדה שלאחר ניתוח הנתונים צריכים לשלוח אותם למחשב על שיציג אותם באופן ויזואלי וברזולציות גבוהות מאוד, את הדבר הזה אמור לעשות אותו איש קשר של הקבוצה ממנה רכשתי את הנתונים,אני מעבד, מקבץ, מעלה , שולח לו ומקבל לאחר כמה שעות קובץ מוכן להצגה אותו כמובן אני מצרף לעבודה.

למרות שהמצפון גומר אותי, אני פורק כל עול, חצי שמח חצי עצוב, מעט מתוח אבל זה מאחורי. מרגיש כמו אחרי שאוכלים מקדונלדס,לפני, כשאתה רעב, ממש בא לך על זה, אחרי זה בא לך להקיא.

יומיים אחרי זה הטלפון מצלצל:

הלו... אביב.....

כן אני עונה
זה פרופסור נשר מהמכון, יש לי בעיה עם העבודה שללחת......... פאק , MAKTUB , קבצים , וכו......

רץ אליו, רואה את ההודעה , חשכו עיני, הוא מסביר לי בפרטי פרטים מה הוא עשה ועל מה הוא לחץ, כן, הוא הפעיל קובץ EXE שהיה בתייקיה, אלוהים יודע איך לא שמתי לב שהוא שם.
הלך המחשב, ננעל, הוצפן.
אתם צריכים להכיר את פרופסור נשר כדי להבין שהבן אדם יותר דומה למכונה, כמות המידע שיש לו בראש דומה לכמות המידע שהיה לו על המחשב.
אני אצלו במשרד, יושב מול הגוש השחור שלא מתפקד ושואל: "פרופסור אני מניח שיש לך גיבוי לכל מה שהיה על המחשב שלך?". תשובתו הזרימה לי את הדם בגוף בלחץ שלא מאפשר המשך חיים באופן תקין.
ממממ..... "אני חושב שיש לי הרדיסק בבית שעשיתי עליו גיבוי לפני כמה שנים" הוא אומר.
"שנים ברבים?" אני שואל.
"כן" הוא עונה, "סביב ה 10".

אוי א-ברוך , הייתי לי תחושה , הייתה לי התחושה שזה יתנקם בי.
ניסיתי כל תוכנה אפשרית. ישבתי שם 15 שעות ברציפות, כלום, לא הצלחתי לשחזר כלום. אפילו פניתי למטה הסייבר העולמי עם מכתב קורע לב. מלבד הבעת הזדהות וצער לא היה להם יותר מידי לעשות.

אחרי מחשבה עמוקה החלטתי שמגיע לי העונש, אשלם להם.
1.5K דולר, בכרטיס אשראי, בלי TOR ובלי כלום, לא יאמן, 20 דקות לאחר מכן הכול חזר לקדמותו, וכן, מייד עשיתי גיבוי.

את המאמר הגשתי אבל אחרי שנה וחודשיים. עם נתונים אמיתיים ומקוריים שלי כי על טעויות משלמים .

[nadav]

נשבע לכם, סיפור אמיתי:

יש לי בעבודה שרת דיי ישן, אבל WINDOWS SERVER 2003, שכל תפקידו להריץ את מערכת ה-SAP הארגונית שלנו.
זה היה ביום חמישי, שעברתי על תוכנית הגיבוי של השרת,
במערכת ההפעלה WINDOWS SERVER 2003, אפשר לתת פקודה לגיבוי של כל השרת במלואו!
Partition מלא ששמור על דיסק חיצוני שקר כלשהו.
שמתי לב שהשרת לא מבצע גיבוי מעל חודשיים, בטוענה שהדיסק מלא! (הזוי שלא עושה REWRITE אוטומטי).
התחלתי ברצף גיבוי, וביצעתי גיבוי, יום חמישי 13:22 הגיבוי הסתיים בהצלחה!
לידיעה: באותו השבוע פתחתי פורט DMZ בראוטר שלנו, למצלמות חדשות שהתקנו בעסק, זהו למעשה פורט שנותן גישה מבחוץ לראוטר על ידי פתיחת הפורט לעולם החיצוני (האינטרנט) בנוסף לעולם האינטראנט הפנימי בראוטר.

מגיע לעבודה ביום ראשון, ולא ניתן להתחבר לשרת ה-SAP!
OMG מה עושים?

עושה Log In לשרת ורואה שכל הקבצים עם סיומת לא ידועה, ועל רקע שולחן העבודה מופיעה הודעת כופר, רק אם נשלם מעל 20,000 דולר, יעשו לנו DECRYPT לקבצים.

המזל, שהשרת שומר את קבצי הגיבוי במערכת קבצים אשר איננה NTFS או FAT32, או בכלל נקראת על ידי Windows בצורה סטנדרטית, לכן הפורץ לא הצליח לגעת בקבצי הגיבוי הטריים שלי (מיום חמישי).

לאחר כשעה, השרת היה Up and running בשנית, והכל עבד תקין!

הלקח: תמיד לבדוק שגם הגיבוי עובד.

ת מ י ד !

תמונת אילוסטרציה:
[img2=2592x1458][imgur]Dx4v8A2[/imgur][/img2]

ממש מפחיד לראות את השולחן עבודה שלך כך...אמיתי.

נדב

[Moran1234]

לאורך שנים אני שומרת את כל התמונות שלי ושל המשפחה.

אני משקיעה זמן על מיון וסידור, ואחת לכמה חודשים גם מגבה על הארד-דיסק נייד. לפני שנתיים בערך, קנינו הארד דיסק חדש, והעברתי הכל אליו. את הישן שמרנו באיזה ארון.

אחת לשנה בערך, סביב כל יומולדת, אני מכינה אלבומים לילדים. במשך שבועות רבים השקעתי שעות בסידור ובחירת תמונות לאלבומים של הילדים ואלבומים משפחתיים. לפני שבועיים קניתי שוברים לאלבומים דיגיטלים והחלטתי להתחיל לעבוד עליהם.

באותו יום, בנזוגי היקר החליט להוריד איזו תוכנה פרוצה מהרשת. ואז המחשב התחיל להשתגע. חשבתי לעצמי שאעבוד על המחשב הנייד וביקשתי ממנו שיעתיק את התיקיות הרלונטיות להארד-דיסק הנייד. אותו הארד דיסק שהוא גם הגיבוי של התמונות. הוא חיבר את ההארד דיסק והתחיל להעתיק את התיקיות. במקביל המשיך לנסות לסדר את המחשב, הפסיק פעולה של כל מיני תוכנות שרצו ברקע וצחיקת קבצים "זדוניים" שהופיעו.

פתאום הוא שם לב שלכל הקבצים יש סיומת מוזרה. רק אז הבין שהשתלטה על המחשב תוכנת כופר. כן כן, ש"הדביקה" גם את ההארד-דיסק הנייד עם הגיבוי!!! של כל התמונות שלנו!! מ-20 השנים האחרונות!!

בעודי נכנסת ויוצאת מהחדר הוא אמר לי שכנראה השתלטה תוכנת כופר על המחשב וכל המידע נמחק. אני הייתי מאוד שאננה ואמרתי שלהכל יש גיבוי, והחודשים האחרונים בענן. רק אחרי כמה שעות הבנתי שגם הגיבוי הלך, וקצת בא לי למות...

ורגע לפני שהבנזוג התחיל לחפש מקום מגורים חדש הוא נזכר שלא עשינו כלום עם הזיכרון הישן, ואני יכולתי לישון בלילה (וגם הוא)... אמנם הגיבוי הוא בלי השנתיים האחרונות, אבל במילא התמונות מהטלפון עולות לענן, מצלמה רוב התקופה לא הייתה (הייתה מקולקלת) וגם על הכרטיס שלה עוד היו לא מעט תמונות...

הבנזוג כל הזמן מזכיר לי שהענן לא בטוח, וההארד-דיסק הנייד לא בטוח, אבל כרגע זה מה יש.

[עזי]

לפני כ-28 שנים הקמתי חברת תוכנה בתחום אבטחת המידע יחד עם שותף. אני בצד הפיתוח והוא בצד השיווק והמכירות.
כמובן שדאגתי לגיבוי מסודר. גיבוי יומי והחלפת מדיית הגיבוי בכל סוף שבוע (3 מדיות סה"כ). מדיית הגיבוי הנפוצה אז היתה כונני סרט מגנטי אבל הגיבוי שלנו נעשה על גבי דיסק גיבוי נשלף שעלה לנו בזמנו די הרבה כסף.
המשרד שלנו היה ממוקם באחד מהקניונים הכושלים במערב ראשון בהם הפכו את החנויות למשרדים.
בוקר אחד כשהגעתי למשרד אני מוצא את הדלת סגורה אך לא נעולה. הייתי בטוח ששכחנו לנעול אותה בליל אמש.
לקח לי כמה דקות לקלוט שהמחשב שלי נעלם.
טוב, יש ביטוח..
קוראים למשטרה, מזמינים מחשב חלופי, ומתכננים איך ממשיכים.
פתאום אני קולט. אין לי גיבוי. דיסק הגיבוי המעודכן נמצא בתוך המחשב שנגנב, ושני הדיסקים הנוספים היו מונחים כתמיד על המחשב.
ראינו איך עבודה של כשמונה חודשים נעלמה כלא היתה. היינו צעירים, כמעט ללא הכנסה עדיין, אני לפני חתונה, ולא ראינו איך אנחנו מתאוששים מהמכה.
בזמן שהגיע שוטר מז"פ וחיפש טביעות אצבע, עבר במקום עובד הנקיון של המתחם והתעניין בנעשה. סיפרנו לו שהיתה פריצה ואז הוא סיפר שכשהגיע בבוקר, היו זרוקים מחוץ למשרד/חנות שלנו ניירות, כבלים ועוד כמה דברים קטנים. בעזרת כשרון הציור המוגבל שלי ניסיתי לצייר לו על דף איך נראה הדיסק הנשלף. להפתעתנו ולשמחתנו הוא טען שהיו חפצים דומים זרוקים על הרצפה. אמר שזרק הכל למיכל האשפה של הבניין (צפרדע). רצנו לשם מיד, מקווים שעדיין לא פינו את המיכל ואכן, המיכל עדיין לא פונה.
מביטים אחד על השני, מנסים להחליט מבלי לדבר מי נכנס פנימה... מכיוון שהשותף שלי היה לבוש כמו שאיש מכירות צריך להתלבש ואני הייתי לבוש כמו שמפתח תוכנה בשנות העשרים המוקדמות לחייו נוהג להתלבש (ג'ינס, טי-שירט וסנדלים), נכנסתי אני פנימה. מהריח שהיה בפנים אני עדיין מתעורר מדי פעם בלילות..
מצאתי את הדיסקים. למזלנו הגיבוי על אחד הדיסקים היה די חדש "והפסדנו" רק שלושה ימי עבודה. לקח כשבועיים עד שהשגנו כונן המתאים לדיסקים.
הטראומה גרמה לי להתייחס לגיבוי כמו שצריך להתייחס לגיבוי. כיום אני מגבה את כל המידע הפרטי וגם את המידע מהעבודה ל-NAS ביתי המגובה בעצמו לענן. באופן מחזורי אני גם מגבה למדיה חיצונית ושומר את הגיבוי הזה מחוץ לבית (אצל הורי).

אגב, אומנם את דיסק הגיבוי מצאנו, אבל את האקזיט לא...