הייתי רוצה להגיב ולהרחיב כמה נקודות שעלו מהשרשור שפתח קוקי ונינעל.
הכתוב למטה ברובו אינו בא לנקוט עמדה, אלא לנסות לנתח את הבעיות שעלו בצורה אובייקטיבית לגמרי. אם ידמה שהכותב נוטה אהדה לאחד או כמה מהצדדים המוצגים כאן, אין זאת אלא אחיזת עניים. לכל היותר אפשר להגיד שיש כאן צל של הגנה דון קישוטית על החלשים... כאן ושם כמובן אנקוט עמדה, וגם אכריז על כך. הנכתב בטוח אינו מושלם ויכול להכיל סתירות פנימיות או דברים לא לגמרי ברורים או סגורים ועל כך צערי מראש.. אז פזרו הרבה פנים צוחקים כאן במייל כי הכול ניכתב ברוח טובה, ללא שמץ כעס או בעסה..
קוקי, ליפני שאתה בורח לתאילנד...
לאחר קריאה של הרבה שרשורים שפתחת, ניראה לי שהגישה שלך לנושאים דורשת חידוד או הבהרה. אני אנסה לעשות את זה כאן, אבל קודם מספר מילים לגבי בעיה עקרונית שעולה מהדיונים הרבים שהיו כאן גם בעבר.
בעיה מרכזית בכל הדיונים הדומים האלו, שרשורי כבלים, מגברים, כוננים וכו', היא העדר סימטריה מסוימת, שגורמת להרגשה לא סימפתית.
(דוגמה א)
אם איש א כותב: השוויתי בין כבל ח לכבל ט וכבל ח שונה במהותו בכך וכך וכך...
ואיש ב כותב: השוויתי בין כבל ח לכבל ט ולא מצאתי הבדל...
המצב סימטרי. כל אחד נימצא בדלת אמותיו עם הניסיון שלו.
אבל
(דוגמה ב)
אם איש א כותב: השוויתי בין כבל ח לכבל ט וכבל ח שונה במהותו בכך וכך וכך...
ואיש ב כותב: כעיקרון לא יכול להיות הבדל בין כבלים...
הרי הסימטריה נשברה. איש ב עבר את דלת אמותיו, ובאותו משפט אמר בעצם גם, ואולי נגד רצונו, במקרה הקיצוני: איש א לא אומר את האמת. או איש א טועה. כלאמר יש כאן אי סימטריה בווקטור של הטענה. בעוד שאצל איש א העניין נישאר פנימי, אצל איש ב יש כבר "מתקפה" נגד איש ב.
כמובן שאם העניין הפוך (כמו שיכול ליקרות), ואיש א הוא היוצא מד אמותיו, הסימטריה גם כן נשברת.
חוסר הסימטריה ממשיך גם הלאה בניסיונות לפתור את הבעיות.
הדרישה הטריביאלית היא כמובן שאיש א יוכיח. זה שוב לא סימטרי. למה שאיש ב לא יצטרך להוכיח?
זה שזה ניראה בלתי אפשרי שאיש ב יוכיח, רק מדגיש את בעיית חוסר הסימטריה שבסיטואציה. (יש אפשרות מסוימת בכל זאת שאיש ב יוכל לעשות את הבחינה אבל היא, האפשרות, לא ממש מושלמת)
נגיד שאנחנו בכל זאת שולחים את שתי האנשים לעשות מבחן עיוור. שוב אנחנו במצב של חוסר סימטריה..
איש א צריך להתאמץ וכל גורלו באוזניו, בעוד איש ב צריך פשוט להגיד: "צתער, לא שומע הבדל.." כלאמר בעוד איש ב צריך לדבוק רק במשפט שלעיל כדי לזכות ב100 אחוז מהמבחנים מבחינתו, הרי לאיש א סטטיסטית יש יותר אפשרויות ולכן גם אפשרות תאורטית גבוהה להפסיד. שמע הבדל או לא שמע הבדל כשהחליפו או כשלא החליפו את ה"כבל"
גם המושג " מבחן עיוור" בעייתי, מי בדיוק במבחן? הכבלים? איש א? השמיעה של איש א? יושרו? שוב חוסר סימטריה משוועת.. לא בין הצדדים, אלא בן הנבדק והתוצאות מרחיקות הלכת.. כולה אנחנו רוצים לבדוק כבלים חסרי נשמה, והנה אנחנו במערכת מבחני אישיות שמתאימה לשטאזי.. זה שברוב המקרים איש א בהתגוננות הוא עוד אלמנט של חוסר סימטריה זו.
לכן באופן כללי אני גם מעדיף להגיד "בדיקת כבלים" ולא מבחן..
עוד עניין שמעניין בקשר לסימטריה שהצגתי כאן, הוא שהעדר הסימטריה הוא כמעט תמיד בגבול בין שתי הקבוצות, הקבוצה של אישי א וזו של אישי ב. בתוך הקבוצות עצמן קיימת סימטריה. אם איש א שלנו שומע הבדל בן כבל ח וט אבל לא בין ט ל מ ואיש א1 שומע גם בן ט ל מ הרי איש א יקבל את העניין ולא ינסה להפר את הסימטריה בטענה שיש כאן בעיה.
חוסר הסימטריה מקשה על הדיון בנושאים וגורם להרגשה, שבעצם לא צריכה להיות, של מתקפה אישית.
הבעיה מחריפה מכיוון שהטענות שמעלה כל צד נראות מנקודת המבט שלו נכונות אמתיות וברות תוקף.
כמה מילים על "מבחנים עיוורים".
אם האנשים שלעיל כבר בשלב הראשון מנסים לשמור על סימטריה (דוגמה א), הרי הדבר הראשון והמאוד הגיוני שיעשו הוא להטיל ספק באובייקטיביות ההשוואה שעשה האיש שמנגד. כאשר זה נעשה כשורה אז אין כאן מתקפה אישית או יצירת אי סימטריה חדשה, אלא יש כאן ניסיון להבין למה יש שתי תוצאות שונות לאותו מבחן.
אם עושים ניסוי כלשהו, מנסים תמיד לבודד את האלמנטים שבניסוי כדי למנוע השפעת גורמים הזרים לניסוי על הניסוי. במקרה שלנו תעלה ההצעה לעשות ניסוי עיוור, כדי לבודד השפעות פסיכולוגיות או דעות קדומות.
גם אם במבט ראשון ההצעה נראית הוגנת הרי היא בעייתית לא פחות מבדיקה לא עיוורת.
מכיוון שאי אפשר להפריד את תהליך השמיעה מהפסיכה של הבנדם, הרי גם אם נעצום עיניים יהיו בהכרח דברים נפשיים שישפיעו על מה שנישמע, אולי אחרים אבל קיימים.
הלחץ לדוגמה. גם אם זה נישמע כהתחמקות הרי זה ארגומנט קטלני נגד התוקף או הלגיטימיות של בדיקה עיוורת. תהליך השמיעה הוא כל כך רגיש וכל כך בר ונתון להשפעה שאין ספק שלחץ לא יהיה הדבר שיתרום לאובייקטיביות של מבחן. החבר'ה שלי אומרים שקלינט איסטווד הוא וודי אלן לידי... ולמרות זאת אני בטוח שבגלל הלחץ בניסוי כזה, לא אוכל במבחן עיוור לשמוע הבדלים אפילו בין טרנזיסטור נייד לאלכסנדריה...
הלחץ כמובן מקבל מישנה תוקף בגלל חוסר הסימטריות שלעיל. הנבחן הוא לא רק הכבל אלא גם האיש.. הלחץ לא חייב להיות מודע או בכמות גדולה, עצם האפשרות התאורטית לקיומו כבר מבטלת את אמינות הבדיקה. אבל לא רק לחץ. מכוון שהשמיעה היא מאוד רב גונית, הידיעה מה עומד בניסוי עוזרת לנו להתרכז בדברים מסוימים, שבניסוי אחר יהיו אחרים. אז גם מהכיוון השני העדר אינפורמציה מכניס אותנו למצב פסיכולוגי מסוים, שכבר מונע מאיתנו להגדיר את הניסוי כניסוי אובייקטיבי.
העניין לדעתי הוא, שפשוט אי אפשר בכלל לבצע מבחן אובייקטיבי. בדיקה עיוורת היא מעולם אינה בדיקה עיוורת או אובייקטיבית. אי אפשר לבודד רק את השמיעה מכל מיני תהליכים נלווים, ולכן אין דבר כזה מבחן או בדיקה אובייקטיביים בתחום שלנו.
ארחיב מעט את העניין של ההשפעות הפסיכולוגיות.
טוענים בהקשרים שאנחנו מדברים עליהם, על השפעות פסיכואקוסטיות בתהליך השמיעה. יש לדעתי שני סוגים של השפעות כאלו.
סוג ראשון הוא השפעה פסיכולוגית טהורה. הבנדם מדמה שהוא שומע איכות מסוימת כיוון שהוא יודע דבר מה. לדוגמה: אדם מסוים יחשוב שהוא שומע איכות מסוימת בכבל רק בגלל ידיעתו שהכבל הוא איכותי.
הסוג השני הוא השפעות פסיכולוגיות שגורמות לאוזננו להתחדד ולשמוע יותר טוב. כאן הבנדם ישמע באמת איכויות כי הריכוז שלו עלה או הורמונים או השד יודע מה גרמו לחושיו להתחדד.
ואיך אפשר להבדיל בין שני הסוגים? צריך בכלל להבדיל? או שאלה יותר טובה: למה בכלל להפריד בין האלמנטים הפסיכואקוסטים והשמיעה "הטהורה"? למה לא להתייחס להכל כמקשה אחת?
דוגמה שכבר כתבתי כאן בשרשור אחר.. אז אם יש דה ז'ה וו.. לא אשמתי...
אני הולך לחנות סטראו, ומבקש לשמוע מגבר. המוכר אדיב מציג לפני מגבר שניראה פשוט כזה, ואני שומע אותו. חושב לעצמי אחלה מגבר, אתן לו ציון 8. המוכר, מר אדיב, רואה שהתרשמתי ואומר: עזוב, אני רואה שאתה רציני, יש לי בשבילך משהו יותר טוב. הוא מוציא מהארון מגבר כסוף כזה שניראה פגז, ואומר לי: זה שם את הקודם בכיס. מה שהוא לא אומר לי זה, שבפנים המגבר הזה בול כמו המגבר הקודם, ורק האריזה שונה. אני מקשיב למגבר, וכמובן כל הפסיכואקוסטיקה שמסביב עובדת, ואני יוצא עוד יותר מבסוט ואומר: וואלה זה מגבר 9. מר אדיב מתחיל להתלהב, ואומר לי: חכה תישמע את מה שיש לי בחדר השני. יוצא וחוזר עם מגבר שניראה אפילו עוד יותר טוב, עם מנורות כחולות, ולוגו זוהר של אחת חברות ההי אנד הידועות, ושוקל מאה קילו. שוורצנאגר עזר לסחוב אותו. מר אדיב מחבר את המגבר, ופיו מספר רק שבחים והיפר סופרלטיבים על מעלות ונפלאות הכלי. מה שהוא לא מספר לי זה, שבפנים המכשיר הזה זהה לחלוטין למכשירים הקודמים. אני כל כך מבסוט גם מזה שאדיבי אמר שיעשה לי מחיר וכל זה, שההתרגשות בהאזנה וכל הטררם מסביב גורמים לי לצאת בהכרזה: וואלה זה מגבר 10. קניתי.
עכשיו, מה שהאנשים שדורשים להפריד את הפסיכולוגיה מהעניין יציעו לי לעשות זה, לשמוע בצורה עיוורת או לחפור בנבכי המגבר ולהגיע למסקנה ששלושת המגברים בעצם ראויים לציון 8 ואף סנט לא יותר.
ואז אני צריך ללכת הביתה עם מגבר שציונו 8 , כשיכולתי בעצם ללא עצתם ללכת הביתה עם מגבר שציונו עבורי 10.
עניין המחיר הוא בהקשר הטענה שלעיל שולי ואדון בו אחר כך. העקרוני כאן זה שיהיה לדעתי לא נכון להפריד אלמנטים מסוימים שממילא בעתיד יהיו תמיד שותפים לחוויית ההאזנה למוזיקה. כשאני מאזין למוזיקה ולא במצב של מבחנים כמובן שאני יודע מה מנגן ומי מנגן, אז למה ליצור סיטואציה מלאכותית בזמן הניסיונות?
בקיצור, מה שרציתי למעלה להסביר זה שלדעתי אין אפשרות ואין סיבה להפריד אלמנטים פסיכולוגים, באשר הם, בתהליך השמיעה ולכן גם בתהליך בדיקת המערכת שלרוחנו, כלאמר אין דבר כזה בדיקה עיוורת אובייקטיבית, וגם אין צורך בה עקרונית.
קוקי,
אחזור לנושא העיקרי של השרשור.
בשרשורים השונים שפתחת ניראה היה שאתה מחפש חוקיות. ניסית למצוא נוסחה לחלוקת התקציב, ניסית לברר על חשיבות טרנספורטים, עדיף חברה אחת לסט וכו'. לדעתי יש כאן התייחסות לא ממוקדת, ולכן עלו מספר פעמים חילוקי דעות.
עכשיו אסביר...
שמת לב שיש זהות די מוזרה בהתפלגות האנשים בשרשור חלוקת התקציב ובשרשור הטרנספורטים שהתפתח לכבלים? פחות או יותר אותם אנשים...
הדבר אינו מיקרי ולא קשור לכסף. ניראה לי שיש כאן שתי נקודות התייחסות שונות בבסיסן לנושא שלנו בפרט ולנושאים בכלל. (כמובן שיש יוצאי דופן.. אז לא לקחת אישית אלא עקרונית)
יש אנשים שחובבים מערכות סטראו בדיוק כמו שיש אנשים שאוהבים מוזיקה קלסית.
יש אנשים שלא אוהבים מוזיקה קלסית, יש כאלה שאוהבים ויש כאלה שמשוגעים על זה. ההבדל, לפי הגדרתי ולצורך הדיון הזה, בין חובב למשוגע הוא לא רק גדול אלא הוא עקרוני.
אצל חובב התחביב יישאר בגדר ההיגיון. אצל משוגע ההיגיון בהקפאה. חובב מוזיקה ישמע קול המוזיקה יהיה לו אוסף של איזה מאה דיסקים ומידי פעם ילך לקונצרט. מצב מאוד סימפתי הגיוני ונוח. למשוגע יש אוסף של אלפים של מדיות כשברור שיש מדיות ששמע פעם אחת והסיכוי שישמעם שוב הוא אפסי, לא יוותר עליהם והוא ממשיך ברכישות...
(אני מציג הבדל בלי להעריך אותו.. שיהיה ברור. אין כאן כלום להגיד משהו על החוויה המוזיקלית של מי מהצדדים או הבנתו וכדו)
אותו דבר גם בתחום ההי פי. ההבדל בין חובב למשוגע אינו הדרגתי אלא קפיצה. חובב הי פי ומשוגע על הי פי הם שתי חיות שונות.
הניסיונות למצוא חוקיות לא יכולות לעבוד אצל המשוגעים לדבר כי השיגעון שלהם לא הגיוני.. בנוסף לזאת בניגוד לחובבים אצל המשוגעים השיגעון הוא עזר להגדרה העצמית שלהם ולרצונם להיות אינדיבידואלים. משוגע לא יקנה רכיב כי לכולם יש או כי למישהו מסוים יש. לעתים אפילו להפך. הוא יקנה רכיב כי הוא ירגיש שהרכיב הזה זה הוא. לכן הנושא של אין חוקיות עוד יורחב אצל המשוגעים וכל משוגע ינסה למצוא את מה שייחד אותו ולא רק את מה שיתאים לו.
עוד דבר שמיחד את המשוגעים לדבר (בעצם כל דבר) זה השאיפה לשלמות בסיטואציה מסוימת.
עלות תועלת זו שאלה משנית ולא חשוב כמה כסף יש לבנדם. זה עניין עקרוני של התייחסות לנושא.
תעיף מבט בשרשור ב"ללא קשר" במכונת קפה של אלוני. הבנדם משוגע.. (ויש שם בשרשור אחד עוד אפילו יותר משוגע ממנו..) תיראה כמה השקעה בשביל כוס קפה אחד.. יש מד חום על הכלי של החלב... המכונה לוקחת מים טריים מהמכל ולא אילו שנגעו חלילה באלמנט החימום... אם חושבים על זה הגיונית אז זה ממש מופרע אבל אם חושבים על זה באופן מופרע אז זה הגיוני לגמרי.
הבנדם רוצה שכל כוס קפה שלו תהיה מושלמת. לא חשוב המאמץ, זה צריך להיות מושלם.רוב האנשים באתר אינם משוגעים להי פי (חברה זה לא שיפוט אלא עניין סטטיסטי) הם חובבי הי פי. להם העלות תועלת קריטי. השלמות אינה מטרה אלא הטוב בסיטואציה.
למעט המשוגעים שבאתר השלמות חשובה יותר מעלות תועלת. ולכן הם ישקיעו באלמנטים מסוימים שיקדמו אותם לשלמות המערכת שלהם גם אם באותו כסף הם יוכלו לרכוש דבר אחר טוב, אבל שכשלעצמו אינו מושלם.
ההבדל הזה גרם לכמה ויכוחי סרק כאן.
אז קוקי, ניראה לי שהניסיונות שלך למצוא חוקיות כלשהי בעולם ההי פי מתאימה אולי רק לעולם החובבים אבל בהחלט לא הולכת בד בבד עם עולם המשוגעים... וכאן הבעייתיות.
אחזור לוויכוחים הסוערים שהיו. אציג עמדות של אנשים שונים שאקרא בשמם אל אף שהתייחסותי היא רק, ואך ורק לרעיון שהם מציגים ולא אליהם כאנשים.
היה לנו את נמר מצד אחד ואת רוי. את רוי אני מציב למרות חילוקי הדעות, ואולי גם להפתעתכם, בצד של נמר. שניהם מציגים תהליך דומה ושונים רק במסקנות שלהם. שניהם אנשים פעילים מאוד שמוציאים את מרצם וכישרונם באתר. הם בודקים מערכות ומשווים ומשחקים בנושא בצורה די דומה. ההבדל בניהם הוא בפרט שולי ופעוט שלא ברור לי איך הוא מתגלגל למריבות שחזינו בהם. נמר מבחין בהבדלים ורוי לא. זה כולה כול ההבדל. ההבדל הזה לא אומר כלום על אף אחד מהשניים. לא טוב ולא רע. הבדל שאפילו ערך סטטיסטי אין לו. יש הרבה יותר מהמשותף בניהם מאשר השונה.
בניגוד לנמריזים ורויזם שמבססים את המידע שלהם על ניסיונות ותצפיות יש את המתנגד למתודה הזו, דרמבוי. אני לא רוצה כאן להתייחס לדרמבואיזים כניגוד לנמריזם ורויזם כי זה יכול לגלוש רחוק מידי לטעמי..
בצד אחר מאלו יש את הדעה של יוסי הרי שאמנם לא השתתף בדיונים אך עמדתו ידועה. אני מקווה שהוא לא יכעס שאני מציג את דבריו. כאמור ההתייחסות היא לעיקרון ולא לאנשים שבחרתי בם לייצג את העיקרון. אז אני מקווה שזה בסדר.. יוסי הרי מכיר את נושא האלקטרוניקה מביפנים ומבחוץ, ואין עוררין על הידע שלו. בהתאם לידע הרב והשליטה המלאה בחומר הוא יכול ליצור מסגרות חיזוי. כלאמר הוא יכול לחזות התנהגות של רכיב בסיטואציה מסוימת. (הלוואי על כולנו גם בתחומים אחרים) כמו למשל לחזות שלרכיב מסוים תהיה השפעה או לא תהיה השפעה על הסט.
הבעיה הרצינית היא לתקשר בין הגישה הנמרית רויית והגישה של יוסי הרי. וכנראה זה בלתי אפשרי כי מערכת ההתייחסות שלהם עובדות במקביל. גם אם ישמרו על סימטריות בטיעונים שלהם, כפי שבעצם הם חייבים, יש לכל צד מערכת ארגומנטים מפוארת. שתעבוד בצד שלו ותקרוס בצד שמעבר.
דבר פורמלי קטן: רוי, אתה בטח תמהה למה אני לא שם אותך בצד של יוסי הרי.. נורא פשוט, כי אם היית שומע הבדל בניסויים הרבים שעשית היית ביושרך ניצב לצד נמר. כלאמר אתה תומך בדעתך כהמשך לתוצאת הניסויים. רק לאחר מיכן יבאו ההסברים שיהיו במקרה הזה דומים לאלו של יוסי הרי.
כבר כתבתי על הנושא הזה פעם כאן באריכות אז אני ברשותכם מתעצל עכשיו..
קוקי,
בקשר לנושאו המקורי של השרשור שנינעל.
אסביר ברשותך את הטענות של אנשים שונים שטוענים שכונן בנגן יכול להשפיע על איכות הצליל. (חברה, אם יש הסתייגויות אנא תפנו אותם לראשי החברות שאספר עליהם בהמשך ולא אלי...סך הכל אלו המכשירים שלהם)
הטענה המרכזית אומרת שקרן הלייזר לא קוראת במדויק את האותות שעל הדיסק. גם בעקבות החזרים לא מבוקרים מהסביבה וגם בגלל חוסר עקיבה מושלם של קרן הלייזר אחר האותות. המתנגדים לטענות האלו יצביעו בדרך כלל על נתונים שונים לגבי אחוזי קריאה של נגנים שונים שמצביעים על כך שגם כונן פשוט הוא מושלם וכו'.. הנושא ידוע... וכנראה לא הרשים חברות מסוימות שהחליטו שהן צריכות להתגבר על הבעיה שלעל.
גם על זה כבר כתבתי אז למי שיש דה ז'ה וו...
חברות שונות מציגות שלוש דרכים להתגברות על חולשות הכונן.
1. החברה איזוטריק של טאק פיתחה בהשקעה מדהימה כונן מדהים מבחינה מכנית יציב מאוד עם מנוע יעודי וכל מה שרק אפשר לחשוב עליו כדי שההחזרות הלייזר מהדיסק יהיו אידאליות. כלאמר הפתרון הוא בנית כונן חדש מושלם מכנית.
2. חברות רבות קונות כוננים מוכנים ומחזקים אותם מכנית ומוסיפים אלמנטים לשיכוך הרעידות. כלאמר הפתרון הוא שיפור מכני של הקיים.
3. הביאו בשרשור שנינעל את מרידיאן כחברה שמשתמשת בכוננים פשוטים של מחשב בסדרות הגבוהות שלהם. הדבר נכון אך מוכיח בדיוק את ההתייחסות הרצינית של מרידיאן לבעיות הכונן. המוזיקה שמוציאים המכשירים המדוברים של מרידאן לא באה ישירות מהכונן. בכונן נקראות האותות במהירות רבה יותר מאשר בנגן רגיל ומספר פעמים רב יותר. משם לאחר עיבוד כל שהו האותות מגיעות לזיכרון קשיח שנימצא במכשיר וממנו, מהזיכרון הקשיח, האינפורמציה עוברת לברווזים למיניהם. כל התהליך הזה נוצר כדי לדלג על מגבלות הכונן לפי דעת המהנדסים של מרידאן. כלאמר הפתרון הזה (נידמה לי שגם למקינטוש פתרון דומה) הוא במישור מתחכם שעוקף בעצם את הכונן.
בתערוכה שראיתי בנרנברג ודווחה כאן, הציגה החברה הגרמנית T+A כונן חדש פרי פיתוח שהם נטלו בו חלק שגם הוא תוכנן ויוצר כדי להתמודד עם בעיות שלדעתם כונן פשוט לא יכול לפתור... זו דעתם, כן.. תלונות אליהם..
מספר מילים על המלך הערום..
אפשר את האגדה הידועה להציג גם מעט אחרת..
המלך הוא דמות טרגית. די מסכן. עול החזקת המדינה על כתפיו ועני הכל צופות אליו. כל טעות שיעשה תראה דרך זכוכית מגדלת. כל פסיעה שלו הרת גורל.. הוא מחושב מאוד ורואה לעתיד. והנה יום אחד מגיעים שני...
אומנים גאונים. מעצבי אופנה שהחליטו ביצירת אומנות חד פעמית להגדיר מחדש את הבגד. עמלו יום וליל בנו קונספטים, קימטו לפח סקיצות. הצליחו ליצור את יצירת האפנה המדהימה של הדור. המשחק הדק על גבול הבגד. הבגד כמינימל. הבגד כאוויר. ההצלחה הייתה מובטחת שמם ייחקק לצד איב... עד אשר ילדון...
זב חוטם טיפש וערל דמיון. בור וחסר נימוס. הרים תוך טיפשות ועיוורון את קולו וקרא: המלך ערום...
המלך ערום.. החלו גם כל המוני העם לצעוק לא כמחאה. לא כי התגלה להם דבר מה חדש לא מפחד אלא מתוך אחת התכונות הבהמתיות ביותר שיש למין האנושי. מתוך השמחה לאיד.
בגיהינום לא יושב אפילו אחד שלא ידע משהו, ואף לא אחד כי לא הבין דבר מה, וגם לא כאלו שטעו בשוגג ולא אומנים שבאחיזת עניים עולמם.. אבל עשרות ומאות של הצוחקים לאיד...
נידמה לי שהיה לי עוד כמה דברים לכתוב... כנראה שכחתי.. אז בטח זה לא היה ממש חשוב...
.
אשמח אם תהינה תגובות הולמות. אם השרשור יתדרדר אשמח יותר אם ינעל..
