שלושה חברים גרים בשכונת עוני המאוכלסת ע"י מהגרים בפאתי פריז יוצאים לטיול לילי בזמן מהומות ונתפסים על ידי המשטרה שנוקטת באלימות
ומשוחררים לאחר מכן. הצעיר מבניהם הוא בחור יהודי עם מצב רוח תוקפני ואלים שמחפש נקמה על פציעת חברם. השני מוסלמי מצפון אפריקה.
שלישי מתאגרף אפרו-צרפתי וסוחר סמים קטן, שרוצה להימלט מהסביבה האלימה וליצור לעצמו חיים טובים יותר. חייהם מצלבים למקומות אלימים
כשהם כשהם מנסים לברוח מזה.
סרט צרפתי עטור פרסים, זכה בפרס הבמאי בפסטיבל קאן ובאוסקר הצרפתי לשנת 1995, יושב אצלי שנים ולא זכרתי אם צפיתי בו בעבר.
הצילום בשחור לבן נהדר, מעלה את מפגש התרבויות של מהגרים בארץ זרה, בתקופה סוערת של אלימות כולל קשה של המשטרה.
העלילה עוקבת במשך 24 שעות על חייהם של שלושה הצעירים שנקלעים בלית ברירה לתקופה אלימה והמשפט שלהם "שנאה מולידה שנאה"
מהווה מוטיב שילווה את כל העלילה עד מציאת האקדח של השוטר שנשאר בזירה, ושיוביל בסופו של דבר לתפנית חסרת שליטה.
אחרי רבע שעה לתוך הסרט הבנתי שלא צפיתי בו בעבר (זוכר סצנות) וגם לא בחציו. לאורך כל הסרט הייתה לי תחושה של סרט לא אמין
למרות אווירה וצילומים נהדרים, הסיפור לא מספיק מטלטל. Vincent Cassel כשעוד היה ממש צעיר מתגלה בתור בחור מוכשר בהחלט.
Said Taghmaoui מגלם דמות טובה ואמינה. Hubert Kounde המשחק שלו מעט הרס את הסרט, כל רגע הייתי בטוח שהוא עומד
לשבור את הקיר הרביעי. הסרט אומנם ישן אך ההיסטוריה חוזרת על עצמה שוב, מהגרים שוטפים את אירופה ומנסים למצוא חיים טובים יותר
לילדיהם ולהם. אבל כמו כל הגירה יש גם אנשים רעים שמכלים כל חלקה טובה בה הם נוגעים. יש סרטים שעומדים בממחן הזמן ויש כאלה שלא
הסרט הזה לא ממש הרשים אותי, ויכול להיות שאם הייתי צופה בו לפני כמה עשורים דעתי הייתה אחרת. מכל מקום, אין לי יכולת לדרג אותו.
