osherov כתב:הכדורגל האנגלי ובעיקר הנבחרת כל הזמן מתרברבת באיכות ובהוגנות המשחק אצלם ביחס לשאר העולם. הם מציירים את עצמם כג'נטלמנים
...
(טוב, לפחות עכשיו הבנתי מה אתה רוצה בכלל)
שני המשפטים המצוטטים דורשים ביסוס. כל מה שכתבת בהמשך לא לעיניין אם מה שכתבת פה לא נכון.
אתה יכול להביא לי סימוכין למה שכתבת? (אם אפשר לא מאמצעי התקשורת, אז עדיף, לך הרי יש מקורות נוספים

)
נראה לי שמדובר פה שתדמית שנמצאת בראש שלך עליהם, ולא להם עצמם.
אם כבר, הם אלופים בביקורת עצמית.
זה שיש שם חוליגניות זה ידוע, והאנגלים עצמם האחרונים שיכחישו את זה.
לצערי, השתמשתי כמוך בבטוי הערטילאי "האנגלים". יש כל מיני מהם, והם ממש לא מדברים בקול אחד. (ההכללה הזו שונה מלדבר על "תרבות" שכן משותפת לקבוצות אנשים גדולות).
איך חיברת את סיפור מרדונה והנרי לזידאן וקנטונה עדיין מוזר בעיניי.
כמו שלי ולך ברור שמעשיהם האלימים של זידאן וקנטונה זה קטגוריה אחרת לגמרי, וחמורה בהרבה מכל התנהגות לא ספורטיבית של מרדונה והנרי, כך אני מבטיח לך שזה ברור לאנגלי הממוצע. איפה שמעת מישהו, באנגליה או בכל מקום אחר, טוען אחרת?
ברור שהסיפור של מרדונה עשה המון כותרות בזמנו (ולא רק באנגליה), ויותר מאשר הבעיטה של קנטונה. גם זכיית אנגליה בגביע ב66 בטח עשתה יותר כותרות.
מה לעשות, חדשות כדורגל (כדורגל ממש) יותר מענינות את הציבור מסיפורי אלימות.
לא מזמן העלתם פה זכרונות מהנבדל או לא נבדל במשחק עבר מפורסם של מכבי חיפה.
לא אתפלא אם אינכם יודעים על מקרה של רצח בישראל, שבו פרץ אוהד למגרש ודקר למוות שחקן כדורגל בזמן המשחק.
מה לעשות, סיפור הנבדל או לא נבדל, נחקק בזכרון הקולקטיבי הרבה מעבר למקרה רצח בזמן המשחק.
אז יש לך בעייה שזוכרים את היד של מרדונה יותר מאשר את הבעיטה של קנטונה?
הקשר שאתה קושר בין המקרים מופרך לגמרי. תפוחים ותפוזים, בעצם, תפוחים רקובים ותפוזים רקובים.