יוסי
זה אומר שהפיכת הרמקול אינה הכפלה כללית במינוס 1
...
זה הכפלה במינוס אחד אבל רק של האות שמוכנס לרמקול.בנוסחאות המקוצרות שלך זה הנתון A.
אבל יש לך טעות או אי ביטול של b/ אחרת לא יהיה ביטול הרמוניה שניה. ומה בכלל b אמור להיות?
...
לא ברור לי מה זה ה b ואיפה זה כתוב?
מבחינתי הקטע של הדיון במאמר של לימה הוא ממש לא בזבוז זמן ואפילו הפסקתי מאמר שאני כותב כדי להשתתף בדיון (רק שזיו לא ישמע על כך).
כמו שאתה בוודאי הבחנת, די התלהבתי מהרעיון ואני צריך לומר לך תודה על זה שהפנית את תשומת הלב לנקודה "המסתורית" במאמר של לימה. אם לא היית מדגיש את הקטע המתמטי במאמר אני לא חושב שהייתי בכלל קורא אותו ובוודאי לא מגיע לנוסחאות. האמת שבהתחלה זה נראה די מפתיע לחשוב שכיוון הפיכת חוטי הרמקול יכול להשפיע על העיוותים האקוסטיים כי עד עכשיו זה באמת נראה לא הגיוני אבל זה נכון, ויותר חשוב, משליך את התאוריה גם על מעגלים אחרים.
אני
מנסה להלהיב גם אותך בחשיבה הזאת אבל כנראה שאני לא מצליח
, אז תרשה לי לנסות שוב.....
ברור שמגבר לא מעוות באותה צורה בדיוק כמו שהרמקול מעוות אבל בכל זאת הרעיון עובד.
התאוריה מתבססת על שתי נתונים בסיסיים חשובים:
1. רמת העיוות באחוזים של המגבר דומה לרמת העיוות באחוזים של הרמקול. לדוגמה, לשניהם יש בערך 1% עיוותים.
2. רכיב העיוות העיקרי הוא ההרמוניה השנייה, גם במגבר וגם ברמקול. שאר ההרמוניות אמורות להיות נמוכות בהרבה מכדי להשפיע.
השאלה הנשאלת היא האם סעיף מספר 2 נכון? (את זה אתה תגיד).
לימה טוען שעיוותי מגבר SE הם בעיקר בהרמוניה השנייה. הוא גם טוען שהעיוותים ברמקול גם הם בעיקר ברכיב של ההרמוניה שנייה.
אם זה נכון, יוצא
שעוצמת ההרמוניה השנייה בשני המקרים זהה.
אם תדרו של הגל הבסיסי הוא 1000 הרץ ורמתו 10 וולט ויש לו 1% עיוותים, זה מחייב שגודל העיוות (שהוא גל סינוס טהור בתדר של 2000 הרץ) יעמוד על רמה של 0.1 וולט.
הנתון הזה נכון במגבר וגם נכון ברמקול.
מכיוון שלשניהם יש אחוז
זהה של עיוותים (דומיננטיים רק בתדר ה 2000 הרץ) זה מחייב שעוצמת אות העיוות (0.1 וולט)
שווה בשניהם.
הנקודה הבסיסית היא שלא משנה מה צורת העיוות, כל זמן שמד העיוותים מראה על אחוז עיוות שווה, עוצמת הרכיב המיותר גם היא שווה. זה כמובן מתבטא גם בנוסחאות שלך.
אז בכל זאת מה שונה כשצורת העיוות שונה? הפאזה.
ברור שסוג העיוות בשני המקרים לא בהכרח שווה ולכן סביר שהפאזות לא שוות. אם נפלנו להפרש פאזה של 90 מעלות הפיכת החוטים ברמקול לא תשפיע כלל על העיוותים, אבל כל זווית אחרת
כן תגרום
להבדל בעיוותים.
או שהמצב ישתפר או שיתקלקל. ככל שההבדל בפאזות יהיה שונה מ 90 מעלות, חיבור בפאזה המתאימה
יקטין את העיוותים האקוסטיים שיוצאים לחלל החדר.
מבחינתי סיפור המגבר והרמקול זאת לא הנקודה העיקרית. הרעיון נכון מתמטית בחיבור של כל שתי דרגות טוריות בעלי עיוות דומה ברמתו. כלומר אפשר להקטין עיוותים רק ע"י חיבור בפאזה נכונה בין שתי דרגות וללא תוספת אלקטרוניקה.
מה שאני רוצה לומר בסיכומו של דבר זה
שאין צורך שהעיוות של דרגה אחת יהיה שווה בצורתו לעיוות של הדרגה השנייה כדי לקבל שיפור בעיוותים. אם צורת העיוות היתה שווה בשתי הדרגות היינו משיגים ביטול מושלם של העיוות. מעשית זה לא כך, לכן כשצורת העיוות לא זהה השיפור בעיוותים בחיבור שתי דרגות שמחוברות בטור כשלכל אחת 1% עיוותים, יכול לגדול
לממוצא של 1.5% עיוותים או לקטון ל 0.5% עיוותים, והכל תלוי רק בכיוון החיבור.
אז מה, הצלחתי להלהיב אותך?....קצת?
