מה שאתה מתאר זה לא העיניין בסרטי 3D. אתה מתאר צילום והקרנה סטראוסקופית שרלוונטית רק לקלוזאפים.
איזה אחוז מהסצנות בסרטים הם קלוזאפים? מיעוט קטן. בשביל זה לא יעשו 3D.
אף אחד לא מנסה לשחזר מציאות בסרטי 3D, אלא ליצור חוויות לא טבעיות.
התיאור של עם הקונוסים לא נכון. זוית הצפייה ברוב הסצנות היא דווקא מאוד טבעית. גם חלק גדול מהחוויות שלך במציאות הן במבט לא קרוב. רוב החוויות של מבט לקרוב הם חוויות כמו קריאה ואכילה, לא סצנות אופיניות לסרטים.
תצלומי התקריב של פנים הם כמעט החיתוך היחיד בין חוויות מציאותיות נפוצות וחוויות מצולמות נפוצות, אך כאמור, הן עדיין מיעוט מהחומר המצולם.
...
משה, החמצת את כוונתי.
קח לדוגמא סצנה בה רואים אדם נוהג ברכב, מנקודת מבטו. בסצנה הזו, האזור המרכזי במסך אומנם מראה מה קורה מחוץ לרכב, שזה מרחק גדול יחסית. עם זאת, יש את האזור בין הראש של הנהג, לקצה של המכונית, האזור הזה יכול להכיל את ההגה, לוח השעונים, מכסה המנוע וכו', האזור הזה נמצא בטווח הראייה התלת מימדית האמיתית.
דוגמא נוספת, סצנה בה רואים בניין, והמצלמה נמצאת על הכביש ליד הבניין. הבניין נגיד נמצא 30 מטר מנקודת המבט של המצלמה, ולכן לא אמור להראות תלת מימדי במיוחד, עם זאת, המטרים הראשונים של הכביש כן אמורים להראות תלת מימדיים. כלומר, הכביש צריך "לצאת החוצה" מהתמונה, לקראת הצופה, או לפחות המטרים הראשונים שלו, ע"מ לשחזר מה קורה במציאות.
דוגמא נוספת, אדם עומד בביתו, ומביט ממרחק של מטר אחד מהחלון, כלפי חוץ. במידה והחלון קצת מלוכלך, ניתן להבחין בכך שהחלון לא נמצא באותו המרחק כמו הנוף בחוץ, אלא קרוב בהרבה אלינו.
אני יכול לתת עוד אינספור דוגמאות, אבל מקווה שהכוונה הובנה. לדעתי חלק גדול מאוד מהסצנות בסרטים הוא בעל פוטנציאל טבעי לתלת מימדיות, לפחות באזורים מסוימים בתמונה.
האם אתה טוען שאם הבמאי של סרט מסוים היה משתמש בראש שלך במקום מסרטה, וממקם אותו בדיוק היכן שהיה ממקם את המסרטה בכל סצנה, אז מבחינת תלת מימדיות, היה מעט מאוד הבדל בין מה שהיית חווה, למה שאתה חווה בעקבות שימוש במסרטה רגילה והקרנה על מסך ?, תרשה לי לפקפק בטענתך זו (אם הינך טוען אותה, כלומר).
) ברור שם כמו ברוב הסרטים שזה לא סיפור כפי שנראה ממישהו ששייך לשם.