פרידה מהכלב המשפחתי

[shraga007]

עצוב ומרגש

[TANDBERG]

שוב תודה.
יום חמישי מלא בלי גורי. עדיין קולט עצמי מסתכל לרצפה כשאני במטבח לחלק חתיכת חמאה, או מזיז דברים בזהירות בבית כדי אל להעיף את הקערות שלו.
דלת חדר המדרגות שחורקת בלי שמישהו ינבח בבית, דפיקות בדלת או צלצול אינטרקום - שקט.
אז שקט, קצת עצוב, קצת פחות. זה עובר.
התגובות כאן מחזקות, גם אם פורום וגם אם לא רואים זה את זה. עדיין הן מגיעות ממקום אמיתי.
אני מצרף תמונה בפעם האחרונה. היא צולמה בפברואר 2008 - הבן הגדול שלי בגיל שבועיים וגורי ישנים באותה מיטה. כמה אהבה, כמה אמון. אכן חברו הטוב ביותר של האדם.

[jacko-il]

אביעד,
אכן עצוב, רגשת אותי מאד עד שזלגו להן גם איזה דמעה או שתיים. עד כדי כך.
בתור אחד שגדל כל החיים עם כלבים וחתולים (בדרך כלל כמה מהם ובמקביל) אני בהחלט מזדהה איתך. זה לאבד בן משפחה לכל עניין ודבר.
מקווה שתתגברו במהרה ואולי אפילו תאמצו שוב בן משפחה חדש. הוא לא יהיה גורי, אבל הוא יהיה הוא וזה לא בהכרח פחות טוב.
מאחל רק טוב

[zivw]

עצוב
מעלה בי זכרונות על חוויה זהה.
אלו החיים. תתחזקו, תזכרו ותמשיכו הלאה.