אני, כמו רבים מחברי האתר, בד"כ נוהג להעלות פוסטים בנושאים מאוד "טכניים" בהם עוסק האתר, אך הפעם אחרוג ממנהגי:
את הפוסט הזה אני מקדיש לזכרה של כלבתי האהובה "שוני" (בתמונה הקטנה מימין, מתחת לשם המשתמש שלי),
שלמרבה הצער לפני חודש בדיוק, נאלצתי להרדים אותה.
למעשה, כבר בינואר לפני שנה, נתן לה הווטרינר רק מספר שבועות בודדים: היא הגיעה לגיל 14 המופלג, לאחר שכבר עברה הסרת גידול סרטני, ואז התגלו אצלה בזה אחר זה הפרעות קצב-לב חמורות, יחד עם כשל כליות כרוני. מצבה היה קשה, והיה ברור כבר שלא נותר עוד הרבה זמן...
אבל, "שוני" היתה כלבה עם אופי חזק, וכל עוד היא לא הרימה "ידיים" (או רגליים...
), גם אני לא וויתרתי. בשנה האחרונה היא עברה כל טיפול אפשרי:החל במזון מיוחד, תרופות למכביר, אינפוזיות יומיומיות בבית, וטיפולים מיוחדים
(אם רק הייתם יודעים כמה פעמים אפשר לשדרג את מערכות הק"ב בעלויות הטיפולים המיוחדים כגון:
בדיקת קרדיולוג ואקו-לב בביה"ח הוטרינרי, או בדיקת מומחה אולטרסאונד, מעבר לאולטרסאונדים והטיפולים השוטפים אצל הוטרינר הרגיל שלה...).
ובאמת, היא הלכה והתאוששה, והצליחה למרבה ההפתעה "להחזיק" שנה נוספת במצב טוב יחסית ל"קשישה" בגילה.
בחודש האחרון, שוב חלה התדרדרות: תחילה לא הצליחה להחזיק את עצמה על הרגליים לאורך זמן, והייתי נאלץ לתמוך בה מדי פעם. אח"כ כבר לא הצליחה כלל להתרומם ממקום מרבצה, תוך אי שליטה גם בצרכיה.
כשהיה ברור שהיא כבר מתחילה גם לסבול (הלילה האחרון לחייה היה רצוף יללות כאב, שגם משככי כאבים בכמויות גדולות, לא יכלו להם), לא נותרה עוד ברירה, ובעצה אחת עם הוטרינר תוך שקלול כל הבעיות שלה, הוחלט להרדימה, כחודשיים לפני גיל 15 (ועדיין, טרם זמנה מבחינתי).
אז תודה "שוני" על שליווית אותי נאמנה במשך כמעט 15 שנה, אם זה במילואים בבקעה ובימ"חים, בטיולים בכל הארץ, בים ובריצות בפארק הירקון...
ובכלל, תודה מכל מי שנקלעת בדרכו, וגרמת לו לחייך ולצחוק.
