הנה משהו שבחור חכם אחד כתב בשרשור כן או לא תלת מימד, והוא קשור לפה.
עשיתי רק קופי פייסט אז סליחה על העצלות:
נדב התחושה ש-42 קטן עליך אמיתית, ואני מתפלא שרוב הישראלים שיש להם מסך 42 (או קטן יותר) בסלון לא מתלוננים.
אני רכשתי מסך 42 לחדר של הילד (מרחק צפייה 3 מטר), ולא ברור לי איך אפשר להסתפק בפחות, למרות שבכל החנויות המליצו לי על מסך 32, ואף הזהירו אותי ש-37 יהיה גדול מדי, שלא לדבר על 40" חס וחלילה...
השתמשת במושג "חוויית הצפייה", וזה לדעתי המפתח לכל שיקול והחלטה בנוגע לרכישת מסך. או כמובן מקרן.
יש מי שחוויית הצפייה שלו מועצמת מכך שיש ברשותו את המילה האחרונה של הטכנולוגיה. יש מי שנהינה מן המראה הפיזי של המסך, כי זוגתו מברכת אותו כל יום על זה שהוא התפשר ובחר מסך שמתאים לריהוט ולפאנג שואיי של הבית. ויש גם מי שחוויית הצפייה שלו מועצמת מכך שכל פעם שהוא יושב לראות טלוויזיה הוא נזכר ב-1,200 שקל שחסך בכך שהוא רכש מותג פחות מוביל.
כל זה לגיטימי, אף אם אינו תמיד קשור לאיכות התמונה.
אני אישית, הגודל עושה לי את זה... ובגדול!
עם מקרן צנוע שנותן תמונה ברוחב 2.4 מטר ממרחק 4מ', אני לא מוכן להחליף את המקרן שלי בשום מסך, איכותי ככל שיהיה.
לדעתי, הדבר הבא מבחינת שידרוג "חוויית הצפייה" (עבורי כמובן, עבורי) עשוי להיות התלת מימד.
ולא בטוח שמסך תלת מימד, אפילו בגודל 50", יעשה לי את זה לעומת מקרן פשוט. אולי אצטרך להמתין למקרני 3D במחיר סביר.
ואולי אוסיף על מקרן מסך 3D, מהלא יקרים. אולי פלזמה, אולי בעוונותי איזה Hisense
אתה צריך לדעת מה "עושה לך את זה". לך תראה מקרנים, לך תראה מסכי 3D, לך תראה מסכים יותר גדולים משלך.
מה שילהיב אותך הכי הרבה - זה הכיוון
