כשרואים בכל מקום בעולם ילדים נושאים פטיפונים תחת בית השחי ומדלגים להם בין חנויות תקליטים בתל-אביב, לונדון, ברלין וניו-יורק - אפשר להניח במידה רבה של ודאות - שמשהו קורה. למשהו הזה קוראים 'רטרו'. הוא קורה בהרבה תחומים - חלקם, אסור היה שיקרו, כמו למשל עיצוב אופניים סטייל שנות ה-70'. גועל נפש! זאת אומרת - למה להסתפק באופניים? אפשר גם לחזור למכנסי פדלפון שמתרחבים למטה ולוסטים סוודר ללא שרוולים כמו של ווטסון משרלוק הולמס. כשמדובר ב'איכס' השמיים הם הגבול.
אבל יש גם צדדים חיוביים ואני מצדיע לכל מי שעדיין לא מלאו לו 22 ובא לו לחזור להמצאה הפרימיטיבית הזאת שנקראת 'תקליט'. צריך בשביל זה המון אומץ אחרי הקומפקט דיסק והפורמטים המוסיקליים mp3 וכאלה... האחיינים שלי מסתכלים על תקליט ויניל בכזה מבט מופלא שאני לא מצליח להבין האם הם מנסים לגלות מה עושים עם זה ואיך זה עובד - או שהם פשוט מרחמים על הדוד ה'מפגר' שלהם. הסברתי לקטנה (בת 6) איך זה עובד - והיא הסתכלה עלי וסיכמה 'לא יכול להיות!'. האמת - הפלא האלקטרו-מכני הזה שיושב בקצה הזרוע של הפטיפון - הוא באמת קצת בלתי-נתפש. גם זה שיש בערך 800 מטר של ואדיות, תלמים, והרים על-פני השחור החלק הזה - לא ממש מסתדר בעיניים של ילד. אבל מגיל מסויים קצת יותר מבוגר, מתחילים להתנסות ולהזכר איך היה פעם.
היינריך בל כתב:עם בוא הזכרון באה גם הידיעה. אט אט זיכרון וידיעה חד המה - המוקיון
...
ואז... זה לא נגמר בפטיפון. עם האכילה בא גם התיאבון. פתאום רוצים סאונד יותר טוב, לשפר את ה'חמימות' (מה זה לעזאזל 'חם'? שמתם לב כמה סופרלטיבים אידיוטיים בעליל יש בשביל לתאר סאונד?), לשדרג את הרמקולים, להחליף את המחט... מהר מאוד עליית מחירי הוינטאז' מתחרה בהצלחה בעלייה במחירי הדלק של ביבי. הוינטאז'ים מנצחים בגדול כי רוב העליה בדלק - זה בעצם מיסים - ומיסים על מיסים.
זו כבר לא תחושה שלי, זה כבר לא תופעה איזוטרית, זה ידוע וזה קורה בכל העולם. הביקוש נפגש עם ההיצע. הראשון גדל כל הזמן - האחרון, מוגבל במידה רבה. התוצאה: זינוק במחירים.
מה נזכרתי פתאום? הנה תראו
כאן. ה-9090 הזה (שוב '9090' לא מדובר ב-DB) הוצע למכירה לפני יומיים ב-675 ירוקים. זה לא הצליח למוכר - והוא הוציא אותו לנסיון שני (תראו
כאן). לא שאני מתלונן על תאוות הבצע - זה פשוט מדהים אותי. בסוף הוא יצליח.
לפני שנה בדיוק (לא הייתי בטוח אז בפרטי המכרז בגלל ה-1 באפריל) רכשתי את ה-9090 השלישי שלי. קניתי מכשיר שבדקתי קודם לכן במעבדה בעלת שם מצויין בניו-יורק. מולי במכרז התמודדו עוד שלושה מחוקים שהכירו את המכשיר. 'ניצחתי' במכרז - כי 'התאבדתי' עליו. נתתי הצעה במאה דולר יותר גבוהה מההערכה הכי ורודה של המוכר. 420 דולר. זה נחשב אז למחיר הכי טוב שהושג עד אז בשביל 9090 משומש - לא במצב mint. אז חשבתי שעשיתי טעות. היום, שנה אחר כך, אנשים לא מסתפקים ב-675 דולר - ומנסים להשיג יותר עבור אותה סחורה בדיוק. האם זו אינפלציה מהירה או שאנחנו עדים לתופעה מדאיגה (עבורינו)?
יש פה בערך 11 משתתפים קבועים. אתה יודע מה? לא נראה לי שזה 'אשמתינו'... אבל מותר לקוות...