2ch stereo -vs - 5ch stereo

[cavi]

אני לא מבין על מה הויכוח...
מי שנהנה מ5 ערוצים אז שישמע על 5 ערוצים, ומי שנהנה מ2 ערוצים אז שישמע על 2 ערוצים.

כמובן ש 2 ערוצים זה המצב האידאלי כי "זו הייתה כוונת המשורר" אבל אם מישהו נהנה לשמוע ב5 ערוצים אז שיבושם לו.
אני אישית שמעתי עד לא מזמן ב-5 ערוצים (עד שהחלפתי רמקולים) עכשיו אני שומע ב-2 ערוצים ואני נהנה במכל רגע, אבל עדיין אני מדליק לפעמים את כל ה -5.
הכל זה ענין של העדפה.

[logankungfu]

*אהם*
סליחה, אבל איך שומעים ב 5 ערוצים משהו שקודד בסטריאו שלא בפרולוג'יק/ניאו?
הכוונה לאחד ממצבי ה DSP כמו HALL וכדומה?

[nirgen]

*אהם*
סליחה, אבל איך שומעים ב 5 ערוצים משהו שקודד בסטריאו שלא בפרולוג'יק/ניאו?
הכוונה לאחד ממצבי ה DSP כמו HALL וכדומה?

...

קיימת אפשרות של ניגון שווה ב 5 ערוצים (לא אחד ממצבי ה DSP )

[cavi]

*אהם*
סליחה, אבל איך שומעים ב 5 ערוצים משהו שקודד בסטריאו שלא בפרולוג'יק/ניאו?
הכוונה לאחד ממצבי ה DSP כמו HALL וכדומה?

...

קיימת אפשרות של ניגון שווה ב 5 ערוצים (לא אחד ממצבי ה DSP )

...

זה לא בדיוק ניגון שווה (תנסה להתמקד בסנטר כשאתה מאזין ותבין ), יש פרוססור שמעבד את המידע והופך אותו מתוצרת של 2 ערוצים ל-5, כנ"ל ה-DSP ו-HALL.
בסטריאו (2 ערוצים) המידע גם עובר דרך המעבד אבל התוצאה יותר נאמנה למקור מכיוון שהמקור הוקלט מההתחלה ב2 ערוצים.

השחזור האמין ביותר של המקור זה ב-PURE DIRECT (או ב-DIRECT, למי שאין PURE), במצבים האלה המידע עובר דרך פחות מעגלים ומעבדים והתוצאה המתקבלת היא יותר נאמנה למקור.
ההבדלים הם קטנים, אבל עדין יש הבדל.

גם כש-TONE IN כבוי זה גורם לאות לעבור דרך עוד מעגל (של הבאס והטרבל) וכך התוצאה המתקבלת פחות נאמנה למקור.

תקנו אותי אם אני טועה..

[Nba]

מוזיקה אני מעדיף לשמוע בסטיראו

בסרטים זה כבר שונה עדיף סאונד רב ערוצי

...

מבחינתי ולטעמי, עדיף לא לראות סרט אם הסאונד לא רב ערוצי ועדיף שיהיה כמה שיותר..
לרב, אני בוחר סרטים לפי הסאונד..ז"א אקשן, פעולה, מתח וכד'..

מוסיקה, זה כבר תלוי איך הCD מקודד..

[SBN]

מוזיקה אני מעדיף לשמוע בסטיראו

בסרטים זה כבר שונה עדיף סאונד רב ערוצי

...

מבחינתי ולטעמי, עדיף לא לראות סרט אם הסאונד לא רב ערוצי ועדיף שיהיה כמה שיותר..
לרב, אני בוחר סרטים לפי הסאונד..ז"א אקשן, פעולה, מתח וכד'..

מוסיקה, זה כבר תלוי איך הCD מקודד..

...

[ramkol]

מבחינתי ולטעמי, עדיף לא לראות סרט אם הסאונד לא רב ערוצי ועדיף שיהיה כמה שיותר..
לרב, אני בוחר סרטים לפי הסאונד..ז"א אקשן, פעולה, מתח וכד'..

...

ניסים הלכת רחוק מידי..
אל תיתרגז, אני מבין ומקבל את הגישה שלך ואין לי בעיה עם זה אבל בישבילי ומבחינתי זה יהיה הפסד של החלק הארי של הקולנוע, ולדעתי גם החלק הטוב יותר שלו. רוב מכריע של הסרטים שנעשו, נעשו בסטראו או מונו, (או אילם) ולא בסוראונד. גם פעולה, אקשן, בלהה וכל זנר שתירצה. הכל כבר עשו קודם, ולדעתי בדרך כלל טוב יותר.

ניראה לי שאפשר לימצא בהרבה יצירות בכל תחום- אפקטים. האפקטים רצוי שישרתו את תוכן היצירה ולא ההפך, ולא שיעמדו בפני עצמם. (כי אז מספיק דיסק הדגמה של אפקטים בלי הדאלוגים המעצבנים מסביב )
אים לא היתה גם מוסיקה מאחורי האפקטים הסטראופונים (והקוודרופונים) אצל הפינק פלוייד וריק ווקמן לדוגמה, הם לא היו שורדים עד היום. המוסיקה שם היתה הדבר החשוב והאפקטים רק תיבול.

הסוראונד ב SACD לפחות בתחום של מוסיקה קלסית מנסה להדמות את תחושת החלל ולא ליגרום לכך שהמוסיקה תגיע מכל הכיוונים ואת זה אפשר עוד אולי לקבל. לעומת זאת, הסוראונד בקולנוע נידמה לי היתפתח בעיקר לצורך האפקטים. בטח לא לשם העשרת הדאלוגים.. אם האוניה טובעת אז הצופה צריך להרגיש כאילו הוא טובע. אם יש פיצוץ הצופה צריך להרגיש את הרסיסים שפוגעים מאחוריו. וכו. כאילו קולנוע גואוז רכבת הרים.

הסיטואציה הזו (הסוראונד, המצב של ליהיות בתוך הסרט) בישבילי זרה. משלוש סיבות. אחת- איכות הסאונד במערכת סוראונד שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו היא מביכה. תגידו, במערבון האחרון של קלינט איסטווד, בסוף, אתם שומעים גשם או שכל הקובואים מטגנים בצי עין מיסביב??

הסיבה השניה היא עקרונית. אני לא רוצה ליהיות חלק מהעינין, או יותר נכון חלק מהמדיה. כשאני בקונצרט אני שמח שאני מול התיזמורת, מנוכר מהם אפילו, ולא בתוכה. כך הקשר שלי הוא רק עם המוזיקה. אותו דבר בתאטרון, אופרה, מחול. סיפרות. אומנות חזותית וגם קולנוע. (אני כמובן לא מיתכוון לניכור מבחינה ריגשית).

הסיבה השלישית היא שבדרך כלל האפקטים שהסוראונד תומך בהם הם לצורך האפקטים עצמם ולא משרתים הרבה מעבר. אם זה היה מה שאני מחפש, אפקטים, הייתי בונה רכבת הרים בחצר.. אפקטים מטיבעם מתישנים אומנות לא. בזמנו ראיתי את אינדיאנה גונס. סרט הרפתקאות סבבה. הרבה אפקטים (לא חריפים). נהנתי מאוד ליראות. ליפני כמה חודשים ראיתי את הסרט הראשון שוב, איזה שיעמום.. לעומת זאת סירטי סמוראים של קורסאווה, שבהם הדגש הוא לא על אפקטים, יחזיקו לנצח.


כמובן שכל אחד יאהב את מה שהוא יאהב, וכל אחד ישמע איך שהוא רוצה לשמוע ואין דרך נכונה או לא נכונה.. כמו למשל ביין. אם יבאו אנשים ויגידו שהכי כיף להם זה לישתות יין עם שתי כפיות סוכר. סבבה כך הם רוצים. לא נגיד להם לא.. אחר כך יבא נביא זעם ויטיף לכולם שסוכר ביין זה זוועה.. עדיף דבש! למה זה יותר בריא. יעשה בלגן ואחרי חודש כבר יהיו לו עדת מעריצים. אחרי זמן יהיו לנו שתי אסכולות עים כיתבי עת משלהם, מפגשים, דיונים וחלוקת הפרס השנתי. אגודת שותי היין עים סוכר ואגודת שותה היין עם דבש. שתי אגודות מופלאות.

ויש אנשים שימשיכו לישתות יין בלי כלום. או לפי המפרי בוגרט, בכוס..

.

...

[oferlaor]

אגב, בקונצרט יש דווקא מוזיקה שמגיעה מכל הצדדים בגלל רפלקציות מהמבנה עצמו. הרבה פעמים יש באמת דמיון ל-5CH STEREO (רק כמובן הרבה יותר מורכב מתמטית).

[aloni]

מסכים, CH 5 זה ממש לא מחמיא למוזיקה, השימוש היחיד שמצאתי לזה הוא בטלויזיה, לפעמים, אבל בדר"כ אני חוזר מהר מאוד ל- NEO.

...

אין זה אחד ממצבי הסראונד 5 ערוצים ? (בדנון שלי זה ככה בכל אופן)

...

יש גם אחד שעובד כמו Prologic, חפש, גם לי יש דנון.

[עדוא]

...
הסיבה השניה היא עקרונית. אני לא רוצה ליהיות חלק מהעינין, או יותר נכון חלק מהמדיה. כשאני בקונצרט אני שמח שאני מול התיזמורת, מנוכר מהם אפילו, ולא בתוכה. כך הקשר שלי הוא רק עם המוזיקה. אותו דבר בתאטרון, אופרה, מחול. סיפרות. אומנות חזותית וגם קולנוע. (אני כמובן לא מיתכוון לניכור מבחינה ריגשית).
.

...

זה נושא מעניין לטעמי שהתחלתי לחשוב עליו רק לאחרונה . למרות שאני באופן אישי במקרה מסכים לנ"ל, ובטח גם רוב האנשים, אני לא סגור על זה וזה נראה לי משהו לא אבסולוטי שקשור גם בנטייה אישית, ומי יודע, בטח יהיו עוד אומנוית אינטראקטיביות כאלה ואחרות שאולי אפילו נאהב. [ סתם רעיון, תאר לך שתוכל "להכנס" ו"לצאת" לתוך מוסיקה לפי בחירה (אני לא מדבר על אפקטים גסים) ].

.. אפקטים מטיבעם מתישנים אומנות לא. בזמנו ראיתי את אינדיאנה גונס. סרט הרפתקאות סבבה. הרבה אפקטים (לא חריפים). נהנתי מאוד ליראות. ליפני כמה חודשים ראיתי את הסרט הראשון שוב, איזה שיעמום.. לעומת זאת סירטי סמוראים של קורסאווה, שבהם הדגש הוא לא על אפקטים, יחזיקו לנצח.

...

רמקול, תרצה לדון במה לדעתך עושה יצירת מופת ליצירת מופת? לא, זה בלתי אפשרי, אבל האם תרצה לנסות להגדיר מה זה יצירת מופת?
I'm challenging you


מה זה התמונה ב"לוגו" שלך? אפשר הגדלה?

...

...

[ramkol]

בוקר טוב,

עופר,
אני לא יודע אם ההודעה הקודמת שלך היתיחסה למה שאני כתבתי, בכל אופן זה מה שהיתכוונתי שניראה לי שמנסים לעשות ב SACD, המוסיקה באה מלפנים ורק ההחזרים באים מסביב וזאת כדי ליבנות את החלל.


עדוא,
מהקל לכבד..

הלוגו שלי ציירתי פשוט בעצמי לצורך הלוגו, אז זה לא משהו מיוחד..

בקשר לנושא הראשון:
האומנות תמיד היתקדמה על ידי זה שאומנים שברו את מה שהיה מקובל כגבולות של אותה אומנות. לא כל האומנים ששברו גבולות היו גדולים ולא כל הגדולים שברו גבולות אבל כך היתפתחו הסיגנונות באמנות.
כאשר היה ברור לכולם מה זאת שלמות של קומפוזיציה ברנסנס באו המנייריסטים והראו שאפשר אחרת. כשהיה ברור לכולם איך צריכה להישמע האופרה בא וואגנר והראה דרך אחרת. יש אמנים שחצו גבולות עם הרבה רעש כמו הדדאיסטים ויש כאלה שתמיד שיחקו על גבול המדיה בשקט אבל בווירטואוזיות מדהימה כמו למשל הבמאים פליני וברגמן, מהגדולים ביותר.
לא חשוב מה היה הגבול, חומרי, מוסגי, תוכני וכו, עבירת הגבול היתה ברורה.

אחד הגבולות החדים שתוחמים אומנות זה הגבול אומן-קהל. האומן בצד אחד והקהל בצד שני. בכל תחומי האומנות. וגם כאן נעשו אין ספור של ניסיונות לשבש את הגבול הזה. בשנות השיבעים והשמונים (ובטח אפילו קודם) נעשו הרבה ניסיונות בתחום המחול והתאטרון לתשתש את הגבול. גם המרחבי וגם האנושי. הבמה הפסיקה ליהיות ליפני הצופים והשחקנים התערבבו בקהל הקהל בנוכחות שלו הפך להיות חלק מהשחקנים וכו. השם הראשון שעולה במוחי כרגע בהקשר זה, זה -תאטרון השמש של אריאן מנושקין. אבל היו ויש הרבה.
אפילו בקולנוע שאפשר לחשוב שטישטוש כזה הוא בילתי אפשרי, באו סרטים כמו מופע הקולנוע של רוקי, וכמובן ביוזמה של הקהל ולא מיתוך כוונה של היוצרים, שברו את הגבול המקובל של הסרט כסרט.
היום קוראים לחלק מהדברים האלה- אינטראקטיבי.. ואפשר לימצא רמזים כאלה בהמון יצירות עכשויות שלא ממש מנסות ליחצות גבולות. (כי הגבולות כבר נחצו..). יש הפקה בברלין, לדוגמה, של העטלף (אופרה של יוהן שטראוס) שבזמן שיר השמפניה יורדים מהזמרים לקהל ומחלקים שמפניה.. (מעבר לאפקט הזה ההפקה מצויינת)

אישית אני שונא את זה!!!
אני רוצה שהשחקן ישאר על הבמה! ושאני אשאר בקהל! אני לא רוצה שאיזה מישהו מוזר כזה יבא ויגיד לי מה לעשות או יגרום לי לחבק את הקהל שמיסביבי (פינה באוש) (הגדולה מיכולם) או בנושא שדובר לעיל, הקולנוע, שירעידו לי את הכיסא ויגרמו לי לנדודי שינה מפחד.. (או באופן דומה הסוראונד כאפקטים).

כמו שבאופרה הזמרת צריכה לשיר ולגסוס בצער אדיר, כאבי תופת וסבל נוראי במשך חצי שעה ובכל זאת צריך להיות ברור לכולם שהיא נהנת לשיר, כך גם סרט, לדוגמה, צריך להיות מפחיד בלי שיפחיד אותי.. בנושא הזה אני רוצה גבולות ברורים.

בקשר לנושא האחרון,
אין לי ספק שיש דבר כזה יצירת מופת. אין לי ספק שרוב מכריע של אוכלוסית העולם תחלוק על דעתי לגבי איזו יצירה היא אכן יצירת מופת. אז כאן אין דמוקרטיה.
אמשיך אחר כך...

אשמח אם יתפתח דיון בנשאים האלו.

.

[עדוא]

הלוגו שלי ציירתי פשוט בעצמי לצורך הלוגו, אז זה לא משהו מיוחד..

.

...

יפה בעיני. אתה יודע איך זה באמנות , כשלא מתאמצים, קורים דברים.
חוץ מזה, כשדברים לא 100% ברורים לעין (גודל, שיחזור, מרחק), יכול להיווצר קסם מסוים.
כשזה לא יצירת מופת, זה יכול להיעלם עם שינוי ה"מיקום".
ביצירת מופת, זה "שם" בכל מיקום .

האומנות תמיד היתקדמה על ידי זה שאומנים שברו את מה שהיה מקובל כגבולות של אותה אומנות. לא כל האומנים ששברו גבולות היו גדולים ולא כל הגדולים שברו גבולות אבל כך היתפתחו הסיגנונות באמנות

...

.

לטעמי, באמנות גדולה (או יצירת מופת), בד"כ תבוא גם "שבירה" פנימית באמן ביחס לעצמו. אני לא מתכוון באמת שבירה, אלא איזה מאבק או קושי שחייב להיפתר. שוב, אני אומר בד"כ, כי כידוע אין חוקים.
מי שחשבתי עליו לאחרונה זה מוצרט, שההתרשמות המוגבלת שלי הייתה שהוא דווקא עבד "מתוך המדיה", מתוך הגבולות הרחבים (שלא לדבר על זה שאולי הוא התאמץ פחות מאחרים)(אני לא מתיימר להבנה מעמיקה במוסיקה קלאסית).

היום קוראים לחלק מהדברים האלה- אינטראקטיבי.. ואפשר לימצא רמזים כאלה בהמון יצירות עכשויות שלא ממש מנסות ליחצות גבולות. (כי הגבולות כבר נחצו..). יש הפקה בברלין, לדוגמה, של העטלף (אופרה של יוהן שטראוס) שבזמן שיר השמפניה יורדים מהזמרים לקהל ומחלקים שמפניה.. (מעבר לאפקט הזה ההפקה מצויינת)

אישית אני שונא את זה!!!
אני רוצה שהשחקן ישאר על הבמה! ושאני אשאר בקהל! אני לא רוצה שאיזה מישהו מוזר כזה יבא ויגיד לי מה לעשות או יגרום לי לחבק את הקהל שמיסביבי (פינה באוש) (הגדולה מיכולם) או בנושא שדובר לעיל, הקולנוע, שירעידו לי את הכיסא ויגרמו לי לנדודי שינה מפחד.. (או באופן דומה הסוראונד כאפקטים).

...

גם אני, אבל אני התכוונתי למשהו אחר.
תחשוב שאתה בבאר/פאב קטן, ויש הופעה של נגנים מקומיים שקצת מפוזרים ברחבה. או שאתה אצל חברים שמנגנים.
האם היינו רוצים מצב שבמוסיקה נוכל להרגיש קצת יותר בתוך המרחב?
לא אינטראקטיבי, לא אפקטים, לא פיצול לא טבעי, אלא עדיין תחושת סאונד הומוגנית, אבל שאנחנו קצת יותר בפנים, ולא 100% פרונטאלי מנותק ומרוחק ממולנו?
אולי לפי לחיצת כפתור? שינויים עדינים.

בקשר לנושא האחרון,
אין לי ספק שיש דבר כזה יצירת מופת. אין לי ספק שרוב מכריע של אוכלוסית העולם תחלוק על דעתי לגבי איזו יצירה היא אכן יצירת מופת. אז כאן אין דמוקרטיה.
אמשיך אחר כך...

...

... למרות שלחלק מיצירות המופת ישנה הסכמה רחבה מאד:
מהחיפושיות ועד וואן-גוך ורמבראנדט וכדומה וכדומה.
ואם לא אלה שציינתי, אז אני מאמין שיש אחרים.

[eg99]

ramkol ועדוא,
כיף לקרוא גם דיונים לא טכניים כמו אלה! תמשיכו.

אני חולק על ramkol.
האמנות גורמת אצל ה"קהל" לרגשות ותחושות באמצעות תכנים, אבל גם באמצעות כלים טכניים. כמעט לא ניתן להיות אמן גדול, מבלי להיות אומן גדול. השימוש העילאי בכלים וטכניקות היא חלק מהאמנות (אנדי וורהול כדוגמה, למרות שלא ממש לטעמי).
כך גם באפקטים.
דוגמה שעולה לי בראש היא דווקא מסרט ישראלי - "סוף העולם שמאלה".
כל צילומי החוץ לא מצליחים להעביר את תחושת החום המעיק של הנגב כמו הקטעים במפעל הזכוכית (במיוחד כשאתה צופה בחושך עם מזגן פועל ועוד במסך באיכות גבוהה).
הסאונד ההיקפי (במיוחד ב DTS) יחד עם האפקטים הויזואלים המדהימים של הזכוכית הלוהטת "מבהירים" שאתה ממש בתוך המפעל.
בהקשר הזה, הקושי של "המהגרים" הוא לא רק שפה או תרבות, אלא גם החום, והאפקטים בהחלט תורמים להעברת התחושות, כלומר למסר האמנותי.

אני בהחלט פתוח לאמנות ללא גבולות - ואעדיף סימני שאלה מטרידים על גבול ברור - למרות שבהרבה מקרים זה רק גימיק, ואז זה מיותר (ראה הפקת המלט האחרונה בקאמרי).

[עדוא]

ramkol ועדוא,
כיף לקרוא גם דיונים לא טכניים כמו אלה! תמשיכו.

אני חולק על ramkol.
האמנות גורמת אצל ה"קהל" לרגשות ותחושות באמצעות תכנים, אבל גם באמצעות כלים טכניים. כמעט לא ניתן להיות אמן גדול, מבלי להיות אומן גדול. השימוש העילאי בכלים וטכניקות היא חלק מהאמנות (אנדי וורהול כדוגמה, למרות שלא ממש לטעמי).
כך גם באפקטים....

...

אהלן EG,
אני בטח שמסכים, ובכל תחום (למשל גם באקוסטיקה . בלי לזלזל בתיאורטיקנים. אני אחזיק יותר ממומחה שבמקביל לידיעות התיארטיות יש לו גם נגיעה מעשית בחומר).
אני לא בטוח שזה עומד בסתירה לדברי רמקול.
גם אתה מדבר על כך שלאפקט אין ערך בפני עצמו, אלא שהוא משתלב במערך כולל של יצירה.
אני גם חושב שמה שאתה אומר קשור ליצירה עמוקה, רבת שכבות.
בלי אומנות CRAFT, קשה להגיע ל"שכבות".
ה- MASTERS כבר משלבים את השליטה בחומר כחלק אינטגרלי מסך היצירה שלהם (ואולי אפילו חלק מההוויה שלהם?) והוא גם מקבל את הנגיעה האישית שלהם, כבר ברמת החומר.
איזה רב אומן ב KUNG FU, גם התנועות הסטנדרטיות שהוא עושה יקבלו את החותמת האישית שלו.
אפשר לנסות להתחמק מזה, אבל בסופו של דבר, חייבים להתעמת עם הטכניקה באיזשהו שלב, כמו שאמרת .

[ramkol]

ערב טוב,
eg, כפי שעדוא כתב אין סתירה בן מה שאנחנו כותבים. גם לדעתי יש חשיבות רבה לאיכות העבודה ולא רק לתוכן. (אם כי תמיד יש יוצאים מן הכלל). וכמובן שגם לאפקטים יש חשיבות.
מה שאני לא אוהב זה כשאפקטים באם רק לצורך האפקטים. זיקוקי דינור! זה יכל להיות יפה מגניב וסבבה אבל זה נישאר אפקט לשם אפקט. ביצירה אומנותית שמישתמשת באפקטים אני מצפה שתיהיה סיבה לאפקט. שהאפקט יהיה הכרחי לתוכן ושיהיה מחובר אליו.
מכונית משא מיתפוצצת לרסיסים בסלאו מושן זה אפקט. ברוב המיקרים שרואים בקולנוע היום הקיום של הסצנה זה רק לצורך האפקט.אחרי הסרט האנשים אומרים: וולה ראית איזה יופי היתפוצצה המכונית. הסצנה היתה יכולה ליהיות באותה מידה גם בסרט אחר. ואם לא היתה הסצנה הזאת בסרט גם היינו מבינים או "נהנים" מהסרט. זה כללי אבל אני חושב שברור..

אם מדברים על סרט עם מנפחי זכוכית. לב זכוכית של הבמאי הגרמני וורנר הרצוג. סרט כבד כמו שאומרים. חזותיות מדהימה. בסרט ציר שלם שהוא בעצם אפקט. הבמאי וורנר הרצוג היפנט כל בוקר ליפני הצילומים את השחקנים (להוציא אחד) השחקנים משחקים תחת היפנוזה. דבר שנותן לסרט איכות סיגנונית חד פעמית ושתורם להרגשת הקלסטרופוביה הנפשית שהכפר נימצא בו. מדהים. האפקט הוא כל כך חלק בילתי ניפרד מהיצירה שבילעדיו היא לא קיימת. ועוד, האפקט הוא כל כך ברוחו וסיגנונו של וורנר הרצוג, שבעצם רק בסרט של וורנר הרצוג הוא יכול היה לבא בצורה הזו. האפקט לבד ללא התוכן והבימוי היה נישאר קירקס. האוירה בסרט היא כל כך מרשימה גם בלי שהיא תעטוף אותי מכל הכיוונים. אישית אני מעדיף את הכביכול ריחוק. אבל בהחלט מוכן לקבל שסוראונד בסרט כן ינוצל בצורה הכרחית ובונה לעלילה. את הסרט שציינת לא ראיתי.

עדוא,
גם אם נסכים אתה ואני ועוד כמה, שיצירה מסוימת של ואן גוך או ניקח משהו קצת יותר קשה כמו פיקסו או קורט שוויטרס, היא יצירת מופת הרי אנחנו כאין וכאפס יחסית לכמה מיליארדים של אנשים שאפילו לא מכירים את השמות האלו. ההסכמה תיהיה רחבה בקרב האנשים שמסכימים עם ההסכמה הזאת..

בקשר למה שכתבת על השבירה הזאת אצל האמנים. אז גם לדעתי יש דבר כזה אבל לי זה ניראה יותר כמו כחוסר שביעות רצון עים העולם, (בלשון נקיה), או עים חלק מסויים של העולם שבו עוסק כרגע היוצר.

.

[עדוא]

גם אם נסכים אתה ואני ועוד כמה, שיצירה מסוימת של ואן גוך או ניקח משהו קצת יותר קשה כמו פיקסו או קורט שוויטרס, היא יצירת מופת הרי אנחנו כאין וכאפס יחסית לכמה מיליארדים של אנשים שאפילו לא מכירים את השמות האלו. ההסכמה תיהיה רחבה בקרב האנשים שמסכימים עם ההסכמה הזאת..

.

...

אתה מכניס יחסיות במשוואה, בין מיליארדים למיליונים.
אז מה הרפרנט? כמובן שאין.
אבל, יש מיליונים שכן מסכימים.
זה לא באמת חשוב לי הכרה או אי הכרה של הגלובוס, זה פשוט מעניין שכל כך הרבה מיליונים בכל העולם, גם מתרבויות קצת שונות (אסיה למשל), אוהבים חיפושיות, או את האמנות האימפרסיוניסטית.
אבל באמנות, זה שיש כדבריך הסכמה רחבה בין המסכימים, זה גם יציאה, לא? הרי על "הרבה" אמנות אחרת דווקא לא תהיה הסכמה.
חוץ מזה, יש גם "הסכמה" על אמנות גדולה במעמדים חברתיים שונים, ולא רק מאותו מעמד "גבוה" ששוחה ב MATERIA. זה גם אומר משהו.
יש גם הבדל בין "אמנות של אמנים" לבין "אמנות של כולם", וכשזה עובד בשניהם, אז..

בשבילי, בדרך כלל, יצירת מופת:
מתייחסת ועומדת במבחן הזמן,
נטולת מנייריזם MANNERISM, או שיותר נכון לומר שלא זה הקטע שלה,
אלא שיש בה "מקוריות" של היוצר, ומתבטא בה תהליך,
יש בה שכבות, רבדים. שכל פעם אפשר להנות משכבה אחרת שצצה לעין או לאוזן,
יש לה איכויות במרחקים שונים (בציור/פיסול: גם מרחוק וגם מקרוב),
ויש לה סך מעבר לרכיבים הבודדים (מעבר לבסיס הטכנוקרטי) שהוא הוא עושה את מה שהוא עושה ולא ניתן להגדרה, אבל נאמר שזה קשור ביצירת עולם העומד בפני עצמו, שהצופה/מאזין יכול לבקר בו ולחוות EXPERIENCE. ויותר מפעם אחת. ולגלות דברים חדשים.
הייתי לא מזמן בחנות קפה של אדריאן מרעננה. הוא מומחה אמיתי לקפה. יש לו שם דף עם הסימנים/דרישות מקפה איכותי.
בין הדרישות: קפה טוב זה כזה שמשאיר טעם טוב בפה 15 דקות אחרי ששתית אותו. גדול.

[ramkol]

אני מסכים עם מה שכתבת אבל שם גם התיסכול. אני שומע נניח את התשיעית של מאהלר וחושב לעצמי: וואלה יצירת מופת! אבסולותית! אוביקטיבית. ואין לי ספק שכך אבל להסביר למה, אני לא ממש יכול. ורוב האנשים יהיו אולי לא בדעה שלי. רוב האנשים יעדיפו לראות אסקימו לימון מאשר לישמוע מאהלר.. אז בעצם הכל סוביקטיבי? זה מאכזב... יש לאנושות את ברהמס בטהובן מוצרט המתאוס פסיון הרינג של וואגנר והכל בסופו של דבר סוביקטיבי?

אני יכול לנסות להסביר למה קופולה הוא במאי בנוני, לא בטוח שיסכימו איתי, אבל להסביר אפשר. לעומת זאת להסביר למה הספינה שטה של פליני היא יצירת מופת אני לא יכול.

ואין לי ספק, באינטואיציה שלי, שיצירות שניראות לי יצירות מופת הן יצירות מופת אוביקטיבית.

.

[עדוא]

.....
ואין לי ספק, באינטואיציה שלי, שיצירות שניראות לי יצירות מופת הן יצירות מופת אוביקטיבית.
.

...

וזה מה שחשוב. אצלי אותו דבר. אני יודע שהן יצירות מופת.

רוב האנשים יעדיפו לראות אסקימו לימון מאשר לישמוע מאהלר.. אז בעצם הכל סוביקטיבי? זה מאכזב... יש לאנושות את ברהמס בטהובן מוצרט המתאוס פסיון הרינג של וואגנר והכל בסופו של דבר סוביקטיבי?
.

...

אבל שוב אני אומר, אתה לא היחיד שחושב כך. יש מליונים שחושבים כך. אז אתה לא כל כך לבד.
גם פה בפורום אני מהמר שיש מספר לא מבוטל שחושב כך.
אז? זו כבר קבוצה אנושית לא מבוטלת. אתה לא לבד. זה רבים שמצטרפים למליונים בכל העולם. אולי לא מיליארדים אבל מליונים.
אתה רואה מה זה? אתם לא כל כך מיוחדים ככלות הכל ...

דרך אגב, את ראסטי ג'יימס של קופולה אתה מכיר? RUMBLE FISH
לא שזו יצירת המאה, אבל זה הסרט שלו שאני הכי אוהב.

ועוד דרך אגב, לי אין ציפיות מהאנושות לשום דבר.
אם לאנושות כ"אנושות" אין אנושיות, אז אני לא מצפה ממנה לכל דבר אחר.

[ramkol]

עדוא,

ראיתי את רמבל פיש מיזמן מאוד ואז גם נהנתי. זו לא יצירת מופת לדעתי אלה יותר וידאו קליפ ארוך. מה שהיום אני זוכר מהסרט זה בעיקר כמה אפקטים כאלו. מהתוכן אני לא זוכר כלום וזו אולי ה"הוכחה" הטובה ביותר בישבילי למה הסרט הוא לא יצירת מופת. סתם סרט חביב.
מה שצץ בראשי כשהיזכרתי את קופולה זה הסנדק. בהחלט סרטים מרשימים, הפקות יוצאות מן הכלל. אבל שום השראה בעבודת במאי. הוא עושה עבודה סבירה אבל לא מעבר לכך. לעומת זאת סרגיו לאונה בהיו זמנים באמריקה, תוכן יחסית דומה, פשוט מבריק בעבודת הבימוי. בשילוב מוסיקה ועלילה, בבנית רצף הסיפור, במעברי זמן.. המון המון עבודת במאי מבריקה.
יש כאן משהו מההבדל בן הקולנוע הארופאי והאמריקאי באותן שנים.

.

[kolokito]

1. כמעט לכל חברות הרסיברים יש מוד של 5 ערוצי סטריאו
2. מי ששומע 5 ערוצים לא צריך לחפש במה , הוא מקבל צליל עוטף ולא פרונטלי
3. אשריך
4. מסכים
5. ממש לא נכון ......בסוף היום הכל עניין של טעם אישי אם יבוא אדם וייטען שהדייהטסו שרייד שלו (במקרה יש לי את מרסק העצמות הזה) וייטען שהוא יותר נוח מסיטרואן לטעמו וזאת לאחר שבדק את שניהם , מבחינתו הוא צודק

...

אולי השאלה שלי דבילית... אבל אני לא מצליח למצוא את האופציה הזאת במגבר שלי...
אולי מישהו מכיר... המגבר ימהה RX-V457