Lee כתב:מדיניות עירית ת"א קשוחה מאוד בכל הנוגע לקנסות חנייה:
קיבלתי דו"ח באיזור החניות שמאחורי כיכר המדינה, בצמוד למדרכה בצבע אפור. ירדתי לכ- 4-5 דקות על מנת לקחת מרשם וטרינרי דחוף לכלבה (הרכב חנה מול המרפאה הוטרינרית), וכשחזרתי בריצה נדהמתי לגלות שכבר הספקתי לקבל דו"ח. מסתבר שהפקח פשוט ארב במקום, שם דו"ח והתנדף תוך דקות.
בכניסה לרחוב מוצב תמרור המתיר חנייה לתושבי הרחוב עם תו איזורי, ובנוסף מוצמד לו היתר בין שעות מסויימות לצורך פריקה וטעינה (מדגיש: בנוסף קיים היתר לפריקה וטעינה בשעות מסויימות, ולא איסור גורף על חנייה ברחוב, למעט פריקה וטעינה).
הדו"ח שקיבלתי היה כמובן על חנייה במקום המותר לפריקה וטעינה בלבד (ממה שהבנתי הקנס בסעיף זה גבוה יותר מדו"ח על חנייה בלי תו איזורי).
דיברתי עם מח' פיקוח/ חנייה טלפונית מספר פעמים, צירפתי מכתב מהוטרינר על כך שכל השהות אצלו ארכה כ- 5 דקות (הפקח רשם בדו"ח שהמתין ליד הרכב 10 דקות - שקר) ומדובר היה במקרה דחוף, צירפתי למכתב גם צילומי המדרכה+ התמרור בכניסה לרחוב, וטענתי שאם עלי לקבל דו"ח שישנו את הסעיף לחניה ללא תו איזורי...
תגובת המחלקה המשפטית של העיריה - אטימות מוחלטת ושום חוסר רצון להבין.
לא הסכמתי לוותר ולשלם.
באוקטובר נפגשים בבית המשפט...
...
צר לי אם אני מבאס אותך אבל אני עשיתי את זה כבר.
הייתי משוכנע שאני צודק וצהלתי לעבר היכל הצדק של המדינה על מנת להוכיח את חפותי.
הגעתי בשעה היעודה וכמובן שאו אז החליטה השופטת לצאת להפסקה וזאת שאפילו לא הגיע התור שלי.
תוך כדי אני רואה היא צולבת בשכמותי שמנסים בדרך לא דרך להוכיח את חפותם(ציורים,צילומים,שירטוטים,אישורים ומה לא)
תוך כדי אני שם לב שאני מכיר את התובעת מטעם העירייה.
אחת שלמדה איתי בבית ספר יסודי באותה כיתה.
בהפסקה אני מדבר איתה ומנסה לברר את הסיכוי שלי.
היא אומרת לי ללא הנד עפעף: "שלם את הקנס המקורי ולך הביתה, חבל שתשלם יותר אין לך סיכוי"
אמרתי לה איך זה יתכן יש לי CASE.
היא מחייכת ואומרת לי טוב שלא תגיד שלא אמרתי.
ומה נגמר אתם שואלים?
תוספת צנועה של 100 שקלים לדו"ח המקורי ובזבוז של חצי יום עבודה.
בדו"ח הבא כבר שילמתי כמו ילד טוב.
לא שווה את הזמן,העצבים ואת האכזבה ממערכת המשפט בארץ.
