אני לא מבין אותך.michael123 כתב:אני אישית פחדן.
למרות שאני טכנאי אלקטרוניקה/קשר במיל', הגדוד שלי יכול להיות מגויס כדי לתמוך בלחימה..
ורק העובדה שאני צריך לישון באיזה בונקר מסריח ולאכול לא יודע מה, מכניסה אותי לכזה דיכאון טוטאלי..
SORRY
אני לי רוח לחימה, אני כבר 20 שנה בצה"ל..
יש לי אשה ושני ילדים קטנים
יש לי תפקיד מאתגר בעבודה עם המון אחריות.. גם כי התקופה מאוד לחוצה עכשיו ומפטרים אנשים
אני מעריך מאוד את האנשים שמתנדבים, אבל.. מעדיף שזה לא אהיה אני בעצמי
לכן.. אני נגד כניסה הקרקעית, בגלל שאני בעצמי לא יכול לעמוד בזה...
אני כן נמצא במערך הלוחם, כמוך יש לי אישה שאני אוהב וילדה קטנה, תפקיד מאתגר בעבודה עם אחריות, וכמו רבים - המשבר הכלכלי לא פסח על החברה בה אני עובד.
לא עלה במוחי לרגע אחד לסרב לצו שמונה, או לא להגיע למילואים.
היה לי העונג (המפוקפק אמנם) להיות מראשוני המגוייסים ל"חומת מגן", מלחמת לבנון השניה תפסה את יחידת המילואים שלי בעיצומה של תעסוקה מבצעית.
אני לא אוהב להילחם, יש לי המון מה להפסיד. אני שונא את האוכל של הצבא (אגב, בחומת מגן לא היה אוכל בצבא במשך כמעט עשרה ימים, מזל שהיו יישובים באיזור שתרמו לנו אוכל) וביננו - אני לא זוכר מתי היתה הפעם האחרונה שהייתי בשדרות או אופקים.
מי שמכיר אותי אישית יודע שאני אהיה מאלה שילבשו ירוק השבוע (לפחות זה הסטטוס לאחר הטלפון האחרון שקיבלתי בבוקר). אני לא מעלה על דעתי לסרב או לא להגיע - מהסיבה הפשוטה: ברגע שלא נתייצב למלחמת אין-ברירה - לא תהיה לנו שום זכות קיום כחברה, כעם וכמדינה.





