zy כתב:ramkol כתב: zy, כשתקבל ותישמע את הדיסקים תיכתוב לנו את דעתך..
.
...
מבטיח- עכשיו אני יותר סקרן.....
...
ובכן, הבטחות מקיימים.....האזנתי מס' פעמים ביומיים האחרונים לדיסקים המדוברים ובמילה אחת-->
הנאה
ולמרות היותי הדיוט בתחום, אנסה לתאר ביותר מילים, ונפתח ב"כה אמר..." בעל הפתיחה המפורסמת- ובכן, חששות היו לי למה שאגלה אחריה
(ולכך התווסף קטע בו צפיתי אמש בטלוויזיה, קטע מ"משפחת סימפסון" הנודעת, בקטע נשמע ונראה קונצרט- התזמורת פותחת בחמישית של בטהובן..ופתאום כל הקהל קם ועוזב, המנצח עוצר ושואל מדוע? ומיודענו לני עונה לו בקולו הצורמני- "שמענו את ה טה, טה, טה, טם" כל השאר לא מעניין..
), מיותר לציין שחששותי התבדו לשימחתי.
הסימפוניה האלפיניסטית- במיוחד שיודעים את ה"סיפור" הינה ממש חוויה של טיול מוסיקלי, כאשר כל פרק קולע בול לשלב בטיול.
גם שאר היצירות אינן מאכזבות, להפך!
לטעמי חלק ניכר מההנאה שלי נובעת מכך שאין שיעמום במוסיקה ומכך שהתזמורת נשמעת על
מגוון כליה ובמלוא הדרה ובמיוחד בקטעים ה"חזקים" יותר שלא חסרים (מי אחראי לכך- האם המלחין בלבד? האם הנגנים? האם המנצח? כנראה כולם).
בין לבין ההאזנות לשטראוס, האזנתי לתקליט של בטהובן- טריפל קונצרטו אופ 56 גם הוא בניצוח קראיין. גם כאן ההנאה מובטחת אבל שונה....אם שטראוס (בדיסק הזה לפחות)מייצג "מרצדס"- הנאה טכנולוגית, מדוייקת, אנדרנלינית.....

הבטהובן (המדובר) מייצג "למבורגיני"- מדבר יותר לנשמה, גורם לגוף לרקוד
עד כן הגיגי הלא מלומדים בתחום הקלאסי, כנראה שממש לא מזיק מידי פעם לקחת אתנחתא קלה מהג'אז, שאגב מנגן לי עכשיו להנאתי הרבה ברקע (קליפורד ומקס המעולים..).