מהו הספר האחרון אותו קראתם?

[moco]

כי אמנם אני לא קורא בכלל סיפורת עברית , אבל מאידך האנגלית שלי עדיין לא ברמה של לקרוא ספרים כאלו

...

אחת ההודעות המוזרות

...

מה מוזר לך ? אני קורא סיפורת שעברה תרגום
לא קורא סיפורת מקור בעברית, גם לא שומע מוסיקה ישראלית , בשני המקרים בגלל שאני לא מעריך בכלל את ה"טאלנטים" המקומיים

...

מכל הסופרים המקומיים (וגם המוזיקאים המקומיים) לא מצאת אף אחד לטעמך??
טוב נו ...

[sam22]

יאללה
שבוע הספר מתקרב
העלתי את השירשור מערימת האבק שנחתה עליו.

לאחרונה אצלי
לבד בברלין, ספר מרתק על המתנגדים למשטר הנאצי בגרמניה. קצת מרגיש כמו מצפון ווש, אבל עדין ספר מצוין.

...

אופס, לא שמתי לב שהמלצתי על אותו ספר שאתה.
לא הבנתי למה מרגיש כמו מצפון ווש, אם אתה מתייחס לביוגרפיה של הסופר.
אולי התכוונת לזה שהתרגומים נתמכו כספית על ידי ממשלת גרמניה, אבל אי אפשר להגיד שזה מאיר באור אחר את המשטר הנאצי, אלא ההיפך.
מה שמוזר זה שהספר הזה לא היה מוכר לרוב העולם עד 2009 שרק אז תורגם לאנגלית, כ60 שנה אחרי שנכתב.
גם התרגום לעברית מאוד חדש (2010).

...

מרגיש לי כמו "היי, שימו לב, היו גם גרמנים טובים במלמחת העולם השנייה"
לא שזה לא נכון
אבל יש לי תחושה שבשנים האחרונות יש יותר ויותר מגמה של להראות ש"זה לא אנחנו , זה הם"
אולי זו תחושתי בלבד.

לא מוריד מערך הספר המעולה שמשלב טרגדיה ורגעים של ראייה חצי הומוריסטית

[moco]

יאללה
שבוע הספר מתקרב
העלתי את השירשור מערימת האבק שנחתה עליו.

לאחרונה אצלי
לבד בברלין, ספר מרתק על המתנגדים למשטר הנאצי בגרמניה. קצת מרגיש כמו מצפון ווש, אבל עדין ספר מצוין.

...

אופס, לא שמתי לב שהמלצתי על אותו ספר שאתה.
לא הבנתי למה מרגיש כמו מצפון ווש, אם אתה מתייחס לביוגרפיה של הסופר.
אולי התכוונת לזה שהתרגומים נתמכו כספית על ידי ממשלת גרמניה, אבל אי אפשר להגיד שזה מאיר באור אחר את המשטר הנאצי, אלא ההיפך.
מה שמוזר זה שהספר הזה לא היה מוכר לרוב העולם עד 2009 שרק אז תורגם לאנגלית, כ60 שנה אחרי שנכתב.
גם התרגום לעברית מאוד חדש (2010).

...

מרגיש לי כמו "היי, שימו לב, היו גם גרמנים טובים במלמחת העולם השנייה"
לא שזה לא נכון
אבל יש לי תחושה שבשנים האחרונות יש יותר ויותר מגמה של להראות ש"זה לא אנחנו , זה הם"
אולי זו תחושתי בלבד.

לא מוריד מערך הספר המעולה שמשלב טרגדיה ורגעים של ראייה חצי הומוריסטית

...

תגיד, קראנו את אותו הספר?
נכון, גיבורי הספר הם זוג גרמנים טובים (ויש עוד איזה אחת או שתיים דמויות טובות), אבל הרי כל הספר מתעסק בסביבה הנוראה שבה הם חיים וכולל הרבה יותר גרמנים רעים, מכל הסוגים .
אותי זה מאוד עיניין.
לאחר שקראנו המון ספרים שמתארים את הגרמנים מבחוץ בתקופה הזו, זה הספר הראשון שבו אנו קוראים איך זה היה מבפנים (בעורף) והתמונה די זוועתית, כך שאני לא רואה פה בכלל מצפון ווש.
זה שהיו גם גרמנים טובים זה ידוע וברור. לא יכולים להיות 60 מיליון איש, שכולם טורפים נאצים.

[sam22]

אותו ספר
אנחנו עם אותן תחושות ואותו ענין מרתק.

[ronenn1]

אם אדלג על ספרי טיסות של Lawrence Sanders שנשכחו (ונזרקו) איך שהסתיימו"

...

אולי הכוונה לספרים המאוחרים, סדרת ספרי ארצ'י מקנלי וכו', אבל לורנס סנדרס הוא ההמלצה הראשונה שלי לכל חובב ספרות מתח בלשית בכלל וחקירה משטרתית בפרט.
ארבעת הספרים ב"כיכובו" של פקד אדוארד איקס דילייני : "החטא הראשון", "החטא השני", "החטא השלישי" ו "החטא הרביעי" ובמידה מסויימת גם סדרת ספרי "הדיברות" (במיוחד "הדיבר העשירי"), הם אוצר בלום לחובבי הז'אנר.
כתיבה סופר אינטליגנטית, דמויות עמוקות, והרבה חכמת חיים (בונוס: תיאורי אוכל משגעים - בפרט הסנדביצ'ים של דילייני).
מומלץ:!:

בנוסף, מצטרף להמלצה על ספריו של לי צ'יילד.

[moco]

אם אדלג על ספרי טיסות של Lawrence Sanders שנשכחו (ונזרקו) איך שהסתיימו"

...

אולי הכוונה לספרים המאוחרים, סדרת ספרי ארצ'י מקנלי וכו', אבל לורנס סנדרס הוא ההמלצה הראשונה שלי לכל חובב ספרות מתח בלשית בכלל וחקירה משטרתית בפרט.
ארבעת הספרים ב"כיכובו" של פקד אדוארד איקס דילייני : "החטא הראשון", "החטא השני", "החטא השלישי" ו "החטא הרביעי" ובמידה מסויימת גם סדרת ספרי "הדיברות" (במיוחד "הדיבר העשירי"), הם אוצר בלום לחובבי הז'אנר.
כתיבה סופר אינטליגנטית, דמויות עמוקות, והרבה חכמת חיים (בונוס: תיאורי אוכל משגעים - בפרט הסנדביצ'ים של דילייני).
מומלץ:!:

בנוסף, מצטרף להמלצה על ספריו של לי צ'יילד.

...

(שמת לב שהגבת להודעה שלי מלפני 3 שנים ? )

שמע, אני דווקא מסכים לגמרי למה שכתבת, אך אלה עדיין ספרי טיסות כמו רוב הבלשים.
קריאה קלה, ולא נשאר הרבה לזכור לאחר סיום הקריאה (אני כמובן זוכר שנהנתי לקרוא אותם אבל לא יותר).
על פי ההגדרה, ספרי בלש, הם בראש ובראשונה חידה.
יש כמו סנדרס שיודעים לעשות מזה חווית קריאה, אבל זה לא ספרים שמעוררים אותך לחשוב יותר מידי (כמו לדוגמא "לבד בברלין" שדנו בו קודם).

[Catskinner]

יש לי יחסים מאוד אמביוולנטים לגבי מסות ספרותיות הנחשבות לנכס צאן ברזל של התרבות האנושית. יום אחד אספר לכם מה קרה כנאלצתי להגיש עבודה על הספר של דוסטוייבסקי "החטא ועונשו".

אם מישהו רוצה המלצה לספר טוב, אז יש לי אחת כזו בקנה. מדובר ביצירה בשם "יום חמישי המתוק" אותה כתב ג'יון סטיינבק, מי שכתב גם את "קדמת עדן", "על עכברים ואנשים" ו "ענבי הזעם". כך שאי אפשר להגיד שמדובר בסופר רע/לא מוכר או ספר של קרא ושכח.

ברם, להבדיל ממסות ספרותיות זוכות פרס נובל, דכאוניות ועבות כרס אחרות, הספר "יום חמישי מתוק" דווקא לא עבה במיוחד כך שקורא מן השורה יכול לסיים אותו תוך יממה אחת או שתיים והוא בכלל לא ספר דכאוני. למעשה זהו אחד הספרים האנושיים מהסוג שאתה מניח על השולחן ומרגיש שהם מקרינים אושר לכל הכיוונים. כיף לקרוא ומצויין להרמת המורל. מומלץ בחום.

[moco]

Catskinner,
הספרות לא מחולקת לנכסי צאן ברזל כבדים מצד אחד ולספרי טיסה קלילים מצד שני.
ראשית יש את כל הטווח באמצע, שנית זה לא בדיוק טווח באמצע כי לא מדובר במשהו חד מימדי אלא רב מימדי ושלישית עצם החיבור בין נכס צאן לברזל לכבד זה כבר טעות שצרפתי אותם יחדיו.
כשמדובר על רצינות של ספר או טיב של ספר אני נוהג לבחון את זה על סמך מה שנשאר בסוף הקריאה. כלומר האם אני עוד חי בספר בתקופה לאחר הקריאה והאם זה מעורר מחשבות.
חוץ מזה ספרים קלילים שלא נשאר אחריהם כלום זה לא משהו פסול, ההיפך.

אחת הדרכים לראות מה ההבדל בין הסוגים לפי החלוקה הנ"ל זה האם הספק יכול להוות בסיס לשיחה על תוכנו או לא.

אגב, אף פעם לא קראתי ספרים כמו "החטא ועונשו" ו"מלחמה ושלום". אני מניח שאם אני לא אשים לעצמי פרויקט לעשות כן, זה גם לא יקרה. כדאי?

[Catskinner]

תאמין לי שאחרי שתקרא אותם תבין למה שותים כל כך הרבה ברוסיה.

ספרות טובה מבחינתי נמדדת ביכולת של המחבר לספר את הסיפור. אנלוגיה טובה היא מדורת השבט כשהמספר פותח בסיפור וכל השבט רוכן קדימה וקשוב לדבריו. אם המספר יפספס, רוב הסיכויים שייזרקו עליו שאריות הארוחה, שיוטל למדורה או שבני השבט סתם יקומו וילכו לעשות ילדים או לצוד ממוטות.

לכן אני מסכים לדעתך שאי אפשר לקטלג בצורה פשטנית ושרירותית ואם תשוב לקרוא את המשפט הראשון בהודעתי הראשונה תראה שבעצם אין ביננו וויכוח.

[sam22]

החטא ועונשו - ספר מופלא
כנ"ל המשפט של קפקא
והאמן ומרגיטה (או השטן ממוסקבה) של בולגקוב

את כולם הכרחתי את עצמי (או הכריחו אותי) וכולם הנאה גדולה

[Catskinner]

למדתי הרבה יותר על הטבע האנושי מהספר "החייל האמיץ שווייק" מאשר למדתי מהספר "החטא ועונשו". הראשון מפאר את האנושיות, האינדיבידואליזם ומציג סטירה נוקבת על משטרים רודניים ואילו השני הוא ספר פרופגנדה לחזרה בתשובה (במידה ואתה נוצרי אורטודוקסי כמובן).

[moco]

תאמין לי שאחרי שתקרא אותם תבין למה שותים כל כך הרבה ברוסיה.

ספרות טובה מבחינתי נמדדת ביכולת של המחבר לספר את הסיפור. אנלוגיה טובה היא מדורת השבט כשהמספר פותח בסיפור וכל השבט רוכן קדימה וקשוב לדבריו. אם המספר יפספס, רוב הסיכויים שייזרקו עליו שאריות הארוחה, שיוטל למדורה או שבני השבט סתם יקומו וילכו לעשות ילדים או לצוד ממוטות.

לכן אני מסכים לדעתך שאי אפשר לקטלג בצורה פשטנית ושרירותית ואם תשוב לקרוא את המשפט הראשון בהודעתי הראשונה תראה שבעצם אין ביננו וויכוח.

...

מסכים לגבי יכולת המחבר לספר את הסיפור, ומוסיף שגם לסיפור עצמו יש חשיבות.
כמובן שמספרים טובים הם אלה שגם יודעים לבחור מה לספר.

[רונן]

רק כעת הבחנתי בשירשור

לא הבנתי מה זה ספר ?

.
.
.
.

[Catskinner]

ספר זה כמו CD רק שלא.

[ran_carney]

האמת, קראתי את החטא ועונשו - היה בהחלט עונש - אבל צלחתי אותו. חושב שרצוי להגדיר אותו כספר למטיבי לכת. את האמן ומרגריטה גם כן. ספר נהדר, קצת קשה לצלוח אותו בגלל הצורך להבין את הרפרנסים הרבים שבולגקוב זורק שם. אגב, הספר שהכניע אותי נכון לשלב זה בחיים הוא "יוליסס" של ג'יימס ג'ויס. בכל פרק סגנון הכתיבה משתנה, והסיפור מתמשך על פני היום היחיד הכי ארוך שנתקלתי בו בחיים.

עכשיו אני לקראת סיום של "הדרך" של קורמק מקארתי, שמזכיר לי ביותר מדי מובנים את "The Book Of Eli".
הספר הבא שלי יהיה "החלקיקים האלמנטריים" של וולבק. בתקווה לרושם יותר טוב מאשר "אפשרות של אי" שהתחיל נהדר אבל הפך יומרני ככל שהתקדם.

[moco]

הספר הכי ארוך וכבד שקראתי מתוך חובה וכפרויקט הוא LOTR - כלומר את כל הטרילוגיה.
היה מעניין והרגשתי שאני משלים חוב מנעורי, אבל זו לא הייתה קריאה קלה.

[truejoker]

Catskinner,
הספרות לא מחולקת לנכסי צאן ברזל כבדים מצד אחד ולספרי טיסה קלילים מצד שני.
ראשית יש את כל הטווח באמצע, שנית זה לא בדיוק טווח באמצע כי לא מדובר במשהו חד מימדי אלא רב מימדי ושלישית עצם החיבור בין נכס צאן לברזל לכבד זה כבר טעות שצרפתי אותם יחדיו.
כשמדובר על רצינות של ספר או טיב של ספר אני נוהג לבחון את זה על סמך מה שנשאר בסוף הקריאה. כלומר האם אני עוד חי בספר בתקופה לאחר הקריאה והאם זה מעורר מחשבות.
חוץ מזה ספרים קלילים שלא נשאר אחריהם כלום זה לא משהו פסול, ההיפך.

אחת הדרכים לראות מה ההבדל בין הסוגים לפי החלוקה הנ"ל זה האם הספק יכול להוות בסיס לשיחה על תוכנו או לא.

אגב, אף פעם לא קראתי ספרים כמו "החטא ועונשו" ו"מלחמה ושלום". אני מניח שאם אני לא אשים לעצמי פרויקט לעשות כן, זה גם לא יקרה. כדאי?

...

אם זו החלוקה שלך , אזי אני אישית לא מסוגל לקרוא את הספרים ההם , הם משעממים בעיני , אבל סדרת המוסד השפיעה עלי עמוקות , הרבה אחרי שקראתי אותה , כמו כן הספרים של אריך מריה רימארק , כמו במערב אין כול חדש ועוד כמה שאת שמם שחכתי , אני לא מצליח להשיג אותם היום ובזמנו הייתי טיפש מידי לקנות ולשמור , אבל אני חושב שכמעט כול הספרים שלו שתורגמו לעברית הם יצירת מופת אמיתית
לענ"ד הגדולה שלו היא , שהוא מצליח להעביר את מה שהסופרים האלו מנסים להעביר אבל בלי בתסבוכת והמלל המיותר אלא בצורה יותר פשוטה

[sam22]

גם אותי הכניע יוליסס

[Catskinner]

יוליסס של ג'ויס משתמש באוצר מילים שלא היה מבייש בלשן באקדמיה. אני לא מתבייש להודות שגם היום אני לא מסוגל לקרוא אותו באנגלית במקור כי אוצר המילים שלי כנראה לא מתקרב ל 30,000 הנדרשים (בן אדם רגיל זקוק לאוצר מילים של כ 6000 מילים בלבד כדי להיחשב למשכיל).

[ran_carney]

אני לא רוצה לחשוב בכלל על ניסיון לקרוא את יוליסס באנגלית. עם השפה העברית בהחלט הסתדרתי, אבל עדיין - הספר יכול להיות כל כך מייגע.. הגעתי למצב שהכנסתי את עצמי למשטר קריאה של 3-4 עמודים ליום (וזה כאחד שיצא לו לסיים כמה ספרים תוך יום בימי חייו). בסופו של דבר, אגב, נשברתי אחרי 250.

בנוגע לעניין אוצר המילים, החכמתי, תודה!

נ.ב
"דיוקן האמן כאיש צעיר" שלו מרתק בפני עצמו, במיוחד בהתחשב בהיסטוריה של האדם.