בעוד שאני מסתכל על איכות התמונה באופן כללי, הם השוו את התוצאה למסך reference design. גישה מעניינת, לאו דווקא מוציאה את המקסימום מהמסך.
כשהם משווים, ההשוואה היתה לא ״מה נראה הכי טוב״ אלא מה נראה הכי קרוב לתוצאה המכויילת. זה טיפה מגביל כשמדובר במסכים עם טווח צבע גדול יותר
כששמים מסכי miniLED אחד מול השני ומול OLED כמובן שהם יראו הרבה יותר blooming שיהיה יותר קשה לזהות בבדיקה של 1:1
המסך שסוני בעצם מפסיקים לקרוא לו ספינת הדגל זכה
הם טוענים שהתמונה של ה-G4 משתנה באיכות לפי גודל הפאנל. לדבריהם, גודל הפאנל 65 סובל מצבעים מעט חומים קרוב מאוד לשחור מוחלט. הוא עדיין הגיע בציון מאוד גבוה, אבל בפודקסט על הנושא הם ציינו ספציפית שהגרסא 55״ (שלא מגיעה לארץ לצערינו, כנראה מחוסר ביקוש), 77 ו-83״ יותר טובים בגוונים האלה. כנראה שזה הסיבה שהוא לא זכה כי הם בודקים כיום 65״ בשביל התואר ״הטלויזיה הכי טובה״
כשאנחנו בודקים מסכים, כמובן שהפאנל זה לא הדבר היחיד - יש עיצוב,ממשק, שלט, סאונד, אפליקציות, עיבוד תמונה ועוד. כאן בדקו פרמטר אחד בלבד (כמובן כל הפיצ׳רים ״המתחכמים״ כובו, מה שגם פוגע הרבה יותר ב-miniLED מכיוון שחלק מהפיצ׳רים של עיבוד התמונה קריטיים שם)
זה לא נעשה כ-blind test. הטיעון היה שממילא כולם רואים את התפריטים של הממשק ולכן יזהו ממילא את היצרן. נוסף על כך, הם אומרים שהם בודקים כל כך מקרוב שהם רואים את ה-color fringing שמגלה אם מדובר ב-WRGB או RGB. כאן לדעתי הם פספסו, אפשר לעשות את זה double blind בלי כזה מאמץ, פשוט שכשמעבירים בין תכנים שהשופטים יהיו עם הגב למסכים... קשה להגיד שזה לגמרי אובייקטיבי כש-bias כזה נכנס למסגרת...
סה״כ לא בטוח שאני מסכים לגמרי עם המתודולוגיה. יש אנשים שקריטי להם הכיול, אבל לדעתי הרבה יותר מתעניינים על הפשרה בין כיול לבין היכולת של המסך להציג את התמונה הטובה ביותר. כלומר, במקום להיות קשוחים ולצמצם את יכולות המסך, נדרש כאן איזה פשרה. כמובן שאז נכנס נושא הטעם - מה עדיף? מכוייל? הרחבת צבעים מחוץ ל-dci-p3?
מה דעתכם? מה יותר מהותי? איך אתם חושבים שצריך לנהל מבחן כזה?
1. חייבים להתייחס לממשק, אפליקציות, עיבוד תמונה, סאונד וכדומה - זה הכל חלק מה- TV, כי אנשים יהיו מאוד מתוסכלים למשל אם הם אומנם קנו את המסך שנבחר לכזה עם איכות התמונה הכי טובה, אבל Netflix למשל הפסיק לעבוד שם בגלל גרסה ישנה או משהו.
2. חובה לא לדעת את המותגים הנבחנים, כי לכולם יש דעות קדומות.
אם אנשים יגיעו לקנות את המסך הנבחר והוא יקר יותר מאלטרנטיבה דומה זולה יותר (למשל מסך שנמצא במקום נמוך יותר בהשוואה או דגם חדש שבדיוק יצא), אנשים יקנו לפי הכיס בלבד, לא משנה תוצאות המבחן.
בסופו של דבר, מבחנים כאלו טובים רק ליצרן\יבואן שהמסך שלו נבחר.
נו, אז מסך הרפרנס הוא תוצרת סוני והזוכה המאושרת היא גם תוצרת סוני.
כמה דברים שחשוב לציין:
- תפיסת הצבע של העין האנושית היא סובייקטיבית לחלוטין ולפיכך איןאמתאבסולוטית.
- מסך הרפרנס הוא LCD עם 4,000 ניטים ו 100% Rec.2020. מכאן הטענה שמספר בוחנים טענו שהתמונה ממסך OLED לעיתים נראתה טוב יותר מהרפרנס היא לא בדיוק טענה ״סוביקטיבית״ כפי שטוענים הכותבים.
- הכתבה גם מחזקת את הטענה שכל מי שעובר ל QD-OLED יתקשה לחזור אחורנית ל WOLED
(ככל שהטווח הדינמי של הצבע רחב כך יותר נעים לעיין. סולם הצבעים של QD-OLED הוא 89.73% ב Rec.2020 לעומת 72.91% ב WOLED, וזה כל ההבדל).
העין היא אדפטיבית וסובייקטיבית, אבל הרבה יותר קל לעשות השוואה. נניח צבע לבן - מאוד קשה לקבוע מה הוא צבע "לבן" יותר כשכל גוון עומד בפני עצמו.
אבל שים כמה גוונים זה לצד זה וזה קל לזהות את ההבדלים. הבעיה היא לא רק האדפטיביות אלא זה שאין לנו זיכרון אבסלוטי לצבעים...
לא מסכים אבל על המסקנה שלך שאין אמת אבסלוטית. יש מדידות והם ניסו בהחלט להתאים לאיזו אמת. האמת שהם בחרו הוא מסך reference monitor רשמי שבשימוש על ידי עורכי סרטים. זה גם הסיבה שזה לא משנה שהמסך רפרנס הוא תוצרת של סוני, זה רק אומר שהיא יודעת לייצר מסכים שנחשבים ונמדדים כמסכי רפרנס. מסכי רפרנס פשוט צריכים לעמוד בסטנדרטים מאוד קשיחים (כמו יכולת לספק עוצמות אור גבוהות מבלי להפעיל APL למשך שעות, מה שמסכי consumer לא מסוגלים לספק). אלה מסכים יקרים מאוד שמשתמשים בהם רק לטובת עריכה (כמו רמקולי רפרנס סטודיו).
לגבי טווח הדינמי, המתודולוגיה של הבדיקה בעצם הופכת את הנושא לכמעט חסרת משמעות. זה די מכוון ולדעתי חלק מהבעיה.
דווקא לא מפתיע בכלל. המבחן בודק דיוק ביחס ל reference display, אם יש לך יצרן שבכלל לא מעניין אותו להגיע לדיוק מירבי ביחס לרפרנס, הוא לא ירצה להכלל ובצדק.
