[imgbig]https://c1.staticflickr.com/1/391/31529 ... 0f1f_b.jpg[/imgbig]
שנים האמנתי שכמו שבעולם הרכב, שני גלגלים מייצרים את התחבורה המהנה ביותר, כך גם באודיו - שני ערוצים זה בדיוק מה שצריך. הרבה ערוצים יוצרים צליל מעורפל. יכול להיות מהנה מאוד (בעיקר עבור קולנוע ביתי), אבל הרבה איכות אין שם. שני ערוצים, כשהם מוקלטים, מופקים ומושמעים נכון, ודרך מערכות נכונות (כל אחד לפי טעמו) מפיקים צליל תלת מימדי מושלם, מדוייק, נקי - תענוג!
ומונו? נו, זה מה שהיה לפני שבאמת ידעו להקליט כמו שצריך...
לפני זמן מה, אוסף התקליטים שלי כמעט הכפיל את עצמו, וכשהתחלתי לדפדף באוצר החדש, גליתי מאות הקלטות בפורמט המוזר הזה, שנקרא מונו. עכשיו, להקליט אולי לא ידעו, אי אז לפני 1957 (ראשית הסטראו המסחרי), אבל לנגן בהחלט ידעו, ואוצר גדול של הקלטות - רובינשטיין, חפץ, מילשטיין, שרינג, ארו ועוד המון, המון אחרים, הן רובן ככולן במונו. אפשר להוסיף לרשימה שורה ארוכה של שמות ג'ז נערצים, וגם לא מעט פופ (ביטלס מישהו?). אז הביצועים ממש נפלאים. באמת! אבל איכות הצליל... תקליט אחרי תקליט סבלתי מצליל מעורפל, מלא רעשים, שלא נעלמו גם אחרי נקיון יסודי לתקליטים, שנראו במצב מצויין - תסכול.
בעצת חכמי פורום AudioKarma (כדאי לנסות!) הבנתי, שמונו זקוק לציוד מתאים, וליתר דיוק - ראש ייעודי. אני אסביר. הפקת צליל סטראו נעשה על ידי מחט שנעה, בהתאם לשינויים בחריץ, במישור האנכי ובמישור האופקי. הצליל מומר על ידי שני סלילים לאות עבור ערוץ ימין וערוץ שמאל, ומושמע כך. אות מונו מוטבע בתקליט על ידי שימוש במישור האופקי בלבד. ראש מונו מפענח את האות על ידי מחט שרגישה לתנועה במישור האופקי בלבד, על ידי סליל בודד, ומפיק אות זהה לשני הערוצים.
[imgbig]https://c1.staticflickr.com/1/576/30888 ... e426_b.jpg[/imgbig]
ישנם, כמובן, פתרונות ביניים: אפשר לקצר את שני הערוצים של הראש, ולהזין את סכום האותות הלאה לשני הערוצים. כפתור "מונו" עושה, ביסודו של דבר אותה פעולה. אלא ששני הערוצים לעולם אינם זהים. החריץ לא זהה לגמרי (למרות שאמור) משני צדדיו. הלכלוך על קירות החריץ בוודאי לא סימטרי, והצליל מתערפל...
פתרון חלקי הוא להשתמש בראש מקולקל, שבו רק ערוץ אחד תקין, ולהזין את הערוץ התקין הלאה, אל שני הערוצים. עם מחט קונית, ראש כזה מציע כ- 80% (הערכה גסה מאוד שלי) מיכולות ראש מונו יעודי מקביל. אלא שראש כזה עדיין יהיה רגיש לרעשים והפרעות שמגיעים מתנועת המחט במישור האנכי. כיוון שהתנועה במישור הזה לא אמורה להשפיע, הרבה מאוד הדפסות פשוט לא הקפידו על פני תחתית חריץ חלקים לגמרי (לא היתה, לכאורה, סיבה). שם גם מצטבר עיקר הלכלוך.
הפתרון הנכון הוא ראש מונו ייעודי. ההמלצות על ה- Audio Technica AT-MONO3/LP היו די גורפות, וקבלתי אותן - תענוג!
הצליל הפך מיידית לחד ונקי. כן, תגידו - כך זה עם כל מחט קונית, היא פחות רגישה לשינויים בפני החריץ, אז היא גם פחות רגישה ללכלוך ופגמים. נכון - אבל בתקליט מונו הראש צריך רק לעקוב אחר תנועת החריץ ימין ושמאל, ואת זה מחט קונית עושה באותה מידה של הצלחה. להפך, כל רגישות נוספת, לשינויים בפני התקליט במישור האנכי, רק מוסיפה הפרעות שלא אמורות להיות שמיעות. בנוסף, העובדה שהראש מפיק רק אות בודד, ולא סוכם שני אותות (ימין ושמאל) שלעולם לא יהיו זהים, יוצר צליל חד ומדוייק יותר, מכל מה שראש סטראו יכול לייצר (מתקליט מונו כמובן). הצליל גדול, חי צלול - תענוג!
אז נכון, אין בימת צליל, אבל עבור פסנתר או כינור סולו, אפילו עבור יצירה קאמרית - מי בדיוק צריך בימת צליל?, ואני חייב לומר שאיכות הצליל יכולה להיות כל-כך טובה, שאפילו ביצירות סימפוניות, חסרון בימת הצליל נתפס אצלי בשוליים בלבד.
אז לא, אני עדיין מעדיף סטראו
ועדיין אוהב שבימת הצליל כל-כך חדה, שניתן למצא את האבוב בשורה השלישית של התזמורת, מאחורי הכינורות. אני גם לא הולך לרכוש את כל התקליטים של הביטלס במונו. אני בהחלט מעדיף אותם בסטראו, כפי שהוקלטו, למרות שיודעי דבר אומרים שבזמן העריכה הם התייחסות למונו כמוצר המרכזי emoticon 
כן הפסקתי להתייחס למונו בתור משהו עתיק, מיושן, שעדיף לא לבזבז עליו שטח מדף. אפילו בניתי לי מדף חדש, עבור כל התקליטים הנפלאים האלו.
וקצת לגבי התקליטים: כל מה שכתבתי כאן מתייחס לתקליטים ישנים - כאלו שהוקלטו והודפסו לפני סוף שנות ה- 50. רובם ככולם של התקליטים שהוצאו לאחר שנת 58-59 הם סטראופונים. גם לא מעט מההדפסות המאוחרות של הקלטות מונו ישנות הופקו בחריצה סטראופונית, שמיועדת לראשים סטראופוניים, אלא ששני הערוצים הם זהים - לתקליטים כאלו, ראש מונו לא מועיל בדבר.
