מוזיקה חברים, מוזיקה!!

[raniburg]

אפשר להבין, גם השיר מדליק...

[tnsilver]

יש לי דמעות בעיניים. זה העיתוי הכי לא מוצלח שיכול היה להיות ואפילו עוד לא הספקתי לשים יד על 'לזרוס' החדש והנה...יומיים אחרי יום ההולדת 69. צחוק הגורל. אף אחד לא שאל אותנו. אין זכות ערעור. כמה אכזרי!



היה שלום זיגי סטארדסט
היה שלום האנקי דורי
היה שלום דויד בואי!

[raniburg]

עצוב

[Form78HiFi]

מאד מאד עצוב.

[tnsilver]

יש גם את זה. אחד החביבים עלי בזמנו.
קצת מוזר - אבל מה לא היה מוזר באיש הזה?!
אולי באמת 'איש חלל' שידע לרדת מהכוכב שלו
מידי פעם ולעשות גרסאות כיסוי של האמנים הכי
שכוחי אל ואזוטריים שרק אפשר להעלות על הדעת.
הוא כל כך יחסר לי, לנו, לכולם.



יש גם את 'פטר והזאב' ובקריינות שלו. זה פשוט ארוך מידי להעלות לכאן,
אבל כל מי שעשה 'פטר', כמו סטינג, יצחק פרלמן, שון קונרי, אליס קופר ואחרים,
נכנס לפנתאון. בואי עשה את זה עוד ב-1978.

המוות הזה, הראשון ל-2016, פשוט מייסר. זה לא סימן טוב. המחלה
הזו ארורה והיא לוקחת את הטובים ביותר, אחד אחר השני - כמו זבובים - ללא רחם.
רק שאלוהים ישמור לנו על שלושת הזפלינים הנותרים ושבילי איידול יעשה קאמבק.
מה עוד אפשר לבקש?!

[Form78HiFi]

מאד קשה לעיכול..

הנה אחד מ Black Tie White Noise משנת 93

[Form78HiFi]

עוד אחד:

02:14

עם Ryuichi Sakamoto שכתב הכל. וגם Takeshi Kitano צעיר.

[Form78HiFi]

אחרון (לעכשיו..)


00:54

[tomyeshuah]

בעודנו מנסים להתאושש מלכתו של בואי, אגדה נוספת הצטרפה ל"גיג הגדול שבשמיים".



Glenn Frey, מקים, זמר וגיטריסט להקת "הנשרים" (יחד עם הצלע השנייה, דון הנלי)
והרוח החיה מאחורי יצירתם, הלך לעולמו והוא בן 67 בלבד.


מה יעלה בגודל "אגדת הנשרים", עבורה מתאים במדויק התיאור על פיו "השלם גדול מסך חלקיו"? האם הגיעה לקיצה?
או שנזכה לאיחודים הנוספים המתבקשים?

[dragon]

הידיעה הקשה הזאת העציבה אותי ברמות. הנשרים (העיטים למעשה) היא להקה ענקית ואחת האהובות עלי ביותר. דווקא לאחרונה יצא שחזרתי להאזין להם בתדירות די גבוהה, ונפעמתי מחדש מהכישרון האדיר, שלפריי היה בו חלק מרכזי. לולא מזג האויר החורפי היום, הייתי אומר שזה רעם ביום בהיר. היה שלום, גלן, ותודה על הכל. והקול.

והנה עוד אחד מהגדולים בביצועו:

[tomyeshuah]

למזלנו, הספיק לצאת הדוקו' האולטימטיבי (לפני כשנתיים) המסכם יפה את פעילות הלהקה ואת הצד האנושי שמאחוריה.
מומלץ לא רק למעריצים, אלא גם לחובבי רוק באשר הם:

(זמין כמובן בבלו-ריי וברשת באיכות טובה בהרבה מזו שבקישור. אך עם זאת, מומלץ ללחוץ על המילה Vimeo לצפייה באתר עצמו ב-Bitrate גבוה.)

החלק הראשון מרתק. על השני, הסוקר את פעילותם מ-1980 ועד היום, אפשר לוותר:

[vimeo]112521498[/vimeo]

[vimeo]63974493[/vimeo]

[dragon]

מה יהיה עם הרשימה ההולכת ומתארכת הזו, בקצב כל כך מהיר ?? אחד מבכירי הקלידנים, יוצר מחונן מאין כמוהו, מהמוזיקאים הגדולים שידענו ומושא הערצה שלי מזה שנים רבות, בערך מאז הפעם הראשונה שהאזנתי ליצירתו ועבודתו ב-ELP.

והנה אחת הפנינים, דגימה על קצה המזלג משיעור קומתו:

[tomyeshuah]

2016 בהחלט ובצער ממשיכה להסתמן, כשנה עגומה ביותר לאלוהי הרוק. במיוחד עכשיו, עבורי, המצב קריטי. על-אף בקשתם של חברי BOC, אנו אכן מתחילים לפחד ממלאך המוות.




לפני כשעה, נתבשרתי על לכתו של אחד המוסיקאים הבודדים שהצטערתי שלא זכיתי לפגוש: הקלידן האהוב עלי מילדות והצלע המרכזית, בהרכב הרוק המתקדם (שיחד עם פינק פלויד) היו הראשונים שחקרתי את הדיסקוגרפיה המלאה שלהם.

כאן הייתה מצטרפת, להמחשת החיבה הגדולה שלי להרכב, תמונה שלי מגיל חמש, אוחז בשני אלבומים : "תמונות בתערוכה" של ELP (ו"אומהגומה") - אך אינני מוצא אותה ברגע זה.

חבל גם שמעולם לא ביקר בישראל (תכננתי ללכת להופעתו בחיפה, לפני מספר שנים, שהתבטלה בדקה ב-90), דבר ש-Lake (במסגרת צילומי קליפ ב-1975) ופאלמר (לפני כשנה) הספיקו לעשות.

עבורי סגנונו הייחודי בנגינת האמונד, התעלה על זה של ג'ון לורד, במקוריותו. על הסינתסייזרים (שהיה מוסיקאי הרוק הראשון למעשה, שהביאם לקדמת הבמה), העדפתיו על פני ריק וייקמן. פעלולי הבמה שלו, בדיעבד, אכן היו מוצדקים, כשהגיעו בצירוף וירטואוזיות ומגע ייחודי שהיה רק לו בעולם הרוק.


RIP - Keith Emerson 1944-2016


לצד צבא סינתסייזרים מודולאריים וזוג אורגני האמונד, בשנות ה-70


[imgbig]http://image.cleveland.com/home/cleve-m ... mmmain.jpg[/imgbig]
אמרסון ב-2015, לקראת הופעתו המתועדת האחרונה, במסגרת פסטיבל Moogfest.


[imgbig]http://assets.rollingstone.com/assets/2 ... 766321.jpg[/imgbig]
עם המפלצת היפנית (Yamaha GX1) באצטדיון מונטריאול 1977.

[tnsilver]

זו פשוט מכה! עוד לא הזכרנו את ג'ורג' מרטין (סיר). זוהי פשוט שנה שחורה! עוד לא התאוששתי מבואי. אני לא מצליח להביא את עצמי לשים תקליט שלו. יש לי את כולם וזה פשוט לא נתפש אצלי שהוא לא איתנו. בואי היה אליל שלי - כל ימי. היה מובן מאליו - הילד שסירב להתבגר - צעיר ניצחי - סמל הדינמיות. מי היה מאמין... אני נוגע בתקליט שלו ומרגיש התכווצות בלב. זה נגד סדרי הטבע שבואי מת. זה פשוט לא הגיוני!

לא רק הוא... אני מוצא את עצמי מלטף תקליטים של BB King... לא מסוגל לשמוע אותם. מצבינו הולך ורע.

John Lee Hooker היה הטראומה הראשונה שהתאוששתי ממנה. הוא מת ב-2001. ב-1994 פגשתי אותו במקרה בבר ב-SOHO. לקח לי כמה שניות להאמין שהאיש הזקן על במת הקרשים המאולתרת ירד לנגן בפאב סתם משום שהתחשק לו אבל זה נשמע אמיתי מידי.

הברמן סיפר לי שלמרות שהוא יכול היה לקנות את המקום בשנייה - הוא בא לנגן בתמורה לחשבון פתוח (שאותו ניצל בלבביות). פניתי אליו בתואר sir (לאות כבוד לאדם מבוגר) וסיפרתי לו שאני מעריץ גדול שלו וביקשתי את - Boogie Chillun. גם כשדיברתי איתו עדיין לא האמנתי שזה הוא. יש ב-NY המון חקיינים ואני יכול באותו יום לפגוש שלושה ג'ימי הנדריקס - כך שלא הייתי בטוח. לא היה לי ספק אחרי ה- Chillun.

אחר כך הוא ניגש אל אבי ואלי ופנה אל אבי באותו תואר ואמר לו You got a fine son pops - sir במבטא והגייה שאיש לבן לא יכול לחקות בחיים, והזמין לנו שתי בירות נוספות כמו אלה ששתינו. היתה לי הרגשה שהוא 'מסתלבט'. אולי לא... חמש עשרה שנים אחר מותו - אני מסוגל לשמוע אותו שוב.

בקצב הזה - אני לא יודע מה יישאר לי לשמוע ב-15 השנים הבאות. מדכא! הכי מדכא - אין חלופות לדור הנפילים. כל אחד כזה שעוזב אותנו משאיר חלל עמוק ושחור, נעליים גדולות מידי, ומיליוני מעריצים שבורי לב. היתה לי שיחה על כך עם חבר השבוע. אמרתי לו שבגילינו - אנחנו כבר לא פתוחים ולא מקבלים אמנים חדשים באותה הקלות כמו בימי התיכון. אני חושב שקצת שיקרתי לעצמי. אין באמת סיבה אמתית לקבל את דור האינטרנט כחלופה לענקי שנות ה-60' וה-70'. אני טועה?

[raniburg]

סליחה על הציניות ... אבל האנשים הנפלאים האלו השאירו לנו את יצירתם ואנחנו יכולים ליהנות ממנה גם אחרי לכתם, זה מה שעושה אותם אלמותיים
הם היו צעירים בשנות ה 60 70 כך שזה לא מפתיע שהם הולכים ונעלמים (יותר מפליא זה חברה מהדור הזה שעדיין יוצרים ומופיעים, בגיל +70 ! ) ושוב, לא לשכוח את ה '' ירושה '' הנפלאה שהם השאירו לכולם שעדיין חיה אתנו ואם תעבור לדור הצעיר תחיה לנצח

[grafitis]

נכון,
גם בשנות ה-80 לרובם היה קשה לחזור על מה שעשו כמה שנים קודם לכן.
במיוחד אחרי שעשו יצירות מופת בתחום.
אני ראיתי את אמרסון לייק ופוואל בהופעה ב-אל.איי. ב-86 או 87, והיה מאכזב ביותר.

[tnsilver]

@raniburg אני לא מוצא ציניות בדברים. זה נכון מאוד! עם זאת... מטלטל אותי להאזין לבואי. במיוחד האלבום האחרון שלו. זה נשמע כמו צוואה - זה נשמע כמו מישהו שמדבר איתך מהקבר. האנשים האלה אלמותיים - עדיין, אני מניח, שלמי שאהב אותם באמת לוקח קצת זמן להתרגל לעובדה שהם כבר לא איתנו.

צעירים אתה אומר? מה דעתך על 'צעירות'? אני חולה על השתיים האלה. Deap Vally. הייתי בהופעה. מטורף על המתופפת הקטנה (Julie Edwards ). היא כל כך אלגנטית - כל כך חתולית, ועושה את זה כך שזה נראה קלי קלות. Lindsey Troy הגיטריסטית מזכירה לי בקולה קצת את Joan Jet. כבוד! השתיים חמודות מאוד!

[tnsilver]

האמן נמצא הבוקר ללא רוח חיים במעלית באחוזה שלו במחוז קרבר במינסוטה, וזאת כמה ימים לאחר אשפוז בהול בעקבות מה שדלף לתקשורת כסיבוך של 'שפעת'.



אני מודע לכך שהאמן הזה, שנודע בשם 'פרינס' ואחר כך 'ויקטור' ואחר כך 'פרינס' שוב, לא היה אהוד במיוחד על חברי הפורום. עדיין, מדובר באחד מהגיטריסטים המובילים ואחד מהיוצרים השחורים, פורצי הדרך הייחודיים ביותר בארה"ב של שלהי שנות ה-70'.

פרינס עשה הרבה דברים טובים והכל בדרכו הייחודית וסגנונו המיוחד. רוב החומר ה'מוכר' נחשב לקצת קיטץ' אבל, ללא ספק, האיש נכנס לפנתאון וחלק מהקיטץ' הזה לא יצא משם לעולם.

היה שלום מר פרינס ויקטור רוג'רס נלסון - גם אותך - לא נשכח בקלות.

אחד האהובים עלי:

[tomyeshuah]

אכן מלחין וגיטריסט משובח (על אף שלא מוערך בתור נגן).

לצד הכשרון, ישנו גם הצד המוזר \ קומי \ חסר ההתחשבות, בדבר אישיותו האקסנטרית:





ומקרה שהתרחש לאחרונה, בו השאיל Epiphone יפנית נדירה, מגיטריסט להקת הבית של Jimmy Falon והחליט ספונטית לסיים, באופן לא מתוכנן מראש, את ההופעה המצולמת (וגם את חיי הגיטרה):

מסיבה לא ידועה, הוידאו הנ"ל לא זמין יותר ברחבי הרשת.

[tomyeshuah]

אל דאגה, לא נפרד מאיתנו אמן נוסף. הפעם, נזכרתי בחידה בסימן Prince, דבר אליו שמתי לב:

מה מקשר בין חיים רומנו לפרינס? תשובה נקודתית ביותר.