אתחיל ב-3 קביעות. אם תבינו אותן, תדעו לבחור כבל לרמקולים שלכם בלי לשאול אף אחד.
- הכבל הכי טוב הוא "ללא כבל", אלא חיבור ישיר לרמקול.
- הכבל האידיאלי אינו משנה את הסיגנל שעובר דרכו בשום אופן וצורה.
- שום כבל אינו יכול לשפר את איכות הצליל. כבלים יכולים רק לגרוע.
מדוע הכבל מכניס הפרעות?
לכל כבל יש התנגדות לזרימת החשמל דרכו.
למי שאינו מבין מאומה בחשמל, דמיינו צינור מים דרכו אנחנו מנסים להעביר כמויות של מים. ככל שהצינור (הכבל) יותר דק ויותר ארוך כך תעלה ההתנגדות שלו לזרם העובר דרכו.
בנוסף להתנגדות הטבעית של הכבל לזרם החשמל דרכו, הוא גם מייצר התנגדות מיוחדת נוספת בתדירויות הגבוהות יותר היינו בצלילים הגבוהים, וזאת משום שהוא מייצר שדה מגנטי סביבו.
מדוע התנגדות הכבל משפיעה?
כל אחד מאתנו ראה איך נראה רמקול מפורק: מאחורי הממברנה מלופף סליל מצופה בחומר מבודד דק אשר יוצר בשעה שעובר בו זרם שדה מגנטי שמושך והודף את הממברנה אל המגנט וממנו.
[img2=282x341]סליל הרמקול[/img2]
אורך החוט המלופף אינו ארוך ממטרים ספורים, תלוי בסוג הרמקול.
עובי החוט קובע, בין היתר כמה זרם נוכל להעביר דרכו או במילים אחרות כמה וואט מסוגל הרמקול לשאת מבלי שהחוט ישרף ו/או שחומו ימיס את הציפוי הדק שמכסה את החוט ואת שאר הרכיבים סביבו.
נניח שהסליל המלופף באורך 10 מטר והתנגדותו 8 אוהם (רוב הרמקולים בעלי התנגדות של 8 אוהם). אם תחברו את הרמקול באמצעות חוט דק באורך 15 מטר לרסיבר, בהכרח תהיה לחוט התנגדות כלשהי, נניח של 1 אוהם.
הרסיבר "יראה" ביציאת הרמקול 9 אוהם משום שהתנגדות החוט מצטרפת להתנגדות הרמקול. כתוצאה מכך חלק מעוצמת הרסיבר "תתבזבז" על החוט.
אגב, כאשר הרסיבר בנוי לחיבור רמקול של 8 אוהם, והוא "רואה" התנגדות גבוהה יותר, תקטן עוצמתו באופן שאינו יחסי, כלומר שהעוצמה שתשמע מהרמקול לא תהיה רק 8/9 אלא שהעוצמה תפחת באופן משמעותי יותר מ-1/9 ש"מתבזבזים" על החוט.
Damping factor
בעיה נוספת וחשובה יותר לחוט עם התנגדות, היא חוסר היכולת של הרסיבר לשלוט ברמקול.
אנסה להדגים בצורה פשוטה:
לממברנה של הרמקול יש משקל משלה, תדירות תהודה משלה וכתוצאה מכך גם רצונות משלה. נניח שהרסיבר שלח אות אל הממברנה וכתוצאה היא נעה קדימה. מיד לאחר האות, הגומי שמסביבה מחזיר את הממברנה לאחור, אבל מהתנופה, היא אינה נעצרת אלא נעה מעט לאחור ושוב קדימה עד שהיא נעצרת, תוך השמעת צליל מיותר.
תנודה זו של הממברנה בקרבת המגנט מייצרת זרם חשמלי (כמו דינמו פשוט) שמוחזר דרך הכבל אל הרסיבר. רסיבר איכותי ידע למנוע התנדנדות זו וישלוט בתנודות הממברנה, בין היתר תוך התנגדותו לזרם החשמלי שמייצרת הממברנה.
אבל, הרסיבר לא יוכל לשלוט בזרמים המיוצרים על ידי הממברנה אם בינו לבינה מתקיימת התנגדות של החוט הדק אשר מייצר בעצמו שדות מגנטים, מייצר חום ושאר תוצאות חשמליות בלתי רצויות.
אל לכם לשכוח שככל שהתדירות של הזרמים גבוהה יותר (צלילים דקים) וככל שעוצמת הקול גבוהה יותר, כך מתעצמים השדות המגנטיים והחוט עם ההתנגדות יכניס למערכת התנגדויות ומכאן תוצאות בלתי רצויות בולטות יותר.
מהו אם כן הכבל האידיאלי?
אני מניח שלאחר שקראתם את כל מה שכתבתי למעלה, אתם יודעים להשיב על שאלה זו בעצמכם.
ככל שהחוט בעל התנגדות קטנה יותר, כך הוא יפריע פחות למערכת הרסיבר/רמקולים.
לכן, ככל שכבל עבה יותר וקצר יותר, כן ייטב.
תשאלו אותי כעת על כבל מזהב (בעל מוליכות גבוהה במיוחד), אז כן, כבל מזהב יהיה יותר טוב מאשר כבל מנחושת, אבל אני לא הייתי משקיע בזהב, גם אם לא הייתי מוגבל בכסף.
כבל נחושת בעל חתך של 2.5 מ"מ עד 10 מטר וכבל בעל חתך של 4 מ"מ עד 50 מטר יעשו היטב את העבודה.
הנתון שיש לחפש על האריזה של הכבל הוא כמה אוהם ל-1,000 מטר. הכבל הטוב יותר הוא עם הנתון הנמוך ביותר, כלומר מעט אוהם לקילומטר.
2 הערות נוספות:
יש להשתמש בכבל רב גידי (כמו של כבל מאריך) ולא בחוט חשמל חד גידי שנהוג להשחיל בקירות, אבל אם כבר השחלתם לתוך הקיר, לא הייתי מחליף. בהדמנות אסביר מדוע רב גידי עדיף.
נקודה אחרונה, אבל לא פחות חשובה: חיבור הכבלים לרמקולים ולרסיבר לא פחות חשובים, במיוחד בעוצמות גבוהות משום שהחיבור בעל התנגדות משלו. לכן רצוי לבצע חיבור איכותי, לצפות בבדיל את קצה החוט (גם אם מתקינים נעל כבל) ובמקרה של צורך בהארכת הכבל, יש להלחים את הקצוות לפני שמבודדים.
