ראשית - כמה מילים על המשתתפים לאלה שלא מכירים:
אלברט קינג היה גיטריסט בלוז שחור מעולה. למרות שההצלחה המסחרית שלו היתה בינונית למדי, בקרב גיטריסטים שניגנו בלוז הוא נחשב כאחד הטובים והמשפיעיםביותר. למרות שתמיד עמד בצילו של B.B King, כגיטריסט היה לדעת רבים טוב יותר.
השפעתו היתה גדולה במיוחד על דור הגיטרסטים הבריטים שצמח בשנות ה- 60 - קלפטון, פייג', בק, ועוד.
האלבום שהיווה את פריצת הדרך שלו היה Born Under a Bad Sign שיצא ב 1965. האלבום הצליח מאד יחסית לאלבום בלוז. ו - Cream עשתה Cover לשיר הנושא. האלבום נחשב לאחד מהקלאסיקות של הבלוז, ובהחלט מומלץ.
אלברט קינג המשיך לעבוד ולהופיע עד מותו ב-1992.
סטיבי רי ווהן היה גיטריסט בלוז אמריקאי לבן מאוסטין טקסס, שלקח לו זמן להתפרסם מעבר לאזורו. כששמעו אותו הבינו שמדובר בכישרון גדול. הפריצה שלו היתה ב-1983 כשניגן בשיר של דיויד בואי - Let's Dance (אגב - סולו שהושפע מאד מאלברט קינג). לאחר מבן הוציא את האלבום Texas Flood שהצליח הצלחה נאה, וכלל את השיר Pride and Joy, המהווה דוגמא טובה לסגנון שלו : מלא עוצמה ו-Drive. ישר ולעניין, קצבי וטהור.
סטיבי רי ווהן הוציא מספר אלבומים שאינם יציבים ברמתם , ונראה שהוא מתקדם והופך לבשל יותר. נגינתו הרשימה (ואפילו הרתיעה לעיתים) את גדולי נגני הבלוז בעולם והעתיד המוזיקלי שלו נראה מבטיח. לרוע המזל ב -1990 הוא מת בתאונת מסוק, בגיל 35.
האלבום In Session הוקלט ב- 1983 כתוכנית טלויזיה שהפגישה את אלברט קינג הגדול עם סטיבי רי ווהן שרק התחיל את הפריצה שלו. המפגש היה מעין Jam session בסטודיו.
הבעיה עם מפגשים כאלה בהרבה מקרים היא שהכבוד ההדדי כ"כ גדול שהמשתתפים מנומסים מדי אחד כלפי האחד, והנגינה שלהם מסורסת. למרבה המזל זה לא המקרה. שני המשתתפים לא היו מוכנים להישאר בצל מבלי להראות מה יש להם להציע, ושניהם מנגנים היטב.
קינג היה אליל של ווהן ומרגישים את הכבוד שהוא רוחש לו. יש לא מעט החלפות מילים בינהם בהקלטה. הם מדברים על הפעם הראשונה שהם נפגשו, איך ווהן עמד והקשיב מרותק לאלברט קינג. קינג מספר על הפעם הראשונה ששמע את ווהן מנגן:
קוד: בחירת הכל
You were standing out there looking . I said "who is that little skinny boy?"...and the night you were sitting in - I was listening. You thought I wasn't, but I was listening. yeh..I thought about it all the way back to Illinois...
הקטע הראשון באלבום הוא סטנדרד בלוז ידוע- They call it stormy monday, המבוצע כהלכה. אח"כ בא כאמור pride and joy.
הקטע Blues at Sunrise מ-1960הוא אחד מהמפורסמים ביותר בספרות הבלוז . קינג ניגן אותו עם הנדריקס ועם ג'ניס ג'ופלין. והוא פונה לווהן שינגן את התפקיד של הנדריקס. ווהן נותן מספר סולואים מבריקים, אך אלברט קינג נשאר מחזיק במושכות. ומנווט את הקטע באופן נהדר. בסוף הקטע קינג אומר שהוא מוכן להעביר את העניינים לווהן- "28 שנים זה זמן רב...אני מוכן להעביר את זה לך..יבוא יום ואני אראה אותך מול קהל של אלפים... ואז רק ארצה לשבת ולהקשיב לך".
באופן אירוני - בפועל ווהן מת כאמור מוקדם יותר, וקינג המשיך להופיע עד מותו.
יש עוד מספר קיטעי בלוז איכותיים באלבום, המבוצעים בנגינה מלאת אמפטייה על ידי שני הענקים .
לסיכום - אלבום בלוז איכותי מאד. הביצוע החי מוסיף הרבה , החלפת הדברים (אם במילים ואם בגיטרה) מאד מענינת, ואיכות ההקלטה טובה.
החיסרון העקרי הוא שהמוזיקה הזו נוטה לחזור על עצמה ואינה מאד מגוונת. אנשים שלא מתלהבים מבלוז עלולים להשתעמם.
מומלץ.
תודה .
