תנו לכבידה לנצח: NBA 2K26 מרגיש אמיתי אבל האם זה מספיק? – שיחקנו

פחות החלקות ויותר שליטה אבל פרט אחד עדיין מאתגר אותי ב- 2K26

8:42
  /     

NBA 2K26 מגיע עם הבטחה פשוטה: פחות ״החלקות״, יותר רגליים על הפרקט. אחרי שנים שבהן שיפור האנימציות היו לעיתים “המובילות” בחידושים, השנה מרגיש שמחזירים את השליטה לשחקן, תנועות גוף תחתון חדות יותר, עצירות שמרגישות אמיתיות, וכדרור שמתגמל תזמון וקצב. סביב זה נבנה סיפור קריירה קולנועי שחוזר למרכז, עיר שזורמת מהר יותר, ושכבת תוכן רחבה יותר ל-WNBA ושאלה אחת נשארת פתוחה: האם זו סוף סוף השנה שבה במשחק גובר על התפריט?

תנו לכבידה לנצח: NBA 2K26 מרגיש אמיתי אבל האם זה מספיק? – שיחקנו
תפריט ראשי 2K26

במספרים הקטנים: Early Access נפתח ב־29 באוגוסט 2025, ההשקה העולמית, היום,  ב־5 בספטמבר. המשחק זמין ב־PS5, Xbox Series X|S ו-PC כגרסת Gen 9 (עם Cross-Play בין PS5 ל־Series), ולדור הקודם תגיע גרסת Legacy רזה יותר. אנחנו נכנסים למגרש לבדוק אם המנוע החדש, ה־City המהיר והטיפול ב־MyTEAM באמת משנים את איך שמהשמח מרגיש, או רק מציירים את אותו משחק עם שינויים קלים.

תקציר לממהרים

הכי מורגש: מנוע תנועה חדש מקטין “החלקות” ומוסיף משקל אמיתי לתנועות, עצירות וכדרור. קליעה מרגישה תלויית קצב ותזמון מדוייק יותר.
תוספות בולטות: MyCAREER קולנועי שחוזר למרכז, The City זורם ומהיר יותר (Gen 9), ו־MyTEAM מקבל שכבת WNBA מרחיבה.
עדיין כואב: כלכלת VC וחבילות ב־MyTEAM משמרות תחושת Pay-to-Win, בהשוואה לדור הקודם רוב החידושים בקושי מורגשים.
למי זה מתאים: לשחקני Gen 9 שמחפשים תחושת פרקט “כבדה” יותר, חובבי נראטיב ב־MyCAREER, ושחקני אונליין שרוצים קצב משחק מהיר בעיר.
למי פחות: ל־No-Money-Spent ב־MyTEAM (כדאי לחכות לראות איזונים בעונת הפתיחה) ולמי שנשאר עלPS4/Xbox One.
שורה תחתונה: אם אתם על Gen 9 – זה שדרוג משחקיות אמיתי ששווה קנייה מוקדמת, אם אתם על דור קודם או רגישים למיקרו־תשלומים, חכו לעדכונים הראשונים ולתגובות הקהילה.

מה חדש השנה

מנוע תנועה: ProPLAY Motion Engine (Gen 9) – מערכת תנועה חדשה שמבוססת על וידאו אמיתי מה-NBA, עם התאמת תנוחת גוף תחתון בזמן אמת כדי להעלים “החלקות”, שתילות/חתכים טבעיים יותר וזרימה מהירה וחלקה בכל המגרש.
קליעה והשליטה במקצבים: Rhythm Shooting משודרג (ה־DOWN-UP על הסטיק שולט עכשיו גם בקצב ובטיימינג של החלק העליון בג’אמפ-שוט), “Green or Miss” אחיד במרבית הקושי התחרותי, Layup Timing תמיד פעיל, וטריקים חדשים כמו No-Dip Catch-and-Shoot, Quick Protect, ו-Slow-Mo Euro-Steps.

תנו לכבידה לנצח: NBA 2K26 מרגיש אמיתי אבל האם זה מספיק? – שיחקנו
הגנה ואינטראקציה פיזית: Body-ups והתנגשויות מונעות-מערכת (פחות “אנימציות נעולות”), ריבאונד עם חיווי טיימינג חדש, ושדרוגי AI בהגנה/עזרה ובמעבר בין חסימות.
The City (Gen 9): לראשונה רץ ב-60fps, פריסה נגישה שמקצרת הליכות, Parks עונתיים (כולל רימאסטר ל-MyPARKs מ-2K16), Crews עד 50 שחקנים עם משימות ותגמולים, מערך Leaderboards חדש, REP & Legend משודרג, Swap Buildלרוטציה בין בילדים בלי לצאת מהשרת, ו-MyCOURT עם עורך פרקט מלא (עץ/קווים/לוגואים/סל).

תנו לכבידה לנצח: NBA 2K26 מרגיש אמיתי אבל האם זה מספיק? – שיחקנו
MyCAREER – Out of Bounds: קו עלילה חדש מהתיכון לדראפט ול-NBA, עם אפשרות לאימון פרטי לקבוצת יעד, “Key Games” דו-עונתיים ואף המשך עלילתי לפלייאוף. (מסופר בווייס-אובר של ספייק לי.)
MyTEAM: ה-WNBA מצטרפת רשמית – שילוב מלא של שחקניות WNBA (עבר/הווה) לכל שכבות המצב: הרכבים מעורבים, קלפי מאמנות/מדים ופרסים ייעודיים.

תנו לכבידה לנצח: NBA 2K26 מרגיש אמיתי אבל האם זה מספיק? – שיחקנו
The W (Gen 9): דגש על יריבויות, GOAT Challenges עם בונוסים למשחקיות, הרחבת האלמנט החברתי/מדיה, וכעת אפשר גם להרוויח VC בקרבות The W Online; קלפי WNBA נמשכים אל MyTEAM.

תנו לכבידה לנצח: NBA 2K26 מרגיש אמיתי אבל האם זה מספיק? – שיחקנו
MyNBA/MyGM (Gen 9) : Playoffs אונליין, סימולציות חכמות ומהירות יותר (מצביNormal/Smarter/Faster), MyPLAYER DNA לשיבוץ השחקן מהקריירה לסגלים, Dynamic Banners לאולמות, ותוספת ה-Golden State Valkyries ל-MyWNBA.
פלטפורמות וקרוס-פליי : גרסת Gen 9 ב-PS5/XSX|S/PC ו-Nintendo Switch 2; קרוס-פליי בין PS5 ל-Xbox Series (PC וקונסולות הדור הקודם מחוץ לקרוס).
מהדורות ותזמון : Superstar ו-Leave No Doubt פותחות Early Access; מהדורות Standard ו-WNBA ממשיכות את קו התוכן עם בונוסי VC ואייטמים.

משחקיות על המגרש

בדקות הראשונות הרגשתי משהו שלא היה ב-2K הרבה זמן: הרגליים באמת נדבקות לרצפה. עצירות חדות, שינויי כיוון, חיתוך בלי “גלישה”. כשאני עושה סטופ־אנד־גו, הגוף “ננעל” נכון והכדור נשאר בשליטה שלי ולא של האנימציה. הקצב של המהלך נקבע על ידי, לא להפך. במקביל, Rhythm Shooting מרגיש סוף-סוף כמו מערכת שמתגמלת טיימינג וקצב תנועת ה-DOWN→UP מוכרת, אבל איך שאני מזרז או מאט את השחרור משפיע ישירות על ה-release ועל סיכויי הקליעה. בנוסף, “Green or Miss” הוא הסטנדרט החדש ברמות הקושי הגבוהות ובמרבית המצבים התחרותיים – מה שמייצר אופי תחרותי נקי יותר, אבל גם דורש הסתגלות. אחרי כמה משחקים, כשהקליק הגיע, ההתקפה זרמה.

תנו לכבידה לנצח: NBA 2K26 מרגיש אמיתי אבל האם זה מספיק? – שיחקנו

גם בארסנל המיקרו-טכני מרגיש שדרוג: Quick Protect מציל אותי מול גנבים אגרסיביים, Catch-and-Shoot בלי ה-dip מאפשר שחרור מהיר יותר, וה-Euro האיטי פותח לי חלונות קטנים בטבעת. בהגנה יש יותר קונטקט בלי להרגיש “נעול” ה-body-ups פיזיים אבל מאפשרים התאוששות אם לקחתי זווית רעה, והריבאונד מתגמל תזמון אמיתי. סך הכול, פחות “מסילה”, יותר החלטות.

תנו לכבידה לנצח: NBA 2K26 מרגיש אמיתי אבל האם זה מספיק? – שיחקנו

אבל בתוך כל הטוב הזה, יש נקודות שלא קיבלו את הטיפול שציפיתי לו. ראשית, היישום של Green-or-Miss: אני מבין למה זה נכון תחרותית, ועדיין – באופליין וברמות קושי גבוהות זה מרגיש קשוח מדי לחוויה סינגלית שנועדה גם להנאה ולגיוון. הייתי מצפה לפרופילי טיימינג נדיבים יותר לאופליין או לאפשרות התאמה עמוקה יותר למי שלא מחפש “ליגת על” בבית. השינוי עצמו מוגדר רשמית השנה, והדיון סביבו בוער בקהילה מאז ההכרזה.

בנוגע ל-REC/Pro-Am, מאצ’מייקינג עדיין מרגיש לא עקבי. היו מקרים שבהם חמישייה אקראית נזרקה על איזה קבוצת ״על״ עם רקורד מטורף – חוויה מתסכלת גם כשהמשחקיות עצמה חדה. הייתי רוצה דירוג מיומנות שקוף יותר והתאמות לפי מספר שחקנים בפארטי. זה לא כאב חדש, והקהילה ממשיכה להעיר עליו גם השנה.

כלכלית, VC נשארה אבן נגף. לבנות בילד תחרותי מהר עדיין מרגיש יקר, והעובדה שאין “מחזור/ריסייקל” ל-VC כשבילד לא מסתדר, צורמת. פיצ’ר Rebirth הוא התחלה, אבל בלי מנגנון החזר חלקי או Respect/Re-Edit עונתי, אשכרה כואב לגלות אחרי עשרות אלפי VC שהכיוון לא עובד. זה אחד הנושאים הכי מבוקשים בפורומים גם השנה.

תנו לכבידה לנצח: NBA 2K26 מרגיש אמיתי אבל האם זה מספיק? – שיחקנו

ה-שרתים ב-Early Access הזכירו לי למה שחקנים חוששים מיום-השקה: ניתוקים, הודעות שגיאה וזמני המתנה – במיוחד בשעות העומס. 2K פרסמה תגובות ועדכונים, אבל בעיניי זה תחום שחייב לקבל קדימות בתחילת עונה. כל שאר השיפורים פחות זורמים כשאי-אפשר להיכנס למשחק יציב.

ולבסוף בצד ה-PC: שמחתי לראות שסוף-סוף אנחנו ב-Gen 9 – ואז קיבלתי את הסטיקר של Denuvo בעמוד ה-Steam. זה אולי מובן עסקית, אבל זה פוגע בראש ובראשונה בשחקני PC: חששות ביצועים/לטנסי, הגבלות הפעלה, ופגיעה באקו-סיסטם המודים שהופך את גרסת המחשב לכל-כך חיה. אם כבר נשארים עם DRM, הייתי מצפה למצב אופליין ולשקיפות מלאה לגבי ההשפעה על ביצועים.

השורה האחרונה שלי לא משתנה: המשחקיות השנה נהדרת – תחושת פרקט, קצב, תגמול למיומנות. אבל כדי שהחוויה תהיה באמת שלמה, אני רוצה לראות בעדכונים הראשונים טיפול אמיץ ב-matchmaking, הקלות הגיוניות למצב סולו תחת Green-or-Miss, פתרון הוגן ל-VC/בילדים שנשחקו, וקשיחות פחותה ביום-השקה של השרתים. אם זה יקרה, 2K26 לא תהיה רק השנה שבה מרגישים את הרצפה, זו תהיה השנה שבה מרגישים שמקשיבים לשחקנים.

תנו לכבידה לנצח: NBA 2K26 מרגיש אמיתי אבל האם זה מספיק? – שיחקנו

המסע – מהסיפור האישי אל העיר ומהקבוצה שבניתי עד החדר של המנהל

הכול התחיל בחדר האימונים של הקריירה האישית ‎(MyCAREER). אני עוד לא יודע מי אני אהיה בליגה, אבל הסיפור דוחף אותי קדימה. יש רגעים של שקט עם המאמן, נשימות, חדות ברגליים, ואז משחק אחד שמצית את הדרך ‎(Key Games). אהבתי שהקצב לא רץ בלעדיי. כשאני רוצה להתעכב על אימון קליעה או עבודה על הפוסט, המשחק מאפשר לי. יש גם קטעים עלילתיים ארוכים שמתבקש לקצר, ואני מודה שהייתי שמח לקבל שליטה טובה יותר על האורך שלהם, אבל ברוב הזמן הרגשתי שאני באמת חי במסע. זה לא אוסף תפריטים, זו עקומת התקדמות עם דופק.

תנו לכבידה לנצח: NBA 2K26 מרגיש אמיתי אבל האם זה מספיק? – שיחקנו

אחרי כמה משחקים טובים אני יוצא לרחוב של העיר ‎(The City). פתאום הכול זז מהר, פחות הליכות, יותר כדורסל. אני קופץ ממגרש למגרש, נכנס ללובי, יוצא עם חמישייה מזדמנת, ושומע את נעליים מצפצפות על הפרקט. כשזה מתחבר, העיר היא תנועה אחת רציפה. וכשזה לא, אני מוצא את עצמי מול יריבויות מאוזנות קצת פחות. היו ערבים שבהם החמישייה שלי נאבקה בקבוצות ״טובות״ מדי. שם אני מרגיש יחד עם לא מעט שחקנים בקהילה שצריך התאמה חכמה יותר בין רמות ודירוג שקוף שיאזן חדרים. ברגעים שכן נוצר שוויון, העיר היא חגיגה. המגרש האישי שלי הפך לבית, עם פרקט שבחרתי ולוגו קטן (הרי זה הכי כיף לבזבז את הזמן על הדברים ״החשובים״ באמת)

תנו לכבידה לנצח: NBA 2K26 מרגיש אמיתי אבל האם זה מספיק? – שיחקנו

משם אני גולש למצב שאני הכי אוהב, MyTEAM. כאן המשחק הפתיע אותי. שילבתי שחקנית מובילה מהליגה של הנשים עם סקורר מהליגה הראשית, והכימיה שנולדה הייתה מסוג הדברים שמחזירים אותך בלילה הבא לעוד ניסוי ועוד משחק. הבחירות נהיות טקטיות ומעניינות. יחד עם זה, כלכלת המטבע הווירטואלי ‎(VC) עדיין יושבת לי כבד, זה אחד הדברים שאני הכי פחות אוהב במשחק הזה. אני מעדיף להתקדם בלי לפתוח חבילות בקצב מהיר, וזה לפעמים הופך לי את המשחק לארוך ומייגע מידי. זה כמובן אפשרי, אבל מצריך סבלנות אמיתית. כשהמשחק מעניק פרסים מדויקים על זמן שהשקעתי, הרגשתי שיש תמורה ושאני לא מטפס על איזה קיר חלק. הייתי שמח לעוד נתיבי התקדמות קצת יותר יצירתיים מארנק פתוח, כאלה שמתגמלים יצירתיות ובנייה בלי תחושת תלות בחבילה הבאה.

תנו לכבידה לנצח: NBA 2K26 מרגיש אמיתי אבל האם זה מספיק? – שיחקנו

הליגה של הנשים ‎(The W) כבר לא נראית כמו אי נפרד. בניתי גארדית זריזה, נכנסתי ליריבויות, התחברתי לפרצופים שחוזרים שוב ושוב, וגיליתי שההתקדמות כאן משפיעה לי גם על הקבוצה שבניתי. העובדה שאפשר להרוויח מטבע גם במשחקי הרשת של המצב הזה גרמה לי לחזור לשם לא רק בשביל הלב אלא גם בשביל הראש. זה משהו שקראתי לפני כמה שבועות בפורומים ששחקניות, ועכשיו הרגשתי אותו על הבקר. סוף סוף זה מרגיש כמו חלק מהעולם הגדול, לא תוספת שמסמנים עליה וי.

בערב אחר, עם קפה שחור ליד, עברתי אל הניהול ‎(MyNBA). כאן הזמן מתכווץ. סימולציות רצות מהר, יעדים מהמועדון משרטטים לי מסלול עונתי, ואני מוצא את עצמי עושה החלטות שהן יותר מסכום הנתונים. החלק שהדליק אותי במיוחד היה האפשרות לקחת את השחקן שלי מהקריירה ולשתול אותו ברוסטר ניהולי, עם כל הנטיות והסגנון שלו. פתאום זה לא עוד גרף סטטיסטי, זה שחקן שאני מכיר. וכשמוסיפים לזה פלייאוף מקוון מול חברים ‎(Online Playoffs), זה כבר ערב שלם של סיפורים קטנים. טיים אאוטים שנחרטים, חילופים שנראים גאוניים כשזה מצליח, וטעות אחת שנלמדת לעונה הבאה. הקצב החדש מכבד את הזמן, והניהול מרגיש שוב כמו מרחב יצירתי ולא כמו עבודה.

תנו לכבידה לנצח: NBA 2K26 מרגיש אמיתי אבל האם זה מספיק? – שיחקנו

תנו לכבידה לנצח: NBA 2K26 מרגיש אמיתי אבל האם זה מספיק? – שיחקנו

במעברים בין המצבים אני מרגיש שהמשחק סוגר מעגלים. הקריירה האישית מעניקה זהות על המגרש. העיר מאפשרת להזיע מהר ולגלות מי אתה מול אחרים. הקבוצה שבניתי היא מעבדה לחיבורים שלא הכרתי. הליגה של הנשים מחברת רגשית ומכנית בין עולמות. והניהול מלמד אותי לחשוב עונות קדימה ולא רק פוזשן קדימה. לפעמים העיר מציבה אותי מול יריבות חזקות מדי וזה שובר מומנטום, ולפעמים הקצב של החבילות והמטבע יוצר מחסום.

בפעם הראשונה מזה שנים אני קם בבוקר ומתלבט מה לפתוח קודם. עוד אימון קטן בקריירה לפני משחק מפתח. קפיצה לעיר בתקווה לפגוש חמישייה רעבה בדיוק כמו שלי. ניסוי חדש להרכבים בקבוצה שבניתי, אולי עם פוינט גארדית שמזיזה את הקצב אחרת. או ניהול של סדרת חצי גמר שנגררה למשחק שביעי ונוגעת לי בקצות האצבעות. כשאני סוגר את הערב, אני מבין למה זה עובד. כי כל חלק מקרין על החלק האחר. לכדורסל יש לב, ויש לו גם עיר, קבוצה, נשים שמכניסות עוצמה אחרת, וחדר הנהלה שרואה את התמונה הרחבה. וכשהכל מתחבר, זה כבר לא מצב משחק. זו עונה שלמה שאני חי בה.

ביצועים גרפיקה וסאונד

נכנסתי לעונה הזו עם ציפייה כפולה. מצד אחד מנוע התנועה החדש נותן תחושה חלקה יותר בכל המגרש. מצד שני רציתי לראות אם המעטפת הטכנית עומדת בקצב. בעיר ‎(The City) סוף סוף מרגישים את זה ברגליים עם קצב תמונה יציב יותר של שישים פריימים לשנייה ‎(FPS), מה שהופך ריצות בין מגרשים ופוזשנים רצופים לזורמות יותר. זה שדרוג משמעותי למצב שהיה בעבר כבד יותר, ובפועל הוא מקצר את הדרך בין מסך למסך ומגדיל את זמן המשחק נטו.

עם זאת אני עדיין מרגיש תקרת זכוכית בקצב התמונה על קונסולות הדור החדש. הקהילה ממשיכה לבקש 120 פריימים לשנייה במצבי משחק תחרותיים ובמיוחד על הדגם החזק יותר של פלייסטיישן, והבקשה הזו חוזרת שוב ושוב. מבחינתי מצב ביצועים ייעודי למהירות גבוהה במגרשים סגורים היה משדרג תחושת שליטה והיענות. נכון לעכשיו הסטנדרט נשאר שישים, ואני מקווה לראות מצב מהיר יותר בעתיד.

תנו לכבידה לנצח: NBA 2K26 מרגיש אמיתי אבל האם זה מספיק? – שיחקנו
ואיך אפשר בלי אבדיה

במחשב האישי התמונה מורכבת. הדרישות הרשמיות ברורות וכוללות אחסון מהיר וכרטיס מסך עם תמיכה בממשק גרפי עדכני, וגם מעבד עם הוראות ‎AVX2. מעבר לזה המשחק מצהיר בחנות על שימוש במנגנון הגנה מפני פריצה ‎(Denuvo Anti tamper) ועל שילוב מנגנון נגד ציט ברמת הליבה ‎(Kernel level anti cheat). כמי שאוהב לשחק וגם להתאים הגדרות, העובדה הזו מעלה בי שאלות על השפעה אפשרית על ביצועים ועל גמישות סביב מודים. במציאות של השבוע הראשון נתקלתי וגם קראתי על גמגומים נקודתיים, בעיקר בתחילת סשנים שבהם נראה שהמשחק מרכיב צלליות ‎(Shaders) מחדש. אחרי כמה משחקים זה נרגע לי, אבל זו נקודה שמבקשת ליטוש כדי שהחוויה תהיה חלקה כבר מהדקה הראשונה.

תנו לכבידה לנצח: NBA 2K26 מרגיש אמיתי אבל האם זה מספיק? – שיחקנו

בצד הוויזואלי יש קפיצה שנראית לעין. תאורת האולמות עברה כוונון והצבע של הפרקטים קיבל עומק טבעי יותר. דגימת העור של השחקנים נראית חיה יותר מול הזרקורים, והפרטים הייחודיים לכל אולם מרגישים סוף סוף כמו בית אמיתי לקבוצה ולא כמו עטיפה גנרית. זה בולט במיוחד במקומות שקיבלו דגשים עיצוביים ייחודיים. מבחינתי זו החזרה הראשונה מזה זמן שהופכת את המסכים לעצירה לצילום ולא רק צינור לסטטיסטיקה.

תנו לכבידה לנצח: NBA 2K26 מרגיש אמיתי אבל האם זה מספיק? – שיחקנו

ההצגה הקולית גם היא קיבלה שדרוג שאהבתי. צוות השידור המרכזי עודכן עם קולות מוכרים שמוסיפים משקל למשחק, קרייני אולמות אמיתיים הוקלטו לקבוצות רבות, ויש הרחבות לשפות בינלאומיות כולל צוות סיני מלא והרחבות לספרדית. זה נותן תחושה אירוע כבר בפתיח, ובסגירות צמודות הקצב של הפרשנות עולה בהתאם ולא נשאר שטוח כמו בעבר. מבחינתי זה אחד המקומות שבהם המשחק מדבר בשפה של שידור חי ולא של סימולציה.

ומצד שני יש נקודת כאב שחוזרת בכל שנה פחות או יותר. עוצמת הקהל והמיקס של הסאונד באולם לא תמיד תואמים את הרגע. לפעמים שלשה גדולה נבלעת, לפעמים יש שריקות רקע או שאגות רקע קבועות שמושכות תשומת לב לא במקום. בגדול – כדורסל חי מהרעש, וכשהקהל לא מתפרץ בזמן זה שובר את הקסם. כאן הייתי רוצה עוד מדרגות דינמיקה ועוד סרגל שליטה לפי מצב משחק, כדי שכל אחד יבחר את האיזון בין פרשנות, קהל ואפקטים.

אני רואה כאן בסיס מצוין. העיר מרגישה סוף סוף מהירה, האולמות נראים כמו טלוויזיה של יום ראשון בלילה, והשידור הקולי תופר אווירה של אירוע. מהמקום שלי אני מבקש שלושה דברים: מצב מהיר יותר לקונסולות עם 120 פריימים לשנייה לפחות בחלק מן המצבים. במחשב האישי מטמון יציב כדי לבטל גמגומים של הדקות הראשונות וגם שקיפות סביב המנגנונים שמלווים את ההגנה והאנטי ציט ‎(Denuvo Anti tamper ו Kernel level anti cheat). ובסאונד עוד מדרגה של דינמיקה לקהל ומיקס שמבין רגעים. אם הדברים האלה יקבלו טיפול, המעטפת תישב בדיוק על מה שהמשחקיות כבר השיגה ותיתן לעונה הזו להישמע ולהיראות כמו שהיא מרגישה.

האם לשדרג ?

אם שיחקתם בגרסה הקודמת, המעבר לשנה הנוכחית מרגיש כמו החלפת נעלי אימונים שחוקות בזוג חדש שמחזיק את הקרסול. על המגרש ההבדל הכי בולט הוא תחושת המשקל והאחיזה ברצפה. ב 2K25 היו רגעים שבהם האנימציות הרגישו שמושכות אותי קדימה גם כשניסיתי לבלום. השנה הבלימות והשתילות יושבות טוב יותר, שינויי כיוון ננעלים בזמן, והכדרור מתגמל תזמון וקצב יד. זה לא קסם. זה דורש כמה משחקים עד שהאצבעות והעיניים מסתנכרנות, אבל כשהגוף מבין את השפה, ההתקפה זורמת אחרת לגמרי.

תנו לכבידה לנצח: NBA 2K26 מרגיש אמיתי אבל האם זה מספיק? – שיחקנו

בקריירה האישית שלי ‎(MyCAREER) חזר לי הטעם של סיפור. בשנה שעברה העדפתי לעקוף חלקים ארוכים כדי להגיע מהר למשחקים. השנה בנו עלילה שנלחמת פחות ביומיום של השחקן ונותנת לי לחזור לאימונים ולמשחקי המפתח מבלי להרגיש שאני נוטש את הנראטיב. עדיין יש קטעים שהייתי מקצר, אבל ברוב הזמן ההרגשה היא של מסע ולא של רשימת מטלות.

כשיצאתי אל העיר ‎(The City) הרגשתי שהסביבה מפנה לי את הדרך למשחק ולא להליכה. הניווט מהיר יותר, הכניסה למגרשים קצרה יותר, והמגרש האישי הפך באמת לבית שאני מתגאה בו. עם זה, נקודת הכאב הוותיקה של התאמות בין יריבות עדיין מציצה פה ושם. היו לילות שבהם חמישייה אקראית שלי נתקלה בקבוצות מחוברות מדי. זה לא שוברת עסקה, אבל מי שחי בעיר ירצה לראות עוד צעד בכיוון של התאמות חכמות ושקופות יותר, כדי לא לאבד מומנטום בין משחק למשחק.

הקבוצה שבניתי ‎(MyTEAM) היא סיבה מצוינת לשדרג אם אתם אוהבים יצירתיות. השילוב של הליגה הראשית עם הליגה של הנשים פותח אפשרויות שבשנה שעברה לא היו על השולחן. המשחק מעודד חיבורים לא שגרתיים, וכשזה עובד מרגישים כימיה חדשה. מצד שני, כל מה שנוגע למטבע הווירטואלי ‎(VC) נשאר תובעני. מי שבוחר להתקדם בלי להוציא כסף יוכל, אבל יצטרך סבלנות. ההבדל מול 2K25 הוא פחות במכניקה של הכלכלה ויותר באפשרויות החדשות להרכבים. אם הכלכלה של השנה שעברה עיצבנה אתכם, השנה לא תרגיש פתאום נדיבה. אם אהבתם לבנות ולחקור, יש כאן משחקייה רחבה יותר.

הליגה של הנשים ‎(The W) כבר לא מרגישה אי מנותק כמו לא פעם בשנה שעברה. ההתקדמות שם מתחברת לקבוצה שבניתי, ויש תחושה שמדובר באגף נוסף של הבית ולא במחסן מאחור. זה שינוי שמוסיף עומק למי שאוהב לגוון ימים ושגרות.

בניהול המועדון ‎(MyNBA) הרגשתי קפיצה בשליטה ובקצב. סימולציה זריזה יותר, יעדים מהמועדון שמגדירים כיוון לעונה, ואפשרות להכניס את הדמות שלי מהקריירה לתוך סגל ניהולי עם אופי ברור. ב 2K25 כבר היה בסיס טוב, אבל השנה נוצר רצף שמחבר בין מי שאני כשחקן לבין מי שאני כמנהל. אם אתם מהטיפוסים שאוהבים לפתוח עוד עונה ועוד תרחיש, זו סיבה אמיתית לשדרוג.

בחזית המעטפת הטכנית ההתרשמות שלי מעודדת, אבל לא מושלמת. באולמות האור והמרקמים נראים עשירים יותר, והאווירה של שידור חיה יותר. בעיר הקצב יציב יותר וזה מורגש בכל דקה. מצד שני, חלום המאה ועשרים פריימים לשנייה ‎(FPS) במצבים תחרותיים נשאר חלום, ובעומסים ראשונים של העונה נתקלתי וראיתי דיווחים על ניתוקים. במחשב האישי שמחתי לראות תחושת שוויון מול הקונסולות, אבל יש עדיין רגעים של גמגום בתחילת סשן שדורשים ליטוש. אלה דברים שיכולים להיפתר בעדכונים, אבל הם חלק מהשיקול.

אז למי כדאי לשדרג. אם אתם משחקים על פלייסטיישן 5 ‎(PS5) או אקסבוקס סדרה ‎(Xbox Series X|S) או מחשב, ואתם אוהבים לשחק בעיר, להשקיע בקריירה ולחקור הרכבים בקבוצה שבניתי, השנה מרגישה כמו שדרוג אמיתי בתחושת המשחק ובגיוון התוכן. אם אתם שחקני סולו שמבלים בעיקר אופליין ולא סבלתם ב 2K25 מתחושת החלקות או מהעדר סיפור, אפשר להמתין להנחה או לעדכונים ולראות איך הכלכלה והתאמות היריבות מתייצבות. אם אתם על קונסולות הדור הישן, רוב הקסם של השנה ירגיש רחוק יותר, ולכן פחות דחוף לעבור.

בשורה האחרונה האישית שלי. אם 2K25 היה משחק טוב שאני חוזר אליו בשביל החברים, 2K26 הוא משחק שאני חוזר אליו בשביל התחושה. התנועה, הקצב, החיבור בין המצבים, והאפשרות לבנות משהו שהוא באמת אני. זה לא מושלם, אבל בפעם הראשונה מזה זמן אני מרגיש שהפרקט מדבר איתי. מי שמחפש את ההרגשה הזו יקבל תמורה לשדרוג. מי שמודד הכול בכמה מהיר יעלה הדירוג בלי לפתוח את הארנק, ירגיש שהעסק קצת קשוח.

לשרשור תגובות לחץ כאן