MARVEL Tokon: Fighting Souls ביקורת: מארוול מקבלת את האנימה שחיכינו לו

עבר לא מעט זמן מאז שמשחק מכות של מארוול הצליח לייצר את אותה תחושה של אירוע. לא עוד משחק שמסתפק בדמויות מוכרות ובכמה מתקפות נוצצות, אלא כזה שגורם לנו להתחיל לחשוב על הרכב הקבוצה, להתווכח מי הדמות הכי טובה ובעיקר לרצות עוד קרב אחד לפני שסוגרים את הקונסולה.

MARVEL Tokon: Fighting Souls מגיע בדיוק לנקודה הזאת.

מאחורי המשחק עומדת Arc System Works, שאחראית בין היתר על Guilty Gear ו-Dragon Ball FighterZ, ובמקום לנסות לשחזר את Marvel vs. Capcom אחד לאחד, היא עושה משהו מעניין יותר: לוקחת את ה-DNA של משחקי המכות הקבוצתיים, מוסיפה מערכת של ארבעה לוחמים בכל צד, מלבישה על הכל עיצוב יפני מוגזם ומרשים, ומצליחה ליצור משחק שמרגיש מוכר ושונה בו זמנית.

ובגרסת ה-PS5, שבה שיחקנו, התוצאה מלוטשת מאוד.

ארבעה גיבורים זה לא בהכרח ארבע פעמים יותר מסובך

הגימיק המרכזי הוא כמובן קרבות 4 על 4.

על הנייר זה נשמע כמו מתכון לאסון. שמונה דמויות, Assist, החלפות, מתקפות מיוחדות, אפקטים מכל כיוון ומסך שהופך בתוך שניות למופע זיקוקים.

בפועל, המערכת הרבה יותר מסודרת מכפי שנראה בצפייה ראשונה.

הבסיס עדיין מרגיש כמו משחק מכות אחד על אחד. יש דמות פעילה, ולצידה חברי הקבוצה שאפשר להזעיק להתקפות Assist או להחליף אליהם. לחיצה על כפתור ה-Assist מזמינה אחד מחברי הקבוצה, בעוד שילוב של כיוון עם L2 מאפשר לעבור ישירות לדמות אחרת. אפשר גם להזמין דמות לעזרה ואז להפוך אותה לדמות הפעילה בזמן שהמהלך מתבצע.

אחרי שמתחילים להבין את זה, MARVEL Tokon מפסיק להרגיש כמו כאוס ומתחיל להרגיש כמעט כמו משחק אסטרטגיה מהיר מאוד.

לא מספיק לבחור ארבע דמויות שאוהבים. צריך לחשוב איך הן עובדות יחד.

דמות שמתמחה בלחימה מקרוב יכולה לקבל גיבוי מדמות ששולטת במרחק, Assist מסוים יכול לפתוח הגנה של היריב, ודמות אחרת יכולה להיכנס בדיוק באמצע קומבו ולהאריך אותו בעוד כמה שניות כואבות. וזה גם המקום שבו מתגלה העומק האמיתי של המשחק.

משחק מכות שלא דורש תואר לפני הקרב הראשון

אחד הדברים המוצלחים ביותר כאן הוא הנגישות.

משחקי מכות מודרניים נמצאים בבעיה. מצד אחד הם צריכים לספק לקהילה התחרותית מערכות עמוקות שאפשר ללמוד במשך מאות שעות. מצד שני, אם שחקן חדש צריך לבלות ערב שלם במצב האימונים רק כדי להצליח לבצע מתקפה מיוחדת, הוא כנראה לא יישאר מספיק זמן כדי לגלות את העומק הזה.

Tokon מוצא פתרון לא רע בכלל.

מערכת Link Attack מאפשרת ליצור רצפים בסיסיים באמצעות לחיצות חוזרות על אותו כפתור ככה שאפשר לתת את זה גם לילד בן ה-5 שלכם שפשוט יספים ת הכפתור והוא עדיין יכול לנצח. יש גם Quick Skills שמאפשרים לבצע מתקפות מיוחדות בצורה פשוטה, לצד Command Inputs מסורתיים למי שמעדיף את שפת משחקי המכות הקלאסית.

והחלק החכם הוא שהמשחק לא הופך את שתי האפשרויות לזהות לחלוטין. מי שמבצע את הפקודות המסורתיות מקבל מעט יותר נזק וגם ממלא מהר יותר את מד ה-Skill. כלומר, השחקן המתחיל יכול ליהנות מיד, אבל עדיין קיים תמריץ ללמוד ולהשתפר. זה עובד.

אפשר לקחת את ספיידרמן, קפטן אמריקה או וולברין ולהתחיל לגרום לדברים מרשימים לקרות על המסך תוך דקות. אבל אחרי כמה קרבות מתחילים להבין שהמשחק רק נתן לנו להיכנס בדלת.

משם מגיעים Assist, החלפות, Assemble Rush, הגנות, Counters, שילובים בין דמויות ותזמון. תקרת היכולת גבוהה מאוד.

20 דמויות, והן באמת מרגישות שונות

בהשקה יש 20 דמויות לבחירה.

מצד אחד, במשחק שבו משתמשים בארבע דמויות בכל קבוצה, 20 דמויות אינן מספר עצום. אחרי הכול, קבוצה אחת כבר משתמשת בחמישית מכל הבאץ.

מצד שני, Arc System Works השקיעה כמעט בכל דמות מערכת או רעיון שמבדילים אותה מהאחרות.

קפטן אמריקה הוא דוגמה מצוינת. המגן שלו אינו רק אנימציה יפה בתוך קומבו, אלא כלי ששולט במרחב ויכול לשמש להתקפה ולהגנה. Ghost Rider, לעומת זאת, כולל מכניקת התחממות שיכולה להפוך אותו למסוכן יותר, אבל דורשת ניהול נכון.

Iron Man נראה כאילו מישהו במארוול אישר ל-Arc System Works להפוך אותו לקרוב משפחה אבוד של Gundam ו- Peni Parker מגיעה לקרב בתוך SP//dr, חליפת המכה הענקית שלה, שתופסת חלק משמעותי מהמסך , וספיידרמן נע בדיוק במהירות ובקלילות שהיינו מצפים ממנו.

היתרון הוא שלא מרגישים שבחרנו רק איזה סקין אחר לאותו לוחם. כמעט כל מעבר בין דמות לדמות דורש שינוי מסוים באופן שבו חושבים על הקרב.

כנראה אחד ממשחקי מארוול היפים שנעשו

אפשר לדבר הרבה על מערכות הקרב, אבל קשה להתעלם מהדבר הראשון שרואים – המשחק הזה פשוט יפהפה.

Arc System Works כבר הוכיחה שהיא יודעת ליצור גרפיקה תלת ממדית שנראית כאילו צוירה ביד, אבל החיבור עם מארוול עובד כאן בצורה כמעט מושלמת. במקום לנסות לחקות את ה-MCU, הדמויות קיבלו פרשנות חדשה לחלוטין. הן עדיין מזוהות מיד, אבל נראות כאילו מארוול הפיקה סדרת אנימה בתקציב בלתי מוגבל.

האנימציות חדות, הבעות הפנים מוגזמות בדיוק במידה הנכונה, מתקפות מיוחדות משנות את זווית המצלמה, והמעברים בין חלקים שונים בזירות הופכים לפעמים קרב רגיל לסצנה שנראית כאילו נלקחה מסדרת אנימציה.

גם הזירות עצמן עמוסות בפרטים קטנים וברפרנסים למעריצים. Marvel's New York וה-X-Mansion הן דוגמאות טובות לכך. אחת הביקורות היחידות כאן היא שהיינו שמחים לקבל עוד כמה זירות כבר בהשקה.

על PS5 הוא מרגיש בבית

המשחק מרגיש מהיר, חד ומגיב היטב, וזה קריטי במשחק שבו כמה פריימים יכולים להפריד בין חסימה מוצלחת לקומבו ארוך ומביך. גם ה-DualSense אינו נשכח. המשחק משתמש במשוב ההפטי, בעיקר במצבי הסיפור ובחלק מרגעי הפרזנטציה, ויש תמיכה ב-Tempest 3D Audio של ה-PS5.

זה לא אחד מאותם משחקים שבהם ה-DualSense משנה לחלוטין את הדרך שבה משחקים, אבל התוספות הקטנות כן עוזרות לגרסת הקונסולה להרגיש שלמה ומושקעת.

אונליין, כאן המשחק אמור לחיות

אפשר לשחק מקומית, אבל ברור מהר מאוד שהחיים הארוכים של Tokon נמצאים באונליין. המשחק תומך בלובי של עד 64 שחקנים, משחקי Ranked ו-Casual ומערכת Rollback Netcode.

בקרבות בין שחקני PlayStation החוויה זוכה לדיווחים טובים מאוד, וה-Netcode עושה את העבודה. הבעיה היחידה שכדאי לדעת עליה כרגע היא ש-Crossplay עם שחקני PC עלול להכניס למשוואה בעיות שמקורן דווקא בגרסת המחשב. לכן, מי שמחפש כרגע את החוויה התחרותית הנקייה ביותר ב-PS5 עשוי להעדיף משחק מול שחקני PlayStation בלבד.

מעבר לכך, המבנה הקבוצתי הופך את האונליין לממכר מאוד.

גם כשמפסידים, קל לסיים קרב עם מחשבה על שינוי קטן בהרכב. אולי Assist אחר היה עובד טוב יותר. אולי כדאי להזיז את וולברין לתפקיד אחר. אולי דמות שלא נראתה מעניינת קודם משלימה בדיוק את החולשה של הקבוצה.

זה סימן טוב מאוד למשחק מכות.

ומה יש למי שלא רוצה להיכנס לאונליין?

יותר ממה שציפינו.

Episode Mode מציג חמישה סיפורים סביב קבוצות שונות, בפורמט שמשלב Motion Comics עם אנימציה ודיבוב. התסריטים נכתבו על ידי Kieron Gillen, והקמפיינים עושים עבודה טובה גם בהצגת הדמויות וגם בלתת לשחקן סיבה לנסות לוחמים שאולי לא היה בוחר בעצמו.

חמשת הפרקים מספקים בערך שש עד שמונה שעות, בהתאם לרמת השחקן. זה לא World Tour של Street Fighter 6, וחשוב לומר את זה.

הסיפור כאן ליניארי יותר, והמבנה חוזר על עצמו. מי שקונה משחק מכות בעיקר בשביל קמפיין ענק לשחקן יחיד יקבל ב-Street Fighter 6 חבילה שאפתנית יותר.

אבל Tokon מפצה עם All-Star Arena, מצב Survival, Combo Trials, שיעורים לדמויות, Training Mode מקיף ו-Arcadia Rumble, מצב משונה וחביב שמשתמש בדמויות ה-Chibi של הלובי ומכניס מעט אווירת משחק מסיבות לתוך החבילה.

יש כאן מספיק תוכן כדי שהמשחק לא ירגיש כמו תפריט שמוביל לכפתור Ranked.

לא הכול מושלם

מערכת ארבעת הלוחמים היא גם היתרון הגדול ביותר וגם המקום שבו Tokon עלול לאבד חלק מהשחקנים. המשחק עושה מאמץ גדול להיות נגיש, אבל יש בו המון מערכות.

Assist, החלפות, Quick Skills, Inputs רגילים, Assemble Counter, Crossover, מדדים שונים והיכולות הייחודיות של כל דמות. בשלב מסוים השחקן החדש עלול לגלות שהמשחק שהרגיש פשוט בעשר הדקות הראשונות הפך למשהו הרבה יותר מורכב.

גם מערכת ההגנה אינה מושלמת. Assemble Counter יכול לעצור מומנטום ולמתן את קצב הקרב, ויש מבקרים שהעלו סימני שאלה בנוגע לאופן שבו המכניקות ההגנתיות ישפיעו על המטא התחרותי לאורך זמן.

גם ה-Tag עצמו יכול להרגיש מעט פחות מיידי ממה שהיינו רוצים במשחק כל כך מהיר. זאת אינה בעיה שמקלקלת את הקרבות, אבל כאשר כל שאר המערכת מגיבה במהירות כזו, דווקא המעבר בין הדמויות לפעמים מרגיש קצת פחות חד.

ויש גם את עניין הרוסטר.

20 דמויות הן התחלה טובה, במיוחד מכיוון שכל אחת מהן מפורטת ומושקעת, אבל במשחק 4 על 4 קשה לא לחשוב על כל השמות שחסרים. Sony ו-Arc System Works כבר מתכננות להרחיב את המשחק. ה-Year 1 Pass כולל ארבע דמויות נוספות וזירה נוספת, כך שהחבילה צפויה לגדול.

השורה התחתונה

MARVEL Tokon: Fighting Souls מצליח במקום שבו היה קל מאוד להיכשל.

הוא לא מנסה להיות Marvel vs. Capcom חדש עם שם אחר, ולא מסתפק בלשים את ספיידרמן, איירון מן ווולברין על המסך ולקוות שהלוגו של מארוול יעשה את השאר. יש כאן משחק מכות עם רעיון משלו.

מערכת 4 על 4 יוצרת כמות אדירה של אפשרויות, אבל עדיין מאפשרת למתחילים לבצע דברים מרשימים כמעט מיד. מאחורי השליטה הפשוטה מסתתר משחק עמוק מאוד, שהקהילה התחרותית כנראה תפרק לגורמים בחודשים ובשנים הקרובות.

הוא גם נראה נפלא, נשמע מצוין, מלא באופי ומציג כמה מהגרסאות המעניינות ביותר שראינו לדמויות מארוול במשחק וידאו.

הוא אינו מושלם. הרוסטר היה יכול להיות גדול יותר, מספר הזירות מעט מצומצם, מצב הסיפור אינו מתחרה בהיקף של Street Fighter 6 וחלק ממערכות ההגנה וה-Tag עדיין יכולות לקבל ליטוש. אבל ב-PS5, המקום שבו המשחק מרגיש כרגע במיטבו, אלה יותר הסתייגויות מאשר סיבות להתרחק.

Arc System Works קיבלה לידיה את מארוול ולא ניסתה להיות Capcom. בדיעבד, זאת כנראה ההחלטה הכי טובה שהיא הייתה יכולה לקבל.

ציון: 9 מתוך 10