זה קורה כמה פעמים במהלך השנה הקולנועית. פתאום מגיע משום מקום סרט קטן שאף אחד לא שמע עליו. סרט עם תקציב דל וכמעט ללא אפקטים, אבל עם סיפור טוב ומפתיע וקאסט מעניין, מוקרן בפסטיבל נחשב ומצליח בהפתעה לסחוף את המבקרים והקהל, לזכות גם בפרסים ובהצלחה מסחרית. קומדיית האקשן "תלמה" היא בדיוק סרט כזה. "תלמה" מגיע להקרנות מסחריות בבתי הקולנוע בארץ אחרי שהוקרן בהצלחה בתחרות הרשמית של פסטיבל סאנדנס וגם זכה לפני חודש לפתוח את פסטיבל ירושלים בהקרנת החוץ החגיגית בבריכת הסולטן. מדובר בסרט מפתיע, מרגש ומאוד מצחיק, שנותן המון כבוד לסבים ולסבתות של כולנו ומוכיח שאסור להספיד אותם ולמרות שהגוף כבר לא צעיר וחזק, יש להם עדיין כמה טריקים מפתיעים בשרוול.
את "תלמה" כתב וביים ג'וש מרגולין. תסריטאי ובמאי שעבד עד עכשיו בעיקר בטלוויזיה וזהו סרט הקולנוע הראשון שלו. העלילה מבוססת על מקרה אמיתי שקרה לסבתו תלמה, שמסתבר שהיא בת 103 ועדיין צלולה ומתפקדת. ג'ון סקוויב בת ה-94 (ששיחקה בסרטים כמו "נברסקה" ו"אודות שמידט" ובסדרות טלוויזיה רבות) מגלמת את תלמה פוסט, אישה מבוגרת שחיה את חייה בשגרה קבועה ודי משעממת. יום אחד היא נופלת קורבן לעוקץ טלפוני, כשהיא עונה לשיחה ממס' לא מזוהה ומהקו השני עונה לה בחור צעיר שמתחזה לנכד שלה ומספר בבהלה שהוא מעורב בתאונת דרכים, נמצא במעצר וכדי לשחרר אותו בערבות הוא צריך שהיא תשלח 10.000 דולר במזומן לכתובת שהוא ייתן לה. תלמה הלחוצה עושה את מה שאומרים לה בשיחה, וכאשר היא מבינה שהיא נפלה קורבן לעוקץ, היא לוקחת חבר ישן שלה בשם בן (שאותו מגלם ריצ'ארד ראונטרי המנוח, שמוכר בעיקר בזכות "שאפט". הוא נפטר בשנה שעברה וזה סרטו האחרון) ואת הקלנועית שלו כדי למצוא את האנשים שעקצו אותה מבלי להודיע למשפחה שלה. מכאן מתחילה שרשרת של אירועים שלא אפרט מחשש לספוילרים שיהרסו את חווית הצפייה בסרט.
צפיתי ב"תלמה" עם חבר בהקרנת שישי צהריים בקולנוע "לב" בדיזנגוף סנטר בתל-אביב. ההקרנה הייתה מלאה בצופים מכל הגילאים שנהנו, צחקו והיו מרותקים למסך לכל אורך הסרט. מה שאהבתי מאוד ב"תלמה" זה שאמנם מדובר בסרט ביכורים של היוצר שלו ג'וש מרגולין , אבל הוא לא מרגיש בכלל כמו סרט ביכורים. מרגולין המיומן לא מוריד לשנייה אחת את הרגל מהגז. הסרט יחסית קצר, אורך כשעה וחצי, אבל לא מרגישים שהזמן עובר כי הוא קצבי, זורם, מלא באנרגיה ומתח ובעיקר מצחיק מאוד. רוב הבדיחות בסרט נשענות על פער הגילאים בין הקשישים לבין הילדים והנכדים הצעירים מהם. ויש גם דיאלוגים שנונים ומרגשים על הזיקנה, על הגוף שהוא כבר לא מה שהיה פעם (למרות שהנפש והתודעה צלולים), על ההיאחזות בשגרה והפחד מטכנולוגיה ושינויים וגם על הבדידות שתופסת נפח גדול יותר בחייהם של אנשים ככל שהשנים עוברות. הצפייה ב"תלמה" גרמה לי להעריך יותר את הזמן שיש לי עם ההורים שלי, שהגיעו לגיל מבוגר אבל לא מרגישים שהם כאלו וגם להתגעגע לסבים והסבתות שלי שכבר לא בין החיים היום.
הסיבה האמיתית שבגלל כדאי ללכת ולראות את "תלמה" היא ג'ון סקוויב, שמוכיחה שגיל זה באמת רק מספר. סקוויב משחקת בסרטים ובסדרות כבר שנים רבות ורק עכשיו ובגיל מתקדם של 94, קיבלה הזדמנות לשחק בתפקיד ראשי והיא מסתערת עליו עם אמביציה ורעב שיש לשחקנים צעירים שסיימו הרגע את בית הספר למשחק. הגוף אמנם טיפה איטי, אבל כריזמה, חן וכשרון משחק יש לה בשפע. סקוויב נכנסת בטבעיות לדמותה של תלמה וביחד עם ריצ'ארד ראונטרי הוותיק שזורח לצידה בתפקיד בן, הם נהנים מכל רגע ביחד ולחוד על המסך ובלי מאמץ גם גונבים את ההצגה מהשחקנים הצעירים מהם. חוץ מהם משחקים בסרט גם פרד הצ'ינגר בתפקיד דני הנכד של תלמה. פרקר פוסי, שהייתה סוג של כוכבת אינדי בשנות ה-90 ונעלמה קצת מאז וכאן משחקת בתפקיד גייל בתה של תלמה ואמו של דני. קלארק גרג , שמוכר יותר כסוכן קולסון מסרטי "הנוקמים" ומהסדרה "סוכנות ש.י.ל.ד" משחק בתור אלן, בעלה של גייל ואביו של דני וגם מלקולם מקדואל הכריזמטי מופיע בתפקיד קטן וגונב הצגה.
בקיצור – 9/10 – כדאי לראות.
תלמה – ארצות-הברית 2024. 99 דקות. תסריט ובימוי: ג'וש מרגולין. שחקנים: ג'ון סקוויב, פרד האצ'ינגר, ריצ'ארד ראונטרי, פרקר פוסי, קלארק גרג, מלקולם מקדואל.
תמונות, פוסטר וטריילר באדיבות "טוליפ אנטרטיימנט בע"מ"
