"מקום שקט" היה הפתעה כשיצא לבתי הקולנוע ב-2018. מותחן מד"ב קטן ואפקטיבי ללא דיאלוגים כמעט, שמספר על משפחה שנאלצת לשרוד בעולם בזמן מתקפה של חייזרים שלא רואים, אבל רגישים לרעש והורגים את כל אדם שמדבר או משמיע קול. הסרט הפך ללהיט מפתיע והפך את ג'ון קרסינסקי (מכוכבי "המשרד", שכתב וביים את הסרט וגם שיחק בו עם אשתו אמילי בלאנט) לבמאי מבוקש. אחרי סרט המשך שיצא ב-2020 (מיד אחרי שנגמרו סגרי הקורונה), קרסינסקי פזל גם לפרויקטים אחרים (בימים אלו מוצג בבתי הקולנוע הסרט החדש שלו, קומדיה לכל המשפחה בשם "חברים דימיוניים" ), אבל לא שכח את "מקום שקט" וכשהאולפנים רצו להפיק סרט נוסף, הוא החליט לזוז הצידה. הוא כתב את התסריט, נשאר בעמדת המפיק ומי שביים הוא הבמאי הצעיר מיכאל סרונסקי, שביים עד עכשיו את המותחן "פיג" עם ניקולס קייג'.
"מקום שקט: היום הראשון" שעלה אתמול בבתי הקולנוע, הוא בעצם פריקוול שמספר על היום הראשון של מתקפת החייזרים הקטלנית שעמדה בבסיסם של שני הסרטים הקודמים. הוא מתמקד בהתחלת המתקפה בניו-יורק ומספר את מה שקורה דרך עיניהם של שני אנשים שונים שנפגשו בזמן המתקפה ומנסים לשרוד ביחד. סם (שאותה מגלמת ליופיטה ניונגו המרשימה), היא חולת סרטן שהגיעה לעיר במסגרת טיול של ההוספיס שבו היא מאושפזת. ואריק (שאותו מגלם ג'וזף קווין) הוא סטודנט צעיר שהגיע מאנגליה כדי ללמוד משפטים.

מודה שלא ראיתי את שני הסרטים הקודמים של "מקום שקט" כשיצאו לבתי הקולנוע וכשהם עלו לנטפליקס. מצד שני, זה נתן לי יתרון, לא היה לי איך להשוות ביניהם ובאתי לביקורת עם דף חלק. מצד שני, אחרי שראיתי את הסרט הראשון אתמול, אני חייב לומר שהוא הרבה יותר טוב. מה שכן, הצפייה בו הזכירה לי את "מלחמת העולמות" של ספילברג מ-2005. גם הוא היה סרט שעסק במתקפת חייזרים. רק שהוא היה הרבה יותר טוב, מעניין וסוחף מ"מקום שקט: היום הראשון".
הייחוד של שני הסרטים הקודמים, זו העובדה שרובם התנהלו ללא דיאלוגים בכלל ועם שימוש נרחב באפקטים קוליים ובעריכת סאונד. מה שעזר לבנות מתח ותרם לתחושת הפחד והלחץ של הדמויות בסרט. גם "מקום שקט: היום הראשון" לוקח את הכלל הזה ומשתמש בו. יש במהלך הסרט כמה רגעים מותחים והסאונד (במיוחד באיימקס) מעולה ובהחלט מעלה את הלחץ לרמות גבוהות, אבל הם בודדים והסרט התנהל ברובו על מצב של טייס אוטומטי. רוב הצופים בהקרנה שבה נכחתי עזבו את האולם באמצע הסרט, וזה משהו שלא קורה הרבה. כדי שסרט יוכל להתנהל ללא דיאלוגים, לא רק צריך שתהיה שליטה טובה בכל אמצעי המבע הקולנועי, אלא צריך גם סיפור טוב. מה שלא היה ב"מקום שקט": היום הראשון". הדמויות לא היו מספיק מפותחות, סיפור הרקע שלהן והמניעים שמהן הן פועלות היו מינימליים מאוד. מה שמנע ממני כצופה להזדהות איתן. אם היו מפתחים את התסריט טיפה יותר ומוסיפים לדמויות עוד רקע ורבדים , זה היה יכול לשדרג אותו בכמה רמות למעלה גם המשחק לא היה אחיד. לופיטה ניונגו עושה את כל מה שהיא יכולה עם הדמות שלה, אבל השחקן ששיחק לצידה היה מוגזם והכימיה ביניהם לא הייתה טובה.
"מקום שקט: היום הראשון" – ארצות הברית: 2024. 100 דקות. בימוי: מיכאל סרונסקי. תסריט: מיכאל סרונסקי, ג'ון קרסינסקי, בראיין וודס. שחקנים: ליופיטה ניונגו, ג'וזף קווין, דג'ימון הונסו.

