סרט לסופשבוע – אופנהיימר (Oppenheimer)

למרות חוסר האחידות, "אופנהיימר" הוא סרט שאם כבר הולכים לראות אותו, עדיף שזה יהיה בקולנוע.


כריסטופר נולאן נחשב לקולנוען שכבר הפך למותג (ע"ע שפילברג וסקורסזה). אחד כזה שכל סרט שלו הופך לאירוע קולנועי. כזה שמשריינים בשבילו ערב, מזמינים אליו כרטיסים מראש, מוודאים שלבייביסיטר אין תכניות, מגיעים מוקדם, מוצאים חניה, קונים פופקורן ושתיה במחיר מופקע במזנון ואחר כך מנתחים אותו על דרינק בבר שנמצא מול הקולנוע.  סרטו החדש של נולאן "אופנהיימר", זכה עוד לפני שעלה רשמית לבאזז אדיר ברשתות החברתיות. מדובר באפוס ביוגרפי ומלחמתי שאורכו הוא שלוש שעות. הוא מבוסס על ספר שכתבו קאי בירד ומרטין שרווין ומבוסס על חייו של רוברט ג'יי אופנהיימר (שאותו מגלם קיליאן מרפי, שחקן אופי קבוע אצל נולאן שגם דומה מאוד לאופנהיימר המקורי). מדען ופיזיקאי שנחשב ל"אבי פצצת האטום". הסרט לא רק עוסק במסע של אופנהיימר וצוותו אל עבר פצצת האטום הראשונה, אלא גם בהתמודדות שלו עם השדים האישיים שלו, היחסים עם משפחתו והקולגות שאיתם הוא עבד וועדת חקירה שנעשתה לו לאחר סיום מלחמת העולם השנייה.


אחד הדברים שאני אוהב בכריסטופר נולאן, זה השליטה האבסולוטית שהוא פיתח בכל אמצעי המבע הקולנועי. הוא משתמש במיומנויות שפיתח כדי שהצופים ירגישו שהם נמצאים בתוך הסרט ושבנוסף לחוויה, הם יעברו תהליך ומסע עם הדמויות שלו. וכמו הסרטים הקודמים שלו, גם "אופנהיימר" מספק חווית צפייה שעובדת על כל חמשת החושים וקשת הרגשות. סיימתי את הצפייה מותש ובאפיסת כוחות, בלי אנרגיה בגוף או מילים לתאר את מה שעברתי בשלוש השעות האחרונות. חווית הצפייה הטוטאלית נהפכה לעוצמתית יותר בזכות פורמט ה-IMAX, המסך הגדול והסאונד העוצמתי שבאולם מגדילים את הכל פי 3 (נולאן צילם את "אופנהיימר" גם במצלמות IMAX, בנוסף לציוד הצילום הרגיל. בארה"ב, בנוסף לגרסא הרגילה ול-IMAX הוא גם מוקרן בגרסת IMAX פילם 65 מ"מ, שקיים באולמות בודדים שבהם המסך משתרע על קיר שלם) והופכים את "אופנהיימר" לסרט אפי תרתי משמע. כזה שצריך לצפות בו באולם קולנוע עם התנאים הכי טובים שיש.

אבל, למרות הגודל וחווית הצפייה הטוטאלית, משהו ב"אופנהיימר" לא עבד לי כמו שצריך. וזה חוסר האחידות שלו, שגורם לבלגן ומעיב על חווית הצפייה המיוחדת . החלק הראשון של הסרט, שעוסק במסע של אופנהיימר וצוותו אל עבר הפצצה, עשוי מצוין. הוא מותח, אינטנסיבי, קצבי ומגיע לשיא בסצנת הניסוי, שבה נולאן וצוותו הצליחו להגיע לפיצוץ אטומי שייראה ויישמע משכנע ככל האפשר, בלי שימוש באפקטים ממוחשבים. ועל כך מגיע להם כל הכבוד. החלק השני לעומת זאת, הוא ההיפך הגמור מזה. עם דיאלוגים שנמתחים כמו מסטיק והיה אפשר לקצץ בחצי, קצב איטי והרגשה של הצגת תיאטרון מצולמת.

חייב לשתף שלמרות חוסר האחידות בשני חלקי הסרט, הייתי מרותק לכל אורכו ולא פזלתי לעבר הטלפון שהיה בתיק ועל שקט. את זה אפשר לזקוף לזכות חווית הצפייה שהשאירה עלי רושם גדול, אבל גם בזכות התהליך שדמותו של אופנהיימר עוברת לאורך הסרט. הוא מתחיל אותו נמרץ, חייכן ומלא באנרגיה, ומסיים אותו כבוי ועייף. קיליאן מרפי, שחקן אופי שנחשב לקבוע אצל נולאן ודומה מאוד לאופנהיימר המקורי, מקבל הזדמנות לבלוט לטובה בתפקיד הראשי ועושה את זה ובגדול. הוא מגלם בן אדם, עם כל היתרונות והחסרונות, ומראה שגם למדען הכי מבריק שיש יש אישיות. עוד מוקדם לדעת מה הסיכוי של "אופנהיימר" בעונת הפרסים הקרובה, אבל אני בטוח שמרפי עצמו יקבל מועמדות. חוץ ממרפי "אופנהיימר" מתהדר בקאסט מגוון של שחקנים. בולטים לטובה מאט דיימון כגנרל שמעסיק את אופנהיימר, ג'וש הארטנט, שעושה כאן קאמבק כקולגה של אופנהיימר מימי האוניברסיטה, אמילי בלאנט כאשתו קיטי. פלורנס פיו, שמגלמת את ג'ין קטלוק. החברה לשעבר והמאהבת (ומופיעה בחלק מזמן המסך שלה בעירום מלא). השחקן הבריטי טום קונטי שמפציע לרגע בתפקיד אלברט איינשטיין וגארי אולדמן, שמופיע בסצנה אחת כנשיא ארה"ב לשעבר הארי טרומן ומצליח לגנוב ממרפי את ההצגה. הדמויות של בלאנט ופיו לא מקבלות מספיק ביטוי בסרט וחבל. אבל כשהן כן מופיעות, הן חורכות את המסך.

בקיצור – אפשר לראות.

"אופנהיימר" – ארצות הברית/בריטניה 2023. 180 דקות. תסריט ובימוי: כריסטופר נולאן. שחקנים: קיליאן מרפי, אמילי בלאנט, מאט דיימון, רוברט דאוני ג'וניור, פלורנס פיו, ג'וש הארטנט,  קנת' בראנה, ג'ייסון קלארק, אלדן ארנרייך, טוני גולדווין, טום קונטי, דייויד קרומהולץ, בני ספאדי, קייסי אפלק, גארי אולדמן, דיין דיהאן, דילן ארנולד.

 

לשרשור תגובות לחץ כאן


8:00
  /  
20.07.2023
  
איתמר נימרוד

1