עותק מוקדם: באדיבות פליסטיישן ישראל.
חשש מספויילרים: ה-NDA שקיבלתי מתיר לדבר על דברים ספציפיים מאוד ממהלך המשחק. אתם יכולים להיות משוכנעים שלא אחרוג ממנו ואף אגדיל ואשאיר לכם מספיק מקום לדמיון איפה שיתאפשר.
היה היה
לסמוראים של טסושימה היה קוד מאוד שמרני בנוגע לטקטיקות לחימה. להביט לאויב בעיניים, לתקוף פנים מול פנים ולהשתמש בכלי נשק יפנים בלבד. למונגולים לעומת זאת, שהיו ביתרון מספרי וטכנולוגי עצום על היפנים לא היה אלוהים ובטח ובטח שלא רחמים. 80 ממיטב הלוחמים של טסושימה נשחטו בקרב בזה אחר זה למעט שניים. אחד מהם הוא סנסיינו וגיבורנו ג'ין סאקאיי.
הדרך להיות נינג'ה מטורפת מתחילה בדקירה קלה בגב ושיסוף של הגרון
הלך כפרה השריון.
נשארה רוח הרפאים.
היו לי כאן לא מעט ווייבים של אנאקין סקייוואקר "ממלחמת הכוכבים" לפני שניהפך לאתם יודעים מי. בשניהם ראו פוטנציאל של רוע מקילומטר. שניהם היו בטוחים שהם משרתים את הטוב ושניהם בסופו של דבר אימצו את "הדארק סייד".אה וכמובן שניהם נוהגים לעטות מסכות מגניבות ברמות לפניהם. ג'ין הוא איש טוב בליבה שלו. עוזר לזולת, מלטף שועלים וחובב גדול של תרבות יפן. איך הופכים איש טוב לרוצח המונים? זו בדיוק ה-שאלה שהמשחק עונה עליה.
עוד נקודה שהייתי רוצה לציין לטובה היא הסוף, שהוא הצ'רי און-טופ. משובח ברמה הכי גבוהה שיש. הייתי כולי צמרמורת. זהו.
הקטאנה היא כל עולמו של ג'ין. ויש לכך סיבה טובה.
קצת קשה לראות בגלל המעבר מ-HDR אבל ג'ין מגניב חצי חיוך כאן למשמע החייל שמגיח מאחוריו.
סנסיי אישיקאווה. מורה, מחנך וקשת מס' 1 בכל טסושימה.
מפעם לפעם כשאתם מדברים עם אחת הדמויות יעלה פרומפט שייתן לכם אפשרות לבחור מה לענות חזרה. עדיין לא ברור לי בשביל מה זה טוב אם זה (ככל הנראה) לא משפיע על שום דבר. הסיכויים גם שאני אזכור מה עניתי שם הם כל כך נמוכים שסביר להניח שאם אבחר לשחק את אותו שלב שוב מתישהו, אענה אותו דבר.
קיים מחסור משווע של אנשים רעים משניים במשחק. בסדר, החאן הוא הנבל הראשי והוא שורף אנשים בחיים ולמד את התרבות היפנית על בוריה על מנת לדעת איך להכאיב לאויבים שלו והוא סך הכל באמת איש די רע. אבל איפה הפקודים שלו? מיניונים? סריסים? הגנרל מאחורי אחד הצבאות הכי אכזריים בתבל מתנהל בלי קצינים בלי כלום? החלטה קצת תמוהה של ההפקה.
חוטון חאן, צאצאו של גינגיס חאן. איש רע לכל הדעות. לבד לגמרי.
לא רק נראה טוב, גם רץ טוב
- עבור בעלי ה-PS4 Pro המשחק מציע שני מצבים גרפיים: רזולוציית 1080P ופריים רייט "לא נעול" הנע בין 30 ל-60 פריימים בשנייה; רזולוציה דינאמית עד 4K עם 30 פריימים בשנייה. במצב השני לפי כמות ה-Motion Blur אני מעריך שמדובר כאן על בין 1400P ל-1800P עם Checkerboarding אבל את זה כבר ניתן ל-Digital Foundry להחליט כשיצא המשחק. המצב הראשון קרץ לי אישית הרבה יותר מה שגם שמתי לב שיותר קל לי לבצע הדיפות והתקפות-נגד אתו (על כך בהמשך).
- ישנם אי-אלו פרופילים של סאונד. בין היתר ניתן למצוא גם כזה של סאונד תלת-ממדי לאזניות שמיועד ככל הנראה לגרסת ה-Platinum של האזניות הממותגות של פליסטיישן.מצב סרט בשחור לבן סטייל אקירה קורוסאווה. עושים כבוד לגדול בימאי סרטי הסמוראים. את כל המשחק מההתחלה ועד הסוף ניתן לשחק בסטייל הזה.
- מהתפריט הראשי לקח לי 12(!) שניות לטעון שמירה וזמן דומה לעשות Respawn אחרי מיתה.
- לא כל כך ברור איך הם עשו את זה אבל המשחק שוקל בקושי 44GB.
- עוד יותר לא ברור איך הם עשו את זה, ה-PS4 Pro השקה שלי היה שקט כמו חתלתול במהלך רוב המשחק.
שני מצבים גרפים: Better Frame Rate ו-Better Resolution.
עושים כבוד לאקירה קורוסאווה.
מערכת הקרב
GOT הוא לא Sekiro וטוב שכך, אחרת אני לא יודע אם הייתי מספיק לסיים אותו בזמן לביקורת. Sekiro שכבודו מונח במקומו, קשה עד בכי. ל-GOT יש 3 מצבי קושי שניתן להחליף ביניהם בכל רגע נתון במהלך המשחק – קל, בינוני וקשה. ההבדלים בין הרמות מתבטאים בזמן שיהיה לך להגיב ליריב וכמה הוא והחברים שלו "ישתוללו" עליך עם התקפות אחת אחרי השנייה. עבדכם הנאמן שיחק 98 אחוז מהזמן על הרמה "הקשה". אני לא מחשיב את עצמי שחקן Souls או Bloodbourne מצטיין אבל אני אוהב אתגר ואני חושב שזה בדיוק מה שהמישחק סיפק לי. לא היה לי קל אבל גם לא רציתי למות על אמת.
GOT הוא לא AC Japan. יש דגש מאוד חזק במשחק על ריאליזם בעוד שב-AC הוא הרבה יותר נוטה להיות קרטוני. ב-GOT אתה יכול לספור את מס' המכות שתקבל לפני שתמות על פחות מיד אחת (לא משנה באיזו רמת קושי תבחר) ואילו בשני, אתה יותר קרוב לספוג של מכות. דם ובוץ הם מוטיבים מאוד חזקים גם תוך כדי משחק וגם בסצינות המעבר. דם על הרצפה, דם עלי, דם עליכם. דם על כולם. לא חוסכים במראות במשחק הזה לרבות כריתת גפיים ועריפת ראשים מפעם לפעם. סדרת AC היא קצת יותר PG במובן הזה.
GOT הוא לא Sekiro וטוב שכך.
הנשק העיקרי של ג'ין הוא הקטאנה והקטאנה בלבד. כן, זה קצת מאכזב בהיסתמך על כך שלסמוראים ולנינג'ות היו הרבה יותר מסתם חרבות בעידן הפיאודלי, אך ב-SuckerPunch מצאו דרך להפוך את החרב מכלי נשק די גנרי ובנאלי לכלי מעצים, משחית וגם שוחט(!) של ממש. בידיים מיומנות החרב הזו שמה את "הפסיכו" "בנינג'ה פסיכופטית". ישנם 4 "מצבי עמידה" כאשר כל מצב מיועד עבור סוג מסוים של אויבים. למשל, המצב עמידה הדיפולטיבי יעיל נגד אויבים עם חרבות אבל בקושי מסוגל לשרוט את כל השאר. בשדה הקרב מצאתי שלהלחם ב-4-3 אנשים תוך כדי שיורים בך חיצים זה מאתגר אך מספק מאוד. המון דם ניתז במשחק הזה. דם ובוץ. לא רק על הרצפה גם עליכם. בעצם בעיקר עליכם. כל מכה מרגישה כאילו אתה מחזיק משהו עוצמתי ביד. משהו שיכול לחסל. רק עצם המחשבה על מה הם היו יכולים לעשות עם זה עם ה-Haptic Feedback של השלט החדש ב-PS5 וכבר בא לי סבוב נוסף.
במשימות קצת יותר מאתגרות כשהמון זועם של מונגולים שועט לכיוונך באמוק, יתקיפו אותך הרבה פעמים גם תוך כדי שאתה מתקיף מישהו אחר. לשמור על מרווח ביניך לשאר תוך כדי החלפת מצבי עמידה יכול להיות בין קשה-Sekiro לבין בלתי אפשרי. אחרי המחנה הראשון שניסיתי לכבוש כמו רמבו בעור של חליפת באטמן הבנתי מהר מאוד שאני צריך לשנות טקטיקה. אז קראתי לרוח.
4 מצבי עמידה. כאשר כל אחד מיועד לאוייב מסוג אחר.
הקטאנה. נשק משחית וגם שוחט.
המשחק מעודד אותך, לפחות בשלבים הראשונים לשחק בתור רוח רפאים. כלומר, להתגנב באישון לילה ולרצוח את כולם מאחורי גבם (לפעמים אף בשנתם). רק שהיה לי קצת מוזר שרוב הפעמים שיצא לי לשחק את הרוח מחוץ למסגרת המשימות היה אור שמש בחוץ. בדיעבד אני יודע שיש מנגנון מאוד קסום ומופלא שניתן לשנות באמצעותו את מזג האויר ומעבר לכך לא אוסיף. ג'ין הוא מכונת הרג משומנת היטב כשהוא מגיח מבין הצללים. אנימציות הרצח הן אקסטרא גרוטסקיות וצבעוניות כשאתה נועץ במישהו את החרב מגבוה. רוב הארסנל המשני שלו מיועד לחיסולים שקטים או הימלטות מההמונים לאחר שזוהה, אם כי ניתן כמובן להשתמש בו גם באור יום פנים מול פנים. אם לא הצלחתם להגיע עד למטרה תמיד יש חץ וקשת, חיצים חודרי שריון, פצצות עשן ועוד כמה הפתעות. יחד עם זאת ברגע ששדרגתם את הדמות ליכולות מסוימות, ג'ין הופך לכזו מפלצת משולחת רסן שהרבה יותר מהנה לנצל אותן פנים מול פנים מאשר מאחורי הגב.
ישנם שלושה מצבי הגנה: ספיגה – לחיצה על L1 לפני שהמכה נוחתת; הדיפה – לחיצה על L1 רגע לפני שהמכה נוחתת תגרום ליריב לאבד שיווי משקל ולהיות חשוף למתקפה; מכת נגד – לחיצה על L1 בזמן שהמכה נוחתת תשחרר מכה נגדית שתהרוג או שתפצע משמעותית. לכל אלו מתווספת גם האופציה לזוז הצידה באמצעות כפתור העיגול. שליטה ביד רמה באלו זה מה שעושה את ההבדל בין חיים ומוות וחבל לי שאין איזה מצב אימונים במשחק כי זה לגמרי לא פשוט. מנגד, יש כמה שדרוגים מעניינים ליכולות האלה שהופכות את ג'ין "למשפד מטסושימה". שדרוגים אלה היו ההיילייט של הגיימפליי מבחינתי. גם העלו את רמת האתגר במשחק וגם תגמלו אותי ביריב דקור למוות בלחיצת כפתור אחת. מעבר לכך, ישנם מספר מוקדים ברחבי המפה בהם יאתגרו אתכם לקרב 1 על 1. קרבות אלו הן מבחן האמת למה שלמדתם ולא למדתם במשחק.
מה באי
שליש התחלתי של המפה עם בקושי עשירית מהדברים שאפשר לעשות בו.
כל המפה.
השועלים עבור היפנים הם כמו הפרות עבור ההודים. קדושים. חובה ללטף.
לאחר ששבעתם דם, ישנן עשרות משימות צד מגוונות וייחודיות: להציל חטוף, ללוות שיירה, להתגנב למקומות שמורים ולהאזין, לחקור יערות רדופים, להתנקש, להתנקש מגבוה, להתנקש מרחוק. אין רגע דל. רוצים קצת הפסקה רוחנית מכל ההרג והמוות? מצוין. פזורים ברחבי האי מעיינות חמים בהן ניתן להתחבט בגורל ושאלות פילוסופיות, סדנאות שירה (haiku) ומה שקסם לי הכי הרבה – מקדשים. המקדשים הם כמו מיני-קוואסטים בפני עצמם. במהלך המסע שלכם תתקלו בשערי טורי (torii). אלו שערים שמסמלים את המעבר מהגשמי לרוחני. תמיד בסופם של שערים כאלו תגיעו לכאורה למבוי סתום. לאחר שתדלגו ותטפסו את דרככם בין צוקים וסלעים תגיעו למקדש שיעניק לכם פרס ולרוב גם נוף מרהיב לאי. לא כדאי לפספס.
שער טורי. מסמן את המעבר מהגשמי לרוחני.
מקדש בראש ההר.
כמה מילים לסכום
לדיון בנושא: Ghost of Tsushima – ביקורת משחק
חלק מהתכנים באתר כוללים מעת לעת קישורים לתוכניות שותפים, שעבורם האתר מקבל עמלה עם רכישה בפועל.
עמלה זו איננה מייקרת את עלות הרכישה של המוצרים.