פוג'י X-T2 – סקירה

מצלמה לצלמים

מי שקרא את הסקירה שלי על ה X-T1 יודע שכשלקחתי אותה ליד בפעם הראשונה לא הבנתי איך עובדים איתה, היא נראתה לי מסורבלת ולא אינטואיטיבית עם מספר גדול מדי של גלגלות וכפתורים. מהר מאוד גיליתי שזו היתה המצלמה הנוחה ביותר שצילמתי איתה אי פעם. 

ה X-T2 לא שונה ממנה, לצלמים שאוהבים לשלוט במצלמה שלהם, כלומר 'לצלם', הכל מונח ישר מתחת לאצבעות. גלגלת למהירות התריס, אחת לרגישות, אחת לפיצוי חשיפה ואחת על העדשה בשביל הצמצם. אפשר גם להשתמש בשתי גלגלות קטנות נוספות בשביל כל אחד מהפרמטרים האלה, בג'ויסטיק לבחירת נקודות פוקוס ובכל כפתור אחר לפי החלטה וצורך אישיים.

היא דומה מאוד למצלמה שאותה היא מחליפה, הגוף נראה כמעט אותו דבר, הכפתורים מסודרים באותו אופן, הגודל לא השתנה ורק המשקל עלה מעט. אז מה בכל זאת שונה? בשורה התחתונה – הרבה מאוד.

מה התחדש?

הגוף, החיישן, המסך, העינית – כל אלה קיבלו עדכונים משמעותיים. כתוצאה, הצילום נוח יותר, מדויק יותר ומהיר יותר. אבל נגיע לכל זה ביתר פירוט בשלב מאוחר יותר. נתחיל מבחוץ ונמשיך פנימה.

למרות שבמבט ראשון לא נראה שינויים בגוף, בכל יש לא מעט כאלה. הגלגלות העליונות גדולות יותר ומנגנון הנעילה שלהן שונה. עכשיו יש להן מצב נעול ומצב משוחרר. הייתי שמח אם היה פידבק תחושתי לפיו היה אפשר להרגיש שנמצאים במצב אוטומטי, זה היה חוסך לא מעט מבטים על הגלגלות עצמן, על החיווי על המסך או בעינית.

הכפתורים האחוריים ב X-T1 היו שטוחים מדי, טבועים בתוך הגוף וקשים ללחיצה. ב X-T2 יש שיפור משמעותי בכפתורים האלה, הם עמוקים יותר ונוחים הרבה יותר. 

הכפתורים הבוררים בין מצבי מדידת האור (מימין) ומנוע הצילום (משמאל) נמצאים מתחת לגלגלות. מכיוון שהגלגלות גדולות כל כך, קשה להזיז את הבוררים שמתחתיהן, זו לא תנועה שאפשר לעשות תוך כדי צילום או בהיסח הדעת. ההשלכה הכבדה ביותר נוגעת למצב צילום וידאו, שעבר מכפתור ישיר ייעודי שהיה ב X-T1 לבורר השמאלי ב X-T2. כלומר, מעבר הלוך חזור לעתים קרובות בין צילום תמונות לצילום וידאו הפך למסורבל. פוג'י כנראה התכוונו שצילום וידאו יהיה עניין שיש לתת לו תשומת לב, יש לו איזור נפרד בתפריט ועכשיו גם צריך לקבוע את מצב הצילום לפני שמצלמים סרטון. יתרון נוסף הוא במסגור לפני צילום וידאו – במעבר למצב זה המסך מציג בדיוק מה שיצולם בסרטון, בפרופורציות שונות מאלה של צילום תמונה. יחד עם זאת, החסרון כאמור הוא בחוסר הנוחות ובצעד הנוסף שיש לבצע. 

המסך של ה X-T1 ידע להתקפל 90 מעלות כלפי מעלה ו-45 כלפי מטה, לטובת צילום מגובה המותניים או צילום מעל הראש. המסך החדש קיבל ציר נוסף והוא יודע להתקפל גם 45 מעלות ימינה, לטובת צילום אנכי מגובה המותניים. זו תוספת מבורכת, אבל בנוסף אפשר להגיע עם המסך לזויות לא ברורות.

היו כמה דברים שהרגיזו אותי ב X-T1 בנוגע למבנה המצלמה, בעיקרם היו שני הכיסויים – זה של כרטיס הזכרון וזה של החיבורים מהצד השני. שניהם היו רעועים מדי, הימני נפתח בטעות והשמאלי היה עשוי מגומי. שני הכיסויים האלה שופרו משמעותית ב X-T2, הם יציבים וחזקים יותר ובנוסף הימני לא נפתח בטעות. עוד שני שיפורים בתחום הזה שנמצאים בתחתית המצלמה, הם כיסוי הסוללה שנסגר בתנועה אחת מבלי שיהיה צריך להזיז את התפס, והחיבור לחצובה שנמצא עכשיו בקו אחד עם מרכז העדשה.

מאחורי הכיסוי הימני מתחבאת הפתעה נעימה – שני חריצם לכרטיסי זכרון. אפשר לשמור תמונות במקביל על שניהם לגיבוי, לשמור JPG על אחד ו-RAW על השני, או את כל התמונות על אחד וכשהמקום בו נגמר לעבור אוטומטית לשני. לגבי סרטונים, צריך לבחור על איזה כרטיס הם ישמרו, כך שאפשר למשל לשמור תמונות על כרטיס אחד ווידאו על הכרטיס השני. אי אפשר לשמור סרטונים על שניהם במקביל.

דבר אחד פוג'י עדיין לא תיקנה ולכן לצערי אני יכול להעתיק ישירות מהסקירה שלי על ה X-T1: "פוג'י, מסיבה לא ברורה, מתעקשת במצלמות שלה, והמצלמה הזו לא יוצאת מהכלל, לאפשר לצלם בלי כרטיס זכרון במצלמה וללא שום אזהרה מעבר להודעה קצרה כשמדליקים את המצלמה. אם פספסתי את ההודעה הזו (כמה לא מקצועי מצדי לצלם בלי כרטיס ולא לראות את ההודעה) צילמתי וצילמתי בלי בעיה ובלי אינדיקציה שאף תמונה לא נשמרת בשום מקום. רק כלחצתי על כפתור ה-PLAY גיליתי את הטעות. מבאס!".

תפעול

 כל דור של מכשירים אלקטרונים מבטיח מהירות וכוח חסרי תקדים, ביצועים שלא נראו קודם וכמובן שלא ייתכן שחיינו בלעדיהם. כל מכשיר טלפון הוא כזה, כל מחשב כזה וכל מצלמה היא כזו. היצרניות יוצאות בהצהרות מרחיקות לכת ובפרסומים מפורטים. כמי שצילם גם עם ה X-T1 אני יכול להגיד שאין ספק שההצהרות והפרסומים לגבי ה X-T2 הם נכונים ולא נכונים בעת ובעונה אחת. 

השיפור במהירות התפעול מורגש מהשניה הראשונה. השיוט בתפריטים, שסוף סוף מאורגנים לפי נושאים, הוא קליל ומיידי וכך גם צפיה בתמונות. התחושה היא שהכל עובד מהר יותר, חזק יותר, מדויק יותר. חיישני הפוקוס העוקב מתרוצצים על פני המסך וננעלים על פנים ועל עיניים ללא הרף. הזמן מרגע צילום תמונה ועד שאפשר לצלם שוב הוא בערך רבע ממה שהיה וזה כולל גם את זמן החשכת המסך בצילום ברצף, מה שהופך צילום כזה ליעיל הרבה יותר. 

אם כתבתי שהתריס של ה X-T1 שקט ומאפשר צילום בלתי מורגש, שזה בדיוק מה שכל צלם רחוב מחפש, התריס של ה X-T2 שקט הרבה יותר. בדיוק כמו זה של ה X-Pro2. אפשר לשמוע דוגמה בסקירה המצולמת כאן למטה. בנוסף, התריס המכני מאפשר צילום ברצף עד ל-8 תמונות בשניה. אם עוברים לתריס האלקטרוני, המהירות הזו עולה עד ל-14 תמונות בשניה.

אז למה אמרתי שהפרסום גם לא נכון? כי אפשר עדיין לחיות בשקט ובנחת עם הביצועים של ה X-T1. הדור הנכנס לא הופך את הדור הקודם לבלתי רלוונטי. הוא צעד מובהק קדימה, הוא לוקח את פוג'י אל הקו הראשון של עולם מצלמות המירורלס, אבל זה לא אומר שהוא מייתר את כל השאר. 

צריך לזכור שפוג'י, יותר מכל חברה אחרת, תומכת בדגמים קודמים שלה ומעדכנת אותם באמצעות גרסאות קושחה. רק לפני כמה ימים יצאה גרסה שמעניקה ל X-Pro2 חלק מהיכולות של ה X-T2. אמנם אי אפשר להפוך את המסך שלה למפרקי או לשפר את בהירות העינית שלה והיא לא מקבלת וידאו 4K, אבל 325 נקודות פוקוס היא כן קיבלה ויתכן שיכולות הפוקוס שלה יהיו מעכשיו דומות לאלה של ה X-T2. 

פוקוס

עוד לפני שקיבלתי את ה X-T2 לסקירה, הבנתי שכנראה מדובר במכונה משומנת של פוקוס מהיר לתמונות בודדות ופוקוס יעיל לעקיבה מתמשכת. בצילומים הראשונים תשומת הלב שלי הוסטה לכיוון כמות הפרטים הפלאית שמצאתי כשעשיתי זום לתוך תמונות שצילמתי עם ה-56 מ"מ 1.2, וכמעט שכחתי שהפוקוס אמור להיות הקלף החזק של המצלמה הזו. ואז מישהו שאל אותי איך היא מפקסת בתאורה נמוכה. אז בדקתי. ונדהמתי. 

ישבתי בבית בערב, כיביתי את כל האורות חוץ מהטלוויזיה וניסיתי לפקס על מסגרת של תמונה שהיתה תלויה על הקיר. במציאות היה קשה לראות משהו, אבל על המסך התמונה היתה מוארת וברורה והחשוב ביותר – המצלמה הצליחה לפקס בקלות שוב ושוב. חישבתי לפי מדידת האור שמדובר היה ב EV -4. חלק מהטובות ממצלמות ה- DSLR יודעות לפקס רק ב EV -2 או EV -3. גם בהזדמנות אחרת של צילום אירוע בתאורה נמוכה, הפוקוס ננעל בהצלחה באחוזים גבוהים מאוד.

התמונה אותה צילמתי בבית בחושך באמצעות ה-35 מ"מ f/2:

כמובן, בסוף לא שכחתי לבדוק את הפוקוס העוקב, ולשמחתי קיבלתי בהשאלה גם X-T1 כך שיכולתי להשוות ביניהן. בשורה התחתונה, חוץ ממהירות הפוקוס הבודד הדומה בשתיהן, ההבדלים היו ניכרים כבר מהרגע הראשון בכמה תחומים. בעיקר ביכולת של ה X-T2 לעקוב אחרי אובייקטים באופן עקבי יותר ומדויק יותר.

מערכת הפוקוס של המצלמה הזו מורכבת ומצריכה לימוד מעמיק כדי לכוון אותה בהתאם לצרכי הצילום. בנוגע לתחום הפוקוס העוקב, זה לא שהיא יוצאת מהקופסה ומיד יודעת לבצע את העבודה הספציפית שמבקשים ממנה. צריך להכיר אותה ולגרום לה להכיר אותך. בנוסף, זה לא שאי אפשר לקבל מקבץ של צילום ברצף עם אחוז גבוה של תמונות בפוקוס באמצעות ה X-T1. העניין הוא שצריך לעבוד קשה יותר איתה. לעומתה עם ה X-T2 קל הרבה יותר להוציא מקבץ מוצלח. 

דוגמה לפוקוס עוקב בצילום ברצף: 

איכות תמונה

כמו שכבר כתבתי, כמות הפרטים ורמת החדות שגיליתי כשצללתי לרמת הפיקסל התמונות שצילמתי, במיוחד עם העדשה האיכותית ביותר שקיבלתי לצורך הסקירה – ה 56 מ"מ 1.2, הדהימה אותי. הגדלתי עוד ועוד פורטרטים וכל עין וכל גבה וכל ריס נראו בבירור – הנה קרופ 100% כזה לדוגמה (מוקטן בכ-50%):

מאז שפוג'י הציגה את חיישני ה X-Trans שלה, הם היו ידועים בצבעים החיים שלהם וברמת הפרטים הגבוהה שלהם. המעבר הנוכחי מה-16 מגהפיקסל של חיישן ה X-Trans II ל-24 מגהפיקסל של הדור החדש, ה X-Trans III, לא פוגע ביכולות של החיישן החדש, נהפוך הוא – מתוצאות שפרסם האתר photonstophotos מתמונות שצילמתי ושלחתי לו עולה שהטווח הדינמי גבוה לפחות בחצי סטופ יחסית לקודמו ורמות הרעש שהוא מציג דומות עד ל-ISO 800, וממנה והלאה הן אפילו נמוכות יותר יחסית לאלה של החיישן הקודם.  

השוואה ישירה בין ה X-T1 ל X-T2:

 X-T1: 

X-T2:

וקרופ 100% של שתיהן:

X-T1: 

X-T2:

כאמור, רמות הרעש לא נפגעו במעבר לחיישן החדש למרות העליה המשמעותית בכמות הפיקסלים בו. הירידה הראשונה באיכות התמונה שאפשר להבחין בה בהגדלה 100% היא ב-ISO 3200. הירידה הניכרת הבאה היא ב-ISO 12800 ואז רמת הרעש גבוהה ורמת הפרטים נמוכה. כמובן שלא מדובר על צפיה בתמונות במסך מחשב כמו כאן או כמו בפייסבוק, מכיוון שכמעט כל הרמות שומרות על צבעים חיים באופן מרשים, אלא על הגדלות או הדפסות.

דוגמאות לרמות ISO שונות, קרופ 100%:

דוגמאות לרמות ISO שונות, קרופ 100%:

השורה התחתונה

איש חכם אמר לי פעם תמיד להשתמש בכלים מתאימים לביצוע כל משימה. לקחתי את העצה הזו לתשומת לבי ואני חוזר אליה שוב ושוב. לרוב האנשים ברור שלא מסננים פסטה עם פטיש ולא תוקעים מסמר בקיר עם צינור גינה. באופן כללי אפשר להגיד שככל שהמצלמה טובה יותר, נוחה יותר, יעילה יותר – ככה היא מתאימה לביצוע משימות רבות יותר, אבל מצד שני ברור שמצלמה גדולה, כבדה ורועשת שמתאימה לצילום ספורט מכיוון שהיא מהירה מאוד לא תתאים לצילום רחוב. ומצלמה קטנה שנוח לקחת לטיול לא תהיה מתאימה לצילום סטודיו. אני לא מתכוון שכדאי לתקוע איתה מסמר בקיר, ובטח לא לסנן פסטה, אבל ה X-T2 פשוט טובה בהכל. הרעיון שכל הפרמטרים של החשיפה ניתנים לשליטה באופן ישיר הוא הכי חכם והכי אינטואיטיבי מכל המצלמות בהן צילמתי. איכות התמונה, רמת הפרטים, הצבעים המשגעים והאיכות ברגישות גבוהה, מתלווים ליכולת פוקוס מרשימה (גם פוקוס עוקב באופן כללי אבל בעיקר פוקוס בתאורה נמוכה) ולתריס שקט ויוצרים מערכת מרשימה ביותר. יש לה מספר לקויות, אבל ברור שה X-T2 היא כלי שמתאים לביצוע כל משימה.

סקירה מצולמת

דוגמאות נוספות (ללא עריכה)

לדיון בנושא: פוג'י X-T2 – סקירה