Quad Vena – ג'נטלמן מודרני

ה-Quad Vena אינו המוצר הראשון של החברה הבריטית הוותיקה שזוכה לביקורת באתר, אבל הוא בהחלט החדשני ביותר - הוא מהווה ...

8:00
  /  
15.02.2015
  
מאת: אור

הקדמה

ה-Quad Vena אינו המוצר הראשון של החברה הבריטית הוותיקה שאני מקבל לביקורת, אבל הוא בהחלט חדשני הרבה יותר מהמוצרים שלה שסקרתי בעבר (בקישור אפשר גם לקרוא עוד על החברה, שחוגגת בקרוב 80 שנות עשייה מבורכת ביותר בתחום האודיו!)

כאמור, ביחס לאופי המאופק והשמרני של היצרן הבריטי הוותיק הזה, ה-Quad Vena הוא די מפתיע, ולמרות שכלפי חוץ יחידת ההדגמה שקיבלתי לידי שומרת על עיצוב שמרני למדי בגימור ה-Lancaster Grey האופייני מאוד ל-Quad (אם כי ניתן גם להזמינו בגימורים הרבה יותר אופנתיים כמו שחור ולבן פיאנו ועץ מהגוני יוקרתי), הרי שפחות או יותר מכל בחינה אחרת מדובר כאן על מוצר "פוסט-מודרני". לפנינו מתחרה ראוי ביותר בקטגוריה שהולכת ותופסת תאוצה בשוק האודיו של מגברים קומפקטיים, בדומה למוניטור אודיו AirStream A100 ולדגמי ה-7050 ו-3020 של NAD.

נתונים טכניים

ה-Vena כולל 2 כניסות סטריאו אנלוגיות בלבד, אבל מפצה על כך ובגדול עם עושר הכניסות הדיגיטליות שלו, כולל שתי כניסות אופטיות, שתי כניסות USB (אחת Type A ואחת Type B לנגנים ניידים כגון iPod), כניסת קואקס אחת ותמיכה בבלוטות' בתקן AptX האיכותי (כולל אנטנה חיצונית לשיפור הקליטה בדגם בגימור המתכתי). כל הכניסות ממוקמות באחורי המכשיר, לצד יציאה PRE אנלוגית אחת, שתי יציאות דיגיטליות (אחת אופטית ואחת קואקס), וכמובן שני זוגות של תבריגים באיכות טובה אך לא מדהימה עבור חיבור זוג רמקולים בודד. החזית כוללת מקלט IR עבור השלט המינימליסטי, חוגת ווליום מאסיבית ונעימה מאוד לתפעול, כפתור הדלקה, כפתורי INPUT ייעודיים לכל אחת מהכניסות, וכן חיבור 6.5 מ"מ לאוזניות. מעבר לזה אין כלום – אין שליטה בטונים (באס וטרבל), לאודנס או באלאנס. What you hear is what you get.

על הנייר, ה-Vena דוחף 45W לזוג רמקולים עם עכבה נומינלית של 8 אוהם – נתון סולידי ויותר ממספק עבור מגבר בקטגוריה הזאת. ה-DAC המובנה במגבר מבוסס על ה-CS4398 של סירוס לוג'יק – אחד מהשבבים היותר "נחשבים" בתעשייה, אשר למרות תמיכה בדגימות של עד 192KHz "בלבד", ניתן למצוא אותו ברכיבים של יצרני היי-אנד כגון מקינטוש, ברייסטון וקלאסה.

כאמור, זה רכיב קומפקטי יחסית, ורוחבו עומד על כ-31 ס"מ בלבד, לעומת רוחב סטנדרטי של כ-45 ס"מ עבור רכיבי אודיו. לעומת זאת, הוא עם נתון של כ-9.5 ס"מ, הוא מעט יותר גבוה ממגברים סטנדרטיים, וגם העומק שלו לא קטן, כ-30 ס"מ.

Quad Vena - ג'נטלמן מודרני

 

השוואה למתחרים

כאמור, קטגוריית המגברים השולחניים תופסת תאוצה רבה בזמן האחרון, ושניים מהמתחרים המובילים של ה-Quad Vena בקטגוריה המשווקים בארץ הם ה-NAD D 7050 והמוניטור אודיו A100.

ה-Vena הוא לדעתי המכשיר הטוב ביותר מבין השלושה, בהיותו משולב עם DAC איכותי, שוקל פי 3, ובעל הכי הרבה כניסות ויציאות. החסרון הפונקציונלי המשמעותי ביותר שלו לעומת שני האחרים הוא היעדר יכולת ניגון מהרשת: הוא מאפשר ניגון אלחוטי רק מעל התווך של תקן בלוטות' AptX – פתרון איכותי למדי, אבל הרבה יותר פשטני מאשר DLNA מעל Wi-Fi. בשורה התחתונה, ה-Quad Vena הוא המגבר השולחני הקרוב ביותר באיכות ובביצועים למגבר משולב איכותי "רגיל", כאשר המוניטור אודיו A100 הינו אלטרנטיבה טובה למי שמחפש פתרון דומה בעלות נמוכה יותר. ה-NAD הוא כנראה הכי סקסי (וגם הכי יקר), אבל הוא נטו דיגיטלי – אין לו כניסות ויציאות אנלוגיות וגם לא DAC – והוא משמעותית יותר חלש משני האחרים: נתון ההספק שלו דומה למראית עין, אבל נמדד ב-4 אוהם, כך שבפועל הוא חלש בערך פי 2 מהקוואד והמוניטור אודיו. בהינתן גוון הצליל המאופק מאוד האופייני ל-NAD, היעדר העוצמה מהווה חסרון שבהחלט יש לתת עליו את הדעת.

להלן טבלה השוואתית של הנתונים הטכניים של הדגמים הנ"ל (הדגמים האחרים אינם נמכרים באופן סדיר בישראל): 

Quad Vena - ג'נטלמן מודרני
 

ביקורת האזנה

ציוד נלווה

למטרת הביקורת חיברתי ל-Vena שני זוגות של רמקולים מדפיים: פוקאל 706 ו-Era Design D5. שני הדגמים הנ"ל מתומחרים באיזור ה-5,000-6,000 ₪, ונחשבים לניטרליים למדי.

מהצד השני חובר למגבר מחשב נייד של לנובו מדגם X220, אשר עבר דרך ה-ODAC שדאג להמרה מחיבור ה-USB הלפטופ לכניסה האנלוגית של המגבר. ה-DAC פנימי של המגבר נבדק בחיבור נגן CD בסיסי של פיליפס באמצעות כבל אופטי.

כדי למקסם את הרשמים מהביקורת – שהינם בכל מקרה אישיים ולא טכניים – בחרתי להאזין למערכת הזאת בקונפיגורציית Nearfield, בה הרמקולים מוקמו בערך מטר אחד מהשני, ועברו צידוד פנימה לעברי, כשישבתי בקצה משולש שווה צלעות בין הרמקולים, והקפדתי על מיקום הטוויטרים בגובה האוזניים. בחרתי בסידור כזה כדי למקסם את הרשמים מהמגבר תוך צמצום השפעות של החדר – פינת משפחה חצי סגורה במימדים של בערך 3×4 מ'.

קטעים נבחרים

AC/DC – Thunderstruck

קלאסיקה מודרנית של הלהקה האוסטרלית האלמותית, שמתחיל עם ריף חביב בגיטרה חשמלית אשר מתוגבר אחרי כחצי דקה בהלמות תופים קצבית. אחרי כדקה מגיע הקול המיוחד של בריאן ג'ונסון, שתופס את הבמה, ומשתלב בתופים בוגיטרות שלא מפסיקים לתת בראש לאורך כל השיר. זה שיר קצבי אך קצת גימיקי, מה שלא מוריד מפקטור ההימנוניות שלו – כמות הספורטאים שעולים למגרש לצליליו ברחבי העולם מאוד מרשימה!

ה-Vena נותן לכל כלי וכל קול את הכבוד שלו בשיר הזה, ומתמודד בכבוד רק גם עם האנרגיה של התופים, גם עם החשמל של הגיטרות וגם עם הקול הדינמי של הסולן. כשהכל מתחבר יחדיו עם ווקאלים מרכזיים ומעט קדמיים, תופים שהנפח שלהם מרשים מאוד ועובר בהרבה מאוד את הרמקולים, וגיטרות שממוקמות קצת מאחורי הסולן ומשני צדדיו, מתקבלת במה תלת-מימדית מרשימה מאוד. הראש מתחיל להתנועע לפי הקצב, השטיקים של ג'ונסון ושאר חברי הלהקה מעלים חיוך וסוחפים בקלות את המאזין ביחד עם השיר, והצלחתי לדמיין את עצמי שומע אותו בהופעה או על מערכת הרבה יותר גדולה מסידור של מטר על מטר בפינת המשפחה שלי!

Quad Vena - ג'נטלמן מודרני

 

Live – Lightning Crashes

הסינגל הראשון מאלבום הבכורה של ההרכב האלטרנטיבי הזה, שכמה וכמה מהשירים שלו הגיעו לראש המצעדים אי שם בשנות התשעים. הוא מתחיל עם פריטה עדינה על גיטרה חשמלית, שזזה מרמקול לרמקול, ואחרי כשלושים שניות מצטרף הסולן בשירה שקטה יחסית. אחרי דקה ורבע הגיטרה מקבלת הרבה יותר נפח, וקצת אחר כך גם הווקאלים מתנפחים. באיזור השתי דקות נכנס הבאס וחצי דקה אחריו מגיעים סוף סוף התופים והשיר מתחיל להתרומם לקצב הרבה יותר דינמי מהשקט ההתחלתי.

אפקט הסטריאו של הגיטרה בהתחלה מתבצע יפה מאוד ע"י ה-Vena, ובהמשך השיר "הניפוח" של הגיטרה והווקאלים גם מרשים מבלי להרגיש מוגזם מדי. הבאסים לא הולכים לאיבוד מאחורי הכלים האחרים, ממש למטה הם נוטים להתעגל קלות, וחסר עוד קצת סנאפ בתופים. זה שיר מאוד מאתגר למגברים בגלל ההפקה הדינמית שמתחילה ממש מינורית, מתנפחת ומתמלאת ומסתיימת בקרשנדו די אגרסיבי, ולמרות שהקוואד לא מצטיין, הוא גם לא נכנע ובסך הכל נותן פה עבודה יפה.

Quad Vena - ג'נטלמן מודרני

 

The Temptations – Papa Was a Rolling Stone

אחד מקטעי הפאנק המגדירים של כל הזמנים, בביצוע המקורי של הטמפטיישנס, כולל ליווי של כלי מיתר. זה קטע של 7 דקות שכולל כאמור הכל מכינורות, דרך גיטרה בלוזית, אפקט ווה-ווה, פסנתר וורליצר חשמלי, כפיים וכלי נשיפה, ולכל אורך הדרך הגיטרה באס ומצילת ההיי-האט שומרים על הקצב הבסיסי.

גם זה קטע מאתגר ביותר, כי כלים שונים ומשונים כל הזמן נכנסים ויוצאים, וכמוהם גם הווקאלים הרבים בעלי הגוון השונה והדינמיקות הרבות. מה שכן, הכל יחסית רגוע, וה-Vena לא מתקשה לתת לכל כלי ולכל קול את המקום שלו בבמה העמוסה הזאת, תוך שמירה מרשימה מאוד על הפרדה מעל במה תלת-מימדית טובה מאוד.

Quad Vena - ג'נטלמן מודרני

 

Fine Young Cannibals – Good Thing

הרכב ג'אז רוק שידוע בעיקר בזכות הלהיט She Drives Me Crazy, אבל שאחראי על לא מעט להיטים, כולל הבלדה הקלאסית Johnny Come Home, וקאבר משובח ל-Suspicious Minds המופתי של אלביס.

השיר Good Thing הפויע לראשונה ב-1987 דווקא בסרט Tin Men המעולה של בארי לווינסון, עם דני דה-ויטו וריצ'רד דרייפוס, שבו הלהקה ביצעה אותו "בהופעה חיה" במועדון לילה במהלך הסרט. הקצב והאנרגיה של השיר, וההתקפה הישירה שלו על המידים הופכים אותו לקטע בחינה טוב עבור מגברי סטריאו. הוא מתחיל עם ריף גיטרה קצרצר שמפנה מקום כמעט מייד לקלידים, באס ותופים, וכמובן לקול המיוחד של רולאנד גיפט. כמו בקטע הקודם, גם כאן יש אלמנטים בלוזיים מורכבים הן בכלי ההקשה והן בגיטרות, וכאמור הקצב הגבוה וההתרכזות של מרבית הכלים בטווח באיזור המידים בהחלט מהווים אתגר מהותי ליכולת ההפרדה של כל מגבר.

ה-Vena עובר את המבחן בהצלחה רבה. הוא מעביר בקלות את האנרגיה הרבה שבשיר, אך עושה זאת מבלי לעייף את המאזין. הווקאלים מתמזגים בשלמות עם שאר הכלים, וההפרדה של הכלים השונים מצויינת, למרות שכולם תופסים כאמור את אותם התדרים. סולו הפסנתר באיזור השתי דקות פנטסטי, והפעם לא חסר שום סנאפ בתופים ובמצילות. המגבר הזה פשוט מצליח להזכיר לי את כל מה שטוב בשיר הזה, אפילו שעברו כבר בערך 25 שנים מהפעם הראשונה ששמעתי אותו.

Quad Vena - ג'נטלמן מודרני

 

The Grid – Swamp Thing

לא יודע איך ולמה נזכרתי בו, אבל אחרי כמה גיטרות מג'נגלות בקטעים הקודמים ששימשו אותי בביקורת זו, נורא רציתי לשמוע את הבאנג'ו שמסומפל בלהיט המועדונים הוותיק הזה, וממש לא התאכזבתי. ה-Vena מצטיין במידים ישירים אך לא in your face, ובהפרדה טובה מאוד לרמתו. הוא לא מפחד מבאסים עמוקים, ומערב היטב את המאזין בכל המתרחש בקטע, מהקלדות סינתסייזר איזוטריות ועד כאמור לבאנג'ו הממכר הזה. ועדיין, בשני קצות טווח התדרים שוב שמתי לב ל-"התעגלות" קלה.

סיכום

למרות העיצוב הצנוע והרמה הבסיסית יחסית אליה מכוון ה-Vena, התרשמתי מאוד מהביצועים שלו לכל אורך הביקורת. הוא דחף את שני זוגות הרמקולים בקלות רבה (אני לא חובה שעברתי את שליש הדרך של חוגת הווליום בשום שלב במהלך הביקורת), ולמרות הנתונים הצנועים הן מבחינת הספק והן מבחינת איכות, הוא בהחלט עמד בכבוד רב אל מול הציפיות שהיו לי בעקבות הביקורת הקודמת שעשיתי להגברה של קוואד.

כמו המערכת ההיא, שעולה פי כמה וכמה מה-Vena הקומפקטי, גם כאן זכיתי להתרשם מבמה תלת-מימדית נאה ומהפרדה טובה מאוד של כל הכלים, לצד גוון קל של חמימות בסאונד, שמאזנת לדעתי יפה מאוד את האנרגיה שהמגבר הזה מסוגל לתת למידים תובעניים. בביקורת הקודמת התאכזבתי קלות מהטיפול של ההגברה של קוואד בעומס רב על אותו טווח תדרים, אבל דווקא הקטנצ'יק הזה עמד במשימה בכבוד, מה שמראה שהאנשים הטובים ב-Quad לא נחים על זרי הדפנה.

כמו אז, גם הפעם השידוך לרמקולים ניטרליים עשה להגברה רק טוב, והחמימות הקלה שלה המגבר אפילו מיתנה מעט את האופי המעט חריף של הפוקאלים, ואיפשרה להם להצטיין גם בקטעים שבהם אני אישית לרוב מוצא אותם בהירים מדי. מה שכן, הייתי חושב פעמיים לפני שהייתי משדך אותו לרמקולים עם נטייה לחמימות רבה מבלי לפחות לשמוע את השילוב במו אוזניי לפני החלטה על השקעה בכזה שילוב.

מחיר מומלץ לצרכן: 5,500 ש"ח

לדיון בנושא: Quad Vena – ג'נטלמן מודרני


8:00
  /  
15.2.2015
  
מאת: אור

1