הקדמה
אם משווים את הפוג'י X30 ל-X20 שקדמה לה, יש בה הרבה הגיון – יש לה את אותה עדשה טובה עם צמצמים גדולים ועם תוספת של גלגלת שליטה מסביב לה, גוף עט גדול יותר (וגם כבד יותר) אליו התווסף מסך מפרקי, סוללה בעלת חיים ארוכים כמעט כפליים, קישוריות אלחוטית והיהלום שבכתר – העינית אלקטרונית.
למרות כל זאת, העולם התקדם מאז שה-X20 נכנסה אליו, וה-X30 נראית כמעט לא הגיונית – היא גדולה יותר וכבדה יותר מהמצלמה שעתידה לקבוע את הרף – הפנסוניק LX100. יש להן זום לא לגמרי שונה (28-112 מ"מ של הפוג'י לעומת ה 24-75 מ"מ של הפנסוניק) וצמצמים דומים (f/2.0-2.8 לפוג'י ו f/1.7-2.8 לפנסוניק). אך כאן הדמיון נגמר ועצם ההבדל בין שתי המצלמות האלה הוא בחיישן ה-M4:3, הגדול בערך פי 4 מזה של ה-X30.
אז מה יש ל-X30 להציע בעולם המצלמות הקומפקטיות בהן קיימות גם הקנון G16 והניקון P7800 בעלות הגוף הדומה לה, והסוני RX100 והקנון G7X הקטנות יותר מכל שאר המצלמות שהזכרתי כאן? האם פוג'י הצליחה לייצר את המצלמה הקומפקטית הבשלה והמוצלחת ביותר שלה עד היום, או האם היא איחרה את המועד? בדיוק על השאלה הזו אני מתכוון לענות.
איכות בניה ותפעול
סדרת ה-X של פוג'י מעולם לא סבבה סביב קומפקטיות, אלא שליטה אינטואיטיבית. ה-X30 לוקחת את כל הטוב שב-X20, מוסיפה טבעת שליטה על העדשה מה-XQ1 הקטנה וגם כמה מיכולות העינית המופלאה של ה-X-T1, ומייצרת ארגונומיה יעילה ביותר, שלא לדבר על מהנה. ללא ספק זו אחת המעלות הגדולות ביותר של פוג'י – לשחק את הקלפים החזקים שלהם בכל יד.
כפתורים וגלגלות
הכפתורים על גב המצלמה נותנים תחושה טובה יותר מבדגמים קודמים ומרוב המצלמות האחרות בכלל, הם בולטים ויציבים יותר, ונראה שהם עמידים יותר, לפחות ככה זה מרגיש.
למרבה המזל, כפתור ה-Fn ששולט על ה wi-fi פחות בולט וקשה יותר ללחוץ עליו, וזאת בכדי שלא לחוץ עליו בטעות ולהפעיל את תהליך יצירת הקישוריות האלחוטית. הגלגלת בגב המצלמה היא היחידה שנעה בקלות מדי, הזזתי אותה לא בכוונה יותר מפעם אחת.
כפתור המחשף מעוצב באופן נפלא, בסגנון הרגיל של פוג'י, עם תנועה ארוכה שמספקת פידבק מדויק גם בחצי לחיצה וגם בלחיצה מלאה.
כפתור ה-play הוא היחיד שנמצא בצד שמאל, מה שמדגיש את המצאות כל שאר הכפתורים בצד ימין לשליטה נוחה וצילום ביד אחת. מעבר לזה, פעולתם של כל הפתורים ניתנת לשינוי על ידי לחיצה ארוכה עליהם – כך שאפשר לקבוע מה כל כפתור יעשה ועל מה הוא ישלוט. גם את התפריט המקוצר אפשר לשנות, כך שיכלול בדיוק את האלמנטים שתבחרו.
עינית
ב-X10, הראשונה בסדרה, העינית האופטית היתה פשוטה מאוד, לא היה בה שום מידע, ובנוסף היתה לה בעיה – באורכי מוקד קצרים ראו בה את העדשה עצמה והיא הסתירה חלק מהפריים. ב-X20 הבעיה הזו לא תוקנה, אך הוספה לעינית שכבת מידע אלקטרוני שפכה אותה למעט יעילה יותר. ב-X30 פוג'י החליטה לבצע פניה חדה והחליפה את העינית באלקטרונית.
העינית החדשה של ה-X30 חדה ובהירה, היא ממוקמת מספיק קרוב לצד שמאל כדי שהאף לא יימעך על המסך האחורי כשמדביקים אליה את העין. קצב הרענון שלה מהיר מספיק כדי להיות בלתי מורגש חוץ במצבים ספורים בלבד, כמו בתזוזה מהירה של המצלמה בתנאים של תאורה נמוכה, אז אפשר לראות השהיה קצרה.
המידע בעינית רגיש לאוריינטציה של המצלמה, כמו ב X-T1 הנפלאה, דבר שהופך את השימוש בעינית לנוח ויעיל עוד יותר.
כך נראית העינית במצב אופקי:
וכך נראית העינית במצב אנכי:
ביצועים
ה-X30 שקטה וזריזה מספיק בשביל צילום רחוב, הפוקוס שלה מהיר והתריס המכני שלה שקט. יש לה כמובן גם מצב silent שמעביר אותה לשימוש בתריס אלקטרוני, על יתרונותיו (שקט) וחסרונותיו (rolling shutter) ואז היא לא משמיעה אף צליל.
לעתים, עם סיבוב העדשה על מנת להדליק אותה, היא שוכחת להדלק. זה לא קורה הרבה, אבל מספיק כדי להזכיר את זה כאן.
תוך עבודה עם ה-X30 יום יום, היא תפקדה באופן נפלא. היא מגיבה במהירות, מצלמת במהירות, מציגה תמונות במהירות. אפילו תוך כדי עיבוד תמונה לאחר הצילום שלה, היא מאפשרת להמשיך לצלם מיד, דבר שה-X10 כשלה בו באופן מוחלט. בצילום חשיפות ארוכות, היא נדרשת לעיבוד ממושך והצילום הבא נדחה עד לסיומו.
יש לה מצב צילום ששומר בבת אחת מספר רב של תמונות – 'best frame capture', אך היישום שלו מרשים הרבה פחות מבמצלמות אחרות (כמו הניקון J4 שסקרתי כאן לאחרונה). בשביל להפעיל אותו, צריך להחזיק את כפתור המחשף החצי לחיצה מתמשכת והמצלמה 'מצלמת' ברצף, עם השהיות קלות בין התמונות ורעש קל של התריס, עד ללחיצה מלאה – בה נשמרות התמונות שצולמו. עדיף פשוט להשתמש בצילום מהיר ברצף ולבחור את התמונות המוצלחות לבד לאחר מכן.
בנוסף, למשפחת ה-X הקומפקטית של פוג'י יש מגבלה מובנית במנגנון התריס שלהן – הוא מאפשר מהירויות נמוכות יחסית במצבים שונים כתלות באורך המוקד ובצמצם – למשל ב-28 מ"מ, הוא מאפשר מהירות של 1/1000 שניה ב-f/2, מהירות של 1/2000 ב-f/4, מהירות של 1/3000 ב-f/8 ומהירות מירבית של 1/4000 בצמצם f/9. ב-112 מ"מ, המהירויות האלה מתקבלות בצמצם אחד סגור יותר.
המשמעות של המהירויות הנמוכות האלה היא שבמצבי תאורה חזקה ייתכן שלא תצליחו לבצע חשיפה נכונה. פוג'י היתה צריכה להתחשב במגבלה הידועה הזו ולכלול ב-X30 פילטר ND מובנה.
פוקוס וזום
מהירות הפוקוס האוטומטי של ה-X30 מרשימה בכל מצבי התאורה. השתמשתי בעיקר בנקודת הפוקוס המרכזית, כמו שאני עושה בדרך כלל, והיא ננעלה ללא היסוס.
צילום ברצף מהיר עם פוקוס אוטומטי מתמשך מאפשר בממוצע 4 תמונות בשניה – בהתאם לנסיבות, אם יש אובייקטים נעים בפריים הקצב יהיה איטי יותר. לא מדובר כאן על מכונת צילום ספורט משומנת, אך היא בהחלט יותר ממספקת לצילום אנשים הולכים וילדים מתרוצצים.
שלא כמו במצלמות רבות אחרות, ב-X30 ישנה האפשרות לנעול את מדידת האור לנקודת הפוקוס. בנוסף, מנגנון הפוקוס פיקינג שמציג בצבע את האיזורים הממוקדים תוך כדי פוקוס ידני מגיע עם רמות שונות וצבעים שונים – הבעיה היחידה היא שהשליטה על הפוקוס הידני באמצעות טבעת השליטה רגישה מדי וקופצת מקצה אחד של הסקאלה לצדה האחר בסיבוב קל בלבד.
חיי סוללה
הקפיצה מ-270 התמונות לטעינה של ה-X20 ל-470 התמונות של ה-X30 היא לא עניין של מה בכך. הסוללה החדשה נמנית על משפחת הסוללות מהמצלמות הגדולות יותר של פוג'י – היא מתאימה הודות לגוף הגדול יותר של ה-X30.
הסוללה נטענת בתוך המצלמה, כך שטעינה של סוללה ספייר מעט פחות יעילה. מצד שני, כבל המיקרו USB שטוען אותה יכול להיות מהמטען של הטלפון בבית, בחיבור למחשב או ברכב, או אפילו ממטען החירום שכנראה כבר יש לכם בתיק בכל מקרה.
רגישות ISO
אין מצלמות קומפקטיות רבות שמסוגלות לייצר תמונות נקיות מרעש ומלאות פרטים וצבע עד ל-ISO 1600. ה-X30 היא אחת מאלה שיכולות – בחינה מדוקדקת של הגדלות 100% מגלה שהירידה המשמעותית באיכות מגיעה ב-ISO 3200. כמובן שלצפיה בתמונות על מסך המחשב גם ISO 3200 ו-ISO 6400 הן בסדר גמור, ורק הרמה הגבוהה ביותר של ISO 12800 היא בלתי נסבלת לצפיה.
דוגמאות לרגישויות ISO השונות:
דוגמאות לרגישויות ISO השונות בהגדלה 100%:
עומק שדה
הצמצם הגדול ביותר באורך המוקד הגדול ביותר (112 מ"מ, f/2.8) מצליח לייצר הפרדה נאה בין האובייקט המצולם לבין הרקע, אך הביצועים המעניינים יותר מתקבלים ב-f/2 ב-28 מ"מ ממרחק צילום קצר (מאקרו) – אז הרקע הופך מטושטש ממש.
דוגמה להבדלים בעומק השדה במצב מאקרו – מ-f/2 עד f/11:
מאפיינים מתקדמים
פנורמה אוטומטית
כמו בדרך כלל עם מצלמות של פוג'י – לא היתה לי בעיה מיוחדת לייצר פנורמות אוטומטיות, כמו תמיד, אפשר לבחור את הכיוון ואת הזוית (180 או 360 מעלות) ואם רוצים פנורמה שמישה אז בוחרים כיוון מלמטה למעלה, משכיבים את המצלמה על הצד ומעבירים על פני הנוף ימינה או שמאלה.
בפנורמות שמתקבלות יש לרוב חיבורים נראים לעין בעיקר כשישנם קוים ישרים לרוחב התמונה, אך המצלמה מתגברת היטב על הפרשי תאורה, כל עוד היא לא חוצה את רף היכולת שלה לחשיפה נמוכה המוגבלת על ידי מהירות התריס, לכן כדאי תמיד למדוד את החשיפה מול האיזור המואר ביותר לפני שמתחילים את הפנורמה.
פנורמות לדוגמה:
תקשורת אלחוטית
האפליקציה של פוג'י עובדת פשוט מצויין. היא מתחברת מיד לאחר תהליך הגדרה קצר וקל ומאפשרת שליטה על רוב הפרמטרים, כולל ISO ופילטרים, כך שכמעט אין צורך לגעת במצלמה לאחר שמתחברים אליה ב-wi-fi.
קצב הרענון של התמונה על הטלפון לא יאפשר עבודה ברמה המדוייקת ביותר, אך הוא מספיק בהחלט לצילום כללי. למרבה הצער, אי אפשר להחליף מרחוק את מצב הצילום בו המצלמה נמצאת, את פיצוי החשיפה או את הזום. המגבלה על שינוי הזום צפויה, שכן מדובר בזום מכני ידני, אבל העדר היכולת לשנות את מצב הצילום או לשלוט על פיצוי החשיפה תוך כדי שליטה מרחוק, אפילו לא אם מסובבים את הגלגלות על המצלמה עצמה – פוגם בשלמות הפיצ'ר הזה, שחוץ מהעניין הזה הוא מעולה.
העברת תמונות דרך ה wi-fi מעט איטית, אך עובדת ללא בעיות כל פעם ופעם, כך שאפשר בהחלט לסמוך על הפיצ'ר הזה לצורך גיבוי תמונות או העברתן לטלפון כדי לשתף אותן או להעלות אותן לרשת.
מסך הכניסה לאפליקציה:
מסך השליטה באפליקציה:
וידאו
ה-X30 מתקנת את דרכה של ה-X20 ומרחיבה את יכולותיה בתחום בוידאו. היא כוללת מגוון קצבי פריימים (24p, 25p, 30p, 50p, 60p) ברזולוציית Full HD, שליטה ידנית מלאה וכניסה של מיקרופון חיצוני. התוצאה נעימה מאוד לעין – הפלט עשיר בצבע ופרטים, ומייצב התמונה האופטי עושה עבודה טובה. הזום תוך כדי צילום שקט לחלוטין, הודות למנגנון הידני.
תלונה אחת קטנה היתה לי בנוגע לצילום וידאו – כיוון ה-ISO לסרטונים נפרד מה-ISO לתמונות והוא קבור בתפריטים. מצב ייעודי לצילום סרטונים בו השליטה על ה-ISO מתבצעת בתפריט המקוצר היה עדיף בהרבה.
דוגמה לסרטון וידאו:
פילטרים והדמיות פילם
התוספת החדשה של פוג'י – הדמית הפילם 'קלאסיק כרום' מצטרפת לקבוצה האהובה והמוכרת של הדמיות, ומייצרת מראה מעט חלוד, מעט דואוטוני לכיוון החום-כתום, בדומה לעריכה שהייתי שמח לבצע בעצמי לאחר הצילום גם ככה.
הדמית ה-Vivid עשויה להיות מעט יותר מדי עשירה לעיניים שמחפשות צבעים רגועים, אך לחובבי מראות אינסגרמים ו-HDR-ים, היא תהיה נעימה ומתונה. ברגישויות גבוהות היא יעילה ביותר להחזרת מעט מהצבעים שהולכים לאיבוד.
מעבר להדמיות הפילם, קיימים כצפוי גם לא מעט פילטרים – חלקם גימיקיים וחלקם שימושיים להפליא.
דוגמאות לפילטרים השונים:
השורה התחתונה
ה- X30 הוכיחה את עצמה כמצלמה הקומפקטית המשובחת ביותר של פוג'י עד היום. היא מייצרת תמונות יפהפיות ונעים (מאוד!) לצלם איתה. אמנם התחרות קשה, וגודלי החיישן בין "1/1.7 ל-"2/3, שעד היום היו פופולרים במצלמות קומפקטיות איכותיות, הופכים לאט לאט מיושנים לנוכח חיישני ה-"1 כמו בסוני RX100 והקנון G7X, שלא לדבר על הפנסוניק LX100 המציגה לראשונה חיישן 4/3 במצלמה קומפקטית.
למרות כל זאת, ה-X30 היתה המצלמה אליה ניגשתי פעמים רבות למרות שגם ה-RX100 החדשה עמדה על השולחן. השיקולים לבחירת מצלמה הם מגוונים – ויתרונותיה של ה-RX100 בייצור תמונות איכותיות יותר ותוך כדי כך להכנס לכיס, לא תמיד גברו על הארגונומיה המשובחת של ה-X30.
יש עוד צד לסיפור, והוא העתיד של קו המצלמות הזה. גם אם ה-X30 מצליחה לעמוד מול התחרות בכבוד, ה-X40 תהיה מוכרחה להציג שיפורים מהותיים בפרמטרים הבסיסיים של יכולות הצילום שלה.
זה יכול להיות חיישן גדול יותר, עדשה רחבה יותר (28 מ"מ זה בסדר, אבל 24 מ"מ זה הרבה יותר טוב), או צמצמים גדולים מעט יותר – אולי בדומה לאלה שהיו ל-LX7, כך שייסתם החור שנפער כשזו הוחלפה על ידי ה-LX100.
בינתיים, בסופו של יום, ה-X30 היא מצלמה שכיף ונוח מאוד לצלם איתה, והיא מחזירה אהבה בצבעים שבתמונות שהיא מוציאה.
למי שמעוניין – הנה הסקירה המצולמת שלי על ה-X30:
דוגמאות נוספות:
אייל גורביץ'
לדיון בנושא: פוג'י X30 – סקירה
