אולימפוס E-P5 – סקירה

אולימפוס E-P5 – סקירה

האולימפוס E-P5 היא מצלמת המירורלס הקטנה המתקדמת שיש לחברה הזו להציע. מה הכוונה במירורלס קומפקטית מתקדמת? הכוונה היא שמעל סדרת ה E-P קיימת סדרת ה E-M שמצלמותיה גדולות יותר ומתחתיה סדרת ה E-PL שמצלמותיה מתקדמות פחות. ה E-P5 מהווה את האיזון המנצח בין גודל ויכולות. היא כמובן לא מיניאטורה ורחוקה מלהיות יכולה להכנס לכיס, אך התמורה היא במגוון רחב של כפתורים וגלגלות שמאפשרים שליטה ישירה ומהירה בכל פרמטר.

המתחרות הישירות שלה מבחינת סגנון ומחיר הן ה-GX7 של פנסוניק, ה-X-M1 של פוג'י (סקירה) וה-A6000 של סוני, כשה E-P5 נמצאות גבוה (יחד עם ה-GX7) בין המצלמות ברשימה הקצרה הזו בכל הנוגע ליכולת שליטה פיזית ללא צורך בתפריטים.

ההכרזה של אולימפוס על ה-E-PL7 החדשה מציגה אלטרנטיבה זולה יותר (כרגע – 600 דולר לעומת 800 דולר בארה"ב) אך לפי הפרמטרים שלה, לא נראה שהיא תתחרה ב- E-P5 – מהירות תריס מקסימלית של 1/4000 לעומת 1/8000 ומייצב תמונה ב-3 צירים לעומת ה-5 צירים של ה E-P5. מצד שני, יש ל E-PL7 מספר רב יותר של נקודות פוקוס – 81, ול E-P5 יש 'רק' 35.

הגוף

הגוף נוח לאחיזה למרות שהוא לא גדול – הגריפ  הקדמי ונקודת האחיזה לאגודל מאחור מספיקות כדי לתפעל את המצלמה ביד אחת בנוחות. זה לא אומר שכדאי לוותר על רצועה לפרק כף היד או לצוואר, כמובן. הפלאש שנמצא בצד השמאלי של המצלמה הוא מהסוג המתכוונן, כלומר שניתן להקפיץ את האור שלו מהתקרה ולרכך את התאורה שהוא מיצר. צריך לזכור שמדובר בפלאש קטן יחסית, שלא יאיר חדר שלם אם הוא חשוך לחלוטין, אך הוא בהחלט עוזר לאזן את התאורה הקיימת. אני מוכרח לציין שהוא נפתח מעצמו בתיק או תוך כדי הוצאה והכנסה של המצלמה לא פעם ולא פעמיים – הכפתור שלו נלחץ ביתר קלות. המסך המפרקי נוח מאוד לצילום מעל הראש או מגובה מותניים, ולרוב הוא נראה היטב גם באור יום.

העדשה

עדשת הקיט של ה E-P5, עם זום סטנדרטי של 28-84 מ"מ (אקוויוולנטי, רשמית – 14-42 מ"מ) יודעת להתקפל לתוך עצמה ולחסוך מקום בתיק. היא לא קטנה כמו עדשת הקיט של הפנסוניק GM1, ה- 12-32 מ"מ (אקוויוולנטית ל – 24-64 מ"מ), הייתי שמח אם היא הייתה קצרה יותר, זה היה הופך את האחסון של המערכת הזו לנוח יותר. מבחינת איכות – העדשה בהחלט עונה על הציפיות כעדשת קיט.

כשהעדשה מקופלת במצבה המקוצר, צריך להזיז את כפתור השחרור כדי לפתוח אותה למצב פעיל. זה אולי נשמע מסורבל אבל מהר מאוד למדתי לפתוח אותה בתנועה חלקה ומהירה. כמובן שאפשר להשתמש בשלל עדשות המיקרו 4:3 של פנסוניק, אולימפוס ועוד, בין אם מדובר בעדשות פשוטות או איכותיות – כשהזולה ביותר ביניהן עולה כ-200 שקל והיקרה ביותר עולה אלפים רבים. מרחב הבחירה בין עדשות זום או פריים, עדשות בעלות צמצם גדול או יכולת מאקרו, הוא גדול מאוד.

התריס

התריס של ה E-P5 הוא מכני בלבד, אין לה תריס אלקטרוני כלל, אבל עם מהירות מקסימלית של 1/8000 שניה וצילום ברצף במהירות של עד 9 תמונות בשניה, למי אכפת? העניין הוא בדרך כלל בצורך בצילום חרישי, והתריס כאן הוא שקט למדי – בהחלט שקט יותר מזה של הפנסוניק GX7, למשל. בצילום ברחוב, הרעש של התריס המכני של ה E-P5 כמעט לא מורגש.

הפוקוס

כדי לעזור למערכת הפוקוס האוטומטי בתנאי תאורה בעייתיים, המצלמה יורה אור חזק – הוא מוכיח את עצמו יעיל בביצוע התפקיד שיועד לו, אבל לא אחת התלוננו המצולמים שהאור מסנוור אותם ולא נעים להם בעיניים. התוצאה בכמה פעמים היתה כף יד שמסתירה את פני המצולם. מעבר לזה, המצלמה והעדשה עושות עבודה יפה מאוד בכל הקשור לפוקוס אוטומטי. בשימוש בפוקוס ידני, מומלץ מאוד להשתמש בפונקצית הפוקוס פיקינג (Peaking) שמציגה בצבע את האיזורים שבפוקוס.

התפריטים

מבחינת השימוש בתפריטים, קשה לתאר את כמות האפשרויות אותן ניתן לכוון ולקבוע במצלמה. אם לציין רק דוגמה אחת שתמחיש את העניין, אפשר לקבוע מה יהיה תפקידו של כל כפתור בכל אחד ממצבי הפוקוס השונים – אוטומטי, יחיד או מתמשך. זה יתרון גדול לכל מי שאוהב להתעסק בתפריטים, אך במקרים מסויימים הרגשתי שאני נאלץ לצלול פנימה במקום שאהיה יכול לבצע את הפעולה בקצרה על ידי כפתור ייעודי נוסף. ישנו כמובן תפריט מקוצר שמכיל את הפונקציות השכיחות יותר, חבל שהוא לא נוח יותר לשימוש. המעבר בין שני צידי המסך תוך גלילה מתמשכת בתפריט המקוצר אחת בלבל אותי.

הצבעים

נדמה היה לי שכדי לקבל צבעים מאוזנים, מלאים אך לא מוגזמים, הייתי צריך לעבוד קשה. אפשרות ה i-enhance מוגזמת ומוסיפה יותר מדי סטורציה, ומצב ה-natural היה חיוור מדי. על הפילטרים אין מה לדבר – כל אחד מהם יצר עיבוד קיצוני למדי – חלקם משעשעים יותר, חלקם פחות. בסופו של דבר נאלצתי לכוון את הצבעים באופן ידני על ידי פיצוי איזון לבן, קונטרסט וסטורציה כדי לקבל מה שרציתי. מצד אחד – מדובר בעיניי בחסרון שהמערכת האוטומטית לא סיפקה את מה שציפיתי לו, מצד שני מדובר ביתרון שכן אפשר להגיע לכל תוצאה וכל אחד יצא מרוצה בסוף היום.

סיכום

יכול להיות שלא הבנתי עד הסוף את מהותה של ה E-P5. מצד אחד יש לה מערכת שליטה מכובדת ותפריטים עשירים ביותר. מצד שני, יש לה מצבי צילום שמתאימים יותר למצלמות פשוטות יותר (מה הם חשבו לעצמם עם מצב ה- 'fun frame'?). אין ספק שהיא מסוגלת לייצר פלט איכותי ועוד לעשות את זה מתוך גוף קומפקטי למדי, רק שצריך לעזור לה מעט כדי להצליח לעשות את זה.

סקירה מצולמת

 אם הגעתם עד כאן, אז קראתם הכל, אבל אם בכל זאת תעדיפו לצפות בסקירה שלי, בבקשה:

תמונות לדוגמה

כל התמונות נלקחו ישירות מהמצלמה ללא עריכה חיצונית, התמונות בשחור/לבן הן תוצאה של שימוש בפילטר film grain.

לדיון בנושא: אולמיפוס E-P5 – סקירה