סקירה – סוני RX10

סוני RX10 – סקירה

יכולות ושיפורים

 סוני הפכה להיות חברה בעלת תעוזה וחדשנות בתחום הצילום בשנים האחרונות. ה-RX1 עשתה רעש מסויים, אך ה-RX100 היתה זו שהכתה גלים של ממש, ללא תחרות שלל ממש מאף חברה אחרת. ה-RX10 לא שונה ממנה, אין שום דבר כמוה. בשום מקום. בעולם.

יש לה שילוב מעורר יראה של חיישן CMOS בגודל "1 ועדשת זום 24-200 מ"מ עם צמצם 2.8 קבוע. לפי הספר שלי – זה חלום שמתגשם. רשימת היכולות הנוספות ארוכה ומכובדת, אך זה העיקר. כל השאר זה מותרות.

 

איכות בניה ותפעול

דבר ראשון, ה-RX10 בנויה כמו רוב דמויות ה-DSLR, במונחים של גודל וצורה. העדשה שלה רחבה משל אחרות, מה שנותן תחושה שהיא אמורה להיות יכולה להתנתק מהגוף, למרות שהיא לא, כמובן.

בזמן שדמויות DSLR שונות באופן מהותי מ-DSLR, שכן גודל החיישן שלהן זהה ברוב המקרים למצלמות קומפקטיות רגילות ("1/2.3), ה-RX10 מצדיקה את השתייכותה לקבוצה עם חיישן בגודל "1, המשתווה לחיישני סדרה 1 של מצלמות המירורלס של ניקון, למשל.

מאפיין DSLR-י נוסף של ה-RX10 הוא טבעת השליטה סביב העדשה. כברירת מחדל היא שולטת על הזום בנוסף לכפתור הזום הייעודי, אך כמובן שניתן לכוון אותה לשלוט על מאפיינים נוספים.

באופן כללי, גוף המצלמה היה נוח ביד, עם מספיק מקום לאצבעות סביב הגריפ העמוק. הוא מספק אחיזה טובה של המצלמה, אך גריפ רחב יותר היה אפילו נוח יותר לאחיזה. תנועת כפתור המחשף ארוכה ועמוקה, בדומה אולי לקלאץ' של גולף ידנית – התנועה הארוכה מאפשרת דיוק רב יותר ושליטה טובה על זמן החשיפה. הכפתור המשמעותי הנוסף, השלוט על פיצוי החשיפה, ממוקם באופן מוצלח בחלק העליון של המצלמה, ונגיש בקלות על-ידי אגודל יד ימין.

המסך המפרקי מסתובב בקלות עד ל-45 מע' כלפי מטה או 90 מע' כלפי מעלה. כומ שניתן לצפות ברמה של ה-RX10, המעבר בין המסך האחורי לבין העינית האלקטרונית מתבצע באופן אוטומטי על-ידי חיישן קטן.

החריץ של כרטיס הזכרון נפרד מתא הסוללה וזה דבר נפלא, אך מסיבה לא ברורה סוני הפכה את ההכנסה ובעיקר את ההוצאה של הכרטיס למאוד לא נוחה – דלת החריץ לא משאירה מקום לאצבעות ולכן קשה לתפוס את הכרטיס. זה היה מאבק בכל פעם מחדש.

 

 

 

ביצועים

פוקוס וזום

פעולת הזום חלקה וסמיכה, עד כדי כך שנאלצתי להשתמש בכוח בכדי לסובב את טבעת הזום במהירות. יחד עם זאת, לא נראה שהזום אמור לזוז במהירות כזו, היות והוא נשלט באופן אלקטרוני וזז לאט יותר מאשר ניתן לסובב את הטבעת.

הפוקוס, לעומת זאת, מהיר. אפשר לומר שהוא מהיר מספיק בכדי לא להתייחס אליו כלל. וזה מרשים.

תפעול

לאחר שקיבלתי את המצלמה, הופתעתי לראות שאין עליה כפתורים ייעודיים לפונקציות שכיחות – ISO, איזון לבן, וכד'. לא עבר זמן רב עד שגיליתי שניתן לקבוע כל כיוון של הגלגל האחורי לשלוט בפונקציה אחרת, למרות שאין עליו סימונים כלשהם כברירת מחדל. יש מספר גדול של קונפיגורציות אפשריות, כך שסביר ביותר שכל אחד יכול למצוא את מערך השליטה שנוח לו או לה. למרות כל זאת, מוזר היה לגלות שברוב המצבים הכפתור האמצעי לא עשה שום דבר. על אף שפע הכפתורים, זה עדיין בזבוז של יכולות שליטה.

באופן מרגיז למדי, אחרי צילום תמונה הזום משפיע על תצוגת התמונה המצולמת. לא הצלחתי להתרגל לצורך ללחוץ חצי לחיצה על כפתור המחשף לאחר צילום תמונה ולפני שימוש בזום.

לטבעת השליטה יש תוספת נחמדה ויעילה – בצילום סטילס, היא יודעת להשמיע קליקים (אותם אפשר להרגיש ביד), ובשביל צילום וידאו אפשר לבטל את הקליקים ולקבל תנועה המשכית רציפה – גאוני.

גם הפלס האלקטרוני בעינית גם הוא פיצ'ר מבריק, אך היתה לי בעיה קטנה עם העינית – נראה היה שקיימת השהיה קצרה באור הירוק של אישור הפוקוס, יחסית לזה המופיע על המסך האחורי. שניהם מהירים, שלא יהיה ספק בכך, אך עדיין לוקח לעינית שבריר שניה יותר.

 

 

חיי סוללה

בראש ובראשונה – המצלמה מציגה את מצב הסוללה עם אחוזים. בתור אחד המאפיינים החסרים הקריטים ביותר בגרסאות אנדרואיד מסויימות, המצאותו במצלמה הינה יעילה לאין שיעור.

לגבי חיי הסוללה עצמם, לאחר ההטענה הראשונה של הסוללה וצילום של יותר מ-500 תמונות, המד הראה 18%. ייתכן שעשיתי משהו מיוחד, אך לאחר ההטענה השניה, הצלחתי לקבל אף יותר מכך, לכן נראה שחיי הסוללה תלויים ישירות באופן השימוש במצלמה. כך או כך, מדובר בחיים ארוכים למדי.

לגבי ההטענה עצמה, זו נעשית על-ידי חוט מיקרו USB סטנדרטי אותו ניתן לחבר לשקע החשמל או לכל מחשב. המשמעות היא שאפשר להשתמש לחילופין גם במטען של טלפון סלולרי מתאים. מצאתי שזה נוח מאוד, היות ויש לי מטענים כאלה בכל מקום – בבית, ברכב ובעבודה. יחד עם זאת, שימוש בסוללה נוספת הופך להיות יעיל פחות, שכן ההטענה מתבצעת בתוך המצלמה.

 

איכות תמונה

צבעים וקונטרסט

ה-RX10 היא אחת המצלמות ללא עדשה מתחלפת היחידות בעלת פלט צבעים הקרוב לשל DSLR. היא לא מתמודדת נגד הטובות במצלמות ה-DSLR, אך בהחלט עומדת יפה מול מצלמות הכניסה ואף כמה מהן הנמצאות גבוה יותר על הסקאלה. 

החיישן הגדול שלה מביא הביתה את הלחם, ובנוסף עומק השדה הנמוך המתקבל בזום מלא מוסיף רבות לאפקט ה-'וואו', כך שכל זה מסתכם לכלי צילום חזק ומרשים.

טווח רגישות ISO

מצאתי בדיוק מה שציפיתי למצוא בכל הנוגע לביצועים ברגישות גבוהה – בערך סטופ פחות מ-DSLR בעלת חיישן קרופ. מבחינה של הגדלה של 100%, הבחנתי שפרטים קטנים וצבעים מדוייקים נשמרים עד ל-ISO 1600. ברמה הגבוהה ישנו רעש נראה לעין, אך איכות התמונה נשמרת היטב.

ברמה הבאה – ISO 3200, הרעש משתלט ופרטים קטנים מתמוססים, כמו גם ב-ISO 6400, שם המצב גרוע עוד יותר. אמנם התמונות שמישות בהחלט לתצוגה על המסך, אך להדפסות, שלא לדבר על הגדלות רציניות, מומלץ להשאר ב-1600 ומטה. השוואה של תמונות ב-ISO 3200 ב-JPG וב-RAW מראה שאפשר לסחוט פרטים נוספים על חשבון יותר רעש בתמונה.

דוגמאות לרמות רגישות ISO:

ISO 80:

ISO 100:

ISO 200:

ISO 400:

ISO 800:

ISO 1600:

ISO 3200:

ISO 6400:

ISO 12800:

ISO 3200 ב-RAW ללא הסרת רעשים:

ISO 3200 ב-RAW עם 25% הסרת רעשים:

ISO 3200 ב-RAW עם 50% הסרת רעשים:

ISO 3200 ב-RAW עם 75% הסרת רעשים:

ISO 3200 ב-RAW עם 100% הסרת רעשים:

 

דוגמאות להגדלות 100%:

 ISO 80:

ISO 100:

ISO 200:

ISO 400:

ISO 800:

ISO 1600:

ISO 3200:

ISO 6400:

ISO 12800:

ISO 3200 ב-RAW ללא הסרת רעשים:

ISO 3200 ב-RAW עם 25% הסרת רעשים: 

ISO 3200 ב-RAW עם 50% הסרת רעשים: 

ISO 3200 ב-RAW עם 75% הסרת רעשים: 

ISO 3200 ב-RAW עם 100% הסרת רעשים: 

 

עומק שדה

משמעות צמצם קבוע של f/2.8 בעדשה המחוברת לחיישן בעל מקדם קרופ x2.7 היא עומק שדה המקביל לצמצם f/7.5 על מצלמה בעלת חיישן Full Frame. באורך מוקד של 24 מ"מ זה נחשב גרוע ביותר עבור מי שמחפש עומק שדה נמוך, אך הסיפור שונה ב-200 מ"מ. מבט אחד בתמונות כאן חושף את יכולותיה מרחיקות הלכת של ה-RX10 בתחום זה:

 24 מ"מ בצמצם f/2.8:

200 מ"מ בצמצם f/2.8:

24 מ"מ בצמצם f/4.0:

200 מ"מ בצמצם f/4.0:

24 מ"מ בצמצם f/5.6:

200 מ"מ בצמצם f/5.6:

 

איכות וידאו

יכולות הוידאו של ה-RX10 הן אחת הנקודות החזקות ביותר שלה. יש לה חיבור למיקרופון ואוזניות חיצוניות, יציאת HDMI, זברות ופיקינג, תצוגת ווליום לכל ערוץ על המסך תוך כדי הקלטה וכמובן שילוב העדשה/חיישן/צמצם. מה עוד אפשר לבקש?

כל מה שצריך זה להעביר למצב ידני, לכוון את גלגלת העדשה לפוקוס ידני, להעביר את טבעת השליטה על הצמצם למצב שקט ולהשתמש בשתי הגלגלות הנוספות כדי לשלוט במהירות וברגישות. כל השליטה הדרושה נמצאת בקצות האצבעות באופן קל, מהיר ואינטואיטיבי.

אבל, ויש כאן אבל – לא גדול, אבל בכל זאת אבל – למרות שהתנועה בסרטונים חלקה מאוד, צריך ללמוד איך להשתמש בזום כדי שזה לא יזוז בקפיצות. בנוסף אין אפשרות לקבוע שהזברות יופיעו רק בסרטונים, ובצילום תמונות הן מפריעות יותר ממה שהן עוזרות. כמו-כן, לא מצאתי אפשרות לצלם בהילוך איטי באופן מובנה, כך שצריך לעשות זאת בעריכה.

בין שני הפורמטים המוצעים, AVCHD ו-MP4, ה-RX10 מאפשרת MP4 ברזולוציה של 1440X1080 או VGA, ו-AVCHD ב-1920X1080 בקצבים של 17, 21 ו-24 Mbps. אלה קצבים מכובדים, ללא ספק, למרות שאינם מתקרבים ל-200 Mbps של ה-GH4 של פנסוניק לדוגמה, ואפילו לא ל-GH3, המספקת 72 Mbps.

סרטון ברזולוציה וקצב רענון מקסימלים:

סרטון בתנאי תאורה קשים:

 

מאפיינים מתקדמים

פנורמה אוטומטית: כאן היה אחד המקומות היחידים בהם הופתעתי לרעה מהיכולות של ה-RX10. סוני היו הראשונים לכלול פנורמה אוטומטית טובה ויעילה במצלמות הקומפקטיות שלה. הם המשיכו לעשות עבודה טובה מאז ולכן רף הציפיות שלי היה גבוה.

דבר ראשון, בעת צילום פנורמה אין קוים מנחים על המסך שאמורים לעזור לבצע תנועה ישרה. אך עצם העניין הוא שאחוז לא מבוטל מהפנורמות הן פשוט לא טובות. אלא אם כן מזיזים את המצלמה באיטיות קיצונית, מקבלים תפרים נראים לעין בין התמונות המצולמות בפנורמה – של אובייקטים חתוכים או של הבדלים בחשיפה. במצבים מסויימים בהם יש אובייקטים בתנועה או הפרשי תאורה גדולים – איתם מצלמות קומפקטיות של סוני התמודדו בהצלחה בעבר, אפילו תנועה איטית של המצלמה לא עוזרת.

שלא להעביר מסר שגוי – לא מדובר ברוב המצבים, אלא בחלק קטן מהם, אך בהחלט לא ניתן להתעלם מכך. בנוסף, כדאי לזכור שיש ל-RX10 שני גדלים של פנורמה – רגיל ורחב. השני הוא, כצפוי, צר וארוך יותר, ומתאים לצרכים מסויימים.

  

 

מאקרו

ה-RX10 לא מתיימרת להתחרות בעדשות מאקרו ייעודיות של מצלמות DSLR, והיא גם אינה מסוגלת להתקרב עד למרחק נגיעה כמו שכמה מצלמות קומפקטיות יודעות. למרות זאת, היא עושה עבודה לא רעה בתחום זה, במיוחד אם משתמשים באורך המוקד המקסימלי שלה, שמייצר מרחק עבודה גדול יותר ועומק שדה קטן הרבה יותר.

עומק שדה ב-200 מ"מ וצמצמם f/2.8:

עומק שדה ב-200 מ"מ וצמצמם f/8.0:

 

פילטר ND

הפילטר האוטומטי הגאוני מסיר כל דאגה לגבי מהירויות גבוהות מדי תוך שימוש בצמצמים גדולים בתאורה חזקה, והוא מטפל בעומק השדה בעצמו. זהו מנגנון שימושי ויעיל בהרבה מאשר פילטר ND אותו יש לקבוע ידנית ובטעות להגיע לגבולות הצמצם או מהירות התריס.

 

פילטרים

הנה דוגמאות של הפילטרים הפנימיים של ה-RX10:

Standard:

Toy Camera:

Pop Color:

Posterization Color:

Posterization BW:

Retro Photo:

Soft High Key:

Partial Color Red:

Partial Color Yellow:

 

Partial Color Blue:

 High Contrast Monochrome:

Soft Focus:

HDR Painting:

Rich Tone Monochrome:

Miniature:

Watercolor:

Illustration:

השורה התחתונה

קל מאוד ליצור תמונות יפות עם ה-RX10, בכל רמה של שליטה ידנית או אוטומטית. לשילוב של החיישן הגדול עם צמצם קבוע של f/2.8 וזום של 24-200 מ"מ אין מתחרים בעולם הצילום. ה-G1X החדשה של קנון אולי מתקרבת אליה ובמצבים מסויימים מסוגלת לייצר עומק שדה נמוך מזה של ה-RX10 הודות לצמצמים הגדולים שלה ולחיישן הגדול עוד יותר, אך היא לא מציעה חבילה עשירה כמו זו של ה-RX10.

הבעיה העיקרית של ה-RX10 היא המחיר שלה – באותו סכום, פחות או יותר, ניתן לקנות מצלמה ללא מראה טובה או מצלמת DSLR סבירה. אך על מנת לקבל יכולות מקבילות לאלה של ה-RX10 יש לקנות איתן שתי עדשות יקרות, ובמקרה של DSLR גם גדולות וכבדות. כאן נמצא הקסם של ה-RX10, המענה שהיא נותנת על צרכי צילום קרוב למושלם. יש לה הכל, לכן זו הככל הנראה המצלמה היחידה שתצטרכו אי פעם.

 

דוגמאות נוספות

 

 

לדיון בנושא: סקירה – סוני RX10