יכולות ושיפורים
לפני לא יותר משנתיים, הציבה ניקון את הרף העליון בזום תקדימי של X42 עם ה-P510. מאז הופיעה חבורת ה-X50: ה-HX300 של סוני, ה-SX50 של קנון וה-SL1000 של פוג’י, בעוד שאחרות העדיפו להשאר מאחור תוך שמירה על רמה של X42, כמו HS50 של פוג'י וה-P520 של ניקון.
אז באה ה-FZ70, אחותה של ה-FZ200 שאף היא הציבה סטנדרטים בזכות עצמה, הודות לשילוב בין זום X24 וצמצם f/2.8 גדול וקבוע. עם ה-FZ70, פנסוניק הלכה על כל הקופה מבחינת הזום, תוך שבירת חוקי פיזיקה מסוימים והציגה את המצלמה הראשונה בעלת זום X60.
יש לציין שהיא אינה בעלת אורך מוקד גדול יותר מקודמותיה, היא מגיעה עד 1200 מ"מ כמו כל החברות במועדון ה-X50. פנסוניק עשו בחכמה ומתחו את הצד הרחב של העדשה ל-20 מ"מ – זה תקדים נוסף שהמצלמה הזו מציבה – העדשה הרחבה ביותר במצלמה ללא עדשות מתחלפות. בעולם!

שיעור היסטוריה קצר
למעשה, המצלמה הראשונה ששברה את התבנית הזו של של אורך המוקד והזום היתה ה-FZ35 הפופולרית ב-2009, עם זום X18 ועדשה שהתחילה ב-27 מ"מ.
מאז המשיכו שוב שתי סדרות במקביל שהתחילו עם ה-FZ40 וה-FZ100 ועד ל-FZ60 וה-FZ200 באופן יציב – זום X24 שמתחיל ב-25 מ"מ בשתי הסדרות (אין להתעלם כמובן מהיות הצמצם של ה-FZ200 קבוע על f/2.8 ).
ואז, כמו שהוזכר, הגיעה ה-FZ70 ושברה את כל המוסכמות והסטנדרטים. אם כך, מה צופן העתיד? האם נקבל FZ250 עם זום גדול כמו של ה-FZ70 וגם עם צמצם גדול וקבוע? אפשר רק לקוות שפנסוניק ישמרו על שפיותם ויעצרו את שגעון הזום, שכן טווח כזה הוא כבר מעבר לרמה הפרקטית, מה שמייתר את הפשרה על איכות התמונה.
הנה ה-FZ5 מ-2005 עם זום X12 ולידה ה-FZ70 עם זום X60 מ-2013:

איכות בניה ותפעול
הסיפור משתנה ברגע שמרימים אותה ליד. כמו כלב שנובח בפראות מרחוק אך מתחכך ברכות אחרי שמתקרבים אליו, כך גם ה-FZ70. מהרגע שהיא בידיים שלך, היא כבר לא מרגישה רצינית כמו שהיא נראית.
הגוף שלה קל יחסית למימדיה ומרגיש פלסטיקי – זו עשויה להיות הקלה על דלקות בפרק כף היד, אך בכל זאת – נותנת תחושת קלילות קיצונית ומפתיעה יחסית למראה ולגודל שלה.

מעבר לכל זה, השליטה בחשיפה נעשית באופן מחוכם על ידי גלגלת אחת- לחיצה עליה מעבירה את השליטה לפי המצב בו נמצאת המצלמה בין הצמצם, המהירות ופיצוי החשיפה.למרות זאת, גלגלת נוספת על גב המצלמה היתה עשויה לשדרג את רמת השליטה לרמה גבוהה יותר.
העינית האלקטרונית קטנה מאוד והעובדה שהיא מציגה כל מה שמוצג על המסך האחורי הופך את השימוש בה ללא יעיל עד כדי לא נעים, גם לבעלי ראיה 6/6. העדר חיישן קרבה למעבר אוטומטי בין המסך לעינית מחייב לחיצה על כפתור בכל פעם שרוצים להשתמש בעינית או לעבור בחזרה לשימוש במסך.

מהירות פוקוס וזום
פוקוס בתוך הבית תוך שימוש בזום מלא מהיר למדי – לוקח בערך שניה אחת בממוצע, אך קשה לפקס על אובייקטים קטנים במיוחד אם הם זזים. צילום ציפורים בתעופה בזום מלא זו משימה לא פשוטה, עד כדי בלתי אפשרית.
בגלל הזום העוצמתי, לעתים מאבדים קשר עין עם האובייקט ויש צורך לעשות זום-אאוט כדי למצוא אותו ולהנעל עליו. פונקצית זום אאוט מהירה למצבים אלה, כמו שיש במצלמות הסופר זום של קנון, היתה יכולה להיות יעילה.



תפעול
אמנם אין פילטר ND מובנה (לשימוש בצמצמים גדולים יותר או במהירויות נמוכות יותר), אין פלס אלקטרוני וגם לא היסטוגרמה חיה, אך ישנן הפתעות נעימות, כגון היכולת לקבוע את מהירות התריס המינימלית בין שניה שלמה ל-1/250 שניה.
מבנה התפריטים נרחב אך יעיל והתפריט המהיר הוא תענוג כרגיל – הוא נותן גישה לאפשרויות שכיחות רבות ומבטל במקרים רבים את הצורך לצלול אל עומק התפריטים.
ייצוב תמונה: מהירות התריס הנמוכה ביותר עימה הצלחתי להשיג תמונה חדה בזום מלא הינה 1/8 שניה. אכנית, מדובר בייצוב מטורף של 7 סטופים. מכיוון שנאלצתי להפסיק לנשום בכדי להשיג תוצאה כזו, ניתן להגיד שבחיי היומיום המייצב מעט פחות יעיל – אך גם אם מדובר במהירות מינימלית של 1/15 או 1/30, זו עדיין תוצאה מרשימה ביותר לעדשה עם אורך מוקד של 1200 מ"מ.


כך או כך, סביר שהסוללה של ה-FZ70 תחזיק יום צילומים שלם, אפילו עם אצבע 'קלה על ההדק', אך לטיול ארוך או חופשה ממושכת, סוללה נוספת מומלצת בחום.
איכות תמונה
בשורה התחתונה, יש לעבוד קשה בכדי להשיג תוצאות מלאות צבע וקונטרסט, להתעסק עם האפשרויות השונות ולתת תשומת לב יתרה למאפייני החשיפה. ניתן בהחלט לקבל תוצאות נאות במצב אוטומטי, אך בשביל איכות גבוהה יותר, צריך להתאמץ.
רגישות (ISO): במונחים של ביצועים ברגישות גבוהה, ה-FZ70 לא שונה במהותה ממצלמות רבות אחרות עם חיישן CMOS בגודל סטנדרטי. ניתן להבחין ברעש כבר ברמות הנמוכות, אך ברמה שאפשר בקלות להתעלם ממנו בתצוגה ואף והדפסה בשימוש יומיומי.
ב-ISO 400 רמת הרעש נראית לעין בקלות בהגדלה של 100%, למרות שצפיה בגודל מלא על מסך עדיין נראית נקיה לגמרי. ISO 800 היא נקודת המפנה – המראה עדיין סביר בהחלט על המסך, אך הדפסות והגדלות יש לבצע בזהירות.
ISO 3200 היא כבר מעבר לקו האדום של איכות המתקבלת על הדעת – לא רק שרעש שולט בתמונה – הצבעים מהוהים ולא מדויקים והקונטרס נעלם כמעט לגמרי. לסיכום – ה-FZ70 לא מפתיעה בתחום הרגישות – היא עושה את המוטל עליה היטב, כמצופה ממצלמה במיצובה.
ISO 100:






ISO 100:






איזון לבן אוטומטי:



וידאו
במצב ידני בוידאו ישנן אפשרויות רבות, כולל מצבי PASM מלאים, אך להפתעתי אין אפשרות בחירה של קצבים שונים (frame rates). ניתן לבחור בין הפורמטים MP4 או AVCHD כמו גם ברזולוצית הוידאו, והאפשרות היא 60p ב- Full HD או 60i ב-1280×720, ו-30p ב-MP4.
מצאתי שניתן לשנות את פיצוי החשיפה תוך צילום וידאו (במצב הידני) אך רק על ידי סיבוב הגלגלת האחורית – תנועתה רועשת ונשמעת היטב בסאונד של הסרטונים. פנסוניק היו צריכים לקבוע את הכפתורים האחוריים לשימוש זה – הם שקטים מגלגלת באופן ניכר.
צילום וידאו מהיד תוך שימוש בזום מלא מניב אפקט חזק של rolling shutter. בנוסף, ישנו רחש קבוע של מנגנון ייצוב התמונה, כמו גם ממנוע הזום.
מאפיינים מתקדמים
למרות שזה לא מובן מאליו, אפשר לצלם פנורמות בכל הכיוונים – לאחר בחירת מצב פנורמה, יש ללחוץ 'למעלה' על הכפתור בגב המצלמה ולבחור את כיוון הצילום הרצוי. צילום ימינה ושמאלה ייצרת פנורמה ארוכות וצרות יותר, צילום כלפי מעלה או למטה ייתן פנורמות שמישות יותר. לאחר בחירת הכיוון יש הפתעה נעימה – תפריט אפקטים לפנורמה – אפשרות שלא קיימת ברוב המצלמות.





הנה דוגמאות למאקרו באורכי המוקד השונים:


השורה התחתונה
את ה-FZ70 קונים לא בשביל איכות תמונה נטוף אלא בשביל כל מאפייניה הנוספים. במונחים של איכות תמונה, היא מבצעת את העבודה באופן סביר בהחלט. היא טובה פחות ממצלמות בעלות עדשות קצרות יותר או חיישנים גדולים יותר, אך ביצועיה הם מעל למצופה מעדשה בעלת טווח זום שכזה.






לדיון בנושא: סקירה – פנסוניק FZ70