כיצד לכייל את המסך שלכם: Sharpness

רבים אינם מנצלים את מלוא היכולות של המסך שלהם. פעולת הכיול מיועדת לאפשר לכם לנצל באופן אופטימלי את המסך.מדריך זה ...

21:00
  /  
28.10.2012
  
מאת: עפר לאור

הקדמה

כולנו אוהבים לראות תמונה חדה. הבעיה היא כמובן איך להגדיר את המושג "חדות". Sharpness הוא כביכול משהו אובייקטיבי ולא תלוי בצופה ואכן זה נכון.

ההגדרה האמיתית של חדות היא כמה פרטים שונים (דיסקרטים) ניתן לזהות בתמונה. כך למשל תמונה של 720P אמורה לכלול פחות פרטים דיסקרטים (1280X720) מאשר תמונה ברזולוציה 1080P (כלומר 1920X1080). 

כיצד העין מבחינה בחדות? כאן אנחנו נכנסים לבעיה. מכיוון שיש המון דברים שיכולים לבלבל אותנו. 

בתמונה הבאה יש grain מובנה בתמונה. במקור, grain (גרעיניות) אי בעיקרון תופעת לוואי של פילם צילום (חלקיקי כסף וההבחנה בינהם). כיום, ככל שנצליח להכניס יותר אור לתוך הסנסורים (בצילום דיגיטלי) התופעה תעלם. עם זאת, ניתן לראות הרבה מאוד סרטים וסדרות עם גרעיניות, לרוב כזו שהושתלה באופן דיגיטלי בכדי לתת תחושה יותר חדה לתמונה ולעיתים לתת תחושה יותר "אמיתית" לסרט. 

אז גרעיניות זו דרך אחת לגרום למח לחשוב שהוא רואה יותר פרטים מכפי שבאמת קיימים. עוד שיטה היא edge enhancement. שיטה זו, מנצלת את העובדה שהעין מזהה גבולות חדים כגבולות שמצד אחד שלהם יש אור חזק ומצד שני איזור כהה. לכן, כאשר יש לנו דמות כהה על רקע אפור, לא נראה את הגבולות בחדות מספקת.

הגברת הקונטרסט במקומות הללו (בד"כ על ידי יצירת ארטיפקט שנקרא "overshoot") תגרום לזה שנחשוב שהתמונה חדה מכפי שהיא באמת.

הוספת grain תגרום לנו לחשוב שהתמונה חדה מכפי שהיא באמת

חידוד הגבולות גורם לתמנוה להרגיש חדה יותר

למה sharpness גבוה לא טוב?

אז הבנו שכאשר מגבירים את ה-sharpness נוספות תופעות לוואי, ארטיפקטים.

תופעות אלה גורמות לשתי בעיות:

  • ירידת רזולוציה. במיוחד עבור תוכן HD, כאשר החדות אינה נכונה, במקום להוסיף חדות, במצב של חדות יתר, אנחנו מאבדים רזולוציה. המסך בעצם מוסיף ארטיפקטים במקומות שבהם מידע אמיתי אמור להתקיים – והם מסתירים אותו.
  •  חידוד ארטיפקטים. כל התוכן שאנחנו מקבלים עבר כיווץ ברמה כזו או אחרת. כאשר אנחנו מחדדים את התמונה יתר על המידה, אנחנו מדגישים תופעות לוואי של כיווץ, במקום מידע אמיתי שצריך חידוד.

כיצד יודעים מה ערך ה-Sharpness הנכון?

נתחיל מזה שמרבית המסכים מערבבים כיום את המנגנונים ומשתמשים במספר אלגוריתמים שונים לחדות. צריך כמובן להזהר ולזהות את כולם. בחלק מהמקרים זה נקרא Sharpness, לפעמים זה גם נקרא edge Enhancement או EE.

מרבית המסכים כיום מנסים להיות בוהקים או קיצוניים ככל הניתן בכדי שנבחר בהם בחנות. לכן גם במצב 0 או (50%) הם כוללים מנגנון חידוד מוגזם למדי. כל חברה והשיטה שלה לבחור מה המצב שבו המנגנון מפסיק לחדד לחלוטין. במסכים מסויימים זה 50%, מה שאומר שמספר נמוך מזה הוא מנגנון טשטוש.

המטרה היא להגיע למצב שבו המנגנון אינו מפריע מכיוון שהוא חזק מדי, ואינו מפריע כי לא מופעל מנגנון נגדי של טשטוש. 

נקודת ה-sweetspot היא זו שבו המנגנון פועל ללא קלקול של מידע קיים.

לצורך הבדיקה, אפשר לעשות שימוש ב-test pattern של sharpness. יש כמה סוגים המבוססים על שני עקרונות שונים:

תבנית בדיקה של שחור על רקע אפור.

כאשר מנגנון חידוד מופעל על תמונה כזו, היא תתחיל להוסיף איזורים לבנים סביב הפסים השחורים בכדי לגרום להפרש קונטרסט גבוה יותר.

אנחנו נפחית את ה-Sharpness עד לנקודה שבה הגבולות הלבנים יעלמו כמעט לחלוטין. בנקודה הזו, הטשטוש עדיין אינו מופעל. 

עוד בנושא:  כיצד לכייל את המסך שלכם: Brightness/Contrast

תבנית Burst

תבניות Burst לרוב מורכבות מצורה שכוללת תדרים גבוהים. לעיתים זה יכול להיות פשוט סדרת קוים צפופה במיוחד (W6RZ) או פשוט סדרת קווים שהופכת צפופה יותר ויותר. ב-S&M יש תבנית WEDGE שעושה בעצם את אותו הדבר.

 תבנית עם תדרים הולכים ומצטופפים:

כאן, הגברת ה-Sharpness תגרום בפועל לאיבוד רזולוציה. במקרים הללו זה יתבטא בהעלמות של איזורים צפופים יותר או הופעת ארטיפקטים כגון שטחים בהירים וכהים פתאום, או צורות שונות (עיגולים, או תופעות לוואי אחרות). הפחתת ה-sharpness תעלים את התופעות הללו. הנקודה שבה ה-Sharpness כבר אינו משפיע היא הנקודה האידאלית לצורך העלמת תופעות הלוואי של חדות יתר.

לדיון בנושא: כיצד לכייל את המסך שלכם: Sharpness


21:00
  /  
28.10.2012
  
מאת: עפר לאור

1