הבהובי מחשבות: זה לא תל אביב פה הוושינגטון הזה

עוקץ ניגרי או נסיעה על חשבון משלם המיסים האמריקאי? מעין קיבלה הזמנה לכנס חדשנות וטכנולוגיה מהאקדמיה להישגים. על איזה הישגים ...

16:30
  /  
24.10.2012
  
מאת: מעין קמחי
האקדמיה להישגים – כנס חדשנות וטכנולוגיה: ישראל

 לפני 3 חודשים: או העוקץ הניגרי

אי שם בשלהי חודש אוגוסט בין גל חום לגל לחות הגיעה לתיבת הדוא"ל שלי בקומה החמישית בבניין תל אביבי מתפורר הודעה בזו הלשון:

Dear Ms. Kimhi,

On behalf of the Academy of Achievement, I am pleased to send you the attached invitation to participate as an all-expense-paid innovation and technology delegate at the 50th anniversary International Achievement Summit, to be held October 24-28, 2012, in Washington, D.C. Please reply by return email, with the attached response form as indicated, and note the deadline of August 10, 2012.

We look forward to hearing from you at your earliest convenience. Thank you.
 
Sincerly…  

הו. פה חשדתי.

שניה וחצי לפני שהדחתי את ההודעה לתיקיית הספאם בבושת פנים, לא מבלי להעריך את ההשקעה של 'הניגרים' האלו רק בשביל לקבל צילום הדרכון שלי, החלטתי לפרוורד אותה לכמה אנשים ולבדוק אם יש סיכוי שאולי אני (כרגיל) חשדנית מדי (בכל זאת דור שני לניצולי שואה, כולם נגדנו, כל הזמן).
חברה אמריקאית/ישראלית הציעה לי לשלוח דוא"ל לכתובת שממנה נשלחה ההודעה ולברר למה בשם אהבת המרדות בחרו דווקא אותי. אולי התשובות שיגיעו, אם בכלל, ישפכו אור על התעלומה.
במקביל שלחתי את ההודעה גם לכמה אנשים שאני מכירה בארה"ב כדי לבדוק אם הם מכירים/יודעים/שמעו/ראו…
כמה חילופי מיילים מעל גלי האוקיינוס, מפה לשם ומשם לפה ואכן התברר שאני, כרגיל, חשדנית מדי. החששות התנדפו לתוך הלחות התל אביבית סופית כשקיבלתי מייל מהבחורה שלכאורה הציעה את מועמדתי לכנס ההישגים הבינלאומי – טכנולוגיה וחדשנות.

וושינגטון די.סי- היר איי קאם!

לפני 6 חודשים: איך הכל התחיל, TechCamp Tel Aviv

בעברי, לפני שהייתי יזמת/סטארטאפיסטית, עבדתי בעבודה "רגילה": מנהלת אזור בעמותה טכנולוגית. לא תשמעו הרבה אנשים שאוהבים את העבודה שלהם אבל אצלי זה היה נכון מהיום הראשון שהתקבלתי לעבוד בתכנית "נטע" של עמותת appleseeds אי שם בשלהי התואר הראשון שלי בבן גוריון. זה היה נכון גם ביום שבו החלטתי לעזוב אחרי 5 שנים ולהמשיך הלאה (בכל זאת, דור ה-Y) וזה כמובן כמובן נכון היום כשהחלטתי לרדוף אחרי החלום ולהקים סטארטאפ ישראלי. 
מסתבר שרכשתי לעצמי כמה חברים וקשרים בעמותה ולפני שישה חודשים הם הזמינו אותי להנחות במשותף עם בחור ממשרד החוץ האמריקאי את TechCamp Tel Aviv – מיזם עולמי של הגב' הילרי קלינטון לקידום השימוש בטכנולוגיה לטובת אוכלוסיה מקומית. 

הובטחו לי יומיים של הפוגה מהיום יום הרגיל שלי ובזכות זה גם הכרתי כמה עשרות נשים ואנשים שלא סביר להניח שהייתי פוגשת בשום דרך אחרת. ביניהן, אותה הבחורה, אנג'לה, שבסופו של דבר זכרה אותי שלושה חודשים אחרי והגישה את השם שלי כמועמדת להשתתף כאורחת כבוד של האקדמיה להשגים.

מבחינתי, זו רק הוכחה ניצחת לזה שאף פעם אי אפשר לדעת מאיפה יצוצו ההזדמנויות בחיים וכמה NETWORKING היא באמת אחת המיומנויות הכי חשובות שאת יכולה לאמץ לעצמך. במיוחד כיזמת, כמי שמנסה להקים חברה בישראל וכמי שמנסה לשנות את הדרך שבה אנשים מכירים אנשים אחרים ברשת.

לפני 48 שעות: תל אביב/רמת גן/חולון

אמריקאים, כמו אמריקאים, דואגים להכל מראש. אחרי שאישרתי הגעה קיבלתי כמה מיילים שמסבירים בדיוק מה ואיך צריך לקרות עד הכנס המיועד. בין כל שאר הדברים היה גם פירוט לקוד הלבוש בכל אחת ואחת משעות הכנס (הרוב – לבוש עסקי מחוייט למקרה שתהיתן) כמו גם הסבר לגבי הערב של ה-27 לחודש בו יתקיים נשף.

נשף.

מאיפה אני אמורה להביא שמלת נשף? את שלושת הימים שלפני הטיסה ביליתי בתיזוזים בין בתים של חברות בחיפוש אחר בגדים הולמים. אחרי הכל, בארץ, ל"משרד" הזמני שלי בג'אנקשיין לבשתי בעיקר בגדי עבודה ישראלים: טישירטים וכפכפים… למזלי, יש לי חברה שעובדת בחברה אמריקאית גדולה ועם טעם מעולה בבגדים ככה שבגדים לכנס עצמו השגתי. לנשף? זה כבר עניין אחר. הם יאלצו לקבל אותי בשמלה שחורה ולא מתנפחת. וגם זה שמלה אחת יותר מדי לטעמי.  

 

שמלת נשף, מהסוג שלא פשוט למצוא בארונות של חברות שלי בארץ 

לפני 18 שעות: תל אביב-ניוארק

כמה דברים שכדי לזכור לפני טיסות לארה"ב ובעצם בכלל:

  1. רכבת ישראל תמיד, אבל תמיד מאחרת. חוץ ממתי שאת מאחרת לתחנה. במקרה הזה, היא יצאה כבר. 
  2. אל תנסי לנחש ראשי תיבות של חברות תעופה. UA זה ל-א US AIRWAYS אלא UNITED AIRLINES. חבל לגלות את זה רק אחרי שעמדת בתור לבידוק הבטחוני איזה 20 דקות ועוד אחרי שאיחרת את הרכבת. 
  3. בטיסות של חברות תעופה זרות – רק הישראלים על המטוס מוחאים כפיים כשנוחתים. אני בעד שתצטרפי, קצת גאוות נחיתה לא תזיק לאף אחד, במיוחד אם הסדרה שאת משלימה בה פערים עכשיו היא "אבודים" ובפרק האחרון שראית הם התרסקו חזרה עם המטוס לאי. 
  4. אין אינטרנט בארה"ב (לא כזה שמחלקים בחינם כמו בארץ) וזה דורש הכנה נפשית.
  5. אין קפה נורמלי בארה"ב (אלא אם כן מים חומים מסטארבאקס עם תמצית מסוכרת בטעם שקדים/וניל/קינמון נחשב בעיניך לקפה). גם זה דורש הכנה נפשית
  6. אם תאמיני מספיק חזק, המזוודה שלך תשקול בדיוק 100 גר' פחות ממה שמותר. זה הכל עניין של אמונה. 

 

  

המשקל של המזוודה שלי: מותר להביא 22 קילו. זה הכל עניין של אמונה.  

האקדמיה להישגים – כנס חדשנות וטכנולוגיה: ארה"ב

לפני 6 שעות: ניוארק-וושינגטון הבירה

בגדול, כדאי לנחות רק אחרי שמשרדי ההגירה התחילו לעבוד. זה קורה ב-4:20 בניוארק. לפני זה, אפילו אם כבר נחתת, מחזיקים אותך שבויה במטוס שהיית בו ב-11 שעות האחרונות עם חברה של תינוקות צורחים ואנשים ממורמרים.
בנוסף, כדאי לדאוג לעניין ה-SIM כבר בארץ. סתם, מחשבה שעולה לי בראש עכשיו כשאני יושבת בשדה התעופה ב-5 לפנות בוקר, בלי אינטרנט ובלי שום יכולת לשחק word with friends כדי להעביר את הזמן עד טיסת ההמשך.

אם אני אהיה כנה לרגע, איתכם אבל בעיקר עם עצמי, כל הפסקאות האחרונות פה נכתבו בעיקר כדי שאני אוכל להרגיש פחות אשמה לגבי כל הטוב שהולך לבוא עכשיו. "היה נורא, בוהו בוהו, איזה מסכנה אני…". אולי אם תחשבו שהיה מגעיל לא תשנאו אותי נורא על הפוסטים שיגיעו בארבעת הימים הקרובים.
וגם אם תשנאו אותי, זבשכ"ם! לא כל יום מזמינים אותי לכנס בארה"ב, כל ההוצאות משולמות ולנשף (עם טוקסידואים והכל) בערב של יומולדת 31 שלי.

עכשיו: וושינגטון הבירה, ארה"ב של אמריקה

הגענו, אני והטישרט הלא הולם שלי למלון בעיר שבה כולם לובשים חליפות ושמלות. ואם כבר במלון עסקינן, השירות בארה"ב זה ללא ספק משהו שאפשר להתרגל אליו, את כמות הפעמים שהציעו לי עזרה, חייכו אליי ובאופן כללי התעניינו אם אני צריכה עוד משהו גדולה יותר ממספר שנותיי (וזה לא מעט). בארץ כבר הייתי חוטפת כילה מלנסות להזיז את המזוודה שלי ברחוב. 

וושינגטון נראית בדיוק כמו שדמיינתי אותה, סתווית, מלאה בצבעים זהובים אדמומיים על גבי העלים ברחובות, שלכת כמו בסצנה האחרונה ב"ביג" שבה הוא חוזר הביתה. מדהים פה. 

זריחה בדרך מניוארק לוושינסטון די.סי 

וחוץ ממחשבות ברומו של עניין על סרטים משנות התשעים ועלים שנושרים, הגעתי למסקנה שאפשר לדעת אם את בנסיעת עסקים כשכל הבגדים שהבאת הם כאלו שתולים על קולב. עד לא מזמן הנסיעות שהייתי עושה דרשו ממני בד"כ בגד ים ותו לו. כנראה שזה מה שקורה שמזקנים.  

אז זהו, להיום מתוכננת קבלת פנים בשעות הערב. ואת מה שקורה מחר, מחרתיים וביום שאחרי אני כבר אשאיר לפוסט הבא. מבטיחה שיהיה מעניין, בכל זאת כנס חדשנות טכנולוגית שממומן כולו על ידי משלם המסים האמריקאי.

 תאחלו לי בהצלחה 😉 

 

לדיון בנושא: הבהובי מחשבות: זה לא תל אביב פה הוושינגטון הזה (1)


16:30
  /  
24.10.2012
  
מאת: מעין קמחי

1