חשיפה ואור בצילום- חלק ב'

חלק ב' במאמר חשיפה ואור בצילום. בחלק זה נעסוק בהרחבה במושגים שהכרנו בחלק א', נכיר מושגים חדשים ומספר טכניקות למדידת ...
7:00
  /  
24.09.2012
  
מאת: צור טריגר
הקדמה

הקדמה

חשיפה ואור, שתי מילות מפתח בסיסיות בעולם הצילום. לאחד שעוסק בצילום, הן כחובב רציני והן כאיש מקצוע, מילים אלה נראות כטריוויאליות. אך חשיבותן היא רבה. בהמשך למאמר הקודם, נרחיב את השיח סביב המושגים שהכרנו במאמר הקודם, ובנוסף נכיר מספר מושגים נוספים הקשורים לחשיפה ואור. לאחר היכרות מעמיקה יותר עם המושגים, נכיר מספר מושגים חדשים ולבסוף נקנח עם הצצה על מספר שיטות למדידת אור מעשיות שניתן להיעזר בהן בזמן אמת אשר נסקור לעומק במאמר הבא.

המאמר מחולק למספר פרקים: בפרק הראשון נעמיק את השיח סביב המושגים סטופ, מהירות תריס, וצמצם ונרחיב את ארסנל המושגים בעוד ארבעה מושגים נוספים, EV, GN, תת חשיפה וחשיפת יתר. בפרק השני נסווג את סוגי האור הקיימים, נסקור באופן כללי מספר שיטות פרקטיות למדידת אור לקראת החלק הבא של המאמר, נכיר מספר אביזרים למדידת אור כגון כרטיס אפור ומד אור חיצוני. ולסיכום, נציג מקבץ תמונות להמחשת נושא האור כחלק אינטגרלי בתמונה.

המאמר עצמו עשיר במושגים, מספרים, דוגמאות, מידע וידע. במילים אחרות, זהו מאמר טכני שעוסק גם בטכניקת צילום. ברם, כל אלה מתגמדים כאשר התוכן עצמו משעמם. צילום טוב זה לא צילום שהאור בו נופל על המצולם באופן מדויק להפליא. צילום טוב זה לא צילום שהחשיפה בו מדויקת. צילום טוב זה לא צילום שבחירת הצמצם היא F1.2 כך שהרקע קרמי ואחיד. צילום טוב זה מכלול הדברים. צילום טוב זהו צילום שיוצר עניין, שגורם לאנשים להתעכב עליו ושמושך את תשומת הלב. וצילום טוב משתבח כאשר הטכניקה היא חלק אינטגרלי מהתוכן. ולכן, כל הטכניקה שנדון בה אין היא באה במקום ואין היא צריכה להיות כמטרה. אלא, היא צריכה להילקח ככלי עזר להשגת המטרה הרצויה. טכניקה טובה היא כזו שגורמת לצלם לא לחשוב יותר מדי על נושא החשיפה ועל צדדים טכניים אחרים. אלא מפנה את רוב המחשבה שלו לתוכן עצמו. במילים אחרות, להתייחס ל"מה" ולא ל"איך". אל נא נשכח כי הקניית טכניקה נכונה מאפשרת לנו כצלמים כן להתעסק ב"מה" בזמן אמת ולא ב"איך". ולכן, ישנה חשיבות להבנת המושגים.

אז שנתחיל? 

מושגים

מושגים

נתחיל ממקום "טבעי" והוא המונח שטף. כל מי שלא שמע על המושג שטף יכול לנשום לרווחה, אתם אנשים רגילים לגמרי. המושג שטף מוכר לרוב מעולם הפיסיקה. זהו מונח שמתאר כמות מסוימת של חומר (אנרגיה, חלקיקים וכדו) העוברת דרך משטח (או פוגעת בו) ליחידת זמן.
המושג שטף יבוא לידי ביטוי עבורנו בכמות האור העוברת ביחידת זמן בחתך של עיגול (בהמשך, נבין למה דווקא עיגול). לשם פשטות נניח כי מהירות האור זהה בכל התווכים בהם נעסוק. כמו כן נניח כי האור פוגע במשטח במאונך. ולכן כמות השטף תושפע רק משטח החתך.

מעולה. צלחנו מושג אחד והוא בידנו. ממשיכים למושג הבא.

 

תחנות\סטופים (Stops): במאמר הראשון הגדרנו סטופ כמושג המבטא פי 2 אור ביחס לאור קיים. במילים אחרות, הגדרנו: עליה של סטופ 1 היא למעשה פי 2 אור ביחס למה שהיה. באופן דומה, ירידה של סטופ 1 היא פי 2 פחות אור ממה שהיה. ניתן לראות כי הקפיצות הן חזקות של 2.

כמות אור=2n
n-כמות הסטופים ביחס לאור הקיים.
 

סטופ למעשה הוא מושג כללי. אין הוא מתייחס למהירות הצמצם באופן ישיר או למהירות התריס באופן ישיר או למהירות הISO באופן ישיר. לדוגמה: נניח כי החשיפה שלי הוא עם הנתונים הבאים:

Shutter Speed: 1/200
Aperture: F4
Iso: 200

וכעת, אני מעוניין ליצור חשיפה של סטופ 1 יותר. קיימות לי שלוש אפשרויות:

  1. להגדיל את ערך מהירות החשיפה בסטופ (למהירות של 1/100).
  2. (או) לפתוח את הצמצם בסטופ (לצמצם F2.8).
  3. (או) להגדיל את מהירות הISO בסטופ 1 (לעלות לISO 400).

כל אחת משלוש האפשרויות הללו יקנה לי חשיפה חדשה שהיא סטופ 1 יותר מהחשיפה הקיימת.
נניח וכעת אני מעוניין לרדת 3 סטופים ביחס לחשיפה הראשונה. גם כאן, באותו אופן, קיימות לי שלוש אפשרויות:

  1. להקטין את מהירות החשיפה ב3 סטופים (למהירות של 1/1600).
  2. (או) לסגור צמצם ב3 סטופים (לצמצם F11).
  3. (או) להקטין את מהירות ה ISO ב3 סטופים (לרדת לISO25).

 

המושג סטופ מאפשר לנו לדבר על נושא החשיפה באופן כללי. בתור חובבי הצילום עלינו חלה החובה לדעת מה ההשפעה של כל שינוי על התוצר הסופי. לדוגמה, מהירות תריס מהירה יותר (ערך המהירות קטן) תקפיא לנו את התמונה יותר, צמצם סגור יותר ייצור עומק שדה גדול יותר ועליה בISO תגדיל את הגרעיניות שבצילום. ולכן, אין פה כלל ברזל. כל שינוי בהתאם לסיטואציה. ישנם מקרים בהם ההקפאה חשובה יותר מאשר עומק השדה או מידת הגרעיניות. בדומה, ישנם מקרים בהם נעדיף עומק שדה ספציפי והשינוי במהירות התריס כמעט ולא ישפיע על התוצר הסופי (אם נצלם אדם עומד במהירות של 1/4000 או ב 1/1000, ככל הנראה לא יורגש הבדל).
 

מהירות תריס\סגר ( Shutter speed): תזכורת: מהירות התריס היא הזמן ביחידות של שנייה בו החיישן חשוף לאור.
במושג זה אין הרבה מה לחדש כי למעשה הוא מושג די אינטואיטיבי. ולכן, נעמיק על אופן החשיפה של החיישן לאור. נחלק את מהירות התריס לשתי קבוצות: קבוצה ראשונה הכוללת בה את כל מהירויות התריס בהן החשיפה של החיישן נעשית בעת ובעונה אחת. במילים אחרות, ברגע נתון החיישן כולו חשוף לאור. הקבוצה השנייה כוללת את כל שאר המהירויות שהחשיפה של החיישן נעשית במספר שלבים. במילים אחרות, אין רגע נתון בו החיישן כולו חשוף בבת אחת לאור. למי שמאתנו אשר צילם עם פלאש בוודאי זוכר כי לא ניתן לעלות מעל מהירות תריס מסוימת כאשר הפלאש דולק. למעשה מהירות זו היא המהירות המהירה ביותר של הקבוצה הראשונה. ברוב המצלמות (בעלות תריס מכני) המהירות המקסימלית היא 1/200 או 1/250 או 1/320. כעת, אפשר להבין למה כאשר מצלמים עם פלאש לא ניתן (באופן ישיר) לעלות מעל מהירות מסוימת שללא הפלאש ניתן. וזאת כי במהירויות גבוהות יותר החיישן נחשף לאור בשלבים והפלאש מבזיק הבזק אחד. ולכן, הבזק הפלאש לא יכסה את החיישן כולו. ישנם מספר פתרונות למגבלה זו. אחד מהם הוא "סנכרון מהיר". במצב זה הפלאש יורה (בהתאם למהירות החשיפה) מספר הבזקים שווים בעוצמתם. כל הבזק מכסה שטח אחר בחיישן. פונקציה זו מקטינה את האפקטיביות של הפלאש בצורה נכרת. אם בעוצמה מלאה של 1/1 הפלאש אפקטיבי למרחק של 20 מטרים. נניח כי כדי לחשוף חשיפה שלמה של הפלאש נדרשים 4 הבזקים. למעשה, הורדנו את העוצמה של הפלאש לרבע ולכן הפלאש יהיה אפקטיבי למרחק של 10 מטרים בלבד (אפקטיביות של 1/4 עוצמה). ברוב המקרים ישנם פתרונות מגוונים כדי להתגבר על מגבלה זו.
בסרטון הבא ניתן לראות המחשה יפה של איך התריס חושף את החיישן לאור.
תחילה מראים מהירות תריס של 1/200. מהירות בה כל החיישן בבת אחת נחשף לאור. לאחר מכן, מראים במהירות של 1/1000. מהירות בה החיישן נחשף בשלבים לאור.rn

 

 צמצם (Aperture): במאמר הראשון דנו במונח הצמצם העוסק בכך שזהו היחס בין אורך מוקד העדשה לבין קוטר העיגול שדרכו עובר האור בעדשה.
ערך הצמצם עונה לנוסחה הבאה:


L- אורך מוקד העצמית.
D- קוטר הצמצם.
F- מספר הצמצם.

במאמר הראשון אמרנו כי שינוי קוטר העיגול יגרום לשינוי באור שיפול על החיישן. אך לא התעמקנו איך השינוי משפיע. נתחיל עם דוגמה, נניח ויש לי צמצם F2 ואני רוצה לקבל פי 2 פחות אור, לאיזה ערך לעלות (או לרדת)? כאן הנושא טיפה "מורכב" יותר מבחינה מתמטית, אך עדיין פשוט למדי.
נניח כי צפיפות האור אחידה לאורך כל החתך, כל האור מגיע במאונך ומהירותו לא משתנה בין תווך ותווך. ולכן, כדי להקטין פי 2 את כמות האור נקטין פי 2 את שטח העיגול:
נסמן את שטח העיגול שמתקבל בצמצם F2 בa (העיגול באדם). אנחנו למעשה רוצים להקטין פי 2 את השטח a לשטח a/2 (העיגול בכחול).

נזכר בנוסחה לחישוב שטח עיגול:

שטח העיגול=πr

מה שמעניין אותנו זה הקשר בין הקטרים (או הרדיוסים) של העיגולים.
אני אחסוך מכם את משחקי המתמטיקה (הדיי פשוטה) ופעולות אריתמטיות שכל אחד יכול לבצע לבד וניגש ישר לתשובה:
 

במילים: קוטר העיגול הקטן הוא קטן פי 2√ מקוטר העיגול הגדול.
ולכן, אם נרצה פי 2 אור, נחלק את הצמצם ב2√. אם נרצה פי 2 פחות אור, נכפיל את הצמצם ב2√.
לדוגמה: עבור צמצם F2 נקבל פי 2 יותר אור מאשר עם צמצם F2.8.
חשוב לזכור: הצמצם הוא ביטוי ליחס בין אורך מוקד לקוטר העיגול. ולכן, ככל שנעלה בערך הצמצם, למעשה נקטין את קוטר העיגול (הגדלת היחס=>הקטנת קוטר העיגול).
לפני עשרות שנים היה נהוג לדבר על קפיצות של סטופ בצמצם (קפיצות שלמות של 2√). כיום ניתן לראות כי המצלמות מאפשרות גם קפיצות של חצי סטופ וגם קפיצות של שליש סטופ. מכיוון ואופן החישוב של קפיצות אלה הוא טיפה מסובך ומיותר לא נראה את דרך החישוב. אך ניתן לומר באופן כללי כי הערך הוא 2√ בחזקת EV.
במאמר זה נסתפק בטבלאות של ערכי צמצם עבור קפיצות של סטופ, חצי סטופ ושליש סטופ.

 

אין צורך לזכור הטבלאות לעיל בעל פה. אלא, הן נועדו בשביל להמחיש את ההבדלים בין קפיצות של סטופ, חצי סטופ ושליש סטופ. לדוגמה, אם אני מזיז קליק אחד במצלמה והקפיצה היא מ5.6 ל6.3 אני אוכל לדעת כי המצלמה קופצת בשליש סטופ בכל קליק.

rnrnrn

לסיכום:
צמצם פתוח= ערך F קטן.
צמצם סגור= ערך F גדול.
עדשה מהירה= מפתח צמצם מקסימלי גדול (לרוב עבור F2.8, F2,F1.8, F1.4, F1.2, F1). (אין קשר למהירות הפוקוס למנוח עדשה מהירה. למעשה, עדשה מהירה זו עדשה שיש לה צמצם מקסימלי גדול המאפשר ל"הרבה" אור להיכנס).
פי 2 יותר אור= נחלק את ערך הצמצם ב2√.
פי 2 פחות אור= נכפיל את ערך הצמצם ב2√.

rnrn

המשך מושגים

המשך מושגים

Exposure Value: בקיצור EV. זו שיטה למדידת אור שאין היא תלויה בערך הצמצם ובערך מהירות התריס. שיטת מדידה זו נוחה כאשר רוצים לדבר על האור הקיים בלי קשר לערכים אחרים. למעשה שיטת מדידה זו מאפשרת לנו למדוד את האור ולאחר מכן למצוא את ערכי הצמצם ומהירות התריס בהתאם לEV שהתקבל.
לדוגמה: נניח כי ביצענו מדידה וקיבלנו 5 EV. בעזרת הטבלה המצורפת למטה אפשר לראות כי צמצם F2 במהירות סגר של 1/8 ייתן 5EV. כמו כן, גם צמצם F5.6 במהירות סגר של 1 שנייה גם ייתן 5EV. בדרך מדידה זו ניתן לראות כי השיח סביב האור והחשיפה הנדרשת באור הנתון הוא כללי יותר ולא מוגבל לצמצם ומהירות סגר נתונים. עבודה עם EV איננה נפוצה בקרב קהל חובבי הצילום. אך היא כלי חכם ובעל עוצמה כשמבינים איך לעבוד אתו.

לדוגמה: ביצעתי מדידה וקיבלתי 8 EV. אני רוצה לעבוד עם צמצם מקסימלי (נניח שזה F1.2). מהטבלה אני יכול לראות כי עבור ערך צמצם זה אני מקבל מהירות תריס בין 1/250 ל1/125 (עבור ISO100).
דוגמה נוספת: ביצעתי מדידה וקיבלתי 17 EV. מהטבלה אני רואה כי הצמצם המקסימלי שאני יכול לעבוד אתו הוא F4 (בISO100). במקרה כזה אם ארצה צמצם פתוח יותר אצטרך לעבוד עם ציוד נלווה כגון פילטרים.

יתרון משמעותי בשימוש בשיטה זו היא האפשרות לקבל חשיפה מדויקת יותר. החיסרון, יש צורך בטבלה ובמד אור חיצוני.
טבלת EV מתוך ויקיפדיה:

rnrnrn

rnrnrn

m*- מציין דקות (minutes).
*ערכי צמצם שהם "חסרי יחידות" הם בשניות.

ישנה נוסחה לחישוב EV, אך מכיוון וזו נוסחה שמכילה גם לוגריתם וגם חזקות, אין היא שמישה בעבודה מעשית. ולכן, נסתפק בטבלה לעיל.

לסיכום:
פי 2 יותר אור= עליה ב1 של הEV.
פי 2 פחות אור= ירידה ב1 של הEV.

מספר מנחה Guide Number: מספר מנחה, GN, זוהי שיטה לקביעת עוצמת הארה עבור פלאשים. שיטה זו נוחה בעיקר כאשר עובדים עם פלאשים במצב "טיפש". מצב "טיפש" זהו מצב בו אין העברת מידע בין המצלמה לבין הפלאש על מדידת האור. אלא רק קצר ברגל הפלאש שנועדה להורות לפלאש להבזיק. למעשה, הצלם קובע עוצמה בפלאש והמצלמה רק מורה לפלאש מתי לצלם (יוצרת קצר בין שני המגעים ברגל הפלאש). שיטת מספר מנחה, GN, נוחה לעבודה כאשר אנו מעוניינים לכוון מספר פלאשים ביחד או כאשר יש שילוב של מספר מקורות אור (אור קיים עם אור פלאש).

 

GN=Distance*F number 

מהנוסחה קל להבין כי אם לדוגמה נמקם את הפלאש במרחק של 10 מטרים מהאובייקט ונצלם עם צמצם F2.8 נדרש לGN של 28.
בפלאשים לרוב ניתן לכוון את "הזום" שלהם. הזום הוא למעשה סוג של רדיוס הארה. אם נבחר ב24mm נקבל רדיוס הארה גדול מאשר עבור 70mm. ולכן, ככל שהזום גדול יותר בפלאש עבור אותה עוצמת פלאש נקבל GN גדול יותר.
לרוב שיטת מדידה זו של האור איננה שכיחה בקרב חובבי הצילום. אך חשוב להבין מהו הGN של הפלאש מכיוון וזהו ערך המצורף לכל פלאש במפרט הטכני שלו.

תת חשיפה וחשיפת יתר: תת חשיפה וחשיפת יתר אלה מונחים שמעידים על יותר מדי אור או פחות מדי אור בתמונה. ישנם מקרים בהם נרצה ליצור בכוונה חשיפת יתר או תת חשיפה ולכן אין במקרה זה נכון או לא נכון. מידת החשיפה הרצויה היא בהתאם לשיקולו של הצלם. נקודה חשובה שכדאי להבהיר היא שבזמן הצילום ישנה חשיבות לביצוע החשיפה הרצויה. מכיוון והבהרה בעזרת תוכנת עריכה יכולה להגביר את רעש. בעולם הדיגיטלי עדיף שתהיה חשיפת יתר קלה (אך לא לשרוף את החלק הבהיר ביותר) מאשר תת חשיפה.
המצלמות הדיגיטליות שקיימות כיום גדושות באלקטרוניקה ומערכות למדידת אור משוכללות. מערכות אלה מצוידות לעיתים באלגוריתמים מורכבים ומתוחכמים שיודעים לזהות סיטואציות רבות (ישנן חברות שמדברות על אלגוריתמים למדידת אור שמזהות אלפי סיטואציות שונות של אור) ולהתאים את החשיפה בהתאם. ברוב המקרים אין כמעט הצורך לחשוב על החשיפה ולתת לאלגוריתמים לעשות את העבודה עבורנו. אך אין זה פותר אותנו מההבנה לעת צורך לבקרה ותיקון במקרה והמערכת כושלת במדידת האור.

סיכום: בעולם הצילום ישנם מונחים רבים הקשורים לאור, ולא בכדי. חלקם מונחים הנובעים מתכונות גאומטריות וחלקם מתכונות פיסיקליות. אין צורך להבין את מלאכת החישובים וההנחות העומדים מאחורי כל מושג ומושג לפרטי פרטים. ניתן לזכור מספר כללים פשוטים ונוחים ואיתם לעבוד:

rnrnrn

סטופ:
פי 2 אור= עליה של סטופ 1.
פי 2 פחות אור= ירידה של סטופ 1.

מהירות תריס:
פי 2 אור= להכפיל פי 2 את מהירות התריס.
פי 2 פחות אור= לחלק ב2 את מהירות התריס.

מהירות ISO:
פי 2 אור= להכפיל פי 2 את מהירות הISO.
פי 2 פחות אור= לחלק ב2 את מהירות הISO.

צמצם:
פי 2 אור= לחלק ב2√ (אפשר לחלק ב1.5) את הערך.
פי 2 פחות אור= להכפיל ב2√ (אפשר להכפיל ב1.5) את הערך.

EV:
פי 2 אור= עליה של 1 בEV.
פי 2 פחות אור= ירידה של 1 בEV.

GN:
פי 2 אור= לחלק ב2√ (אפשר לחלק ב1.5) את הערך.
פי 2 פחות אור= להכפיל ב2√ (אפשר להכפיל ב1.5) את הערך.

סיווג האור ושיטות למדידת אור

סיווג האור ושיטות למדידת אור

שיטות למדידת אור
נסווג האור בשתי קטגוריות:

  1. אור נופל(Ambient light) : אור נופל זה האור שנופל על האובייקט. אור זה איננו תלוי באוביקט המצולם ועבור אותו מקור אור נקבל אותה מדידה של אור נופל גם אם נחליף אוביקטים מצולמים.
  2. אור מוחזר(Reflected light) : אור מוחזר זה האור שמוחזר מהאובייקט. האור המוחזר מהאוביקט תלוי למעשה באוביקט עצמו, בנוסף לאור הנופל על האוביקט. אם האוביקט בצבע שחור, האוביקט יחזיר פחות אור מאשר אוביקט בצבע כסף. ולכן, עבור אוביקטים מסוימים עם אותה תאורה יתכן כי נקבל מדידות שונות.

בגלל קיומם של שני סוגי אור, ניתן לחלק את שיטות מדידת האור לשני סוגים: מדידת אור נופל ומדידת אור מוחזר.
נתחיל מהסוף, הדרך המדויקת ביותר למדידת אור היא מדידת אור נופל ולא אור מוחזר. מצד שני, השיטה של מדידת אור מוחזר שכיחה יותר. מכיוון ורובנו משתמשים בעיקר במד האור של המצלמה והמצלמה מבצעת מדידה של אור מוחזר. ובנוסף, לא נוח להסתובב עם מד אור חיצוני. השאלה שנשאלת: "איך להתגבר על החסרונות במדידת אור מוחזר ועדיין לקבל מדידה טובה דייה?"
התשובה לשאלה איננה מסתכמת בתשובה אחת, אלא היא כוללת מכלול כלים שיתכן כי כלי אחד יתאים לסיטואציה א' ואילו כלי אחר יתאים לסיטואציה ב'. לדוגמה: שימוש בכרטיס אפור יתאים למצב בו יש לנו גישה אל האוביקט המצולם ולא יתאים במקרה ונרצה לצלם נוף (אף אחד לא ישלח את החבר\ה מצויד בכרטיס אפור ותיק ואודרובק! תודיע לי כשאתה מגיע "לנוף" כדי שאני אוכל לבצע מדידה של הכרטיס האפור 🙂  ). בנוסף, לא תמיד כרטיס אפור זהו אביזר שזמין או מעוניינים לעשות בו שימוש.

עולה סוגיה נוספת: מה עושים כשאין כרטיס אפור? והאם אני צריך להסתובב עם כרטיס אפור בתיק כל הזמן?
התשובה היא: לא, אין צורך להסתובב עם כרטיס אפור. ישנן דרכים להתגבר על הצורך בכרטיס אפור. לדוגמה, מדידה של כף היד כמעין "כרטיס אפור" מאולתר. או קיי, מצאנו פתרון אחד כאשר יש לנו גישה אל האוביקט המצולם- מדידה של האור מכף היד כמעין "כרטיס אפור". מה עושים כשרוצים לצלם אוביקט שאין הוא בהישג יד כגון תמונת נוף? לסוגיה זו ישנם גם מספר פתרונות. לדוגמה, מדידה לימין ומדידה לשמאל. על פתרונות אלו ועל כל שאר הכלים\פתרונות האחרים שהועלו, ונוספים שיועלו, נדון במאמר הבא.

 סיכום

סיכום

במאמר זה הרחבנו את היריעה והבנו לעומק יותר מושגים בעולם הצילום, כגון צמצם, מהירות תריס ומהירות ISO. למדנו מספר מושגים נוספים כגון EV וGN. ראינו כי על האור שבצילום ניתן לשלוט במספר דרכים ועל ידי מספר פרמטרים. לאחר מכן התקדמנו שלב והכרנו על קצה שני סוגי אור, מספר שמות של שיטות מדידה ומספר סיטואציות שונות שבכל אחד ניתן מענה אחר על מנת לקבל חשיפה "נכונה".

במאמר השלישי נרחיב את השיח סביב סיווג האור ושיטות למדידת אור. נכיר מספר שיטות נוספות, נבחר באופן פרקטי את שיטות אלה בשטח ונסכם את הנושא במספר טיפים שיכולים לעזור במספר סיטואציות.

במאמר השלישי נחזור לתמונות אשר מצורפות ונדון באופן שבו האור בא לידי ביטוי בפריים. לעת עתה, ללא הסברים, נהנה מהצילומים כפי שהם.

 

לדיון בנושא: חשיפה ואור בצילום- חלק ב'

 


7:00
  /  
24.9.2012
  
מאת: צור טריגר

1