הצנזורה בעקבות שיתוף הקבצים

מאמר זה כולל סקירה מקיפה על הפעילות האינטנסיבית של איגודי זכויות היוצרים בארץ ובעולם, המתמקדת באתרים שמפרים זכויות יוצרים. במחצית ...
8:00
  /  
18.06.2012
  
מאת: אבי שוסטרוב

הצנזורה בעקבות שיתוף הקבצים- סקירה מקיפה על המצב בארץ ובעולם

מאמר זה כולל סקירה מקיפה על הפעילות האינטנסיבית של איגודי זכויות היוצרים בארץ ובעולם, המתמקדת באתרים שמפרים זכויות יוצרים. במחצית השנה האחרונה, אנו עדים לשינוי במדיניות המתבטאת ביישום דרכים משפטיות בדבר חסימות באתרי שיתוף נפוצים, העיקרי שבהם הינו המסוקר ביותר בעולם – Piratebay.

בחלק השני של הכתבה, ננסה לראות כיצד ספקיות האינטרנט והפרט בשבדיה ובישראל מושפעים מהצנזורה הגוברת, נסקור את הכלים והדרכים בהם ניתן להשתמש בכדי לשמור על הפרטיות שלנו ברשת.
אין זה חדש כי בשנים האחרונות הרשת אוספת ואוגרת מידע אישי על כל אדם באשר הוא. בין אם באמצעות הרשתות החברתיות, או ע"י תאגידים ברמה של גוגל. חלק מהמידע שנאגר עלינו ברשת הוא רגיש והחשש שצריך להדאיג חלק מאיתנו הינו אופן אבטחת מידע זה, ולמי הוא עלול להיות נגיש בהווה ובעתיד.

מדינות אירופה מעלות הילוך במתקפה על אתר שיתוף הקבצים Piratebay

מאז שמייסדי Piratebay,פיטר סונדה ו-3 משותפיו, קיבלו את גזר דינם – 8 חודשי מאסר בפועל ופיצויים בסך 3.6 מליון דולר לחברות המדיה, ארגוני זכויות היוצרים עובדים סביב השעון בכדי להערים קשיים על מפעילי האתר הפיראטי. בריטניה והולנד מצטרפות כעת לשורה נוספת של מדינות בהן הופעלה החסימה לרבות איטליה, בלגיה, שבדיה, דנמרק ופינלנד.

נובמבר 2011- בריטניה משב הרוח החל בסוף שנת 2011, כאשר איגוד התקליטים MPA פעל לחסימת גישה עבור גולשים בריטיים לאתר Newsbin2. האתר משמש בין השאר כאינדקס חיפוש לתכנים שרובם מפרים זכויות יוצרים. לאחר מספר פניות לבית המשפט הבריטי, ה-MPA  קיבלו את האישורים להוציא לפועל את החסימה לאתר.

ינואר 2012- הולנד התאגדות חברות ההפקה והמוציאים לאור BREIN, פנו באמצעות צו בית משפט לספקיות האינטרנט המקומיות בבקשה לחסום את אתר ההורדות Piratebay .
2 ספקיות נוספות, ביניהן TMOBILE, לא קיבלו את הדרישה בסבר פנים יפות. לטענתן התערבות בית המשפט פוגעת בחופש הביטוי של הצרכן. הפתרון הוא דרך השקעה במודלים עסקיים שישרתו גם את המפיקים וגם את שוק הצרכנים.

אפריל 2012 -בריטניה בית המשפט הורה לשישה ספקיות אינטרנט בריטיות לחסום את Piratebay.
ארגון התקליטים הבריטי BPI טוען כי אתרים כגון Piratebay, פוגעים בתעסוקה בבריטניה ומונעים השקעה באמנים צעירים. תגובת הספקית הגדולה Virgin Media הייתה, כי החסימה זה רק פתרון חלקי לבעיה וראוי לספק לצרכן אלטרנטיבה חוקית במחיר ראוי כדוגמת SPOTIFY – שירותי הורדת מוסיקה ומדיה דיגיטלית באופן חוקי ובמחירים נמוכים.

קבוצת BPI רואה בחסימה כהצלחה גדולה. "בית המשפט אישר כי PB מפרה זכויות יוצרים בממדים עצומים. המפעילים של האתר מתפרנסים ממנו ע"י ניצול מסחרי של תעשיית המוסיקה והקולנוע , זאת מבלי לשלם דבר לאנשים שיצרו אותם", כך מסר מנהל התאגיד GEOFF TAYLOR ל- BBC.

מן העבר השני של המתרס, Jim Killock מנהל קבוצת ORG (חופש הביטוי באנגליה) טוען כי החסימה אינה אפקטיבית וגם מסוכנת. מדובר במתן לגיטימציה לחסימת נרחבות יותר ברשת, תוך כדי השגת מטרה הפוכה, המתבטאת בהפיכת פורעי חוקי לגיבורים.

מפעילי Piratebay עצמם טוענים כי אינם מודאגים כלל מהעניין, ולהפך הם מודים ל-BPI ולתקשורת הבריטית על כך שהעניקו לאתר פרסום בחינם.
רק בכדי לסבר את האוזן, במידה וגוף מסחרי רוצה לפרסם עצמו בעיתונות הבריטית כדוגמת הטלגרף, BBC או בגארדיאן, לא תמיד יש לו את האופציה לעשות זאת, גם לא בתמורה לתשלום הולם. האתר הפיראטי לעומתם עשה את דרכו לכותרות ללא מאמצים מיוחדים.
בעקבות הפרסום שגם שודר בערוץ הטלוויזיה של ה-BBC, נשברו שיאי הכניסות לאתר פר יממה.
"יתרון נוסף שהרווחנו זו הזדמנות ללמד יותר גולשים כיצד להתמודד עם חסימות גורפות מהסוג הנל", מסרו דוברי האתר.

האינטרנט שעדיין לא הכרתם – שמירת פרטיות ברשת

רבים שואלים את עצמם כיצד Piratebay הצליחו לשרוד, חרף מעצרם של המפעילים המרכזיים והעונשים הכבדים שהוטלו עליהם. ההסבר לכך מתחיל במפעילי אתר אנונימיים, אשר משתמשים במספר רב של "Mirror servers". "שרת מראה" ביסודו משמש בעיקר לגיבוי מיידי של האתר ובעל זמינות מיידית,  במידה והשרת הראשי מפסיק לתפקד מכל סיבה שהיא.
דוגמא נפוצה לשרת מראה הינו אתר Sourceforge, מדובר באתר חוקי וחינמי (מערכת קוד פתוח) אשר בבעלותו שרתים במדינות רבות. ניתן להוריד דרכו את אותו התוכן ע"י בחירת מקור הורדה, הממוין על פי מדינות. הרעיון ב-Piratebay מאוד דומה, המפעילים משתמשים במספר רב של שרתים אשר מקושרים לאותה כתובת. השרתים מאוחסנים בין השאר במדינות אשר אין החוק ה"שבדי" חל עליהן.
בדומה לשיטה של מדליף WIKILEAKS, ברגע שהמפעילים הראשיים נשפטו וקיבלו את גזר דינם, האתר עבר לניהול אנונימי וכך קשה יותר לאתר את האחראיים להפצת התוכן.

מחקר שנערך לאחרונה באוניברסיטת LUND בשבדיה ע"י קבוצת CYBERNORMS, הראה כי 700,000 שבדים משתמשים בשירותים שונים להסתרת זהותם ברשת. המספר הזה גדל ביחס ל-500,000 גולשים שהשתמשו בשירותים אלו ב-2009. 200,000 מהנבדקים היו בגילאים 15-25.

Mans Swenson, מרצה בסוציולוגיה ומשפטים באוניברסיטה השבדית, טוען כי במידה ובית המשפט האירופאי ימשיך לרדוף את האתרים והגולשים תיווצר עליה הדרגתית בשירותים מבוססי אנונימיות. עוד טוענים השבדים כי אין זה מפתיע שחלה עליה ניכרת בדרישה לכלים המעניקים פרטיות ברשת.  ממשלות רבות וגופים פרטיים כגון Facebook ו-Google, שומרים אינפורמציה אישית על הפרט.
זכותו של הפרט לשמור על פרטיותו מבלי שיבחן בזכוכית מגדלת למשך כל חייו, שכן אין לדעת מי ינצל מידע זה ולאיזו מטרה. לא חסרות אפשרויות בהן גופים רבים כגון התקשורת, צולבים את פירטי מידע או משתמשים במידע רגיש למטרות פוליטיות.

בין אם השימוש מיועד לשיתוף קבצים, מעקף דומיין או חופש הביטוי, שירותים מבוססי אנונימיות יישארו עמנו עוד זמן רב. ברוכים הבאים לרשת שעדיין לא הכרתם, "האינטרנט המוצפן".

פתרונות וכלים עוקפי חסימה ו"מבוססי אנונימיות" כבר קיימים זמן רב ברשת

האתר http://www.pirateparty.org.uk/ הפועל לחופש הביטוי מטעם מפלגה בריטית דמוקרטית, כבר מצא פתרון עקיף לסוגיה – האתר מציע לגולשים להשתמש בשירות שנקרא Reverse Proxy, ופשוט ע"י כניסה ללינק מתבצע ניתוב "עוקף חסימה" לאתר המקורי.
בהולנד ניסו לשלב פתרון דומה, אך השירות נסגר במהרה לאחר איומים מגופים שונים. 

מפעילי האתר PB, מייעצים כפתרון הפשוט ביותר להשתמש בVPN אנונימי כגון iPredator או שירותים בעלי מאפיינים דומים, אשר אינם שומרים לוגים של פעילות הגולשים. הפתרון הנ"ל אומנם דורש תשלום, אך יש גם פתרונות חינמיים כדוגמת אתר VPNREACTOR עם הגבלה של 30 דקות לכל התחברות. פרק זמן זה, אמור להספיק לבצע את החיפושים הנדרשים ולהכין את ה-Magnet Links ל-Client של המחשב האישי. לאחר שהלינק מוזן לתוכנה, החסימה מצד הספקית כבר לא אפקטיבית ואין צורך גם בVPN עד לחיפוש הבא.
2 שירותים נוספים שהוצעו הן רשת פתוחות בשם I2P ורשת TOR, אשר מאפשרות גלישה אנונימית דרך תוכנה המשתמשת בפרוטוקולים שונים של ניתוב. השירות מיועד רק לגישה ולאתר ולא כאמצעי להורדת תוכן כדוגמת Proxy חינמי.

כמו כן ישנן ספקיות אשר עושות שימוש בשרתי DNS, בכדי לחפות חסימה על הגולשים. גם חסימה זו ניתן לעקוף, בצורה דיי פשוטה, ע"י שימוש בשרת DNS חינמיים של Google או של OpenDNS.

שיתוף קבצים בארץ לאן?

בהמשך לידיעות על חסימת אתרי שיתוף באירופה , ננסה לתאר באופן כללי את תמונת המצב העדכנית בישראל וגם להעריך מבט לעתיד הרשת בישראל.

ארגון זיר"ה "זכויות יוצרים ברשת האינטרנט", מייצג 11 גופים בעלי זכויות היוצרים בארץ, ביניהם שידורי קשת, הוט, נוגה תקשורת, דיביאס ויונייטד קינג. בשנה האחרונה אנו עדים לסגירת מספר אתרי שיתוף ידועים, בעקבות הטיפול של זיר"ה באמצעות צווי בית משפט כלפי האתרים.

לעת עתה ידיהם של זיר"ה מתמקדות במפעילי אתרים 'ישראלים', המופעלים ע"י ישראלים.
הטיפול כנגד אתרי שיתוף קבצים עלה מדרגה בתקופה האחרונה גם בישראל בעקבות הפעלת לחץ מצידה של זיר"ה, תוך כדי שימוש בצווי מניעה בחסות בית המשפט, כנגד אתרים רבים. לקראת סוף 2011 נסגרו האתרים HORADOT, IDOWN וWNET .
בפברואר 2012 נסגרו האתרים topdown.me ,moridim.net ,moviesplace.net ו- myvod.net. חשוב לציין שגם בארץ מפעילי האתרים מכירים את נוהל "שרתי המראה" וזמן קצר יחסית לאחר סגירת האתרים חלקם הופיעו בכתובות חדשות, כאילו דבר לא השתנה.
המקביל של TOPDOWN הינו אתר http://www.nako.me/.
HORADOT עבר לדומיין חדש בשם http://horadot.tv.
Vodisrael.me -אתר לצפיה ישירה בתכנים אשר אינו דורש הרשמה.
Sharetw.info– מערכת פורומים ותיקה כדוגמת FXP, המעלה קישורים וסקירות עוד בטרם הם מועלים לאתרי השיתוף.

ד"ר נמרוד קוזלובסקי המתמחה בדיני מחשבים, טכנולוגיות מידע והגנת הפרטיות, התראיין למדור האינטרנט של עיתון הארץ בעניין וציין את התנגדותו למהלך, "צו להורדת אתר באופן גורף הוא צו חריג ובעייתי מאוד", לדבריו, "יש סימן שאלה גדול האם ניתן יהיה לתת צו שמורה על חסימת אתר והאם זו בסמכות בית המשפט כאשר נאמר שיש בו תוכן מפר – אבל לא כולו מפר. מספיק שניתנת לבית המשפט סמכות לחסום אתר כלשהו אז זו פגיעה חמורה בחופש הביטוי וזמינות תכנים דיגיטליים. זה צו יוצא דופן שלא לוקח בחשבון את העובדה שיש באתר גם תוכן שמותר לפרסם. זה כמו שהמשטרה תסגור רחוב שלם אחרי שמישהו ביצע בו פשע", טוען קוזלובסקי.

דפוס סגירת האתרים בארץ מאופיין ברדיפת בעלי האתרים (רובם צעירים בגילאי 18-25), ע"י שיטות איסוף ממצאים שונות, סמויות (שימוש במודיעים) וגלויות.
במרבית המקרים כתב התביעה נגד הצעירים שמנהלים את האתרים טוען כי "הפעלת אתרי אינטרנט מפרי זכויות יוצרים, עידוד, שידול, סיוע והעמדה לרשות הציבור של קבצים המפרים את זכויות התובעות ללא הרשאה ומתוך מניע מסחרי מובהק".

השלב הבא של הגוף התובע, מגיע בדמות דרישה מבית המשפט לספק צו מניעה כנגד המשך פעולת האתרים, חסימת גישה לאתרים ומסירת כתובות דומיין של האתרים המופעלים על ידם.
בחלק מהמקרים גובה התביעה הגיעה לסכומים של כ-400 אלף שח כנגד המפעילים. נוסף על כך, גם "חברות ועסקים" אשר פרסמו את עצמם באתרי הורדות "זכו להיכנס" לכתב התביעה. חברות אלו מתבקשות למסור פרטים על גובה הסכומים בהם זכו בעלי האתרים בתקופה בה החברות פרסמו את עצמן באתר.

עובדה מעניינת נוספת שנתגלתה במהלך הקרבות בין זיר"ה למנהלי האתרים, היא שרבים מהמנהלים חשבו שהפעלת שרת בחו"ל תציל אותם מתביעות, אולם מעיון ב-"דיני המחשב" הנושא נתון לפרשנות. גם במידה והאתר מופעל משרת בחו"ל, הוא יכול להיחשב "לישראלי", כיאה למפעילו אשר מתגורר בישראל ונדרש לתת את הדין והחשבון לפעילות האתר. 

מה בגזרת הגולשים הפרטיים?

עד כה דברנו בעיקר על הפעולות שננקטות כנגד אתרים בארץ ובעולם, אך מין הראוי לשאול את השאלה "מה קורה אם גולש פרטי יתבע?".
ניתן להשתמש בדוגמא של ג'ואל טננבאום, סטודנט מאוניברסיטת בוסטון אשר בשנת 2007 הוריד שירים באמצעות תוכנת שיתוף KAZA. חטאו הסתכם במתן אישור לתוכנה לשתף את השירים שהוריד עם שאר העולם. התביעה ובית המשפט גזרו על הבחור קנס של 675,000 דולר, כלומר 22.5 אלף על כל שיר ששיתף. הגוף התובע הוא RIAA, איגוד התעשייה והמדיה בארה"ב. חומרת המעשה והיקף הנזק המשוער לתעשייה נמדדו עפ"י מספר האנשים עימם שיתף את השירים. התיק נגדו מתנהל כבר 5 שנים, כשהתחנה האחרונה היא בית המשפט העליון בארה"ב שקיבל את ערעורו. מי שמייצג את טננבאום הוא צ'ארלס נסון, פרופסור למשפטים מאוניברסיטת הארווארד.
מה שמעניין הוא שזה בסה"כ המקרה ה-2 מתוך 12,000 התלונות בשנות ה-2000 בארה"ב, שלבסוף הגיעו לפסק דין (המקרה השני הוא של אם ל-4 ילדים ממינסוטה וגם התיק שלה עדיין ממשיך להתנהל).
נראה כי חלק ממטרות התובעים וכנראה גם של מערכת המשפט בארה"ב, הינה להציג מקרים אלה כערך חינוכי לשאר המשתמשים, למען יראו ויראו.
בישראל, לפחות בשלב הנוכחי, גולשים פרטיים לא נמצאים תחת הסמכות השיפוטית של מערכת המשפט בארה"ב. עם זאת, אין לדעת מתי נגיע ליום בו גולש פרטי יתבע וישמש כדוגמא לאחרים, כפי שקרה לסטודנט מבוסטון.

היכן נמצאות ספקיות התוכן בסיפור הנ"ל?

בעבר הלא רחוק זיר"ה ניסתה לפנות מספר פעמים לספקיות התוכן בבקשה לחסום גישה לאתרים, עם זאת פניות שלא התבצעו דרך בית המשפט, נענו בשלילה מנומסת מצד הספקיות. יש לציין כי עד כה, ספקיות האינטרנט לא נדרשו לחסום גישה לאתרים מחו"ל ואין ספק שבמידה ומהלך כזה יצא לפועל בישראל, יהיה זה תקדים מסוכן, אשר ישליך גם על תחומים נוספים מלבד אתרי שיתוף. גם מבחינה משפטית הנושא אינו פשוט (מלבד אתרים קיימים היום פלטפורמות רחבות יותר העוסקות בהורדות), שכן מהלך זה אינו נמצא אך ורק בסמכות בית המשפט.

יש לומר כי הספקיות בארץ נמצאות בין הפטיש לסדן, מצד אחד ספקיות האינטרנט והתשתיות רוצות למכור חבילות גלישה במהירויות גבוהות, זאת למרות שבסבירות יחסית גבוה, שוק ההורדות הבלתי חוקיות הוא המניע את אלפי הלקוחות, להמשיך ולשדרג את רוחב הפס. זאת למרות שכיום גם מהירות של 8-10 מגה, בהחלט מספיקה להזרמת וידאו (גם 1080P), בתחומי ישראל וגם ב-YOUTUBE.
על פי הנראה אין שוני בעמדות הספקיות בישראל ביחס לשאר העולם. תפקידן הוא לספק שירות גלישה ללקוחות, נושאים הקשורים לחסימות אתרים אינו נמצא בתחום שיפוטן.
מצד שני, במידה ותהיה זו החלטה משותפת ואחידה מצידם של גופים רבים וחקיקה מחודשת גם הספקיות יצטרכו להתכופף בפני רשויות החוק, בדומה לנעשה בבריטניה ובמדינות נוספות באירופה. לדוגמא, ממש בימים אלה, עומדת על השולחן הצעה העוסקת בצנזור גישה לאתרי פורנו בישראל ורק לקוחות שיבקשו גישה יקבלו אותה. כמובן שלהצעה מתנגדים רבים כיוון שהיא חודרת לצנעת הפרט.

ניתוח מסכם

ניתן לומר כי מה שעובד או מיושם בכל העולם, לא בהכרח יעבוד כראוי בישראל. כמדינה קטנה המושפעת מגורמים מדיניים וביטחוניים, סדר העדיפויות אינו בהכרח עומד בקנה מידה שווה לנהוג באירופה ובארה"ב. נושא האכיפה בתחום הפרת זכויות יוצרים אינו פשוט. מדובר בפלטפורמות שלא בהכרח מחייבות אתר שמאגד את הקישורים, אלא פרוטוקולים שלמים שמופעלים ללא כתובת ומפעיליהן אזרחים זרים ואנונימיים.
 
ספק רב אם צנזורה גורפת על אתר מחוץ לתחום השיפוטי של ישראל, תביא למיגור התופעה. במידה והרשויות בארץ יחלו בהגבלות גורפות בנושא ההורדות, יהיה עליהן לספק אלטרנטיבות ראויות לצרכן , דבר שכרגע לפחות לא נראה באופק, מסיבות של בירוקרטיה וכדאיות כלכלית.
נכון להיום, גם למדיה ישראלית לא קיים מודל מצליח, המאגד את כלל היצירות תחת פלטפורמה אחידה אשר ניתנת לרכישה במחיר עממי של שקלים בודדים, כדוגמת NETFLIX ,ITUNES או SPOTIFY. לכן, כפי שחשוב מאוד שיהיה גוף כגון זיר"ה ,שיגן על זכויות היוצרים של האמנים וחברות המדיה, בדומה לחברת ביטוח, יש מקום גם לפעולה בדמות מודל עסקי שיטיב עם שני הצדדים.

לדיון בנושא: הצנזורה בעקבות שיתוף הקבצים


8:00
  /  
18.6.2012
  
מאת: אבי שוסטרוב

1