סרט לסופשבוע: בן של אף אחד

על הנייר, לסרט "בן של אף אחד" יש סיפור טוב ושחקנים מעולים, אז למה משהו מתפספס קצת בדרך? כל התשובות ...

7:00
  /  
10.02.2012
  
מאת: איתמר נמרוד

ולפני שנתחיל, שאלה קטנה

תגידו, אתם זוכרים את המרקים המוכנים האלה באבקה של "קנור" שהיו מוכרים בשקית? למרקים הללו תמיד יש תמונה ממש מגרה על השקית אבל כשהיינו מכניסים את האבקה, מוסיפים מים ואוכלים אז מסתבר שזה עבר כמה שלבים בדרך. בזמן האחרון יש לא מעט סרטים כאלה בבתי-הקולנוע, כאלה שיש להם רעיון ממש ממש מעניין, כרזה שמושכת אש, טריילר שמבשר טובות ושחקנים טובים, אבל כשקנינו את הכרטיס או הורדנו את הסרט למחשב והתיישבת באולם או בבית והתחלנו לראות את הסרט גילינו שמשהו התפספס בדרך, "הסרט החדש "בן של אף אחד" הוא בדיוק סרט כזה.


פוסטר הסרט

כדי שתיכנסו לעניינים-הנה העלילה.

הסרט מתרחש בניו-יורק של שנת 2002 מיד אחרי הפיגוע של ה-11/9 ומספר על ג'ונתן וויט (צ'אנינג טייטום), שוטר נשוי ואב לילדה קטנה שמקבל הצבה בתחנת המשטרה במחוז שבו גדל ושבה גם אבא שלו שירת, הוא אמנם לא מרוצה אבל מחליט להתמודד עם זה עד כמה שאפשר. הכל טוב ויפה עד שסוד אפל מילדותו של וויט עומד להיחשף, מעמיד את המשפחה שלו ואת הקריירה שלו בסכנה וגורם לו ללכת ולגלות מי עומד מאחורי החשיפה, זאת הייתה העלילה על קצה המזלג.

ואחרי שסיפרנו לכם את עיקר העלילה (אבל מבלי להרוס את הצפייה בסרט) הנה הביקורת עצמה.

"בן של אף אחד" היה יכול להיות סרט ראוי לצפייה ואפילו סרט מעולה בגלל שהרעיון שלו טוב מאוד, מככבים בו שחקנים מצויינים ששיחקו בקולנוע ובטלוויזיה וזכו בפרסים וגם ה"טריילר" שלו ערוך בצורה יפה, מעניינת ומותחת, אבל תוך כדי שצופים בסרט מרגישים שיש משהו שהתפספס בדרך, גורם לסרט להיות צפוי, בנאלי ושגרתי  והורס את חווית הצפייה וזה קורה ב-3 שלבים עיקריים.

השלב הראשון הוא המתח – בסרטים מהסוג הזה, שבהם המתח הוא ליבו של הסרט, מניע את הסיפור ואת הדמויות, מפעיל את הצופים וגורם להם לחשוב, הוא צריך להיבנות באיטיות ובהדרגה עד להתפוצצות לקראת הסוף ובסרט הזה (כנראה בגלל שיקולים של עריכה או שיקולים תסריטאיים ועלילתיים). המתח מגיע בהתחלת הסרט ומשם הוא מתמסמס בהדרגה עד לסיום, מה שגורם לצופים להשתעמם, לאבד עניין ולנקר מול המסך.

השלב השני הוא התסריט – התסריט כל כך עמוס במידע לא חיוני שאמור לגרום לך להבין את הסיפור, אבל עושה בדיוק את ההיפך בדיאלוגים בשקל וחצי עד שברגע מסוים אתה מתעורר, מגלה שהחמצת חצי סרט מרוב מה שהעמיסו עליך ושואל את עצמך איך דמות X  קשורה לדמות Y.

השלב האחרון הוא המשחק – חוץ מצ'אנינג טייטום בתפקיד הראשי של ג'ונתן וויט שמוכיח שהוא לא רק פרצוף יפה, נותן עבודת משחק מעולה ומחזיק את כל הסרט על כתפיו, טרייסי מורגן שמראה שהוא יכול להיות גם שחקן דרמטי טוב וילדה קטנה אחת שגונבת את כל ההצגה, השחקנים האחרים נותנים כאן הופעות בינוניות ומטה שממש לא מצדיקות את המוניטין שלהם ומראים שהם כאן בעיקר כדי לדפוק כרטיס וללכת. קייטי הולמס בתפקיד אשתו של ג'ונתן לא מקבלת מספיק זמן מסך לטעמי, ג'ולייט בינוש בתפקיד עיתונאית חוקרת ואידיאליסטית שוברת שיניים באנגלית עם מבטא מוזר שעורר בעיקר גיחוכים בקהל, ריי ליוטה נותן הופעה צעקנית משהו בתפקיד מפקד המחוז והמפקד הישיר של ג'ונתן ואל פאצ'ינו בתפקיד בלש משטרה מזדקן זורק לפח את כל הפרסים שקיבל במהלך השנים. אם הייתי נתקל בסרט הזה בטלוויזיה בשעה מאוחרת בלילה כנראה שהייתי נהנה ממנו יותר, בקולנוע הסרט לא עבר מסך  וח-ב-ל, הוא היה יכול להיות באמת סרט טוב אבל מה לעשות, לפעמים המרחק בין הטלוויזיה לקולנוע הוא גדול מדי.

בקיצור לחכות ל-VOD…

"בן של אף אחד" ארה"ב 2011 , 90 דק', בימוי: דיטו מונטיל, שחקנים: צ'אנינג טייטום, אל פאצ'ינו, ריי ליוטה, קייטי הולמס, ג'ולייט בינוש, טרייסי מורגן.

 

לדיון בנושא: סרט לסופשבוע: בן של אף אחד


7:00
  /  
10.2.2012
  
מאת: איתמר נמרוד

1