היי אנד סטריאו: רמקולים Focal Electra 1028 Be

זוג ברנשים בגובה של 110cm ומשקל של 33Kg, נכנסים לחדר עם רסיבר ששוקל חצי מהם. האם יצאו מהחדר חברים או אויבים?קיבלנו ...

7:00
  /  
08.08.2011
  
מאת: יוסי הרי
הקדמה

הקדמה

חברות רמקולים יש בלי סוף. ידעתי על קיום חברת Focal וקראתי בפורומים התייחסויות. סיפרו על רמקולים "בהירים" כאשר לא תמיד זה צויין לחיוב במיוחד להגברה בסיסית של רסיבר, מה שלא עושה חשק להסתבך איתם, אבל מעולם לא נחשפתי עד לביקור אצל החבר Bariko לצורך כיול רסיבר Pioneer SC-LX83. אצלו מצאתי שהרסיבר מחובר לFocal Chorus 816, זוג רצפתי שנראה מכובד ולסנטר CC 800 V.

מאוד התרשמתי והופתעתי מניקיון הצליל, פתיחות רבה של צלילים בכל הספקטרום וגבוהים נעימים ולא אגרסיביים. מסתבר שגם המחיר שפוי יחסית לארץ קטנה מוקפת אויבים. כמובן השאלה כמה אחריות מטילים על הרמקול וכמה על השאר.

ניסיתי גם בבית וגם בחנויות מגוון רמקולים, מבלי שנתפסתי. אפוס 12.2הביס מתחרים של פי 3 מחיר. גם די האמנתי שלא לצפות לשדרוג של ממש בלי שדרוג הגברה כי רסיבר Pioneer VSX-AX4 עדיין בנוי משביעייה של מגברים דחוסים בחלל קטן, אפילו שפיוניר יודעים לסחוט מהם כל טיפת סאונד אפשרית.

כאשר קיבלתי לסקירה את ה- Yamaha RX-V3067 וה- Pioneer SC-LX83, רציתי לבדוק אותם עם הFocal שלעיל ואולי אם כבר, למה לא את רמקול המדף Focal 1007be. אולי על הדרך אבדוק גם שדרוג לעצמי. אולם, מסתבר שסדרה 1007 הוחלפה ל 1008 אבל אין להשיג אותה בארץ. בחנות עמד זוג רצפתי ה-  1028, אלגנטי ולא מתבלט. קיבלתי במקום הצעה להתרשם מהם בבית. ככה הגעתי לבחינת רסיברים עם רמקול ריצפתי – Focal Electra 1028 Be שהוא יקר משני רסיברים (או שלושה) יחד. כך ביום אחד הוצבו בסלון שני עמודים שחורים במשקל 33 ק"ג כל אחד.

המועמדים לבחינה

על החברה והרמקולים שלה

Focal הינה חברה צרפתית, שנוצרה ממיזוג של שתי חברות Focal & JMlab. לחברה יש כיום כמה  סדרות של רמקולים החל מרמקולים למולטי מדיה, סטליטים ורמקולים שקועי קיר וסדרות  Exceptional.

  • סדרה 700 Chorus – הסדרה הקלאסית העממית שווה לכל נפש.
  • סדרה 800 Chorus – הסדרה הקלאסית, מערכת שאמורה לתת הרבה תמורה לכסף.
  • סדרת 900 – היא Profile.
  • סדרת S1000 – עדיין עם טוויטרים של אלומיניום מגנזיום כמו 1007, 1027 וכו'.
  • סדרת 1000Be – עם הבריליום, כאשר לאחרונה ה- 7 הוחלף ל- 8 והמחיר טיפס באלף דולר לסוג.
  • סדרת Utopia – הרמקולים היקרים ביותר של החברה. בסדרה זו הוכנסו לראשונה Beryllium Tweeters.

לכל אחת מהסדרות יש רמקול מדפי,  לפחות שני ריצפתים ושאר הרמקולים הנדרשים לקולנוע, כולל סאב.

החברה מייצרת את הכול בעצמה, כמו האלמנטים, תיבות ומחברים. מה שמאוד שונה לעומת המקובל ברוב הרמקולים, זה שבשנים האחרונות כל הרמקולים מסוג Dome Tweeters של Focal הם כיפה הפוכה, Inverted Dome (כמדומני שהיה להם פטנט על כך).

 

חברת פוקל יצרה טוויטרים עבור חברת וילסון אודיו, רמקולים בתג מחיר של 150K$. בשנת 2003 החברה הכניסה במודל האוטופיה שלה את הטוויטר העשוי מבריליום". משם הוא נכנס ל-1027 (שיש לו דגם S עם טוויטר אלומיניום מגנזיום, דגם Be הוא כבר עם בריליום). פרט ל-Focal, ראיתי שגם חברת USHER למשל משתמשת ב- Beryllium Tweeter.

1028 – נתונים טכניים

  • סוג: רמקול ריצפתי 3-Way
  • אלמנטים:  
  • 2x 16.5 cm "W" Woofers
  • 16.5 cm "W" midrange
  • 27 mm pure beryllium IAL tweeter
  • שני PORTS: אחד אחורי ואחד קדמי בתחתית.
  • תדר: 34Hz to 40Khz  ±3db & 28Hz -6db
  • נצילות: 91.5db SPL for 2.83V/1 m
  • עכבה:  4W Nominal, 3.5W min.
  • תדירות מסננים: 350Hz / 2200-Hz
  • הספק מומלץ: 40 – 300W
  • מידות: ג' 1.11 מ' , ר' 26.4 ס"מ, ע' 35 ס"מ. משקל: 33 ק"ג.

התרשמות כללית

כאמור הרמקול אינו מתבלט, אלגנטי ויפה, צנוע ולא אגרסיבי לטעמי. שטח הרצפה שלו קטן למדי, כמו רמקול מדף על מעמד ייעודי. מבחינת ההנהלה יש לו אפקט חיובי. במבט קרוב, מתגלה מוצר בנוי ללא שום פשרות והנחות, באיכות יוצאת מהכלל.

צבע שחור/אפר/מבריק, משדר הרבה יותר יוקרה מציפוי דמוי עץ (ראה תמונה ראשונה).

הגימור ללא רבב.  "גג" הרמקול הוא לוח זכוכית.

כל מה שאדם מצפה לקבל מרמקול ברמות הגבוהות, משמע כל הלקחים שנלמדו במשך שנים על מה שמפריע בתיבות המלבניות שהיו מקובלות לפני 30 שנה, חיזוק התיבה, הניטרליות של החומר, צלעות שאינן מקבילות, אתה רואה שהכול הוטמע באלקטרה.

כאמור המבנה של התיבה הוא שאין בה דפנות מקבילות. הפנל הקדמי מעוגל, בעצם חצי כדור, למניעה כמעט מוחלטת של התאבכויות. הטוויטר מורכב על פנל מתכתי ויש לו תיבה קטנה משלו שיוצרת תיאום אקוסטי להורדת ובלימת תהודת הרמקול.

הכיסויים (גריל) לטוויטר מהודקים בעזרת שדה מגנטי ומי שרוצה יכול בקלות להסירם ולהחזירם חזרה בקלות רבה. אין ברמקול שום פינה חדה.

שני פורטים נמצא ב- 1028: פורט אחורי, שבגללו מוטב לרמקול להיות מרוחק מהקיר, אבל לטובת חדרים קטנים ומקרים של באס מוגזם, היצרן מספק אטם מספוג שמאפשר למשתמש לשלוט בכמות הבאס.

פורט הקדמי התחתי (בכך הרמקול מעט שונה מדגם 1027 שנראה זהה) אינו להגברת באס, אלא שיכוך תהודות ואיזון בתגובת התדירות של הרמקולים בכדי להקל על ההגברה.

לפורט הקדמי יש מדף, לכן אין חשיבות לגובה הרמקול מהרצפה, כי המדף קובע את רוחב הפורט. היצרן מספק עם כל רמקול Spikes או רגליות גומי עבור סוגי רצפה שלא מסתדרים עם קצוות חדים.

מאחור כאמור ישנו הפורט השני וזוג בננות לחיבור. יצרן זה לא מספק את הרמקולים שלו עם חיבור Bi Wire ומציין בפירוש כי חיבור זה מיותר. הנה הצהרת היצרן:

Bi-wiring has been phased out on all Focal speakers. Rather than investing in an unnecessary function (our OPC filters have been designed to do away with bi-wiring).

הפילטר שהם מדברים עליו הינו Forth order Cross Over filter.

אין לי ספק שהמוצר לא רק משדר גימור יוקרתי, אלא שזה מוצר בעל בניה איכותית ומוקפדת לעילא.  הוא יושב יציב והוא כל כך מסיבי, שגם בשימוש עם רגליות הגומי הוא לא זע והתיבה שלו קשוחה ואינך כלל יכול להרגיש שסאונד משתולל בתוכה.

שקעי הבננות פשוטים למראה ומסיביים מאוד. בנויים ממתכת בלתי מחלידה (הכול תוצרת FOCAL) ובעלי עומק שמבטיח שהבננה הארוכה ביותר שקיימת תבלע לחלוטין.

לאחר ששמעתי את הרמקולים עם ה-Yamaha RX-V3057 ועם ה- Pioneer SC-LX83, הפעלתי את ה- 1028 עם ה- פיוניר  VSX-AX4Ai. הסנטר אשר שימש גם למבחן היה ה- Focal CC 800 V.

במבחן

מבחן האזנה

סקירה זו נכתבת לאחר שהרמקולים נמצאים אצלי חודשיים וכמעט חודש אני מקשיב להם עם הציוד שלי, לבד ועם חברים. התרשמותי מהרמקולים כבר מאוד מגובשת, לכן לא אעמיד פנים שאני מקשיב לקטע ונותן ממנו אבחנות. במקום זאת אתאר מה אני מרגיש ממנו והקטעים שאבחר יהיו על מנת להדגיש את ההתרשמות הכללית.

1028 זה רמקול פתוח, מפורט ומדויק בצורה שלא האמנתי שאוכל לקבל בסלון שלי, בודאי לא עם "סתם" רסיבר. ההרגשה הראשונה איתו שנפתחות לך האוזניים, כל דבר נשמע יותר טוב, כאילו הסירו מסך מעל תמונת הסאונד.

המוסיקה שהוא משמיע נמצאת שם ממול בחלל שנעשה פתאום ענק ולא ניתן לקשר בין המוסיקה לשני העמודים שעומדים שם בקצה החדר.

כללית כל תחום משמע יותר טוב, הבאס השתפר פלאים, רך ושמן חזק ומלטף עוצמתי ולא אגרסיבי. תחום האמצע שיפר מאוד את הנוכחות, אני מגלה פרטים חדשים בכל דיסק, והשוני קשה לי לתאר באנלוגיה מילולית.

לגבי הגבוהים, אני לא מחדש שFocal בעל גבוהים פתוחים, חדים וגבישיים. אני חששתי שהם "יצריחו" סאונד של רסיבר, כפי שעשה לי ה-Cabasse Majorca (שהצריח גם עם ג'ולידה) אבל לא. פשוט שערי השמיים נפתחו.

לאחר שכל זה נאמר, צריך לקחת בחשבון שהסלון שלי אינו חדר האזנה, לא עבר טיפול אקוסטי וסובל מכך לא מעט. הרמקולים הועמדו במרחק של 50-70 ס"מ מהקיר האחורי צדדי כאשר הם מוטים לנקודת שני מטר מאחורי המאזין. הגריל של הבריליום הוא מגנטי וניתן בקלות להסרה ואני העדפתי את חתימת הצליל בלעדיו – חוזר בקלות למקום לשנת הלילה.

האזנה פרטנית

פסנתר. ישנה הסכמה שזה אחד הכלים הקשים לשחזור מדויק במערכת אודיו ומדד טוב לאיכותה. בכל הקשת קליד, קיים צירוף של מתקפה ודעיכה מאוד אופייניים. מי ששמע פסנתר חי, מרגיש מיד את החסר כאשר השחזור אינו מספיק טוב. לדעתי מי שמגביל כאן הוא יכולת הרמקול, בכל תחום התדרים. האלקטרה משחזר פסנתר באופן מעולה ביותר. הצירוף הכללי של באס מלטף, מיד רך וגבוהים מהירים, וכולם מדויקים להפליא ועושים את העבודה. האלקטרה מחייה מאוד את ההקלטות הישנות של רובינשטיין (5 דיסקים – RCA), אבל לפחות צליל הפסנתר נשמע "הרבה" יותר בהקלטות חדשות, כמו הקונצרט של הנער ייבגני קיסין במוסקבה.

כמה קטעי ג'אז:

  • Johan Dielemans Trio
  • Round Midnight        
  • I've Grown Accustomed to her face

הפסנתר צלול ודינאמי, עם נוכחות מעניינת, ואילו מצטרפים כלים נוספים, כמו מצילה ותופים ובאס. אבל ההקלטות הטובות והסאונד המדהים ביותר ביופיו, צלילותו ועוצמתו מתקבל ב- Blu-ray. רסיטל שופין של בארנבוים בוורשה ושל לאנג בווינה.

וגם מרתה ארחריצ' מנגנת שומן. ההקלטות על BD פשוט נהדרות, בדיוק מה שצריך.

כינור. אחד היצירות שסוקרים משתמשים בהן היא "4 העונות" של ויולדי. מוסיקה יפהפייה, שתמיד נשמעת טוב מכל דיסק, ביצוע ומערכת. בכלל מוסיקת ברוק עושה חסד כמעט לכל מערכת והאלקטרה רק מבליטה את הדקויות של הכלים והפירוט שאפשר לקבל ממוסיקה.

אם כבר לשמוע 4העונות, אז זה ההקלטה הבאה:

כאן אפשר לנסות ולהבדיל בצלילים השונה של 4 כינורות שונים ולא רק לסגנון הנגינה השונה של 4 כנרים. גם ההקלטות של סלווטורה אקרדו ל- 6 קונצרטים של פאגאניני, מאפשרות לשמוע את הכלי המדהים הזה.

ביצירות סימפוניות מתבלט יותר האיכות וההקפדה בהקלטות מעל מדיום Blu-ray לעומת דיסקים. העושר התזמורתי והעוצמה הנדרשת כאשר דוחסים אותם לתוך מיטת סדום של 16 ביט, משתחררים לא מעט במדיום ה- Blu-ray.

זוהי ככל הנראה גם הסיבה שהקלטות כמו XRCD (למרות שהם כבר מוצר "ארכיאולוגי") נשמעות נהדר וצריך רמקול כמו אלקטרה בכדי להבין את ההבדל. כאשר אני משווה את שרל מינש משנות ה- 60 למרק מינקובסקי בפריז 2005 בסימפוניה הפנטסטית, הצליל העתיק בעצם דחוס, התחום הדינמי אינו גדול, אבל מתקבל צליל חם עם הבלחות אדירות לעוצמת כלי המיתר לעומת לא מעט צריחה וצליל פח בביצוע החדש, למרות התחום הדינמי הגדול ואולי בגללו, ההקלטה החדשה לא נעימה.

מבט על הגריל של הבריליום

מוסיקה בעוצמה גדולה

הקלטות של סימפוניות גדולות ויצירות שמכילות תזמורת ומקהלה גדולות (ועוד אפשר להוסיף עוגב), הן הקשות ביותר לשחזור סביר, בודאי אי אפשר לדבר על נאמן, אבל כזה שייתן מושג על המקור. חלק גדול מזה באשמת ההקלטות – ראו מה קורה בהקלטות Blu-ray, יתכן שכאן גם נעוץ הקושי העיקרי במימוש ברסיבר, אבל לא הרסיבר אשם בדברים שלהלן:

במוסיקה הלא קלאסית, של הופעות, להיטים ולהקות, עם מגוון כלים, ציוד מיקרופונים ואלקטרוניקה, מדווחים סוקרים רבים על קשיים של ציוד להתמודד עם סוגי מוסיקה כזו. ניסיתי לבחון טעימה קלה מתחום זה, וגם לבחון את ההבדלים בשחזור לעומת מוסיקה סימפונית. לשם כך קיבלתי ערימה של דיסקים וניסיתי למצוא את דרכי ביער הזה.

מסקנה עיקרית מניסוי זה שבתחום הקל יש יצרני דיסקים והקלטות מחרידים, שמטרתם העיקרית לתת למאזין מה שיותר רעש, מבלי שתהיה ביקורת איכות מינימאלית על טיב הסאונד המוקלט. לקח לי זמן לנסות לאבחן את הסיבה, למה דיסקים מסוימים ממש צורמים ומעצבנים, ולכן לקחתי כמה חשודים למחשב לתוכנה לבדיקת שמע (שוב המון זמן עד שמעלים ללא דחיסה ונטרול Jitter אפילו טרק בודד) וערוות ההקלטות הללו מתגלה: טכנאי הקול הגבירו את העוצמה (אין לי מושג באיזה שלב בתהליך) עד למצב שכל 16 הביט (או אפילו 24) התמלאו.

את התוצאה ניתן לתאר כ- "קטימת סכין", שזהו מבחינת סאונד פשוט פשע. החובב משקיע במערכת שלא תיתן קטימה. בציוד הטרנזיסטורי משקיעים הון בכמויות ואטים בלתי נדלות, או שפונים להגברה שפופרתית, שיכולה גם בהספקים נמוכים לבצע קטימה רכה. שום ציוד מנורות לא יהיה מסוגל לתקן פשע שהוטבע היטב בדיסק.

התמונה הגבוהה היא מהקלטה של מטאליקה עם הסימפונית של סן פרנציסקו, שהיא אחת הגרועות שמצאתי. לידה יש דוגמא קטומה מ-DVD של Faithless to Stage, (ערוצי ימין שמאל ומרכז) שהוקלט ב- 2005.

    

קטימה יותר גרועה קיבלתי בדיסק של Linkin Park – A Thousand Suns. שנת ההדפסה היא 2010 והיצרן הוא "אחים וורנר" שגם הקלטות קלאסיות שלו אינן משהו.

לשם השוואה הקלטה של הסימפוניה מס' 8 של מהאלר – "סימפונית האלף" יצירה שדורשת קרוב ל-100 מבצעים, מקהלה ענקית, תזמורת מתוגברת ואורגן של ממש. בהדפסה של TELARC עם רוברט שואו,  בקטעי השיא, מידי פעם צליל גבוה ובודד בנקודה אחת מגיע למקסימום.

איך יתכן שלהקה שלכל היותר 10 אנשים תהיה יותר חזקה מאלף?

בהרבה דיסקים מסוג זה יש המון הגברה לא טבעית והדגשה מלאכותית של באס ותופים. אפשר לפעמים לשמוע סוג זה של רעש ממכונית חולפת בה נוהג צעיר שתמיד ממהר. לדעתי מי שמחפש את הבעיטה בבטן מבאס כזה, לא צריך רמקולים טובים, רק סאב חזק. זהו סוג של באס צבוע, צבוע מבחינה זו שההגברה יחד עם תיבת הסאב מגבירים תדר בודד של תהודת התיבה והפורט, ומה שמקבלים זה עוצמה ונפיחות ולא את האמת.

האלקטרה מצטיינים בבאס ניטראלי ושקוף, שמשחזר את ככל האפשר את הצליל הנכון – קטע לדוגמא מתוך Ring without Words של וגנר, הקטע החמישי – "פטישו של תור" (תור=דונר), מה ששומעים זו חבטה של עץ בעץ, חבטה אדירה אבל לא סתם "בום", ויחד אתה את המצלתיים שהבחור מימין עומד לנקוש, ולאחריהם את נהמת התופים המתמשכת, כל זאת בבהירות שלא תמצא בהקלטות של פופ.

להקה שמצאתי לה הקלטות שנשמעו לי טובות היא Deep Purple, דיסק של EMI והדיסק עם המיטב שלהם, שאין בהקלטות שלהם קטימות. בדיסק המיטב שיש בו להיטים ידועים כמו ללניה, או שיר שהמוסיקה שלו היא וריאציה על הפתיחה ל-"כה אמר זרטוסטרא" של ר. שטראוס, עדיין מצאתי כמה פגמים מבחינת שימוש כרפרנס.

זה פשוט ברור לאוזן שמה שאנחנו שומעים הוא מעובד ומלאכותי לחלוטין. קטעי הליווי הזמרתי ומטחי הרקע מוסף להם הד אלקטרוני בשביל להגדיל את הנפח. הבמה מקבלת הרחבה מלאכותי בעליל ושני הזמרים אחד השמאל ואחד באמצע ממוקמים בדייקנות של מילימטר, מה שבלתי אפשרי במציאות. הזמר מלחך את המיקרופון והטכנאי שולח את האותות לערוצים כך שמיקומו מדויק ולא משתנה.

לשם השוואה הקלטה של סופרן ואלט ב-Stabat Mater באולם של באדן באדן: המיקום פחות ברור, ומשתנה כי הן נעות כל הזמן, וההדהוד של האולם לגבי שירתן ולגבי התזמורת אינו משתנה באופ פתאומי ומלאכותי.

מדידות

אין אני טוען בשום פנים ואופן שלא ניתן לשפר יותר עם הגברה ומקור מהמדרגה הראשונה, אבל לשם כך דרוש לי המשך בדיקה זהירה ורצינית שתבוא בעתיד. בבדיקות שעשיתי הסתבר לי שהרמקולים הללו קלים להנעה ומאוזנים באופן יוצא מהכלל. מבחינת הנצילות קיבלתי תוצאה (לפי כיול הרסיבר) שעוברת את 91.5 המובטחים של היצרן לעומת האפוס המדפי! (שהוא 88) ההבדל הגיע ל-5 ~ 7 ד"ב.

מדידת העכבה של הרמקול מראה שלא רק שלא שומעים צביעה או תהודה בבאס, אלא זהו הרמקול בעל הריסון הטוב ביותר של תהודות תיבה וממברנה שאני מכיר.

בתחום הנמוך הרמקול יש לרמקול עכבה של 4 אום שעולה בתהודה הנמוכה ל-8, כאשר תמצאו הרבה רמקולים שבהם מגיעים בתהודה לעשרות אום. החל מ-1000 הרץ הרמקול הוא 10 אום ישר, זה עושה חיים קלים יחסית להגברת רסיבר שאמורה להיות פחות טובה בגבוהים וכאן הרמקול לא מעמיס אותה. אין לי ציוד למדידת פאזה, אבל כאשר אין תהודות חזקות והעכבה קבועה בתחום כל רחב, יש סיכוי סביר שסטיות הפאזה הן קטנות – עוד נתון שמבטיח שאין על ההגברה להתאמץ.

ממצאים אלה רומזים לכך שכל הגברה של 60 ואט או יותר שמסוגלת לספק לפחות 80 ואט ל- 4 אום תוכל להניע את האלקטרה ללא קושי. מהתנהגות העכבה אני משער שהם יפעלו נהדר גם עם הגברת מנורות, אבל לא ניסיתי אותם עדיין בכך.

סיכום

מצאתי את האלקטרה 1028 כרמקולים נהדרים, כמו שהחבר Bariko אמר לי, לאחר שהם בבית אי אפשר להחזיר אותם, לכן בסופו של דבר גם רכשתי אותם. לדעתי הם מתאימים לכל מוסיקה טובה, ומשפרים סאונד של רסיבר בצורה שקשה אולי לרבים להאמין.

מאוד ראויה לציון היא ההשתלבות של הסנטר CC800 עם הזוג האדיר, מה שמציין עד כמה היצרן הזה מקפיד על חתימת צליל "נכונה" ברמקולים שלו. בסופו של דבר, אני לא מתחרט על הרכישה ונהנה מהרמקולים יותר ויותר כל יום.

מחיר: 50,000 ש"ח.

להמשך דיון בנושא: היי אנד סטריאו: רמקולים Focal Electra 1028 Be

 


7:00
  /  
8.8.2011
  
מאת: יוסי הרי

1