מערכת מיקרו – Onkyo CS-545

מוזיקה היא חלק חשוב מהחיים של רובנו, וככזו - היא ראויה להישמע בכל מקום באיכות גבוהה.המערכת הנבדקת פה מבית אונקיו ...

6:00
  /  
23.06.2011
  
מאת: אוהד מונטקיו
מבוא

פתיחה

רבים מכם וודאי תוהים למקרא כותרת המאמר – מה היא מקומה של מערכת מיקרו באסופת הציוד האלקטרוני שאנחנו אוגרים עם השנים ודואגים לשדרג ככל שאפשר?
עד לא מזמן, גם אני הייתי שייך לאסכולת המפקפקים, שכן היום, בתקציב לא גבוה, ניתן להשיג יופי של מערכת שמורכבת מרסיבר, רמקולים צנועים וכמובן, צליל מצוין. אבל, תחושות ומחשבות יכלות להשתנות ובכתבה הזו מתוארים הלבטים והתחושות המעורבות שכנראה עוברות גם אצלכם לעתים, עד הגעה למסקנה החד משמעית – האם "מערכת מיקרו" היא אמת המספקת גם חובבי צליל משובח, או פיקציה שיווקית הפונה לחובבי העיצוב בלבד?

לא מזמן נחתה בביתי מערכת המיקרו החדשה של חברת אונקיו.
התחושה הראשונה היא משקלה של האריזה, וכידוע – "כבד = איכותי" (לפחות בעולם האודיו…). מייד במבט ראשון ניתן היה להבחין שהאריזה מוקפדת – הרמקולים היו ארוזים בנפרד והרסיבר עצמו ארוז גם הוא כראוי, מתחבא בין שלל אריזות הקלקר והפצפץ.
הרמקולים שקיבלתי היו בצבע לבן עם ציפוי לכה, ואילו הרסיבר עצמו בצבע כסוף מוברש. השילוב עצמו מתאים, מתבקש ולדעתי גם הכי הולם את המערכת (טוב, אולי גם בגלל שהוא תאם את חלל ההאזנה שלי).

הרמקולים והכבלים

כיאה לחברה מכובדת כמו אונקיו, הרמקולים היו ארוזים בקפדנות יתרה. לאחר הפרדתם מכל האריזה הנלווית, היה צורך להשלים את הרכבתם ע"י הדבקת 4 מדבקות שעם על כל רמקול לצורך בידוד וייצוב בזמן הנחתו ע"ג המזנון ו\או כל מקום אחר שתחפצו בו (גם לזה עוד נגיע).


ניתן לראות את מדבקת השעם בפינה הקרובה של הרמקול, בינו לבין המזנון

הכבלים שהגיעו היו דקים מאוד ובמבט ראשוני די התאכזבתי, שכן עד כה, הכול הרגיש איכותי מאוד, תואם ומאוד מוקפד. המשקל היה מספק (3.2 ק"ג) עבור רמקולים בעלי הספק של 70w. נקודת החושך כפי שציינתי היו הכבלים. חבל היה לראות כבלים שהזכירו אנטנת AM זולה משנים עברו, שלתומי חשבתי שכבר עברו מן העולם. לרמקולים חיבור סטנדרטי המאפשר שימוש בסיומת בננה (Banana Plugs) במידה ורוצים להחליף את הכבלים המקוריים.

הרסיבר

מיד לאחר הוצאתו מהאריזה מבינים שאין פה עוד איזה צעצוע ואכן הושקעה הרבה מחשבה ואיכות, כיאה לעוד מכשיר מבית אונקיו. הרסיבר עצמו שוקל ומרגיש טוב ביד (4.2 ק"ג), אין ספק שאיכות הבניה משחקת פה תפקיד חשוב, זאת מעבר לפשטות העיצוב, אנחנו למעשה נשארים עם מראה נקי ואסתטי מאוד.
החיבורים מינימליסטיים למדי אך פרקטיים (כניסת אודיו דיגיטלית, אנלוגית, יציאה לזוג הרמקולים ולסאבוופר). בחלקו העליון של הרסיבר מעמד למכשירי אפל (אייפוד, אייפון – לא אייפד) המוסתר באמצעות מכסה בעל ציר כשאינו בשימוש.

השלט

באריזה התחבא לו שלט קטן וקומפקטי בצבע אפור עם מינימום לחצנים.

מבט מהיר הספיק כדי להבין כי השלט כולל בעצם את כל הפונקציות של המכשיר – העברה בין רצועות, שליטה בנגן, דילוג בין מקורות שמע. דבר אחד השלט אינו כולל-  אינטואיטיביות! שלטים היום הם עולם ומלואו, בייחוד במערכות מיקרו שמלכתחילה לא כוללות הרבה אופציות לעומת רסיברים עבור תחום הקולנוע הביתי.

אף לאחר שימוש בן שבוע ויותר, הייתה הרגשה של פספוס, כאילו משהו "לא מתקתק כמו שצריך". דווקא שאני הכי מחפש את האופציה לעבור בין תיקיות – היא לא שם, וכולי. למרות זאת, בסה"כ השלט עשה את עבודתו נאמנה, עם האופציה לשלוט בגוון הצליל, שינוי ערכים בסיסיים כגון טראבל ובאס ושאר הפונקציות של שליטה מרחוק בנגן האייפוד, וגלילה ומעבר בין תיקיות כאשר נעשה שימוש בזיכרון USB חיצוני.

לסקרנים – סרטון Unboxing מבית Onkyo עצמם.

נתונים טכניים

 

מיקום המערכת

Location, Location, Location…

היות ומדובר במערכת מיקרו, אשר מעבר ליעודה הטבעי לשמש כמערכת סטריאו בסלון, יתרונה טמון בגודלה הקטן המאפשר גמישות מקסימלית, החלטתי לבצע שלל ניסיונות במטרה לנסות ולשדכה למגוון מקומות בבית. המטרה הייתה לנסות ולמצוא גוון אחר,  מעבר לפן העיצובי שמערכת כזאת יכלה להקנות. בשונה ממערכות אחרות שמוכרות לנו כגון מערכות סטריאו שאצל רובינו ממוקמות בסלון / מרתף קולנוע ו / או בחדר האזנה ייעודי, מערכת מיקרו כגון זו יכולה להוות את הפשרה האידיאלית בין הרצון בחוויה ויזואלית (ואישור "ההנהלה") לבין הרצון לשמוע מוזיקה בצורה מהנה.

כחלק מהחיפושים והסריקה אחרי מגוון מקומות בבית, החלטתי לנסות את מזלי וכמו כל דבר בחיים אחלק את הבדיקה והסביבות לשלוש:

1. משרד / חדר עבודה –
כמרכיב מהותי מהיותנו אנשים עובדים (במשרד, באשקוביות (Cubicles בלעז…) או מהבית), החלטתי שאין מקום טוב יותר לנסות את המערכת הזאת מאשר בסביבה שלפחות אני מבלה בה כמעט את כל השעות הטובות שלי במהלך היום. המסקנה הייתה חד משמעית – מדובר במוצר התפור באופן כמעט מושלם למקום העבודה שלי. המערכת, מעבר להיותה פריט עיצובי מרשים ביותר, שהרים לא פעם גבה סביב האנשים בעבודה שלי שקפצו לביקור לראות על מה מדובר, הייתה מספקת מאוד מבחינת הסאונד, אפילו מעבר למצופה, בטח עבור חדר משרדי. הציון שלי עבור סביבה זו היה 9, בעיקר בגלל שאחרי הכול זה עדיין מקום עבודה, ובסביבת העבודה שלי, יותר מחצי שעה האזנה לא רציפה למוסיקה נחשב בהחלט מותרות, שכן החדר שלי מאז ומתמיד תפקד כמעיין חמ"ל, דבר שלא מקנה ממש אפשרות להאזין למוסיקה באופן כללי.

 

2. פינת טלוויזיה / סלון –
שידוך מעולה. איכות העיצוב, הבניה, הצבעים, הכול מתאים בול. על הסאונד כבר דיברתי כך שלא ארחיב יותר בשלב זה, מלבד לציין כי לעיתים בחלל גדול, המערכת מעט נעלמת. אולם, אני מניח שאצל רוב רובם של האנשים ההתלבטות היא בין "מערכת מיקרו" לבין "סט קולנוע ביתי" (מאלו הנמכרים בדיוטי-פרי ב 200$). מבחינה זו, לטעמי אין פה בכלל מקום להשוואה – מדובר על מערכת שעולה על רוב המתחרות שלה מהסוג שציינתי לעיל. קיימות לא מעט נקודות חוזק כגון האפשרות לנגן תכנים ישירות מכונן USB חיצוני, תחנת העגינה למכשירי אפל (iDevices), יציאה ייעודית לסאב וופר (LFE), כניסה אופטית לאודיו ועוד. כל אלו למעשה מאפשרים למערכת שלל יכולות קישוריות וחיבורים שלא מביישים אף מערכת מכובדת ביותר ולמעשה ממצבים אותה ברמה אחת עם רסיברים פשוטים יותר ("רמת כניסה – Entry Level"), אשר נקנים כמוצר יחיד ולא כסט ייעודי.

3. מטבח –
מיקום שמבחינתי היה שנוי במחלוקת, שכן אני בקושי נמצא באזור הספציפי הזה של הבית. חשוב להדגיש (בכדי שלא ייווצר פה מצב של חס וחלילה איזו תפיסה שוביניסטית שגויה)כי לא מדובר בהימנעות מרצון אלא פשוט על רקע אילוצי זמן ושעות עבודה. חברתי הייתה זו שסיכמה את החלק הזה במבחן במשפט אחד שחשבתי שראוי שאחלוק אתכם ומבחינתי סיכם את כל את שילוב המערכת הזו בנוגע לאזור ההאזנה הספציפי הזה.

זה היה הערב האחרון שבו המערכת הייתה אצלי והודעתי לה שאני הולך לארוז אותה ומחר אוספים אותה ממני, ולשמחתה הקרטונים שישבו בחדר העבודה שלנו יפונו אחת ולתמיד. להפתעתי הרבה התגובה שקיבלתי הייתה:"באמת? איזה חבל, דווקא ממש אהבתי אותה, איך אני אשמע מוסיקה עכשיו..?"

מבחינתי התגובה הזאת הייתה לא פחות ממדהימה, שכן היא הבהירה לי עובדה מאוד פשוטה ואקוטית – זה לא באמת ישנה עד כמה אני אשקיע במערכת שלי ועד כמה איכותית היא תהיה, בסופו של יום את בן / בת הזוג זה כנראה לא באמת מעניין (בהכללה כמובן). במקרה שלי, לה היה מאוד חשוב ה-Plug & Play. לא עניין אותה אף פעם איך זה נשמע בפרטים הקטנים, שאין במה, שיש במה, שזה בהיר, נקי, צלול, חורק או מקרטע. הפריע לה שצריך להפעיל רסיבר, להעביר לבורר הכניסה הנכון,להדליק את הקומפקט דיסק, להנמיך ווליום (או לתאם עוצמות), לוודא שבוחרים ברצועה הנכונה עם השלט של הקומפק ולא עם השלט של הרסיבר…אותה עניין ה"שגר ושכח" (מדליקים את המערכת, לוחצים Play…) ובזה קשה להתחרות.

המבחן

מבחן ההאזנה

החלק שמעניין את כולכם אני מניח נוגע לאיכות השמע. כפי שציינתי בקצרה לפני כן, ההפתעה העיקרית שנצפתה הייתה הפתעה לטובה. מרגע שהוכנס הדיסק הראשון (Dire Straits-sultans of swing) הבנתי שלא מדובר על עוד צעצוע חביב, אלא במערכת אמתית.

הבמה קיבלה עומק רב, הסאונד היה עשיר ומפתיע, בעיקר בהתחשב בגודלם של הרמקולים.החלטתי שאני לא נופל בקסם של המערכת הזאת, לפחות לא בהאזנה ראשונית והמשכתי לנסות ולאתגר אותה בעוד כמה רצועות מאותו דיסק פנומנאלי. הרצועה הבאה הייתה Tunnel Of Love. גם שם חזיתי באותן התוצאות – סאונד נקי, במה עם עומק מרשים והעיקר – חיוך הממשיך לעטר את פניי.
אחרי האזנה לעוד כמה רצועות עברתי לאתגר מעט קשה יותר, השיר Brothers in Arms, בו יש משחק יפה מאוד של גיטרות ווקאליות של מרק קנופלר, שלא ממש משאיר אדיש אף אחד. זהו שיר שקט, יפה, אקוסטי ומדהים. בשיר זה הורגשה מעט החמצה. משום מה, ההרגשה שליוותה את השירים הקודמים תפסה פה תפנית מעט חמוצה יותר, הבמה הפכה למעט חלולה, הגיטרות נשמעו מעולה, אולם מרק עצמו היה נשמע מעט יותר חלול וחסר בשר.

לאחר הרושם הראשוני ולאחר האזנה ממושכת יותר של כמה שעות, עם לא מעט אמנים ולא מעט דיסקים, עברתי לאמן שמבחינתי משאיר חותם טוב מאוד על כל מערכת ששמעתי עד היום, הלוא הוא סטינג (Sting-Fragile)- פתחתי ברצועה השברירית הזאת. גם פה ההפתעה הייתה יחסית טובה, סאונד בשרני, באסים טובים, במה טובה, אבל כמו בהתרשמות הקודמת, משהו היה חסר.

לא משנה כמה שיחקתי עם הבאסים, כולל מעבר לפונקציה של Super Bass, שנתנה עוד הרבה נפח ועומק  – משהו היה חסר שם (לאורך זמן הפונקציה הזאת לא ממש מצאה חן בעיני וביטלתי אותה, כמו כל שאר הדברים, גם פה בלחיצת כפתור פשוטה מהשלט). הצלילים הגבוהים והנמוכים היו מעולים אולם האמצע זה מה שהיה חסר לי. חוסר האיזון הזה מעט הציק, אולם לאחר האזנה ממושכת ומעבר חד בין סגנונות הגעתי למסקנה כי ניתן להשלים עם התוצאה, בעיקר מכיוון שאחרי הכול, לא מדובר פה ברסיבר על, וסה"כ מדובר פה על חבילה טובה שנותנת סאונד טוב, גם אם לא תמיד ולא בכל סגנון. הקושי העיקרי היה דווקא בסגנונות ווקאלים שכוללים פחות באסים ויותר מוסיקה שקטה שדורשת מהרמקולים והרסיבר להפיק צלילות גבוהה.

קצת משחקים…

היות והלכתי מעט רחוק יותר עם המערכת הזאת , החלטתי שמשהו עדיין לא "מתיישב" לי טוב, למרות שייתכן כי לאוזן הפחות מיומנת היא תקסום ללא עוררין. על כן, החלטתי לעשות דבר שלא נהוג כל כך והחלטתי לשדך לרסיבר ("לב" המערכת) רמקולים אחרים וכבילה שונה. ניצלתי את זוג הקדמיים של Wharfedale מדגם Diamond 10.2 (מדפיים) המשמשים אותי בחדר השינה (עם כבילה מתוצרת Monster Audio). חיברתי אותם, לחצתי Play והכול היה מובן לי – פתאום הסאונד הפך להיות מאוזן, נקי, בשרני והכי חשוב, מדויק הרבה יותר.

אין ספק שעבורי, החוליה החלשה במערכת היא הרמקולים. כפי הנראה, נקודת המוצא הזאת היא לא בהכרח נכונה (או יותר נכון להגיד – היא מאוד לא נכונה, כי יש חשיבות רבה להתאמה בין הרכיבים, וייתכן שהרמקולים יתפקדו נפלא עם רסיבר אחר), אבל היא כן משקיטה את הדעת והנפש. משתמש ממוצע לא יעשה דבר כזה בחיים, הייעוד של המערכת הזאת מלכתחילה לא נבנה בכדי להחליף מערכת סאונד מרשימה או זוג רמקולים שעולים בערך כמו כל המערכת (רסיבר, שני רמקולים וכבילה בסיסית).

 סיכום

סיכום ותובנות


שימו לב למכסה המסתיר את חיבור האייפוד, בחלקו העליון של הרסיבר

הספק הזה שקינן בליבי במהלך ההאזנה, גרם לי לתהות האם המערכת הזאת תעמוד בכבוד במבחן הזמן, שכן יוכל להיות שהיעוד הראשוני שלה בהחלט יהיה לחדר שינה קטן, חדר משחקים לילדים או אפילו לפינת המחשב או המטבח, שגם שם היא נבדקה ונמצא מתאימה וקוסמת, אבל השאלה שרוכשים עתידים עלולים לשאול את עצמם הינה, מה יקרה שהילד יגדל וירצה ליהנות קצת יותר מהחיה הקטנה שהייתה מונחת לו בחדר?

מבחינתי – פה בדיוק מונחת לה התשובה, שכן המערכת הזאת היא לא עוד סתם מערכת, היא אומנם מערכת מיקרו, אבל שמה עלול להטעות, מכיוון שהפשרות שנעשו כאן מינימליות. הסינרגיה בין הרכיבים מעולה, השילוב של הרמקולים, השלט, השליטה והטעינה באייפוד, כניסת ה-USB לניגון תוכן דיגיטלי, פשטות ההפעלה וכל שאר התכונות הן בהחלט קסם. זהו ללא ספק שילוב מנצח (שאולי אפשר לעשות אותו טוב הרבה עם קצת התאמה אישית, אבל לא חובה).

כמובן, פה גם עולה השאלה הקיומית של מערכת כזאת בעידן שלנו, האם בכלל קיים לה מקום בבית הישראלי הממוצע?

לדעתי, כפי שעולה מהניסיון שלי עם המערכת הזאת ודומות לה, מתקבלת תחושה כי לסוג כזה של מערכות יכול להיות מקום של כבוד בבית הממוצע. נשים וילדים יעשו בה שימוש נפלא, ולמרות שאנחנו, כחובבי האודיו המתקדמים פחות\יותר, נרים גבה כאשר נראה מערכת מהסוג הנ"ל עומדת בסלון אם נחשוב על כך, זו בהחלט יכלה להיות יריית פתיחה עבור אנשים מתחילים שרוצים ליהנות מאיכות. מדובר במוצר ממותג טוב, שלא רק נראה טוב (סיפוק ויזואלי) אלא גם נשמע טוב (סיפוק אודיופילי). השאלה כמו בכל יום תגיע כשנצטרך לגהץ בקופה – האם זה באמת שווה את הכסף שהשקענו, או לא? האם יש תחליפים טובים יותר באותו הסכום? כמו בכל תחום ובכל מבחן, יכול מאוד להיות. השאלה היא – האם כולם זקוקים ליותר, או שיש שלב בו נאמר לעצמנו "די, זה מספיק טוב בשבילי ואפשר להפסיק לחפש".

מבולבלים? גם אנחנו…

אבל, אם עזרנו למישהו להחליט כי הספיק לו לחפש (או להבדיל, להחליט כי הוא צריך להמשיך כי זה לא מספיק), הביקורת הזו עשתה את שלה.

ציונים:

איכות בניה וגימור – 9
עיצוב – 9
רמקולים – 7
רסיבר – 9
שליטה ובקרה – 7.5
איכות שמע – 8
סה"כ התרשמות – 8.5

מחיר מומלץ לצרכן: 2,800 ש"ח.

להמשך דיון בנושא מערכת מיקרו Onkyo CS-545

תודה לטופ-אודיו על השאלת המערכת לטובת הכתבה

6:00
  /  
23.6.2011
  
מאת: אוהד מונטקיו

1